מבי"ט חלק א ע

את חבירו שלא ישכירוהו אלא שיעשו מלאכת אחרים בבטאן הם בעצמ' והריוח יהיה לאמצע שאין כופין את האדם שירד לאומנות שאינו רוצה וכן אין כופין זה את זה להיות שותפי' בגופם וגם שנאמר שיקחו פועלים תחתיהם ויעשו מלאכ' אחרי' בבטאן ויפרעו להם שכר טרחם ויחלקו השאר אין אחד מהם יכול לכוף את חבירו על זה שיכול כל אחד מהם לומר אין רצוני שיעשה מלאכתי על ידי אחר ואיני מאמינו כלל העולה שדין בטאן זה הוא שישכירוהו לזמן ויחלק השכירות ואין א' מהם יכול לכוף את חבירו לחלוק' זמן ובס' צרור הכסף הביא בשם הרשב"א ז"ל דכל זמן שאמר הא' איני רוצה אלא בחלוקת הימי' שומעי' לו כל זמן שאין הפסד בדבר לפי ראות עיני הדיין כגון מרחץ ובית הבד העשוי לשכר ע"כ וכתב בעל הספר ובמה שכתב רבי' ז"ל לפי ראות עיני הדיין כגון מרחץ ובית הבד העשוי לשכר לא אמר דבר פסוק' ונטה לדברי הר"מ ז"ל שכתבתי ע"כ ובנדון זה נראה וגלוי לעיני הדיין כי יש הפסד בחלוק' ימים למי שירצה להשכיר זמן או ימים שהגיעו לחלקו כי השכירות יעלה יותר בכל חדש כשמשכירו לשנה אחד ממה שיעלה כשישכיר לששה חדשים או פחות וכמו שהביא הריב"ש ז"ל בתשובת רכ"ז דחלוקת שכירות עדיפא מחלוקת ימים ולדעת הרמב"ם שאנו דנים עליו אין חלוקה אחרת בזה הבטאן כי אם בשכירות כמו שכתבתי. נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו: קיו זה לי כמה שנים שנסתפקתי במי שהלוה לחברו מעות על מנת שיקנה ממנו סחורה ידועה ביותר משוויה במעות בעין אי הוי' רבית קצוצה או אבק רבית ולא הכרעתי אז אחד א' מן הצדדין וכתבתי שהיה קרוב להיות רבית קצוצה ועתה אינה האל לידי פסק דין אחד מהחכם השלם ה"ר יצחק ן' לב נר"ו על ענין זה והכריע שהיא רבית קצוצה ומפני שראיתי ראיותיו בלתי מכריעות הענין הנרצה אצלו חזרתי ודקדקתי בענין ועלה בידי שאין הנדון הזה רבית של תורה ואינה יוצאה בדיינים ואגלה מה שיש בראיותיו **(השגה * אמר יצחק במהר"ר צדיק בן לב ז"ל אל יתהלל חוגר כמפ' וסופו הוכיח על תחלתו שאמר שאין מזהירין לנזהרים כי דברים בגו והפלא משכלו הזך אם היא אבק רבית ואינה יוצאה בדיינים איך יוציאנה ע"צ חומרא בעלמא מי איישר חילן מחכמי הגמ' שאמרו שהו' חייב להחזיר בבא לצאת ידי שמים אבל לכוף בדין לא ויהיה אסור א"כ נבאתי ולא ידעתי מה נבאתי ולא מה נבאתי של חכם כמוהו דס"ל דאינה אלא אבק רבית ואי עבר חד ועבד לא מפקי' מניה הוצרכה הוראה שתצא ובמקום שיש חלול ה' אין חולקין כבוד לרב סוף דבר חתימה שאומר שהם מחמירים בענינים אלו כאלו היה רבי' של התורה אין בהם טעם כלל דאי לכתחל' קאמר פשי' דמי דעבר ארבי' דרבנן רשע הוא ואי לבדינ' קאמר דתצ' הא ודאי לית' וכדפי' ואם רצה שנזהרים ב"ד שלא יעברו אפי' איסור דרבנן כאלו הוא של תורה באופן דלא אצטרכי למדרש להיכ' דעבר אטו בזמן הגמ' לא היו נזהרים כ"כ כמוהו בשל דבריהם פשי' שהיו נזהרים הרבה מאד כדמוכח בכמה דוכתי ואפ"ה הוצרכו למילף דינא לחוט' א' שעבר ועשה כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וכן אנחנו משפט נבחר' לנו נדעה בינינו מה טוב ופתח דברי השגותיו שהשיג ואמר א"כ אי' עינינו רואות שהלוהו בעבור התרבי' אין בדברים אלו ממש דאם כשהאד' צריך לחפץ נותן יותר משוויו היינו חפץ של תשמיש אבל מילי דפרגמטי' וזביני שהחניות מלאים מהן וזה לוקח סחור' מא' יותר משוויה בחברותיה לא ועוד דעלוי רב כנ"ד ליטר' שוה ס' בק"ן כמו שרמזתי בפסק שאני שכשהתוספת הוא הרבה מאד כ"ע מודו כמפרש דמי שאפי' העורים יביטו לראות דסחורה שוה ק' בק"ק אינו אלא בעבור שהלוהו אך תוספ' שפת יתר והוא ד"מ ש"מ:)** קושי וביטול כי הוא כתב והקדים שאם פירש וקצב במטלטלין מה שהי' מעלה אותם עתה בשביל ההלואה שהוא רבית קצוצה כמו שלמד מתשובת הרשב"א ז"ל ולא זו בלבד אלא אף על פי שלא פירש אלא שהלוהו ע"מ שיקנה חפץ ידוע בסך מה שהוא ידוע שם שהוא יותר משיויו בשוק ואית ביה אונאה אין אנו צריכין לפי' שהרי עינינו רואות שהלוהו בעבו' התרבי'. והנה אין ראייתו זו הראשונה מכרעת כלל כי כיון שלפעמים כשהאדם צריך לחפץ א' נותן עליו יותר משוויו ואינו חושש על האונאה אם כן אין עינינו רואות שהלוהו בעבור התרבית שהרבה לו על החפץ. עוד כתב דכיון שהרב ז"ל חילק באבק רבית בין מטלטלי לקרקעי לענין זה אם איתא דלענין רבית קצוצה מטלטלי כמקרקעי דמו לישמעי' מטלטלי דבעי' קצ' וכ"ש במקרקעי ואני אומר דבין במקרקעי בין במטלטלי בנדון זה אפילו קצב הסך שלמעלה בעבור ההלואה אין כאן רבית קצוצה כיון שהרבית בא דרך מקח וממכר והרי כתב הרב ז"ל כמו שהביא החכם נר"ו כיצד המוכר לחבירו קרקע או מטלטלי' ואמר לו אם מעכשיו תתן לי הדמי' הרי הן שלך בק' ואם עד זמן פלו' הרי הם שלך בק"ב הרי זה אבק רבי' כו' דמשמע **(*דבין בקרקע בין במטלטלי אין כאן אלא רבית דרבנן אפי' קצב וכו' הוא תימא דזיל קרי בי רב הוא דכל שלא יש צד הלואה משותף בענין א"א לבא כלל לאיסו' תורה ובדברי של ומאי משמע ודאי הוא האי לישנ' יתירת':)** דבין בקרקע בין במטלטלין אין כאן אלא רבית דרבנן אפי' קצב ופי' מה שמעלה לו בשביל המתנ' הזמן שהוא עשרים למאה לשנה או לזמן ידוע ואין כאן רבית של תור' כיון שהוא דרך מקח וממכ' וכמו שכתבו המפרשים ז"ל דכל רבית שהוא דרך מקח וממכר אינו אלא אבק רבית ועוד השמיענו הרב ז"ל חידוש אחר כך שבמטלטלין אפי' בסתם אסור כיון שידוע שעתה אינם שוים בשוק אלא תשעים והוא לקח במאה לזמן ידוע שנר' כי מכירת מטלטלין ביות' משווין הכל אסור משום אבק רבית לבד בין מפרש מה שהוא מעלה כמו שכתב הרב ז"ל ברישא בין בסתם כמו שכתב בסיפא: **(השגה * רוצה לומר דמאי דנקנו הרב מפרש במטלטלי' בריש' ובסיפ' קאמר דמטלטלי אפי' סתם לא קשי' דריש' אשמועי' אפי' מפרש דמטלטל אינה רבית קצוצה וסיפא אשמועי' דאפי' סתם דמטלטל אבק רבית מיהא הוי וליתא דכיון שאין שם הלואה מצטרפת פשיט' דאפי' פי' לא הוי רבית קצוצה שכבר הקדים הרב דאין רבית קצוצ' אלא דרך הלואה לא דרך מקח כלל ומקרא מלא הוא מלוה הונו בנשך ותרבי' כדאיתא בגמ' בהדי' דאי' רבי' של תור' אלא בדר' הלואה ולא קאמר הרב שאין זה אלא אב' רבית אלא הרי זה אבק רבית להשמיענו דאע"ג דמדאורייתא שרי רבנן מיה' אסרוהו והיינו דכייל הרב מטלטלי ומקרקע בחדא בבא וסיים בהו הרי זה אבק רבית דכי הדדי נינהו בהבנת הלשון ולכן כתבתי בפסקי הב' תירוצי' שתירצתי וק"ל:)** וכיון שאין כאן רבית קצוצה לפי שאינו אלא דרך מקח וממכר ה"נ אם הלוה לחברו מנה ע"מ שיקנה ממנו קרקע או מטלטלין ביותר משווין אפי' פי' וקצב מה שהו' מעלה בעבו' ההלואה נראה שאין כאן רבית של תורה כיון שהוא מוסיף אינו חשוב מעות רבית מן התורה דרך מכר אלא אבק רבית כמו כן כשהלוה ע"מ שיקנה בכך וכן תוספ' משויו במעות בעין אינו אלא אבק רבית כיון שהתוספ' שניתן בשביל ההלואה בא מחמת מקח וממכר דטעמא דבמקח וממכר אינו אלא אבק רבית אפי' במפרש הוא משום שלפעמים **(*ח"ו דלא אסרה תורה אלא דרך הלואה ודיינו מה שאסר' תורה אלא דגזרי רבנן משום דילמ' טעו אינשי במה שהו' טוע' לומר אם כשקונה ע"מ שימתין ויאריך לו ומעלהו החפץ הרבה שרי דאיכ' רווחא להאי ופסיד' להאי ניכרת וידועה אם כן אפי' דרך הלואה נמי דלא משמע להו לאינשי הנקוד' האמתית המבדלת בין אור לחשך דכשיש צד הלואה הוא שאסר' תורה ואי לא לא אפי' שיתן לו כל הון ביתו: ולפום טעמיה דדריש טעמי' דקר' כר"ש ולא כרבנ' דפליגי עלי' ערי ושכבי סהדי דאזל בתר איפכא והוה לן למילף דכיון דאסרה תורה דרך הלואה ולא דרך מקח משום דלפעמים אדם קונה במעות בעין ביותר משויוו לפי שצריך לו ולא נשך איכא ולא תרבית איכא א"כ כשמעלהו כפלי כפלים ומפרש שכל זה העלוי הוא בעבו' שאינו נותן לו מעות בעין נילף שהיא רבית קצוצה ויזיל בתר טעמא שהרי נשך איכא ותרבית איכא שזה חסר וזה מתרב' ולא כמו שהוא לומד להק' ולא להחמיר לפום טעמי' אלא דפשי' ופשי' דאפילו שזה חסר וזה מתרבה אם אינו על דרך צד הלואה לית לן בה מדאוריית' כדגמרי' לה ממלוה הונו בנשך ותרבית דאף על גב דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפי' אין זה אלא גלויי מלתא בעלמא דתרבי' דקרא היינו דרך הלוא' ובאמ' בחטיפ' ובמרוצ' ראיתי אלו ההשגות ואתמה' בחדא שעתא את נשף חשקי שם לי לחרדה לקול צללו שפתים ואם כן מ"ל כשקונה ע"מ שימתין וכו' או כשקונה ע"מ שילוה לו מי יתן טהור מטמא לא א' ועוד נפלאתי הפלא ופלא שכשרא' שקוטב דרושנו אינו אלא מההיא דהרמב"ם ז"ל שהרבי' והתוספ' אינו בהלואה אלא בחצ' דאגר מניה בפחות ואפ"ה כיון שיש שם הלוא' משותפ' חשבינן ליה כהלוהו סלע בה' דינרין צלל במים אדירים לחלק בין מקח לשכירות וזה הוא שבר על שבר דכ"ע ידעו דשכירות זביני ליומיה הוא ומי עשאו כמו הלואה ח"ו ועוד איך כ"כ מהרה שכח טעמו בעיניו כראי מוצק נמוקו עמו דטעמ' דבמקח וממכ' אינו אלא אבק רבית אפי' במפ' משום שלפעמים אדם קונה במעות בעין יותר משויו לפי שצריך לו כו' וא"כ מ"ל כשקונה ע"מ שימתין כו' או ע"מ שילוה לו כו' הישמים כ"ש וק"ו שכירות שאדם משכיר חצר בפחות משויו לפעמים דהא לית ביה אונאה ומ"ל שילוהו או לא אלא הדברים פשוטי' מאד שהם הוא צד ההלואה כל היכא דאיתי' ומה שמשיג דיות' חדוש היה משמיענו הרב בהלואה ע"מ שיקנה מע"מ שישכיר ליתא דאי לא קאמר אלא ע"מ שיקנה חפץ כו' הא מטלטל שאני דכמוהו ימכר בשוק ואית ביה אונא' מ"ה הוי רבית קצוצה אבל קרקע לא אפי' בשכר וא"ת קניית קרקע פשי' דמילתא דלא שכיחא היא להלוות מעות ע"מ שימכו' לו חצרו בפח' ועוד דאי זבין ארעיה הא שקיל זוזי ודאי אוזיף מניה למוכר' בפחות ולא שכיח דאצטר' ליה כ"כ זוזי ופשיטי דמילת' דשכיח' טפי היא לשכור ממנו בפחות דשכירות נמי זביני הוי ומ"ש שיש דרך שכירות שהוא מן התורה כההי' דמוכ' באסמכת' כו' לא ידענ' מאי קאמר דמה שלא נקנה קנין גמור אגלאי מילת' דזוזי הלוא' נינהו ומ"ה הפירות שאכל הם הוא מעות ההלואה אבל מה ששוכר ממנו בפחות הרי נקנה לו לזמנו בשכרו ואין כאן אלא שפיחת לו משכרו בעבור ההלואה המשותפות עם השכירו')** דאדם קונ' במעו' בעין ביותר משוויו לפי שצריך לו וגם המוכר אם הוא בעל הבית שמוכר חפציו אינו מוכרם אלא ביות' משווים ואין עליו אונאה: ואם כן מה לי כשקונה ע"מ שימתין ויאריך לו ומעלה החפץ יותר משוויו או כשקונה ע"מ שילוה לו ולוקח החפץ יותר משוויו דבר קצוב הכל אבק רבית כי מה שכתב הרב ז"ל כי כשקוצב הדבר שפוח' לו מן השכירות עד שיחזיר לו הלואתו שהוא רבית של תורה היינו בשכירות כמו שכתב או ששכר הימנו בפחות וקצב הדבר שפוחת לו מן השכירות עד שיחזיר לו הלואתו שהוא רבית של תורה היינו בשכירות כמו שכת' או ששכר הימנו בפחות וקצב הדבר שפוחת לו וכן הרשב"א ז"ל באותה תשובה שכת' מי שהלוה לחבירו מעות והשכיר לו ביתו בפחות אינה רבית קצוצה כיון שלא קצב ואמר בית זה ששוה כך וכך אשכי' לן בדינ' בעבו' ההלוא' היינו בשכירו' אבל במכר בנדון זה אפי' קצב אין כאן רבית של תורה כדפי' שאם היה כן יותר חידוש היה משמיענו הרב ז"ל בהלואה ע"מ שיקנה מהלואה ע"ע שישכיר כי הוא ידוע כי דרך מקח וממכר הרבי' הוא מדרבנן ודרך שכירות יש שהוא מן התורה שהוא כמו הלואה כיון שאין כאן מקח וכמו שכתב הרב ז"ל שם פ"ו כי המוכר באסמכתא או כל מה שאינו קנין גמור שהפירות שאכל הם רבית של תורה וכמו שכראה ג"כ מלשון בעל הטורים שכת' כללא דרביתא אמר רב נחמן כל אגר נטר לי אסור פי' בשביל המתנה מעותיו נותן לו שכר בין דרך הלואה או ממכר או שכירות אלא שאם הוא דרך מקח הוא מדרבנן וכו' נראה מדבריו כי מה שהוא דרך שכירות מן התורה היא דרך ממכר מדרבנן ומה שהוא דרך שכירות מן התורה הוא כמו אם הלוה לו ע"מ שידור בחצרו בפחות משוויו דבר קצוב וכמו כן מה שהוא דרך מקח וממכר מדרבנן הוא כשהלוה לו ע"מ שיקנה ממנו חפץ פלו' בסך קצוב יותר משוויו: