מבי"ט חלק א סז

בריש גיטין כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם וגם מה שכתוב הרא"ש ז"ל לפי פי' שכתב שאפי' קבל השליח הב' החפץ קודם ואח"כ נתן לה הגט דאינו גט כיון שלא הגיע החפץ ליד השליח הא' ולכך יטלנו ממנה השליח האחר ויחזור ויתננו לה אחר שהגיע החפץ לידו דמשמע דכל שלא ניתן כהלכתו דסגי בחזרת נתינה ולא נתבטל שליח לומ' כי חזרת נתינה דברייתא דבפני נכתב הוא מדרבנן ועל מה שכתב הרא"ש אמר כי היה לו סברא אחרת בזה כפי מה שאמר לי סופ' הקהלות על שמו ואני שמעתי ולא אבין וחפשתי ומצאתי במקומו' אחרים לבד מה שכתב הרא"ש ז"ל כי גם במקום שנתינת הגט אינו מועיל כלל מן התורה מצד שניתן שלא כהלכתו שמועיל חזרת נתינה שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פ"ט דגירושין על שנים שאמר להם הבעל כתבו וחתמו ותנו לפלו' שיולך לאשתי וכו' ואם הוליכו הם בעצמם ונתנו לה אינו גט שלא עשאם שלוחין לגירושין כיצד יעשה יטלוהו ממנה ויתנוהו לשליח ונתנו לה וכו' הנה שמועיל חזרת נתיבה אפי' כשנתינה ראשונה היתה בפיסול מן התורה שכיון שלא היו שלוחין לנתינה לא היתה נתינה כלל מן התור' ואפ"ה מועיל חזרת נתינה וכן בתוספת' פ' ה' מצאתי דתני ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה הר"ז גיטך מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננה לה ע"כ משמע דמועיל חזרת נתינה אפילו כשנתינה ראשונה לא היתה מועילה כלל מן התורה והרא"ש ז"ל כתב בתשובה על מי שנתן גט על מנת שלא תנשאי לפלוני שאם רוצה למחול אינו מועיל נטילת הגט וחזרתו בלי תנאי שהרי נתגרשה לגמרי ואינה אשתו אלא יחזור ויקדשנה ויפטרנה בגט בלי תנאי משמע דמשום דאינה אשתו כבר אינו מועיל חזרת הנתינה הא אם ניתן הגט שלא כהלכתו דאינו גט כלל כי הכא ועדיין היא אשתו שיכול לחזור ולתת לה הגט כנז' והר"ן ז"ל כתב על ברייתא דכיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם כתב ומ"מ שמעי' משמעתין דכל גט שאינו פסול בגופו אלא שנפסל בנתינתו לא מיפסל בהכי ע"כ משמע דכל שאין פיסולו בגופו של גט אפילו הוי פיסול נתינתו מן התורה יכול לחזור ולתתו לה ואין כאן שום חשש למי שרוצה לעמוד על בורין של דברים נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו: קח צידון שלום רב לק"ק יצ"ו שבצידון על מה שאירע ביניכם שנמצא ס"ת פסול והוצאתם אחר ויש מי שהורה בכם שיחזרו לתחלת הפרשה בספר השני אשר הוצאתם ורצה א' מבני עירכם לעמוד על דעתי דעו כי המנהג בכל קהילתנו כשנמצא איזה טעות הפוסל ס"ת שמוציאין ס"ת אחר וקורין בו במקום שנמצא בו הטעות ואינ' חוזרי' לתחלת הפרשה וכן כתב במרדכי בפ' הקורא את המגלה וכן באגור סי' קצ"ה וכתב הכי הוי נהוג עלמא ע"כ וכן היה נוהג מורינו הרב הגדול כמה"ר יעקב בירב זלה"ה בכ"מ שהיה נמצא ולכן ראוי לכל קהל שלא יזוז ממנהג זה ולא יכנס בספק ברכה לבטלה נאם משה ב"ר יוסף מטראני יצ"ו: קט לקהל קדוש הנז' גם נשאלתי מהחשוב בן עירכם יצ"ו על ענין כשמוציאין ב' ס"ת שקורא המפטיר בס"ת השני ומפטיר ולא הקפדת' שיהא גדול והעליתם קטן כפי מה שהגיד הנז' דעו לכם כי האמת הוא כשמוציאין ב' ס"ת הקורא בספר השני צריך שיהי' בר מצוה והוא יברך ברכת ההפטורה ויקרא ג"כ ההפטורה ואם יש קטן עמו שאומר ההפטורה יברך הגדול ויקרא עם הקטון ההפטורה וכן יברך הגדול בסוף הברכות האחרונות וכן הביא בספר המנהיג בשם ר"י וזה דבר פשוט: נאם משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו: קי על מי שיש לו חזקת שימוש שטיחת בגדים וכיבוס וטיול בגג חברו נסתפק לי אם יהיה חיוב עשיית מעקה בגג זה או מי חייב לעשות המעקה ושאלתי את פי' החכ' ה"ר יוסף קארו יצ"ו מה דעתו בזה והשיב לי דבר ז"ל שאלת חכם חצי תשובה כי לפי האמת אין בזה דין מעקה כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות רוצח דכל שאינו בית דירה אינו חייב במעקה והאי כיון שאין לו שם תשמיש בית דירה אינו חייב במעקה ואפילו את"ל דכיון שיש בית דירה למטה בביתו הגג חייב במעקה המשתמש על הגג צריך לעשותו ולא בע"הב וכדתני' פרק השואל שהמעקה היא על השוכר לא על המשכיר והביאו הרמב"ם פ"ו מהלכות שכירות וה"ה דאין בע"ה הזה חייב במעקה ואיפשר דבמכ"ש אתיא אשרי הדור שכ"ת שרוי בתוכו יהי רצון שלא יהיה הדור יתו' ממך ויאריך ה' ימי צבאך כחפץ הצעיר יוסף קארו שנת ארצ"ה: שאלה קיא ראובן משכן ביתו לשמעון בניסן ואח"כ בתשרי מכרה לו בסך דמי המשכנתא או בפחות וכתב לו שטר מכירה בתשרי ונקרע שטר של המשכנתא ובתוך הזמן שמניסן ועד תשרי לוה ראובן מלוי סך מעות ובהגיע זמן פרעון המלוה לא מצא לוי נכסי' לגבות מראובן ובא לטרוף הבית משמעון שקנאה אח"כ ושמעון טוען שהבית היתה ממושכנת לו קודם שלוה הוא לראובן ושלא חלה שעבוד עליה בכדי סך דמי המשכנתא ולבירור זה הראה שמעון בבית דין שטר משכנת' קרוע של נ"ב סולט' על הבתים הנז' מחשוון משנת שו"ה ושלא יוכל לפדותה עד תשלום שנה וכן הראה שטר חוב של מ"ג סולט' קרוע על ראובן ושעשה אפותיקי הבתים לפרעון החוב מזמן שלהי שבט משנת שו"ה עד סוף תשרי שנת הש"ח וטען כי על דמי המשכנתא והחוב וגם צמר אחר שנתן לו מכר לו הבתים בכ"ג לתשרי משנת הש"ז בשמוני' סולטא' ושנשאר חייב לו עוד ט"ו סולט' כמו שכתוב בשטר חוב שנכתב ביום מכירת הבתים שהיא כ"ג לתשרי שנת הש"ז ושביום המכירה הנז' נקרעו שטרי המשכנת' והחוב והביא בב"ד עד א' שהעיד שעל נ"ב סולט' שהיה חייב ראובן ליהודה משכן ראובן הבתים לשמעון שסלקו מיהודה ושנתן לו אז עוד שני שקי צמר ושאחר זמן מכר לו הבתים על דמי המשכנתא והחוב כי הוא היה עד במכיר' ולא ראה שפרע לו שמעון שום דבר אלא ששמע ממנו ומראובן ואשתו שעל דמי המשכנת' והחוב מכרו לו הבתים ואמר שהוא היה יודע שלא היה לו לראובן במה לפרוע דמי המשכנתא והחוב אלא בבית וכן הביא עד א' שהעיד שעל חוב יהודה היתה ממושכנת הבית ביד שמעון ושהי' חיי' עוד ראובן לשמעון ושבזמן המכירה מכר לו ראובן לשמעון הבית על מה שהיה חייב לו בשמני' סילט' ושנשאר חייב לו יותר כמה פרחים וכתב לו שטר עליהם ולוי טוען שהבתים משועבדים לו בשטר של נ"ד סולט' שהיה חייב לו ראובן מר"ח תמוז משנת שנ"ה וזמן המכירה היה בשנת הש"ז יורינו רבי' הדין עם מי: תשובה לכאורה הוה משמע שהדין עם לוי דכיון שנקרעו שטרי המשכנתא והחוב נמחל שעבודם ולא נשאר לו לשעבוד על הבתים אלא מזמן המכירה והרי קדם לה חוב לוי וטריף לה ודמי להא דא' רב נחמן פ' נערה ב' שטרות היוצאות בזה אחר זה בטל ב' את הראשון ואוקימנא דאיירי בשניהם במכר או במתנה ומ"ט רפר' אמר אודויי אודי ליה שהראשון היה מזויף ורב אחא אמר אחוליה אחליה לשעבודא קמא איכא ביניהו וכו' הא קמן דאפי' שניהם יוצאים שלמים נתבטל ראשון כ"ש הכא דנקרע ואפי' תימא דהכא הוי כא' במכר ושני במתנה או איפכא או אפי' שניהם במכר אי אוסיף ליה דקלא לתוספ' כתבי' וב' קיימים כדאיתא התם והכא נמי ראשון במשכנתא ושני במכר ונימא דשניהם קיימים משום דליפות כחו במילי טובא דאיכא במכר יותר ממשכנתא כתביה לא היא דה"מ כששניהם יוצאים שלמים לפנינו אבל הכא דנקרע כבר נמחל שעבודו כדאמ' וכד מעיינת בה שפי' משכחת לה דדינא עם שמעון ולא מצי לוי למטרף לה מיניה משום דקדים שיעבודיה מזמן משכנת' וכדנברר לקמן בס"ד ולא דמי כלל להא דרב נחמן משום דלא איירי אלא בשני שטרות שיצאו על שדה א' או שניהם במכר או במתנה או בתרויהו דכיון דהם יוצאים על דבר א' דלא הוה צריך ליה אלא חד שטרא אמרינן בטל ב' את הראשון או אפי' כששניהם קיימים כי הני גווני דא' במכר וכו' היינו משום עדיפות' ויפוי דאיכא בשני אי משום דינא דבר מצרא אי משום דינא דב"ח אי משום דקלא דאוסיף ליה וכדאיתא התם אבל מ"מ תרוייהו אמילתא חדא נפקי דהיינו שדה אח' ולא מצי תבע קונ' או מקב' תרתי שדות אלא חד אבל הכא בנ"ד אי הוו כולהו שטרי שלמי' יוצאים לפנינו הוה מצי שמעון למיתבע מראובן סך דמי המשכנתא וסך דמי החוב כיון שקנה בתים קודם שיגיע זמן פרעון החובות וכדמשמע בטור א"ה סימן פ"ה דדוקא כשמכר לוה קרקע למלוה אחרי שהגיע זמן פריעת חובו יכול לומר לו אלו הייתי חייב לך וכו' אבל קודם לא והשתא שנקרעו השטרות אין לו על המוכר אלא שטר המכר אבל שעבוד' אית ליה מזמן המשכנתא והחוב בכדי הסך שלהן שלא פרע לו אלא כשמכר לו הבתים הנז' ולא שייך הכא טעמא דאודויי אודו ליה דהא קושטא הוי דהוה חייב לו אלא שפרעו במכירת הבית וגם טעמא דאחולי אחלי' לא שייכא הכא דאכתי מאי דפרע ליה רביע גבי בתי ובעי דלא לפקע מעילוייהו שיעבודא קמא מזמן המשכנת' והחוב ולהכי נראה דלא מצי לוי טריף להו להני בתי משמעון דהגע עצמך שבא שמעון לב"ד ותבע מראובן שיפרע לו חובו או דמי המשכנתא אם היתה באופן שיוכלו לתבוע הדמים הרי ב"ד היו שמים קרקעות ראובן לפרוע החוב לשמעון ולא היה יכול בעל חוב אחר קודם לזמן שומא זו לטרוף ממנו קרקע זה ששמו לו ב"ד אלא א"כ היה קוד' לזמן השט' חוב דלהכי כתבי' בנוסח האדרכת' והשומא מחוב פלו' שהיה מזמן כך וכך דהא מזמן הש"ח נשתעבדו לו כל קרקעות ראובן ואדרבה ב"ד מגבו ליה השתא נמי מכל קרקע שמכר הלוה אחר זמן הש"ח כמו שכותבים באדרכת' ונתננו לפלו' רשות וכו' וכל קרקעות שמכר מזמן פלו' וכו' כל שכן מה שלא מכר אלא ששמין אותו מיד הלוה דפשיטא דלא טרפי' ליה מיניה אלא אם כן קדמו לזמן שטר חוב ואם כן הכי נמי כשהלו' עצמו מגבי ליה קרקע למלוה בשביל חובו דלא מצי טריף ליה בעל חוב הקודם לזמן המכירה אלא א"כ קדם לזמן החוב כדאמרן דהא לא מפקע שעבודיה משום דלא אתא לב"ד כיון שמרצון הגבה לו לוה עדיף מהגבוהו ב"ד בע"כ ועוד נראה דאפילו שהשטרות קרועי' עדיין שעבודן קיים כל שלא פרע לו אפילו לא מכר לו הבתים אח"כ דאין חזרת השטרו' מבטל השעבוד כל שלא פרע לו דהא קיימא לן כרבנן פ' גט פשוט דאין אותיות נקנית במסירה גבי הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר דחזר מתנתו לרשב"ג משום דאותיות נקנית במסירה ואפילו לרשב"ג היינו בשטר קניית השדה שכתוב בו שדי נתונה לך דבחזרת השטר הוו כמי שחזר וקנה השדה ממנו אבל המתנה שבקנין סודר והשטר לא נכתב אלא לראיה בעלמא ובחזרת השטר לא חזרה המתנה כ"ש דאין הלכה כרשב"ג וכמו שכת' הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ס"ה ושטר משכנתא זו נמי לא הוי אלא לראיה בעלמא ובחזרתו לא נפקע השעבוד אפילו הוא קרוע כמו שכתב הרא"ש ז"ל שם ועוד אפילו היתה מלוה ע"פ ולא נכתב שטר על המשכנת' ועל החוב הוה חייל שעבודא דהוי' מדאורייתא אפי' במלו' ע"פ וקודמת נמי למלוה בשטר כמו שכתב רבי' האיי ז"ל והרשב"א ז"ל