מבי"ט חלק א פא

מלבד טענת אחרות שיש לי לטעון כשארצה לטעון אותם משיב ראובן לא היה נותן לי אלא מעות כ"כ לק' ומה שטוען שמחלתי לו יביא שטר מחילה על זה ועוד טוען ראובן אם כדברך שהיית נותן לי סחורה בכמה היית נותן לי הסחורה לזמן שנה ועל זה אינו משיב שמעון מאומ' משיב ראובן על ת"ק לבנים הנז' שאמר לתת ללוי עם הריוח לא היו ד"מ מעולם לא נעשיתי שליח אלא קנ' אלף לבני' נשאתי ונתתי עם שמעון כ"כ למאה אלו דברי ראובן משיב שמעון הת"ק לבנים הנז' שהייתי נותנם לראובן כדי לקנות סחורה ע"י שליחות בעד לוי כך מודה לוי ויש לו שטר שמוכיח על זה משיב ראובן שהת"ק לבנים שנתן שמעון בעד לוי נתתי לך הריוח ואיך היו ריבית וכי לא הזכיר סחורה בעול' ע"י טוען ראובן כי ב' או ג' פעמים הביא לו שמעון סחורה מברוסה ואחר כך נשארו המעות לידו והיה שולחם ראובן לברוסה והיה לוקח ממנו כ' לק' שהסחורה שנתן לו בתחילה היו כ"כ לק' ואחר ששלח ראובן המעות לברוסה לקח לו כ"כ לק' שמקודם גם כן נתן לו סחורה לזמן ד' חדשי' י"ב לק' ונשארו אותם המעות ג"כ ליד ראובן והיה שולחם לברוסה והיה לוקח בכל ד' חדשים י"ב לק' בעד אלו המעות ואלו המעות שלחם פעמים רבות באופן שקבעו לזמן שנה לו ד' חדשים בלבד משיב שמעון עם ראובן נשאתי ונתתי אם מעט ואם הרבה ונתתי לו סחורה שהיו מביאין לזמן כמנהג וכל סחורה שהייתי נותן לו היה לי שטר כתוב כהלכ' עם נאמנו' וכתיבת ידי ונשארו המעות ליד הנז' והיה נושא ונותן עמהם וכל שנה הייתי לוקח הריוח עוד משיב שמעון שיש לו שטר איך הי' סחור' יפה לא מעו' והסחור' עם נאמנו' וחתימ' ידי והוא מוכן להוצי' שטרותיו ועוד משיב שמעון שיש לו עדי' איך עשו לו שטר מחיל' מכל תביע' שיש לו כנגדו מכל טענות שיטעון עליו וזה מועט ועוד אומר שמעון שיש לו תביעו' אחרות וכשירצה לתובעו יטעון אותם וגם כן מהת"ק לבנים שנתן לראובן שיתנם ללוי כנז' מחל לו לוי בפני עדים עוד אומר ראובן לשמעון אם היו מעות בעין אי לא משיב שמעון לא היו ד"מ והשטרות יגידו ויעידו ראובן אומר שישיב אם נתן מעות בעין אי לא משיב שמעון מה שנתתי לראובן בין מעות בין סחורה כדין וכהלכה נתתי לו כמו שהשיב למעלה שואל ראובן הסחורה שנתתי לך באי זה ערך נתתיה לי משיב שמעון שנתן לו סחורה כדין י' לק' לכל ו' חדשי' אי כ"כ לק' לשנה כמנהג מה שאומ' ראובן שהיה נותן לו מעות אומר שמעון שהיה שולחם המעות באחריות שמעון ואחר כך באה הסחור' והיה נותנה לראובן כנז' לעיל והיה עושה כדין בינו וראובן וה' ית' ועוד היו עושי' קנס ביניהם ועל הכל יש לו מחילה על כל המעות של העסק ומה שתובע ראובן משמעון כמה מעות היו משיב ראובן הביא ראיה איך היה שולחם באחריותו משיב שמעון שהשטרות הראשונים קרעתים והשטרות האחרונים יעידו על הראשוני' ולחזק הענין היה עוש' קנס בינו ובין השי"ת עוד אומ' ראובן הביא עדים מחילה והביא שמעון עד אחד ועד אח' לא מצא אלו טענות שניהם ועתה ילמדנו רבינו הדין עם מי ועטרת תפארת מכ"ת ישלח תשוב' פה אנגרוה ובחיי עטר' קדושתך אל תשליכנו אחרי גויך ח"ו כי תורה הי' וללמוד אנו צריכים: תשובה ערבוב דברים בלתי מסודרי' אני רואה בטענות אלו וכולן סובבו' על שתי תביעו' והן תביע' הריוח מן הת"ק לבנים ותביע' הריוח מן הפעמי' אשר שלח ראובן לשמעון המעו' לברוס' ודבר הת"ק לבנים היא תביע' מעוטה ומרוב' ודבר פעמים האחרות היא מרובה ומעוטה והענין הוא מיעוט הקרן שהוא ת"ק לבנים וריבוי הריוח והוא כ"ה לבנים כל ב' חדשי' שהם ר"ן לבנים לי' חדשי' יותר מחמשים לק' לשנה ופעמים האחרות יש ריבוי קרן ומיעוט ריוח כי אם כ"כ לק' וזהו חילוק א' בדברי ראובן התובע וחילוק שני על מה שהשיב לו שמעון שהת"ק לבנים נתן לו לקנות סחורה וליתנה ללוי השיב לו ראובן אחר כך על זה לא היו דברים מעולם לא נעשה שליח ואחר כך כשהשיב לו שמעון שכך מודה לוי ושיש לו שטר מוכיח על זה חזר ראובן לטעון שהת"ק לבנים שנתן לו בעד לוי שיתן לו הריוח ואיך לא היו ריבית וכי לא הזכיר סחורה וכו' עוד יש חלוף בטענת שהיה שולח מברוסה סחורה כ' לק' וכ"כ לק' וי"ב לד' חדשים שהם ל"ו לק' לשנה ואינו מובן אם הוא בסחורות מחולפות ובזמנים מחולפים כלל טענותיו שלקח ממנו רבית על המעות לא ריוח על סחורה ושמעון משיב כי לא היה אלא ריוח על סחורה או על שהיה נושא ונותן במעות ונראה לי שאין בטענות ראובן כח להוציא משמעון וגם לא להשביעו שהרי הביא בטור יורה דעה סימן קס"ט תשובת אביו הרא"ש ז"ל על ראובן שאומ' לשמעון לקחת ממני רבית מיד ליד ושמעון משיב לא לקחתי אלא ע"י גוי לקחתי שנאמן בלא שבועה והכא נמי הטוען ע"י סחורה לקחתי הריוח הוי כמי שאו' ע"י גוי לקחתי דבשניהם הוי וכן נראה מתשובת הרמ"ה ז"ל שהביא במשרים נתיב ח' חלק ו' דכתב על מי שאמר על יד גוי דנאמן מלוה בלא שבועה כדאמ' פרוזבול היה לי ואבד נאמן בלא שבועה דלא שביק התירא וכו' וה"נ שייך האי טעמא דלא שביק התירא וכו' כיון שהיה יכול לקנות סחורה ידועה שיש בה ריוח וכן טעמא דמייתי התם שייך הכא דאין אדם משים עצמו רשע לומר נתתי לך רבית החזירהו לי והרי שמעון טוען שמסחורה שלקח ראובן שקנה ליתן ללוי הוא שנתן לו הריוח וזה היתר הוא אם היה מוכרם לו לזמן שנה על הריוח שהיה נותן לו והיה פורע הריוח בכל ב' חדשים או שהיה מקבל לוי הסחורה למחצית שכר ויקח שכר טרחו בדין מתעסק וכן מה שהיה שולח לו סחורות מברוסה היה לזמן שנה כמנהג על ריוח כ' או יותר לק' וכשהיו נשארים המעות בידו של ראובן שהי' נושא ונותן בהם שהיה נותן לו ריוח הוי היתר שהיה כדין מתעסק ואינו מודה שמעון שהיה לוקח ריוח דבר קצוב כ' לק' אלא מן הסחורות שהיה נותן לו לזמן שנה אח' אבל מן המעות שהיה נשאר בידו והיה נושא ונותן ראובן בו אומר שמעון שהיה מקבל ריוח ואינו מזכיר שהיה קצוב כ' לק' או יותר ואפי' היה קצוב איפשר להיות בהיתר כשפירש שיתן לו דבר קצוב לשנה ממחצית הריוח שבמעות והרי הוא נוטל פחות מחצי הריוח והמתעסק נוטל יותר מן החצי כדין המתעסק ומה שהביא ביורה דעה בשם רבי' ישעיה ז"ל סי' קע"ז שלא התירו אלא עסקא למחצית שכר בלא קצוצ' אבל אם קצץ בדבר ידוע וכו' אסור היינו משום דקצץ בדבר ידוע' בין יהיה בריוח המעות יותר ממה שקצץ או לא אבל אם אמר בפי' תתן לי עשרה לק' ריוח אם ישאר לך בחלק יותר פשיטא דמותר: ועוד דאפי' לא היה הדבר מבורר שהיה ריוח יותר לא הוי רבית קצוצה כיון שלא היה נותן לו לדברי שמעון כי אם ממה שהיה מרויח במעות ואם לא היה מרויח לא היה נותן והוא רבית שאינה יוצאה בדיינים ועוד שטען שמעון שעשה לו מחילה על כל מעות העסק ואף לדברי הגאונים ז"ל שהביא הרמב"ם ז"ל פ"ד דאין מחילה מועלת ברבית היינו ברבית דאוריתא לא ברבית דרבנן כי הכא ולדעת הרמב"ם ז"ל אפי' היה רבית של תורה היה מועילה המחילה כ"ש כי בנדון זה ליכא רבית אפי' דרבנן לדברי שמעון והוא נאמן כדאמ' וכ"ש במחילה וכ"ש שהביא עד אח' שאפי' היה חייב שבועה על טענתו עד אחד פוטרו משבועה במה שעד אחד מחייבו שבועה וכמו שכתבו הפוסקים ז"ל ואפי' היה שמעון מוציא מראובן בשטר שבידו שחייב לו לא היה יכול לנכות לו מה שהוא אבק רבית דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא ואין אבק רבית יוצאה בדיינים וכמו שכתוב בטור י"ד סימן קע"ב אך אם יודע שמעון שמה שנתן לו ראובן ריוח באיזה זמן לא היה מריוח המעות אלא מפני שלא ידחוק אותו שיפרע לו מעותיו חייב לנכות לו מה שיהי' דהוי רבית קצוצה ואפי' שאמר לו ראובן אז שמריו' המעות היה הריוח שנתן לו ועתה או' שאינו מריוח המעות אלא רבית ויוכל שמעון מצד הדין לומר אני מאמין מה שאמר' לי קודם ולא מה שאתה אומר לי עכשיו כמו שכת' הרא"ש ז"ל בתשובה בשם ריב"א והביאו בנו בטור י"ד סימן קס"ט והמשרי' נתיב ח' היינו כשאינו יודע הוא שום דבר אם מה שאמר בתחל' היה אמת או מה שאמר בסוף דיכול לו' על דבריך הראשונים אני סומך ואני מאמינך בה' אבל אם הוא יודע שדבריו האחרוני' הם אמת חייב לצאת י"ש לנכות לו מה שיראה לו שראובן נתן לו ריוח בלי מה שהרויח במעותיו וגם שכת' שם בתשובה ג' כלל ק"ח דאפילו עדים מעידים שהמשכון של ישראל מהני כיון שהודה בתחלה היינו משום דאיפשר דאחר כך מכרה לגוי וכמו שכתוב שם שנראה שאם היה מתברר בירו' גמור שהיה של ישראל היה אסור והכא נמי לא שנא אם היה יכול ראובן לברר שמה שנתן הוא משלו דרך רבית ואפילו שלא יברר שאינו חייב שמעון לנכות לו שום דבר היינו מצד הדין אבל לצאת ידי שמים אם היה יודע שמה שנתן לו היה דרך רבית ולא ריוח מעותיו חייב לנכו' לו כמו שכתבתי אבל אינו חייב שבועה כמו שכתבתי למעלה והאל יעמידנו על האמת והצדק נאם המבי"ט: שאלה קלג ילמדנו רבינו יבמה שנפל' לפני יבם קטן מה דינה לענין מזונות ולענין נכסי נדוניא: תשובה איפסיקא הלכתא פ' החולץ דמיבם לית לה ומבעל נמי לא דמשמיא קנסו' כדאי' התם ולענין כתובת' הוא פשוט שאינה יכולה לגבו' כתובתה עד שתפטר מן היבם אבל כל נצ"ב שלה יהיו בידה ואפילו תפסום היורשים מחזירים לידה דלא אלים יבם מבעל גופיה שאינו יכול למכור נכסי צ"ב שלה ואם מכרם יש מי שאו' שאין ממכרם קיים וכמו שהביא בטור סימן צ' ואם כן כ"ש שהיבם אינו יכול למכור ואפשר דממכרו יהיה בטל אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דמכר הבעל קיים בדיעבד וכן הדין במה שנתן לה בעלה אינו יכול למכור וכמ"ש הטור שם וכיון שאינו יכול למכו' א"כ הוו ברשות' והיא תשתמש בהם ותאכל פירותיה' וכן אפשר ג"כ שהיא תאכל פירות המעות שקבל הוא בנדוניתא דהוי בכלל נצ"ב ולדע' הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל אין ליבם פירות נצ"ב וכיון שהוא אינו אוכל הפירות של נצ"ב הם שלה וכן נ"מ הפירות שלה שהרי אין הבעל יכול למוכרם וכ"ש יבם שאין לו בהם פירות לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב אין ליבם פירות אפילו בנכסי צ"ב ולענין מלבושי היבמה שנעשו ממעשה ידיה לפי המנהג המוסתערבים שמתנים שמעשה ידיה לה ומוסיפים לה סך ידוע בכל שנה למלבושיה ואינו חייב בכסותה כל אלו המלבושים שנעשו בכל אלו השנים הם שלה ואין היורשים יכולים לתופסם אלא יהיו ברשות' כמו שאר נכסי צ"ב דעדיפי מינייהו דהוו כמו מתנת הבעל לאשה שאין לו בה פירות ואם כן אין לה ליבמה במה תתפרנס כי אם במעשה ידיה ובפירות נצ"ב וכ"מ אם יש לה קרקעות מהם ואם אין לה קרקעות של נצ"ב ולא של נ"מ אין לה אלא מעשה ידיה וכל נכסי בעלה הם לאחריות כתובתה נדוניא ותוספת וילקח בהם קרקע ואפי' לדעת הרמב"ם ז"ל פ' כ"ב שאין כח בתקנ' הגאונים שתקנו שתגבה האשה מן המטלטלי' למנעו מנכסי אחיו אפ"ה כתב שם מ"מ דכיון שכותבים עתה בכל הכתובו' מטלטלי אגב מקרקעי שלוקחי' קרקע מן המטלטלי' שהניח האח שהרי משועבדים הם לה מן הדין ולא מן התקנה