מבי"ט חלק א פ

לה לפרעון כתובתה ואם תמות היא תהיה כל המתנה לו ולא יהיה ליורשיה האחרים שום זכות בה ופירוש זה נראה יותר נכון מן הפירוש הראשון לפי סגנון השטר שנעשה על השדוכין בתנאי שנכנסה היא ערבנית פרענית על הכתובה בג' אופנים האופן הא' שאם תבוא לידי גיבוי בחייה שלא תוכל לגבות הערבות משלם כי אם לאחר מיתתה אם תרצה לשבת בחברתה האופן הב' שאם לא תרצה לשבת עמה שתתן לה עשרה סולט' לבד ותסתלק מן הערבות האופן הג' שאם תמות היא בחייהם שנותנ' להם במתנה נכסים שישוו ויעלו לכל סך כתובתה שהיא בטחון לפרעון כתובתה לכשתבא לידי גיבוי ואינה מתנה לה אלא כשתבוא לגבות כי כן כתוב בשטר שנשארה ערבנית פרענית לפרעון כתובתה בזה האופן והרי זה כלל ופרט הכלל הוא שנכנס ערבנית פרענית והפרט הוא בזה האופן שמפ' בשטר והם הג' אופנים זה אחר זה וכמו ששני האופנים הם חיוב מצד הערבות כן הג' הוא מצד הערבות ומה שכתוב בו מתנ' הוא לקיום הערבות שתגבה כתובתה מנכסיה כי מה שכתוב ואם תמות היא בחייהם היא נותנת וכו' חוזר למה שכתוב קודם שנשארה ערבנית בזה האופן וכו' שנותנת מתנה מצד הערבות לגיבוי הכתובה ואם לא תבוא לידי גיבוי היו נשארים ליורשיה אלא אחר שכתוב שהיא נותנת להם הרי הוא זוכה במתנה אם לא תבא לידי גיבוי והשאר יחלוק עם אחיו כמו שכתוב בשטר שהשאר יתחלק ליורשיה כי נראה שכוונת' היתה שיהיה זו מתנה לו כדי שתגבה היא כתובתה ממנה והרי הוא מתנ' לב' מתנה לו אם לא תבוא לידי גיבוי ומתנה לה אם תבא לידי גיבוי ולא ימצאו לו נכסים אחרים והרי הוא מתנה לו גם כן שפורע חובו והיא הכתובה: ולפי פי' זה יש עדיין זכות לראובן בבית זה אם לא תבוא היא לידי גיבוי כתוב' ולכן אין מוציאין הכתבים של הבית מיד השליש ליתנם לה עד שתבא לידי גיבוי כתובה ואם לא תבא יגבה הוא חובו ממנה מצד שהם משועבדים לו שנכנסה ערבנית ומסרה הכתבים ומצד שהם עתה ביד מי שחייב לו ויועיל לו הצד שהם משועבדים לו שאם יבא אי זה ב"ח אחר קודם לו לא יוכל לגבות חובו מבית זה כי לא באה לו מכח הב"ח אלא מכח אחותו שנכנסה ערבנית ומסרה הכתבים אבל אינו יכול מעתה הב"ח לגבות מהבית ואם תבוא לידי גיבוי שתחזור ותטרוף ממנה כיון שכתוב שהיא מקנה ונותנת להם מעכשיו לסך הכתובה דמשמע לגיבוי הכתובה כמו שנז': ואחר שהשטר יש בו שני משמעיות יד בעל השטר על התחתונה ולא נדון בו אלא כפי המשמעות הב' שאינה מתנ' אלא לגיבוי הכתובה ולא שתזכה בה מעכשיו ואף על גב דלכל הפי' נכסים אלו יוצאים מתחת ידה או תהיה מתנה מעכשיו כפירוש הא' או מתנה לכשתבוא לידי גיבוי ולא אמרינן יד בעל השטר על התחתונ' אלא מטעם דבעל השטר הוא מוציא מחברו ואין מוציא בדבר שהוא ספק כמו שכתב הרמב"ם ז"ל סוף הלכות מלוה ולוה והכא בין כך ובין כך המתנ' היא מתנה אפ"ה נראה דאמרינן הכא יד בעל השטר על התחתונ' בערך האשה שהיא תובעת הבית מעכשיו ורוצה להיותה זוכה מעתה מכח המתנ' והיא צריכה להביא ראיה על זה כי הנכסים הם בחזקת היורשים ובעל' הוא מכלל היורשים והב"ח בא לגבות מכח זה וגם בתביעת כתבי הבית היא באה להוציא וידה על התחתונה גם כי בזה יפה כחה שלא יגבה דבר מעתה. כי לפי' הא' נראה שיכול הב"ח לגבות חובו מחלק הבעל שהוא חייב לה כדפי' שאם המתנה הוא שיזכו בה מעכשיו הרי החצי היא לה והחצי לו כמו שכתוב בשטר שהיא נותנת להם והם המוזכרים למעלה אחיה ובעלה ולמט' מיד אומר ואחר שיקחו אחיה ואשתו וכו' דמשמע לב' חצי לזה וחצי לזה כמי שאו' נכסי לפלו' ופלוני שחולקים בשוה כדאמר פ' מי שמת והכא דאמר להם נמי הוי מחצה לזה ומחצה לזה שהרי הזכיר אחיה ואשתו למעלה ולמט' כדאמר' וגם אם לא היה מזכיר אותם אלא שהיה ידוע שמה שאמרה להם היא על שניהם המתנ' לשניהם כההיא עובדא דאמרינן התם במי שאמר לאשתו נכסי ליך ולבניך ואמרו תטול היא מחצה והבאים מחצה הרי שאו' סתם לבניהם דהוי כמו להם ומסתמא חולקים בשוה המחצה דמאי אולמיה דהאי מהאי כמו פלוני ופלוני שחולקים בשוה אפילו הן מאה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות זכיה ומתנה אלא שלפי פי' זה אינו יכול לגבות כי אם עד כדי החצי שלו ואם לא יגיע החצי לחובו אינו יכול לגבות מחלק' כי הוא מתנה לה ולפי' הב' יכול לגבות מהכל כי לא תבוא לידי גיבוי וכל זה הוא אם לא היה לה אז נכסים כי אם בית זו שאם יתברר כי בעת שנכנסה ערבנית לב"ח ונתנה הכתבים לידו גובה מחיים והיו לה נכסים אחרים כדי סך הכתובה גביית זה האחרון הוא קיים כיון שהיו נכסי אחרים בני חורין לשעבוד ערבות הכתובה כמו שהיה הדין אם מכרה הבית אחר שנכנסה ערבנית שאם המוכר היו לו נכסים אחרים שיוכל לומר הלוקח הנחתי לך מקום לגבות ממנו אינו טורף ממי שקנה הבית והכא נמי לא שנא ונראה לי דהא דק"ל כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח עליו ואינו צריך מעכשיו היינו כשהוזכר הזמן על תנאי זה אבל הכא שעיקר השטר היה על תנאי השטר לא אמרי' דזמנו של שטר מוכיח עליו דלא נכתב השטר על זה ובענין כתבי הבית אפילו שלא יוכל מעתה לגבות חובו מהבתים יש לו זכות בהן אם לא תבא האשה לידי גיבוי דאף על גב דמסירת הכתבים בידו לאו מידי דלא קני הבית במסירת הכתבים אפ"ה כיון שמסרם לו למשכון החוב אין הב"ח הקודם יכול להוציאם מידו אף על גב דאינם שוים לו כדמשמע פרק הכותב גם ההיא מלוגא דשטרי דכתב הרא"ש ז"ל שהיה בדעתו לתופסם בתורת משכון אבל לענין מגבה להנהו חובות לא מהני תפיס' וכו' ולמסקנא דמהניא תפיסה לכולהו מטלטלי בתר דתקון רבנן למגבא ממטלטלי מהני' נמי להוי שטרות לגופייהו ולא למגבא וכן כתב הרשב"א תשובת תשנ"א ז"ל דכל מי שמסר שטר במשכון אעפ"י שלא הקנהו בכתיבה ומסירה אינו יכול להוציא מתחת ידו כעובדא דמלוגא דשטרי וכן הביא בתשובה ל"ח בתשו' הישנות שלי מכתיב' יד הצעיר מבי"ט: קל על עסק מי ששרף שטר של חבירו העשוי בערכאותיהם על קרקעותיו שיהיו לבנו ולא יזכו בהם בנותיו כלל ובאו חותנו ובתו ושרפו שטר זה כדי שיוכלו לתבוע לבן בדין הערכאות שיש זכות לבת במקום הבן שלא כדין תורה נראה דבר פשוט שחייבים בכל ההזק שימשך לבן מצד שריפת השטר שנעשה בערכאות שאם תלך הבת האחרת לערכאות ותזכה בקצת הקרקעות מחמת שריפת השטר שנעשה בערכאות שאינו מצוי להראותו חייב בכל אותו הנזק שבא לבן מחמת שריפת השטר כמו שורף שטרו של חברו דקי"ל פ' הגוזל דחייב כדפר' ולא שנא בין שטר שנעשה בגופן שלנו לנעשה בגופן שלהן דשטרות שלהן כה"ג הוא כשטרות של יש' וכ"ש שלא נעשו כי אם לקיום דיני ישראל שלא יזכו הבנות בירושה במקום הבן ואם מי ששרף השטר עצמו הוא שרצה לזכות בקצת הקרקעו' מכח שריפת השטר שיוכל לזכות בדיניהם כיון שאין שטר מצוי כ"ש שהוא חייב שאם חייב לשלם הנזק הבא מאחרים מחמת השטר ששרף כ"ש הנזק הבא לבן מחמתו ששרף לו השטר ובדיני האומות גבה וזכה בקרקע כי בדיני ישראל לא היה לו שום זכות במקום הבן כמו שנז' ולכן חייב על כל מה שהפסיד הבן בערכאות וגם לחזור לו כל מה שזכה בקרקעות מחמת שריפת השטר וכן בנזק שבא לו מאחרים כמו שנז' וראוי ומחוייב לקהל שהם בתוכו ובפרט לראשי הקהל לסייע את הבן ולהציל עשוק מיד עשקו כדי להעמיד דיני תורה על תלם ושכרם כפול מן השמים מבי"ט: שאלה קלא נתפשרו ראובן ושמעון בנוסח זה קבלו ראובן ושמעון על עצמם בקנין גמור מעכשיו והאמינו עליהם לפלוני כבי תרי בכל מה שיאמר מפיו או בכתב ידו אחר שיקבל פלוני חומרא מפיו או בכתב ידו של ב"ד הצדק שבעיר להגיד על דבר אמת מה ששלח לראובן לפרעון חוב זה וכו' ומה שיתברר בב"ד וכולי נתחייב שמעון לרצות ברצי כסף לראובן וכו' ולפי ששמענו אומרי' שפלו' יבא למצרים בקרוב נתרצו שניהם לשלוח הכתב כנז"ל למצרים לדע' הדבר על בוריו ע"כ נוסח השטר על ענין זה ושלחו כתב למצרים ולא נמצא שם פלוני שכבר הלך לו וטוען ראובן שכיון ששלחו למצרים ולא נמצא שם שכבר נתבטל הפשר' זו ויעמדו לדין מעתה ושמעון טוען שעל הספ' שלחו למצרים וכיון שלא נמצא שם ישלחו למקום שימצא ויאמנו דבריו כמו שקבלו עליהם יורינו רבי' הדין עם מי: תשובה יראה שהדין עם שמעון כיון שכתוב בשטר סתם שהאמינו עליהם לפלו' בכל מה שיאמר מפיו או בכתב ולא הזכיר שום מקום נראה כי התנאי היה בסתם וגם כי נשמע מקודם שהיה במצרים והיה מן הראוי להזכיר בשטר מקודם שישלחו למצרים ויאמינו אותו וכו' וכיון שלא הזכירו כן נראה שהיה דעתם שישלחו לאי זה מקו' שימצא או לתוגרמה או למצרים או לב' המקומות ביחד ויאמנו דבריו מאיזה מקום שיכתוב או אם יבא פה בין כך ובין כך ג"כ יאמנו דבריו כמו שכתוב בשטר בכל מה שיאמר מפיו או בכתב מפיו אם יבא פה או בכתב ממקום אחר ואם כן הרי שלא היתה כוונתם למצרים בלבד שהרי כתבו מפיו אם יבא פה וכן נראה ממה שכתוב אחר כך ולפי ששמענו אומרים שפלו' יבא למצרים בקרוב נתרצו שניהם וכו' נראה כי התנאי על הסתם נעשה שישלחו לאי זה מקום שימצא ולפי ששמעו שיבא למצרים שלחו שם וכיון שלא נמצא ישלחו למקום שימצא ועוד שלא כתבו ולפי שפלוני הוא במצרים אלא ששמענו אומרים שיבא למצרים שנראה שהיה להם ספק אם יבא או לא ועל הספק לא עשו התנאי הכלל שנראה ודאי מלשון השטר שנעשה התנאי על כל מקום שימצא ולא על מצרים בלבד ואפילו היה בזה אי זה ספק הוא ספק שבשטר ויד בעל השטר על התחתונה וגם כי שטר זה הוא ביד שניהם ויש בו זכות לשניהם אינו נקרא בעל השטר אלא המוציא מחברו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל סוף הלכות מלוה ולוה והכא ראובן הוא שבא לתבוע משמעון וידו על התחתונה והחכמים יצ"ו החולקים לא מצאו ידיהם לכתוב מאי זה טעם נתבטל זה השטר ולא רגליהם ללכת בבית המדרש לתת טעם נכון על פה. והנ"ל חתמתי הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני קלב ילמדנו רבינו ועטרת ראשינו נר"ו ראובן תובע משמעון שלוה ממנו ת"ק לבנים והיה נוטל ממנו כ"ה לבנים בכל ב' חדשים ריוח ולפעמים ל"ז על ג' חדשים מלבד חדש ניסן ותשרי שלא היה לוקח ממנו כלום משיב שמעון לא היו ד"מ אלא עם ראובן נשאתי ונתתי הרבה והייתי נותן לו סחורה כתקנה לזמן שנה כמנהג ויש לי עליו שטר אחריות ונאמנו' כתוב חתימ' ידי וידו עוד יש לי מחילה ומתנה גמורה בע"ה ובע"ה מכל תביעה שיש לו עלי לענין המעות שטען לעיל ראובן משיב שמעון ח"ו אלא שנתתי ת"ק לבנים לקנות סחורה ושיתננה ללוי לסחור עם הריוח שלו ובכל זמן שהיה פורע לי היה לוקח ראובן סחורה בעד לוי ועל זה גם כן עשה לי מחילה גמורה לוי מכל תביעה שיש לו כנגדי וזאת התשובה אני משיב עתה