מבי"ט חלק א עט

למעשה שאפי' היתה אחת מהן משודכת והיו עסוקי' בה כלן צריכו' גט ושכן כתב הרמב"ן והרשב"א ז"ל להחמיר ע"כ היינו כשאמר סתם בתך מקודשת לי אבל כשלא אמר לי ואינו באים לקיים הקידושין מכח מה ששדכו הגדולה והיו עוסקים בקידושיה בפירוש פשיטא דאין הקידושין קיימים לכ"ע אלא לגדולה ולא לאחרות ומה שכתב שכך העלו וכו' שאפי' היתה אחת מהן משודכת והיו עסוקי' בה כולן צריכות גט לאו דוקא היו עסוקים בה בשעת קידושין כי הכא אלא על השידוכין אומר כך מפני שבתוספת שהביאו ממנה ראיה הזכירו עסוקים בגדולה נקט הכא והיו עסוקים בה ובסמ"ג הביא משם רבינו יעקב ז"ל עצמו דאם שדך בתו אחת ואחר כך קדש בתו סתם דמסתמא המשודכת קדש ואיפשר מה שהביא מ"מ בשם רבינו יעקב דהיינו למעשה ולא להלכה וכן בהגהת הרי"ף בדפוס החדש הביא בשם הרמ"ה ובשם רבי' ישעיה ז"ל דמסתמא המשודכת קדש. ונראה לי דבנדון זה לכ"ע מקודשת הגדולה לבד אפילו להרמב"ן והרשב"א שכתבו להחמיר כפי מה שהביא בגמרא וטעמא דשידוכין לא אלימי כמדבר עמה על עסקי קידושיה וקדש שהרי אם שדך אשה ואחר כך אמר לה הרי את מקודשת ולא אמ' לי אכתי הוו ידים שאינן מוכיחות ולא הוי') מקודש') כדאמ' לעיל לכ"ע דדוקא כשהיו עסוקים על עסקי קידושי' הוא שכתבו דאם אמר מיד סתם הרי את מקודשת ולא אמר לי דהוו ידים מוכיחות והויא מקודש' לא כששדך ואחר זמן קדש ולא אמר לי דלא מישתמיט חד מן המפרשים ז"ל לומ' אם שדך ואח"כ קדש ולא א' לי דלהוו קידושי' משמ' דאכתי הוו ידים שאינן מוכיחות וטע' דאע"ג דשדוכי משמ' דאלימי טפי שהם גמר תנאי' שבינו לבינ' ועסוקי' אינו אלא דיבור לבד כדפרש"י ז"ל פ"ק דקידושין עלה דההיא שעסוקין באותו ענין דכתב בדיבור עסקי קידושיהן עד שעת נתינה אפ"ה עסוקין אלימי טפי כדאמ' מתרי טעמי דהוו עסוקין בקידושין עצמם ולא בתנאים אחרים ושידוכים הם בתנאי הנדוניא והנישואין וכמו שכתב רש"י ז"ל בדיבו' עסקי קידושין עד שעת נתינה ולא הוי האי תנאים אחרים אלא בקידושין ממש מדאמ' בתר הכי מענין לענין באותו ענין והיינו שפסקו מלדבר בקידושין ממש והיו מדברי' בדברים אחרים בצרכי זווגם כדפי' רש"י ז"ל טעם ב' דמיד שהיו עסוקים בקידושין נתן לה מעות הקידושין כדפי' רש"י ז"ל עד שעת נתיכה ואם כן דוקא בעסוקין כתבו המפרשי' ז"ל דכשאמר מקודש' סתם ולא אמר לי דהויין ידים לא כששדך ובא אחר זמן ונותן לה ואמר הרי את מקודשת ולא אמר לי דפשיטא דאכתי הוו ידים שאינן מוכיחו' דאף על גב דשדכו קודם אין כאן שום קידושין כיון שלא אמר לי ונראה דלא היה דעתו לקדשה השתא אלא לכשירצה ויתן ויאמ' לי דשדך לא הוי כעסוקין והראי' כשנתן לה קידושיה ולא פי' דפסקי' הלכה כרבי יוסי דאמר דיו ואוקמי' והוא שעסוקין באותו ענין דמשמע דוק' עסוקי' ולא אוקמי' ששדכו וכן בהני לישני דהרי את נגדי וכו' אמרינן דהוי ספק מקודש' היינו כשהיה מדבר עמה על עסקי קידושי' כדאוקמי' התם ולא אמר כששדכו משמע בהדיא דשדכו לא אלים כהיה עסוקי' על עסקי קידושי' ואף על גב דהביא מ"מ פ"ג בשם הרשב"א וכו' דאפי' פסקו מלדבר בקידושין ממש והיו מדברים בדברי' שהם צורך לו ולא פי' דהויא מקודשת היינו בעסוקין קודם בקידושין ממש אבל בשידוכין לכ"ע לא הוו קידושין אם לא פירש אלא אם כן היו עסוקין כדפי'. ואם כן בנדון דידן דאיכא עסוקין בקידושין עד שעת נתינה לכ"ע הויא מקודשת הגדולה דעלה קיימי ולא על שאר הבנות כ"ש דכולהו איתנהו בה שידוכין ועסוקין וליכ' חששא מידי נאם המבי"ט: שאלה קכח ילמדנו רבינו ראובן ושמעון תבעו מדודם לוי אפטרופו' שלהם שמינהו אחיו יהודה אבי ראובן ושמעון והאריכו בטענות לפני הדיין והדיין ברר להם בהסמכתם ב' דיינים והם יבררו ג' ונטלו ב' הכתות קנין ושבוע' לקבל עליהם כל מה שיגזרו הג' הן בדין הן בפשרה ואחר כך באו ג' בהסכמה אחת ופסקו ביניהם מה שפסקו ובכלל הפשרה שיהיו מרוצים בכל מה שעשה דודם הנז' מיום שמת אביה' ולא יוכלו לחייבו שום שבועת אפוטרופוס ועתה טוען לוי האפוטרופו' כי הפשר' הוא בטעו' כי הוא הי' חושב שהיה חייב שבוע' אפוטרופוס ועתה יודע שאינו חייב שבועה מפני שמינהו אבי היתומים אחיו יהודה הנז' והפשרה היתה בטעו' וראובן ושמעון טענו שהיו ביניהם הרבה תביעות ועל כולם עשו הפשרה מלבד השבועה תשובה הרי"ף ז"ל כתב דאפוטרופוס שמינהו אבי יתומים דאינו נשבע כאבא שאול היינו בטענת שמא אבל בטענת ברי כגון דא ודאי משתבע וכן הרמב"ם ז"ל פרק י"א מהל' נחלת גם כן כתב דאינו נשבע בטענ' ספק דמשמע דבטענת ודאי נשבע וכן הביא בטור ח"מ סימן רצ"ו וכן באדם וחוה במשרים נתיב כ"ו וכן יש פוסקים דחייב אם פשע כמו שהבי' בעל מ"מ שם בשם רבינו האי ז"ל ושהסכי' הרשב"א ז"ל בזה וכן בח"מ כתב שפסק ר"י דאפי' מנהו אבי יתומי' חייב בפשיע' ושאבי הרא"ש ז"ל הסכים לזה ואין לחייבו שבוע' שלא פשע כל כמה דלא ידעי' אם נאבד ליתמי דבר לגניבה ואבידה לא חיישינן ולא משביעין בלא טענה וכתב גם כן בח"מ דאם יש לאפוטרפוס חלק בריוח לכ"ע בין מניהו ב"ד בין מינהו אבי יתומי' ישבע והביא גם כן בשם הרמ"ה ז"ל דאפי' בטענ' שמא משכחת לה דמשבעי' ליה לאפוטרופוס שמינה אבי יתומים כגון היכא דאיתניס גביה מידי ממונא דיתמי דמחייב לישבע שבועת שומרים וכ"ש היכא דאיכא טענת ברי ואיכא עסק שבועה דאוריית' דהשתא כי קא משתבע לא מחמת אפוטרופוס קא משתבע ע"כ והשתא בנדון זה נראה כי מה שנטלו קנין ב' הכתות לקיים כל מה שיגזרו ביניהם הפשרנים לא מכח תביעת שבועת אפוטרופוס באו כי אם מצד הרבה תביעות וטענות שהיו ביניהם ועל כולם נתרצו ב' הכתות לקבל עליהם מה שיגזרו ביניהם כמו שכתו' בשטר הפשרה שתבעו היתומי' בב"ד חלקם בנכסי אביה' והאריכו והרחיבו בטענות עד שבלו שפתותיה' לומר די נראה שהיו ביניהם תביעות הרבה מהם שיתחייב אולי בדין האפוטרופו' לתת את שאלתם ותביעתם ומהם שיתחייב אולי שבועה ומהם שיהיה פטור מזה ומזה ולכן נטלו קנין ב' הכתות לקיים כל מה שיגזרו עליהם בין במה שיתחייב בדין לשלם בין במה שיתחייב שבועה שיוכלו הם לעשות דין או פשרה כמה שיראה להם הן לפוטרו ממה שיהיה חיי' בדין ויעשו בו פשרה לאי זו סבה שיראה להם הן לפוטרו משבועה ולחייבו באי זה דבר שיהיה פטור מן הדין כי כן דרך הפשרנים אחר שנותני' להם רשות ב' הכתות ואפי' לחייב שבועה למי שאינו חייב מצד הדין וכמו שהביא הר"י קולון ז"ל בשרשיו: ואם כן מה שכתבו המפרשים ז"ל כי מי שהיו מחייבין אותו שבועה ונטל קנין ועשה פשר' כדי שלא יטילו עליו שבועה ואחר כך נודע שלא היה חייב שבוע' שהפשרה היא בטעות היינו אם היו באים מתחלה לפשרה על עסק השבועה ואפי' קבל חרם גם כן והיה הקנין בטעות כתב ה"ר דוראן ז"ל כיון שהוא בטעות אינו כלום ובנדון זה לא הוזכר בתביעה שהיו תובעים ממנו שבועה אלא חלקם היו שואלים בפיהם בנכסי אביהם וכמו שהרחיבו בטענותיהם ואי איפשר אלא שיש גם כן בכלל טענות היתומים חד מהני גווני דאמרן לעיל דאפי' אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים חייב לישבע אם היו טוענים עליו שפשע באי זה דבר לדעת המפרשי' שמחייבים אותו או אם היו טוענים הם עליו אי זו טענת ברי דלכ"ע חייב שבועה או אם היה לו כח בנכסי היתומים דחייב שבועה כשותף או אם נאנס ממנו שום דבר דחיי' שבוע' השומרי' כדאמר' לעיל ולפי הטענו' שהרחיבו בהם איפשר דכולהו הני ד' גווני איתנהו ביה או קצתן ואפי' לא יהיה אלא אחד מהם חייב שבוע' ומגלגלין עליו ג"כ שבוע' אפוטרופו' אפי' מינהו אבי יתומי' דפטו' ממנ' חייב ע"י גלגול כמו שהבי' שם בח"מ בשם הראב"ד ז"ל ומי שערך לאפוטרופ' טענ' זו שהי' קנין בטעות אלו הסתכל בח"מ בדף א' ממנו היה מוצא כל מיני ד' שבועות אלו שיכול האפוטרופוס שמינהו אבי יתומים להתחייב בכולן או במקצתן ואם כן ודאי דליכא הכא קנין בטעות אלא שחייבים ב' הכתות לקיים מה שגזרו עליהם נאם הצעיר מבי"ט: שאלה קכט שטר שכתוב מ' פלוני' אחות פלוני המשדך מדעת' וברצונה ובלב שלם נשארה ערבנית פרענית לפרעון כתובתה משלם בזה האופן שתתפרע ממנה אחר שתפטר היא מנכסי עזבונה ולזה שעבדה כל נכסיה וכו' שתתפרע אחר שתמות וכו' ולא יוכל לעכב ולמחות בידה שום אחד מיורשיה וכו' ונתחייבה עוד שאם תרצה המשודכת לשבת עמה וכו' ויהיו לעולם כשתי אחיות וכו' ואף אם יפטר בעלה ח"ו תשב בחברתה וכו' ואם לא תרצה לשבת וכו' תקח כל מה שהביאה וכו' ואם לא יחלה וכו' תתן לה עשרה סולט' וכו' ואם יהיה שתמות היא בחייהם כו' נותנת להם מהיום ד' אמות קרקע במתנה גמורה ואגבן היא מקנה ונותנת להם מעכשיו במתנה גמורה מנכסיה שיעור נכסים שישוו ויעלו לכל סך כתובתה משלם ואחר שיקחו אחיה ואשתו הנז' זה הסך כל מה שישאר לה יתחלק בין יורשיה כדין תורה ונטלו קנין וכו' ועתה נפטרה זו הערבנית ובאו היא ובעלה אחיה לזכות בבית אחד שנשארה מנכסי עזבונה וראובן ב"ח המשדך בא לגבות חובו מהבית הנז' מצד כי אחותו הנז' נכנסה אחר כך ערבנית על אחיה ומסרה בידו כתבי הבית הנז' ואחר כך הסכימו הב"ח והיא למוסרן ביד שליש לפרעון החוב הנז' והבעל ואשתו תובעים הכתבים מכח המתנה הנז' והב"ח תובע חובו מב' צדדין אם מן השעבוד ששעבדה היא כי גם שקדם שעבוד ערבות כתובתה עדיין לא באה לידי גיבוי ואולי שלא תבא אם תמות היא קודם בעלה ומצד שהוא חייב לו והבית אם היא מתנה מעכשיו החצי הוא שלו כמו שכתוב בשטר היא מקנה ונותנת להם וכו' יורינו רבינו: תשובה נראה שיש זכות לראובן בבית זו באי זה צד נמפרש לשון השטר אם נפרש שמה שנתנה להם מתנה גמורה מעכשיו היא מתנה שיזכו בה מיד לאחר מיתה הרי מתנה זו היא לשניהם והחצי היא לו וכשתב' לידי גיבוי תגבה מהכל סך הכתובה שיש לה עליו ומה שכתוב בשטר נכסים שיעלו וישוו לכל סך כתובתה משלם יתפרש לפי זה שבאת לברר סך זאת המתנה שהיא נותנת שהיא כדי סך כתובתה שאו' שעלתה הכתובה אחר כך מ' פרחים ומפני שנכנסה ערבנית לכשתבו' לידי גיבוי רצתה לצאת מהערבות והתנה שאם תמות היא בחייהם שיהיה מתנה להם מעכשיו עד כדי סך הכתובה כי בזה תהיה בטוחה יותר מכתובתה ואפ"ה יכול ב"ח לגבות מחלקו מעתה ואם תבא לידי גיבוי תחזור ותטרוף ממנו אם לא תמצא בני חורין: ואם נפרש שלא נתנה מתנה זו כ"א לכשתבא לגבות כתובתה כמו שכתוב נכסים שיעלו וישוו לכך סך כתובתה אפ"ה עדיין יש לו זכות לראובן אם לא תבא לידי גיבוי שתמות בחייו שאז יפרע הוא חובו ממנה ומה שכתוב שנתנה להם מתנה גמורה הוא לפרעון הכתובה והרי זה מתנה לו ולה וגם שאם תבוא לידי גיבוי שתהיה כל המתנה