מבי"ט חלק א עח

שעקרו את הא' לגמרי אין כאן אלא שם שני השינוי לא היא שהרי הרמב"ם ז"ל כתב סתם שהולכים אחר שם השגור והידוע ולא חלק בין שהיה אחד משני שמות או ששנה שמו והרי המרדכי שכתב במי שהחליף שמו והוחזק בשם השינוי אין לגרש כי אם בשם השני והיינו כדברי הרמב"ם ז"ל: והתימא על מה שכתבו כי עדיין לא נודע אם היה חי מה שם יקראו לו כי מת אין כאן שני שמות אלא שם השינוי והא' נעקר לגמרי כי אדרבה כיון שמת נשתנה שם חיים למיתה וחזר לשם יצחק הא' והוא מפורסם וידוע כי כשמשנים שם אח' בחוליו ולא הועיל לו שינוי השם ולא נקרע גזר דינו שהוא אחד מד' דברים שמקרעין גזר דינו של אדם ומת שאין מזכירין אותו עוד בשום דבר כי אם בשם הא' כי לא נשתנה שמו אלא אם יחיה וה"ר ישראל ז"ל כתב סימן רי"א כמו שהביאו הם שמי שזכה לחיים והיו קורין אותו בשם הא' לגמרי שכתב שהיה כשר לגמרי ופשוט הוא כ"ש וכ"ש בנ"ד שלא נקרא כלל בשם הב' אלא בשע' השינוי ומת ולא נזכר עוד בשם השני ואם היתה אשתו מעוברת והמליטה זכר יקרא שמי בישראל יצחק להקים שם המת בנחלתו וחיים ושלום לכ"ת ולכל ישראל ומשנתך תהיה שלימה והלכה כמותך בכל מקום נאם המבי"ט: שאלה קכו ראובן לקח מוקאטאעא מהמלכות לזמן ג' שנים ואחר כך כ' שטר עם שמעון שהוא שותף באותה המוקאטאע' ושכל הריוח שיעלה או ההפסד ח"ו יהיה לאמצע גם כל ההוצאות יהיו על השותפות וכתוב בשטר קנין ושבועה ואחר עבור שנה אחת הלך אותו הבאגא ובא אחר וקמו אנשים אחרים להוסיף על אותה המוקאטא' ואמר שמעון לראובן אם יוסיפו עליך תניח המוקאטאעא והוסיפו עליו והניחו המקאט' ונכתבה על האחר שהוסיף בפנקס המלך אחר כך בא ראובן וקבל התוספת וחזר ולקח המוקאטאעא ונכתב עליו בפנקס המלך שלקחה ראובן מן אותו שהוסיף אחר עבור זמן בא ראובן ותבע משמעון שהפסיד במוקאטאעא ושיתן לו חלקו בהפסד מכח השטר שכתוב ביניהם השיבו שמעון שכבר אמר לו שיניח המוקאטאעא לאותו שהוסיף ולמה חזר ולקחה השיבו ראובן שלא היו דברים מעולם ושלא אמר לו שיניח המוקאטאעא גם השיב שמעון לראובן אתה אינך שואל ממני ההפסד כי אם מכח השטר השותפות כיון שהנחת המוקאטאעא ונכתבה על איש אחר בפנקס המלך כבר נתבטל השטר ואם חזרת וקבל' התוספ' ולקח' המוקאטאע' לעצמך לקח' ואין לי בזה חלק השיב ראובן ואמר שלא חזר ולקח המוקאטאעא כי אם באונס שהבאג"א הפחידו הרבה ואמר לו אעשה לך טיפטיש' אם אמצא שלקחת ממון המלך אפילו מאי' אחד ולא ימצא כתוב בפנקסיך דמך בראשך מפני הפחד הזה הוצרך לקחת המוקאטאעא בהכרח ואותה הכתיבה שנכתבה על האחר בפנקס המלך לא היתה כי אם לפי שעה להפחידו כנז' השיבו שמעון שמה שאמר שהבאג"א הפחידו אף אם יהיה אמת עביד איניש דגזים ולא עביד. זאת ועוד אחרת שאם הבאג"א היה רוצה לעשות לך עול או אונס מה יש לי בזה יורינו מורה צדק מורינו ורבינו שורת הדין עם מי ואם יהיה ששורת הדין עם שמעון אם יוכל ראובן לומר לשמעון אני אפרע ההוספה שהוסיפו עלי מכיסי ותהיה המוקאטא' בינינו בלתי תוספת כבראשונה מפני ששמעון אומר לראובן כיון שנכתב המקום על אחר כבר נסתלק מכל וכל ואינו רוצה שיהיה לו חלק במוקאטאעא אפילו בלא הוספה יורינו מורה צדק ורבינו ושכרו כפול מן השמים: תשובה פשיטא לי הא שאם הוסיפו עליו ולקחוה מידו ואחר כך חזר ולקחה הוא שלא נתבטל השותפות וחייב שמעון לפרוע עמו הפסד הסך שנפסד בסך מוקטאעא הא' אפילו שאמר לו שמעון אם יוסיפו עליך תנוח המוקטאעא דכיון שהיו שותפין באותה המוקטאעא לזמן ג' שנים לאו כל כמיניה דשמעון לחלוק בתוך הזמן וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד דשותפות וכיון שביד ראובן לחזור ולקיים השותפות בקבלת התוספת הרי השותפות במקומו עומד על סך המוקטאעא הא' כי אם שמעון רצה שיוסיפו עליו לבטל השותפות ראובן אינו רוצה והרשות נתונה לו לקיימה כל משך הזמן כי גם שבתחלה כשהוסיפו עליו ונכתבה על האחר היה לו לקבלה עליו מיד לא בשביל זה נתרצה כיון שבידו לקבלה בכל עת חשב אולי יפחתו לו מן התוספת שהוסיפו עליו בהיותו יותר בטוח מן האחר שהוסיף עליו וכשראה שלא עשו כך קבלה בכל התוספת ורצה לתתה לו בלא תוספת אחר היותו בטוח מן הא' ואם כן מעולם לא נתרצה לבטל השותפות שביניהם בסך המוקטעא הא' ואין זה שותפות אחר ופנים חדשות כיון שבידו לקיים המוקטעא בקבלת התוספת ויהיה התוספת עליו הגע עצמך שהיו ראובן ושמעון שותפים בזמן קצוב בממון גוי ורצה הגוי לקחת מעותיו וליתנם ביד אחרים והשותפות מתבטלא ממילא וראובן היה חפץ בזה ושמעון העתיר ופייס בדברים את הגוי או נתן לו שוחד שיחזור להם הממון נראה דבר פטוט שאין ראובן יכול לעכב בידו כיון שהם שותפים באותו ממון לזמן ידוע וכן בנדון זה כיון שרצה ופייס השר שיתנה באותו תוספת או בלי תוספת (אחר) חזר השותפות למקומו לסך המוקטעא הא' כ"ש אם השר הוא שהפציר בו שיקחנה באותו תוספת כי הוא היה רוצה לפחות מן התוספת כמו שנז' ואין ספק כי אין ביד שמעון לומר לו אם יוסיפו עליך הניחנה ואדרבא גלה בדעתו כי בתוספת לא היה מרוצה אבל בסך הא' היה מרוצה: ומבעיא לי הא אם יתחייב שמעון בתוספת גם כן אף על פי שאמר לו אם יוסיפו עליך תניחנה אם היה מוכרח ראובן לקבל המוקטאעא מפני מה שהפחידו השר שיעשה טיפטיש' אם ימצא שלקח ממון המלך ולא ימצא כתוב בספר. והדר פשיטא לי נמי שאם הוא אמת שמפני הפחד הנז' קבלה יתחייב גם כן שמעון בתוספת אם היה יכול להפסידו בכדי התוספת ואין ממשות בטענת שמעון שאומ' דעביד איניש דגזים ולא עביד דגוי וספק בידו לעשות שאני ודוקא כי הא דאזיל ואקטיל דקלא דפלוני הוא דאמר' הכי אבל הרגיל וידוע שיעשה לא אמר' הכי והרי מוסר דגזים והעיז פניו למסור דמצוה להרגו וכן מוסר מודעא מצד אונס לא אמר' בה עביד איניש דגזים ולא עביד כל שכן אם הגיזום הוא דבר ידוע שיכול לעשותו ומי יאמר לו מה תעשה כנ"ד דבדינא דמלכותא היה יכול לעשות מה שגזם כי דרך לעשות טיפטיש' על ככה ואין יכול שמעון לומר היה לך לכתוב כל מה שקבלת בספר המלך ואתה פשעת בזה דהדבר ידוע שדרך לוקחי המוקטעא בכך ואין להם ריוח אחר אלא זה ובזה הריוח הוא עיקר השתוף ביניהם לחצאין וכן מה שטען שמעון שאם הבאג"א היה רוצה לעשות לך עול או אונס מה יש לי בזה אינו צודק בטענה זה שהרי מצד השותפות שביניהם הוא שהיה מפחידו לא על דבר אחר והרי שניהם שוים בהפסד בהא מחמ' השותפות אפילו אחר שחלקו כיון שהוא ידוע שמצד השותפות בא ההפסד הנז' וכמו שהביא הרא"ש ז"ל בתשובה כלל פ"ח על שותף שהיה ירא שמא יחקור הגוי לתבוע ממנו המשכונו' שמכר ויבא לו הפסד על זה שההפסד הוא לשניהם. כלל העולה שאם הוא דבר ברור שהפחידו השר ושהיה, יכול להפסידו בכדי התוספת אם לא היה חוזר ומקבל עליו המוקטעא חייב שמעון להשתתף בהפסד כל המוקטא' עם התוספת שקבל עליו ובירור זה על פי אומד האנשים הבקיאים אשר נמצאו שם ואם יאמרו שהיה יכול להציל עצמו מן התיפטי"ש בסך ממון שחד שהיה נותן לשר והוא רצה לקבל התוספת לא יתחייב שמעון אלא בכדי חצי הממון ששערו שהיה מתרצה השר לפטור אותו מלקבל התוספת ואף גם זאת יתחייב גם כן בסך המוקטעא הא' בלי תוספת אם יהיה הפסד בה גם שיהיה אמת שאמר לו אם יוסיפו עליך תניח המוקטעא וכמו שכתבתי למעלה המבי"ט שאלה קכז ילמדנו רבינו ראובן היו לו ג' בנות הגדול' בת י"ב שנים ושלח לו שמעון שיתננה לו לאשה נכנסו אנשי' ביניהם עד שנתרצה ראובן והלכו המשדכים עם שמעון לבית ראובן ושדכו כמנהג ולא הזכירו שם הנערה כלל רק שדכו סתם ותכף בהיות' עסוקים בשידוכים אמר שמעון לראובן אני חפץ לקדש את בתך תצא החוצה ותקבל קידושיה בפני אלו האנשים אז נכנס ראובן להוציא את בתו לקבל קידושיה וחזר ואמר כי היתה הנערה בושה לצאת אז ענה אחד מהאנשים ואמר שיקבל אביה קידושיה אחר שהיתה קטנה בת י"ב שנים ואז הוציא שמעון טבעת אחד ונתן לראובן ואמר בתך מקודש' בטבעת זו ולא הזכיר שם הנערה כלל וגם לא אמר לי יורינו רבי' אם היא מקודשת או אם צריכות כולן גט מפני שלא הזכיר את מי היה מקדש גם כי המשדך והאב אומר כי על הגדולה היתה כוונתם וקודם השידוכין כולם היו מזכירים שם הנערה אלא שאח"כ בגמר הענין טפש כחלב לבם ולא הזכירו שמה: תשובה הרא"ש ז"ל כלל ל"ו האריך על ידים שאינם מוכיחות דלא הויין ידים והעלה דאם לא אמר לי אין כאן בית מיחוש כיון שלא דברו קודם על עסק קידושין וכן כתב ה"ר דוראן ז"ל תשובה כ"ג דאינה מקודש' כלל כיון שלא אמר לי דבעינ' ידים מוכיחות כדאיתא פ"ק דקידושין ונדרים ושכן הסכימו האחרונים ז"ל שאינה מקודשת אלא אם כן היה מדבר עמה על עיסקי קידושיה והר"ן ז"ל פ"ק דקידושין כתב שיש מי שאומר דאע"ג דקי"ל דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים אפי' לענין גיטין וקידושין אלא לחומרא והויא לה ספק וכו' ודחה דבריהם וכתב דודאי כל היכא דהוו ידים שאינן מוכיחות כי הכא דלא אמר לי פשיטא דלא הוו ידים כלל דהא ק"ל כרבא וכ"כ ה"ר ישעי' ז"ל מטראני פ"ק דנדרים וכן כתב הרא"ש ז"ל פ"ק דקידושין דאף לאביי דקאמר ידים הויין בקידושין מודה דלא הויין והטעם הוא דבגט הויין ידים דהוא מגרש לה דהוי בעלה ולא מי שאינו בעלה אבל בקידושין אי לא אמר לי יש לומר לאחר מקדשה כמו שפי' רבינו ישעיה ז"ל שם וכתב התם הרא"ש ז"ל דאם היה מדבר עמה על עסקי קידושין ולא אמר לי דמסתברא לו דהויא הוכחא טפי מנזיר עובר לפניו: והשתא בנדון דידן נראה דהוי שפיר מדבר על עסקי קידושיה כיון שאמר לאביה שתצא בתו החוצה לקבל הקידושין ונכנס הוא להוציאה ואמר כי היתה בושה ולא רצה לצאת ואמר לו שיקבל הוא הקידושין כיון שהיתה קטנה בת י"ב ואז נתן הטבעת לאביה ואמר בתך מקודשת בטבעת זו אין לך מדבר על עסקי קידושי' גדול מזה דהויי' היא ודאי מקודשת ולא שאר הבנות דאפילו היא אינה מקודשת אלא מכח שהיה מדבר עם אביה על עסקי קידושי' בפירוש שהיו מדברים עליה שהיתה בת י"ב שנים ולא יועיל מה שהיו מדברים עליה לשיהיו קידושין לאחיותיה דאפילו אמר לי דהוו קידושים גמורים לא הוו תפסי אלא לגדולה בת י"ב ששדכו אותה קודם והיו עסוקין בקידושיה כשנתן הקידושין דאפילו כששדכה לחוד ואחר זמן קדש סתם ואמר בתך מקודשת לי מסתמא המשודכת קידש ועליה נתכוונו דלא שביק איניש מצוה דרמיא עליה וכו' כמו שהביא בעל מ"מ פ"ט מן הראיה שהביא מן התוספ' ואפילו שכתב שיש דוחין הראיה ואו' שאין הולכים אחר אומדן דעתם ושכן העלו בב"ד של רבינו יעקב ז"ל