מבי"ט חלק א עז

השם כי היו בבית החולה בשעת המצלאין ויש מן החכמים שרצו לומר שכיון שעדיין לא נתפרסם השם השני בכל העיר כי לא נעשו המצלאין רק בבית הכנסת אחד וגם החולה אפשר שלא ידע בשינוי שמו הוה ליה כההיא דהוו קרו ליה רובא מרים ופורתא שרה דאמרי נהרדעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה דמשמע משם דכל מי שנשתנה שמו וקורין אותו רוב האנשים בשם הראשון צריך לכתוב שם ראשון עיקר ובעלי סברא זאת אומרים שאלו היו כותבים השני עיקר והיו כוללים השם הראשון בו כל שום אחרן וחניכ' היה פסול לדעת הרמב"ם שכתב פ"ג מהלכות גירושין וז"ל כתב השם שאינן ידועין בו ביותר וכתב כל שם שיש לו הרי זו פסול ומטעם זה הכשירו גט זה דנדון דידן שהיה כתוב בו השם הראשון וכל שום כו' ויש מן החכמים שהם פוסלים גט זה מתרי טעמי חדא בהכחשת הקדמתם וחדא בהודאת הקדמתם בהכחשת הקדמתם אומרים כי אחר ששינו את שמו בבית הכנס' אין לך פרסום גדול מזה כי אפילו שלא היה אלא בבית הכנסת אחד מיד שיצאו מבית הכנסת נודע לכל העול' דחב' חבר' אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה נמצא שעד שעת נתינת הגט רובא דעלמא ידעי בשינוי השם ומיעוטא לא ידעי ובפרט בעיר הזאת שהיא קטנה ומיד נודע הדבר לכולם שנית בהודא' הקדמתם אומרים שיש חילוק גדול בין מי שנשתנה שמו מחמת חולי לנשתנה שמו מחמת מרדין או מחמת דבר אחר דגמרא והרמב"ם לא איירו אלא בשאר ענינים אבל השם שהוא מחמת חולי אינו תלוי ברוב האנשים רק ישוב להיות עיקר שמו אע"פ שאינו מתפשט כ"כ מפני שהוא על ידי הסכמת הקהל והוא בא לכוונת הצלתו מהמות דשינוי השם הוא אחד מד' דברים שמקרעים גזר דינו של אדם וחשוב מוחזק לשעתו ומביאים ראיה לדבריהם ממה שכתב הר"פ בהגהה של סמ"ק וז"ל ולאדם שנשתנה שמו מחמת חולי אעפ"י שקורין אותו תמיד בשם הראשון אותו שם שני דשינוי עיקר וכותבין שם השני קודם ואחר כך דמתקרי פלוני שם ראשון עכ"ל גם נמצא כתוב מעשה בא לפני מהר"פ בא' שהיה חולה והחליפו את שמו בחליו והיו קורין אותו שם ראשון לגמרי והצריך הרב שני גיטין אחד בשם הראשון וא' בשם האחרון ונתנו שניה' יחד ע"כ. וקשה כי הר"ף עצמו קשה מדידיה אדידיה שהרי הר"פ כתב דאדם שנשתנה שמו מחמת חולי דשם שני דשינוי עיקר וכותבין אותו קודם משמע דבגט אחד סגי ובלבד שיכתוב שם דשינוי קודם ואם כן מה טעם כשבא מעשה לפניו הצריך שני גיטין ועל כן אומרים שמה שכתוב בהגהה של סמ"ג הוא באדם שנשתנה שמו מחמת חולי ונתקיים השם השני אלא שבני אדם קורין אותו תדיר בשם הראשון כמו שקורין אותו בשני ואז ודאי דשם שני דשינוי עיקר והמעש' שבא לפניו היה באחד שהיה חולה והחליפו את שמו בחליו פעם אח' ולא נתקיים השם השני כלל אלא קורין אותו לגמרי בשם הראשון ועל זה הצריך הר"פ שני גיטין שנסתפק לו אי שם שני דשינוי עיקר כיון שנשתנה אי שם ראשון עיקר כיון שלא נתקיים השם השני ועל זה הצריך הר"פ שני גיטין ונתנ' יחד ועוד אומרים בעלי סברא זאת לסיוע סברתם דאף על גב דיש מחלוקת בין הפוסקים במי שיש לו שני שמו' וכתב שם הטפל וכל שום כו' דלדעת הרא"ש כשר בדיעבד ולדעת הרמב"ם והרמ"ה ורבים מן הגדולים הוא פסול לא פליגי אלא במי שיש לו שני שמות וכתב שם הטפל וכל שום אבל זה שעקרו שם הראשון לגמרי ואמרו לא יקרא עוד פלוני כבר נעקר שם הראשון לגמרי ואין כאן אלא שם שני, דשינוי ועדיף נדון זה מההיא דהר"פ דהתם היו קורין לו תדיר בשם הראשון ועל זה הוצרך לתלות הדבר בשם השני שיהיה עיקר אבל זה שעקרו השם הא' לגמרי ועדיין לא נודע אם היה חי מה שם יקראו לו כי מת אין כאן שני שמות אלא שם השינוי והראשון נעקר לגמרי איפשר דאפילו הרא"ש יודה ואין להשיב ממה שכתב ה"ר ישראל בפסקיו בסי' רי"א במי שזכה לחיי' והיו קורין אותו בשם הראשון לגמרי שכתב שהוא כשר לגמרי דשאני התם שבמקום הכתיבה והנתינה ובכל הגבול ההוא לא היה מוחזק כלל, בשם השני ונשתקע מכל וכל ולא היה נקרא בשם השני כלל כמו שנראה שם מתוך השאלה שהשביעו מסד' הגט אם היה לו שם אחר ונשבע על ככה ואלו היה הדבר ידוע לקצת העם ודאי שלא היה נשבע פן תגלה חרפתו בקהל ובודאי דהיכא שאינו נקרא אלא בשם הראשון ונשתקע השם השני לגמרי ואפילו בחתימתו ובקריאת ס"ת קורין אותו בשמו הראשון פשיטא דלא גרע שם ראשון מחניכתו לבד שהוא כשר אבל בנדון דידן ששינו את שמו בתוך קהל ועדה איכא למיחש ללעז אם יכתבו שם ראשון עיקר דכיון דשם שני דשינוי עיקר אם יכתבו שם הראשון קודם יאמרו שהוא אחר שהשם עיקרי שלו יצחק ולא זה זהו סבר' החכמים שפוסלים הגט ואף אני הצעיר מן המגמגמים לפסול עד יבא כגשם לנו תשובת כ"ת להכריע בין שתי הסברות הללו נאם הצעיר ביוצקי מים ע"י אדוני משתחו' מרחוק מול סיפי בית מדרשו תלמיד מתלמידיו הקטנים הצעיר אברהם ן' יעיש: התשובה בר אוריין ובר אבהן בנן של קדושי אנשי החכמה והיחס והמעלה אשר השאירו אחריהן ברכת הטוב וישר הוא החכם החשוב כה"ר אברהם ן' יעיש יצ"ו הנה הגיעה אלי שאלתך שאלת חכם חצי תשובה ושאלתך תשובה שלימה אבל רוב ענותך הביאך הלום כי גם שדעתך נוחה להחמיר ולפסול הגט הנזכר רצית לשאול את פי אחד מהנחשבים בעיניך גדולים להורות בגט הנז' אם כוונתם להלכה ולהפיק רצונך קראתי בכל לב כל מה שכתבת פעם ופעמים שלא לראות חובה בדבריך ושקול דעתי הכרעתני שלא ראיתי חובה בגט הנז' וראיתי מה שכתבת בקוצר סברת המכשירים גט זה ואני אוסיף נופך ונופך משלי להכשיר גט זה שנכתב ביום שינוי השם: האחד הוא כי לא ניכר מתוך הגט שנכתב אחר שינוי השם ואם היה נכתב באותו יום עצמו קודם שישנו את שמו היה כשר לדעת כולכם ואם כן גם עתה שנכתב אחר כך והרואה יאמר שנכתב בבוקר ולא היה לו כי אם שם יצחק ונ"ל להביא ראיה לזה ממה שאמרו פ' מי שהיה נשוי על ב' שטרות היוצאים ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא וכתב הרי"ף ז"ל דבשטרי הודאות והלואות לא פליג שמואל וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות מלוה ולוה השטרות שזמנן ביום אחד או שעה אחד במקום שכותבים שעות כל שקודם וגבה זכה רש"י ז"ל כתב במקום שאין כותבין שעות גלו דעתייהו דאין מקפידין על הקודם לחבירו ואפילו זה שחרית וזה במנחה אין זה גובה מזה וכו' ואם כן ה"נ בנ"ד דכתוב יום פלוני ובאותו יום היה קרוי יצחק ואחר כך נשתנה שמו חיים אם נכתבו ב' גיטין בשם הראשון אחד אחר השינוי כמו שהא' כשר הב' כשר אפילו שהיה פסול ביום אחר לדעת הפוסלים דאין הוכחה מתוך הגט השני שנכתב אחר שינוי השם כמו בשטר שנכתב במנחה שזוכה בו כמו אותו שנכתב בשחרית: השני כי יש להביא ראיה על מי שנשתנה שמו שמה שכותבין שם השינוי וכל שום וכו' היינו כשהשם ההוא שגור כבר בפי הכל ובלאו הכי לא מדאמר רב חסדא ס"פ במה מדליקין הני תלת מילי אישתני שמייהו מכי חרב בית המקדש חצוצרתא שופרא פתורא ואית נפקותא לכולהו כדאי' התם ופרש"י ז"ל נפק' מינה לשופר של ר"ה אין תוקעין אלא באותו שקורין חצוצרות והוא שופר או אם בא ע"ה לשאול במה יתקע אומר לו בחצוצרות ע"כ משמע דשינוי השם הוא כשהוא שגור ומורגל בפי הכל ואביי אמר אף אנו נאמר הובלילא בי כסי וכו' ורב אשי אמר בבל בורסוף למאי נפקא מינה לגיטי נשים ופרש"י ז"ל לענין שנה שמו ושם עירו וכו' משמע דשינוי השם בגיטין הם כהני שנויי אחריני השגור ומורגל בפי הכל וסברא היא דכשכותבין שם השינוי קודם הוא כשהוא מורגל וניכר כבר באותו השם הא לאו הכי לא ואינו תלוי זה במה שנתפרסם כבר שם השינוי כפי טעם הא' של החכמים הפוסלים אלא כשהוא כבר שגור ומורגל בפי הכל שקורין אותו בשם השני וזה אי איפשר שיהיה כי אם בהתמדת הזמן כי אפי' קרובי האיש היודעים בודאי שינוי השם וקוראין אותו בכל עת וקראו אותו רוב הפעמים כי אם השם הא' שהוא מורגל בפיהם עד אשר ירגילו ויתמידו עצמם לימים לקרות אותו רוב הפעמים בשם השינוי כי לפעמים אינם חוששים אלא לשם המורגל בפיהם ונשכח שם השינוי ולפעמים חוזרים אל השם הא' אפי' הורגלו בשם השני כי הני תלת מילי דאישתנו שמייהו מכי חרב בי מקדשא שנראה כי לזכר החרבן שהיו תוקעין בו בשופר בשבת שחל בו ר"ה וערבה שהיו נוטלין בו ביום ז' של סוכות ושולחן של בית המקדש שנו שמם מפני עגמת נפש באותם הדורות ואח"כ חזרו לקדמות שמם שהרי במשנה ובגמרא ובפי כל העולם קורין אותן כשמות הראשונים וכמו שאנו קוראים אותם עתה וא"כ בנ"ד שלא הוחזק כלל נראה דלכתחלה היה ראוי לכתוב מה שכתבו דיעבד: והרי הרמב"ם ז"ל כתב פ"ג מי שהיו לו ב' שמות וכו' כותב שמו ושמה שהם רגילים בו וידועים בו ביות' איש פלו' וכל שום שיש לו כו' הרי שצריך שיהיה השם הא' רגיל וידוע בו ביותר ואי לאו הכי לא יכתבו אותו לא שנא בשני שמות בשני מדינות או ששנה שמו בעיר אחד שהרי כתב דין ב' שמות ולא כתב שום דין אחד בשינוי השם ושם זה של חיים לא הורגל ולא נודע בו אפילו במיעוט ופשיטא שלא יכתבו אותו ואם היו כותבין אותו שם לבד היה קרוב שלא להיות גט כלל ומותרת ליבם גם כי החכמים המכשירים כתבו שלא היה אלא פסול לדעת הרמב"ם ז"ל ומה שכתב בהגה"ה בסמ"ק ואדם שנשתנה שמו מחמת חולי אף על פי שקורין אותו תמיד בשם הא' אותו שם דשינוי עיקר וכותבים שם השני קודם ואחר כך דמתקרי פלוני שם א' ע"כ נראה דמה שכתב שקורין אותו תמיד בשם הא' אותו שם דשינוי עיקר דהיינו שנשתנה שמו מחמת חולי ושמו העיקרי שקורין אותו לס"ת ולברכה ושם שחותם בו הוא שם שנשתנה לו מחמת החולי אלא שבני אדם קורין אותו תמיד בשם הא' כי גם שקורין אותו גם כן על הרוב בשם השני לא נשכח זכר השם הא' ותדיר בכל יום אם קורין אותו בשמו האנשים למשל עשרה פעמים ביום הז' שהם רובא דמינכר קורין אותו בשם השני והג' פ' בשם הא' והרי שם השני עיקר ושם הא' טפל לו גם כי לא נשכח מכל וכל כי תדיר בכל יום נזכר בקצת הפעמים בשם הא' והיינו כדעת הרמב"ם ז"ל שכותב שמו הרגיל וידוע בו ביותר כי יותר הם רגילים עתה בשם השינוי מן השם האחר אבל אם שם הב' אינו כ"כ עיקר כמו שכתבתי והוא להפך כותב שם הא' וכל שכן בנ"ד כי לא נקרא אלא פעם אחד ולא שנו לקרותו בשם השני דפשיטא דשם א' עיקר ובמרדכי כתב ואם החליף שמו והחזיק בשם השינוי השני אין לגרש כי אם בשם הב' נראה בפירוש כמו שכתב הרמב"ם ז"ל והוא עצמו הביא לשון הר"ף שהביא הסמ"ק ואינו חולק על זה כמו שפיר' והמעשה שבא לפניו על מי שהיה חולה והחליפו שמו בחליו והיו קורין אותו שם א' לגמרי והצריך שני גיטין אחד בשם הא' ואחד בשם האחרון ונתנם שניהם יחד אינו חולק על שכתב בהג"ה כי שם כתב תדיר כמו שפירש' וכאן כתב שהיו קורין אותו לגמרי השם הא' ובחתימה לא היה חותם אלא בשם השני או שהיו קורין אותו העולם ולס"ת לא היו קורין אותו אלא שם השני ונסתפק אי זה שם יכתוב עיקר אם יסמוך על החתימה או על הקריאה לס"ת או למה שהיו קורין אותו לגמרי כל העולם ולכן צוה לכתוב שנים ומה שכתבו גם כן בעלי סברת הפוסלים כי לא פליגי הרמב"ם והרא"ש אלא במי שיש לו ב' שמות אבל בשינוי השם