מבי"ט חלק א עו

ידוע מהיהודים כלם ולא נשאר לו עליהם כלל. ויצאו מלפניו על ככה ויפרדו איש מעל אחיו וכל אחד לדרכו פנה. ומאז בעזר השי"ת נתגלגל הדבר שנתבטל החק הרע ההוא כמפורסם וידוע לכל ויהי אחר הימים ההם אחר זמן רב בא הישמעאל ותבע מראובן כי הכירו שארית הגפאר עד תשלום החס' קט' על סכום כל האנשים אשר היו בשיירה והותר שעולה סך ממון רב. והוצי' חוגי"ט שכתב שלא בפניהם איך נכנסו לו הששה אנשי' הנז' ערבים פרעני' על כל אנשי השיירה לשלם בעדם עד תשלום החס' קט, על כל א' ובהמשך הזמן מהששה אנשים הנז' קצתם נפטרו וקצתם הלכו לעיר אחר ולא נמצא פה כי אם שנים מהם ראובן ושמעון הנ"ל אשר היו מהכתובים ומהשנים הנז' לא הכיר הישמעאל רק לראובן כי הוא היה המוצי' והמבי' והמשתדל בעת ההיא ובו שלח ידו והעמידו אל המשפט בפני ערכאותיה' ותבע ואמר איך קבל מהיהודי' שבעי' סולטאני' ע"י זה האיש ראובן ושאר אנשים ועוד נשאר לו עליהם סך ממון רב לערך חס' קט' והוצי' החוגי"ט מהערבו' וראובן הוצי' ג"כ החוגי"ט אשר כתב על הישמעאל ולא שוה לו כי השופט הגדול נשא פניו והטה הדין לזכותו באומרו יחי המלך יר"ה וזהו ממון המלך והנה מאמר המלך בידו ויד המלך על העליונה באופן כי מטה יד ראובן בפניו והיה קרוב הדבר לחייבו בכל הממון עד שראה ראובן בעצת קצת אנשי שם להסתיר פניו ממנו עד ראות איך יפול הדבר ובהיו' ראובן במסתרים בא שמעון ונטפל ונתעסק לפשר ביניהם בעצת אנשי שם וע"י שרים נתפשר הענין ופייסו לישמעאל והוציאו הוצאות הכל מממון ראובן: עתה בא ראובן ותובע משמעון שיפרע לו החצי מכל מה שהפסיד ובא בטענ' שהוא היה כתוב בחוגי"ט אשר הוציא הישמעאל ושניהם היו כתובים בכלל הארבעה אחרים וראובן לא רצה לגלות לישמעאל כי היה פה שמעון כדי שלא יהיה לו כח ויד לומר טובים השנים מהאחד כי בודאי אם היה טוען ראובן לישמעאל שישלח ידו גם בשמעון הואיל והוא בכתובים היה תופסו והיו שניהם שוים האמנם בסבה הנז' לא רצה לגלותו ושמעון טוען שאמת שהוא היה בשיירה האמנ' לא נשא ולא נתן ולא היה לו עסק עם הישמעאל כלל לא בפרעון ולא בשום דבר ומה שכתב שמו בחוגו"ט הוא בסבה שראובן או א' משאר האנשי' כתבו שמו בחוגי"ט הראשון מהפרעון ומשם העתיק הישמעאל השמות וכתב החוגי"ט ההו'. גם שהישמעאל כשתבע לראובן נמצא הוא עמו ולא הכירו ולא תבע ממנו מאומה גם כי שם אביו אינו כתוב על נכון. ואם הפסיד ראובן מזלו גרם ורצה שמעון להפטר בטענות אלו. גם תובע ראובן מכל שאר היהודים אשר היו בשייר' ההי' הנמצאים שיפרעו ויתנו לו כל אחד עד תשלום חס' קט' כאשר היה המנהג בעת ההיא הואיל והישמעאל לא עמד בדיבורו ובא ותבע השארית כנ"ל ומחמת תביעה זו הפסיד מה שהפסיד והיהודים עונים ואומרים ממקו' אחר יבא שלומך ומזלך גרם ואנחנו פטורים וכבר פרענו בעת ההיא מה שהטילו עלינו ואנחנו לא ידענו מה מעשיכם בעת ההיא ומה שנתתם לישמעאל ומה שקבלתם ומה שנשאר ואין עלינו עוד חיוב כלל. ילמדנו רבינו הדין היכן נוטה אם שמעון יוכל להפטר בטענותיו אלו מלשלם חצי ההפסד לראובן אם לא או יהיה הוא כשאר השיירה ואם שאר אנשי השיירה מחוייבים להשלים חקם בעת ההיא ולתת עד תשלום החס' קט' ושלום למעלת כ"ת החיים והשלום נאם הטרוד העבד הנרצע מיחל רחמי אל משה ברור תשובה נ"ל שאין לראובן על שמעון תביעה מצד מה שנמצא כתוב שמו בחוגי"ט התובע כיון שלא הכירו ולא תבע ממנו דבר אבל יש לו דין ותביעה על שמעון הנז' ועל כל שאר היהודים אשר היו בשייר' ההיא שישלם כל אחד חלקו במה שהפסיד ראובן בעלילה ההיא דאע"ג דאמרינן בירושלמי דהגוזל אין אדם נתפש על חברו וחייב ליתן לו אלא בארנונא וכו' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות חובל היינו כשלא נעשה שליח לכך אבל אם עשאוהו שליח ומחמת זה העלילו עליו מחמתם ומצד' חייבים המשלחים כמו שכתב רבי מאיר ז"ל בתשובה שהביא במרדכי דהגוזל על מי שמעמיד את חברו לעכו"ם דעליה דידיה רמיא לסלוקי ואפילו אם העכו"ם מעליל עליו שלא כדין אחרי שמחמתו שהעמיד לו ערב באה לו הצרה הזאת וכן דנון כו' והכי נמי נראה ראובן דהוי שלוחם של כל האנשים אם נתנו בידו וביד חבירו מה שנתנו לתת לממונה על הגפאריש הרי עשאום שלוחים לכך והם כמו ערבים שאמרו לו שיפרעו בעדם מה שפרעו אז ומזה נמשך שהעלילו על ראובן הניכר ומצוי יותר משאר האנשים ולא דמי למה שהשיב הרשב"א ז"ל תשובת כ' על מי שהגיע לו היזק בממון מחמת שליחות שולחו דאין המשלח חייב בתשלומי נזק השליח וכו' דמה הזיק המשלח ומה הגיע לו מחמת פשיעתו וכ"ש אם השליח שכיר המשלח וכו' דשאני התם שהגיע לו ההיזק מחמת השליחות לא מחמת השולח עצמו שהיה חייב דבר או שהעלילו עליו דבר ותבעו מזה שהוא שלוחו אבל בנדון זה שהיה שלוחו ומחמת שהיה שלוחו העלילו על משלחו ותבעו ממנו הוי חייב דנתפס על חבירו דאמר' לעיל דפטור ואפי' שהיה חבירו חייב אלא אם כן היה ארנונא וכו' היינו משום דלא היה שליחו אלא שנתפס עליו מפני שהיה שכינו או בן עירו אבל כשהוא שלוחו ונתפס עליו על מה שהיה שלוחו נראה פשוט שהוא חייב כמאן דרביע עליה אריה ששלחו אצל הגוי וכמו שכתב רבי' עאיר שם באותה תשובה ומה שכת' בסוף התשובה שאם יש עדים שפטרו וחוזר הנכרי ומעליל עליו דאין חייב לכולהו היינו כשמעליל על השליח מחמת השליחות או הערבות ואחר שנפטר ממנו לא חשיב מחמת ששלחו או שהעמידו ערב אבל אם הוא חוזר ומעליל על המשלח ותובע את זה שהיה שלוחו או ערב שלו אכתי רביע עליה אריה וחיי' וכן מה שפוט' הרשב"א ז"ל את המשלח מנזק השליח היינו שהוזק או הפסיד השליח על עצמו מחמת השליחות לא שהפסידו אותו שתבעו ממנו מעות מחמת המשלח כי הכא והר"י קולון ז"ל הביא תשובת הרשב"א סימן קל"א על מי שהגיע לו נזק בממונו שגנבו ממנו כשהלך בשליחות ראובן ומשמע דדוקא כהאי גונא אבל כשתבעו את השליח על תביעת המשלח חייב כדאמ'. נאם משה: שאלה קכד ראובן עם כמה בני אדם באו בספינה והביאו צמר ופרעו המכס כפי מה שהיה המנהג אחר כמה שנים חזר בעל המכס לתבוע שלא פרעו לו ומפני שלא היה מכיר את כולם תפס את ראובן והוא אמר לקצת מחביריו שהיו פה שיבואו עמו להשיב על טענות המעליל עליהם והם השיבו לו כי היה יותר טוב שהוא לבדו ילך ויטעון עמו כדי שלא יפסידו הרבה ומה שיפסיד יהיה על כולם ואחר שנתפשר ראובן על כולם כל אחד מאלו הנמצאים פה משתמט ואו' כי הם כבר פרעו ומזל ראובן גרס ומי שרוצה לפרוע אינו רוצה לפרוע כי אם מה שיגיע לו בערך הצמר שהיה לכל אחד מהם בספינה ונמצא ראובן מפסיד מה שפרע על כולם והוא תובע מאותם שנמצאו פה שיפרע כל אחד מה שהגיע לו בערך הצמר שהביא כל אחד מהם ומה שמגיע לאותם שלא נמצאו פה יפרעו בין כולם שוה בשוה עד שיגבו מהם או יעמדו עמהם בדין: תשובה לכאורה היה נראה דאין כח לראובן לגבות מהם שום דבר מההיא דריב"ל בירושלמי דהגוזל דאמר אין אדם נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון וגלגלת ואע"ג דפליג עליה רב הלכת' כוותי' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות חובל ומזיק מי שנתפ' על חבירו ולקחו נכרים ממנו בגלל חבירו אין חבירו חייב לשלם אין לך מי שנתפס על חבירו וכו' וכן נמצא בתשובה להרשב"א ז"ל על מי שהגיע לו היזק בממון שלו מחמת שליחות שולחו וכן שותף שהיה הולך בפרקמטיא ונתפס וכו' כתב בסימן ב' בתשובות המיוחסות להרמב"ן ז"ל שאין המשלח חייב בתשלומי נזק וכו' כמו שהאריך שם והביא תשובה זו ה"ר שלמה ב"ר שמעון ב"ר צמח ז"ל לפטור שותף א' שנתפ' וכו' וכן במרדכי פ' הגוזל הביא מימרא דריב"ל והוכי' דהלכתא כוותיה ולא כרב וכתב הלכך אם היה חייב למלוה גוי או ישראל והלך המלוה ותפש ישראל אחר בן עירו של ראובן ונתפשר עמו וכו' אין חייב לו ראובן כלום אלא כשתפשו בשביל ארנון וכו' וכבר בא מעשה לפני רבי' שמחה ודן כריב"ל ושלח הדברים לריב"א והודה כדבריו ע"כ: ואפילו הכי נראה לי בנדון זה שחייבים הנמצאים פה לפרוע גם כן כל מה שיגיע לכל אחד מהם ממה שפרע ראובן על אותם שלא נמצאו פה מפני מה שהשיבו לו שהיה יותר טוב שילך הוא לבדו ויטעון על כולם ומה שיפסיד יהיה על כולם או יפרעו חלקם כי בדברים אלו אפילו בלי קנין נעשה שלוחם להתפשר עם הגוי כפי מה שיוכל ואם לא היו אומרים לו כן גם הוא היה מתחבא או היה מתפשר עם הגוי על מה שהיה תובע ממנו לבדו וסמך על דיבורם ונתפשר עמו כפי מה שהיה יכול וכיון שהוצרך להתפש' על מה שהיה תובע ממנו ומהם נתפשר גם כן על מה שהיה תובע מהאחרים שלא נמצאו פה כי הכל תביעה אחד וכפי הנראה לא הוסיף מעות בפרט על אותם שלא נמצאו פה כי לא נתפשר עם הגוי לתת לו חלק ממה שהיה מגיע לכל אחד כפי ערך כל אחד ולא שליש או רביע ממה שתבע אלא דרך כלל נתן לו מה שנתן כדי להנצל ממנו עם ההוצאות אחרות שעשה ולא היה בידו להתפשר על אלו שנמצאו פה לבד כיון שנתפס על קצתם שהיו פה ולכן נטל מחילה ממנו על כולם וכיון שכן אלו שאמרו לו שילך הוא ויטעון עם הגוי כדי שלא יפסידו הרבה הרי עשאוהו שליח לשיתפשר עמו כפי מה שיוכל ואם הוא ידוע שעשה מה שהיה יכול ולא פשע בפשר' שעשה חייבים כולם כמו שכתבתי וכמו שהביא במרדכי פרק הגוזל תשובה רבי' מאיר ז"ל על מי שמעמיד חבירו ערב לגוי מה הדין והשיב נ"ל דודאי עליה דידיה רמי לסלוקי ואפי' אם נכרי מעליל עליו שלא כדין אחרי שמחמתו שהעמיד לו ערב באה אליו הצרה הזאת וכן הדין וכו' והכא נמי בנדון זה הם שהעמידוהו לדון עם הגוי בעדם ומחמת זה נתפס גם כן על אותה שלא נמצאו פה והוי כאלו הכניסוהו ערב ונעשה שלוחם לזה כמו שכתבתי ולכן חייבים לפרוע כל אחד כפי מה שיעלה לו לערך הצמר שהביא ומה שיעלה לאותם שלא נמצאו פה יפרעו בין כולם שוה בשוה ותשובת הרשב"א אינה אלא כשהגיע נזק או הפסד לשליח מחמת השליחות לא שתבעו את השליח מחמת תביעת המשלח כי הכא: נאם המבי"ט: קכה מקור הדעת והחכמה ונצר משרשי הדעת והמזמ' רבה דעמיה מדברנ' דאומתי' החכם השלם ומאד נעלה גבורי יצ"ו שלום רב לאוהבי תורתיך ולכל המסתופפים בצל קורתך באתי בשורותים אלו לחלות פני כ"ת תאיר עיני בדין שכיב מרע ששינו את שמו בחליו מיצחק לחיים בקהל גדול של גרוש פה ברושה בהסכמת הציבור וקרוביו כמנהג ואחר שעה שהחליפו את שמו נתן גט לאשתו כדי שלא תזקק ליבם וכתבו בגט יצחק וכל שום אחרן כי לא ידעו מסדרי הגט משינוי