מבי"ט חלק א סו

יודיענו רבינו אם שבועת הכתובה הראשונה קיימת ואם חל עליו נזירות אם לא ישא אשה בזאת שנה או עד שנה: תשובה יראה דכיון שלא פי' בכתובה השנית שום תנאי בענין הנישואין שנשאר תנאי הראשון קים בשבועה שנשבע שלא בטל התנאי כיון שלא פי' תנאי אחר בזה שיהיה סותר התנאי הראשון כמו אם היה מפריש שלא ישא אשה אחרת עליה אלא אם כן תשהא עשר שנים שלא תלד אבל כיון שלא פירש כלל נסמך על התנאי הא' שאפילו שלא היה כתוב בכתובה הא' אותו התנאי כיון שנשא במקום שנוהגין כך על תנאי זה נשאת כמו שהוא לענין מנהגי המקומות בנדוניא שאם נשא סתם כותב ונוהג כמנהג המדינה וכמו שהביא הרמב"ם ז"ל בכ"ג מהלכות אישות ונראה דאפילו הלך למקו' אחר וגרשה שם או נתאלמנה שגובה שם כתובתה כפי מה שגובין אותה במקום שיצא משם דדוקא בכתובה מנה מאתים הוא דשנינו מקולי כתובה שתטול מפחות שבמטבעות שבמקום הנישואין או במקו' הגירושין אבל במנהגי הנדוני' אזלי' בתר מקום חיובא כשאר חובות דעלמא והכא נמי בנדון זה אפילו נשא סתם במקום שנוהגין כתקנת ר"ג והלך למקום אחר אינו יכול לישא אפילו אחר עשר שנים כיון שעל הסתם נשאה במקום תקנת ר"ג כל שכן שהיה כתוב בפי' התנאי בכתובה ונשבע על כך דפשיטא דלא נתבטל התנאי ולא השבוע' בבואו למקום אחר ובכתובה האחרת שכתבו ג"כ לא נתבטל התנאי כיון שלא פי' דבר בענין תנאי זה כדפי' וכיון שכן אפילו נשבע לישא אין השבוע' חלה והרי היא שבועת שוא ולוקה עליה וגם אם נדר בנזירות לישא אשה יהיה נזיר ואל יעבור על שבועתו: אלא שאם לא מצא אשה ההגונת לו לא חלה עליו השבועה ולא הנזירות כההוא עובדא דפ' מרובה באלמנה שהיה מיצר לה בנה וקפצה ונשבעה כל מי שיבא עלי איני מחזירתו וקפצו עליה בני אדם שאינם הגונים לה ואמרו חכמים לא נתכוונ' זאת אלא להגון לה והכא נמי לא נתכוון אלא לאשה הגונה לו וכ"ש הוא דהכא אמר לישא אשה דמשמע אשה הגונה לו והתם בההיא עובדא אמרה כל מי שיבוא עלי איני מחזירתו דהוה משמע אפילו אינו הגון לה ואפ"ה אמרו חז"ל לא נתכוונה אלא לראשון שיבוא הגון לה. ולא תימא דדוקא התם דלא קצבה זמן לשבועתה הוא דאמרי' לה עד שיבוא הגון לה אבל הכא דקצב זמן ישא אשה כל דהו כדי שלא יעבור זמן שבועתו דהתם נמי אי כוונה לכל מי שיבוא אפילו אינו הגון הרי היא עוברת מיד כשבא לה אדם שאינו הגון לנשאה והיא אינה רוצה בו ואפ"ה אמרו חכמים שלא עבר שלא נתכוונה אלא להגון לה הכא נמי לא שנא. ולכן אם נזדמנה לו תוך זמן אשה הגונה לו כפי כבודו וכפי מה שהוא אדם נשוי והרי הוא אינו יכול לישא אותה מפני שבועתו חל עליו הנזירות אבל אם לא נזדמנה לו אשה הגונה לו שתרצה להנשא לו ועבר הזמן בכך נפטר מהנזירות אפילו תזדמן לו אשה הגונה אח' כך שלא נדר אלא תוך אותו זמן כדאמ' ולענין מה שנסתפק אם אמר בזאת השנה שהוא עד ר"ה דלענין נדרי' אזלי' אחר לשון בני אדם כדאמרינן בדוכתיה או אם אמר עד שנה יראה לי דעד שנה נמי הוי כזאת השנה דדוקא כשאמר שנה אחד אסור מיום ליום כדתנן במתני' דריש פ' קונ' ויום או שנה מיבעיא לן התם אי הוי הקיום או כיום אחד ולא איפשיטא ואזלי' לחומרא מספק דדילמא יום שלם או שנה תמימה קאמר כיון שאמר יום או שנה אבל אם אמר עד שנה הוי ככולהו עדין דמייתי התם ומשמע עד סוף השנה דהיינו סוף אלול ומה שנראה לי כתבתי נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה: שאלה קה ראובן היה ש"מ ואמר שכל מטלטלי הבית הנמצאים בתוך הבית יהיו לפלוני אם הספרים הם בכלל מטלטלי הבית או לא: תשובה בפ' מי שמת אמרי' מטלטלאי לפלו' כל מאניה תשמשתיה קני לבר מחטי ושערי כל מטלטלי לפלני' אפילו חטי ושערי ואפילו רחים לבר מרחים התחתונה כל דמטלטל אפילו רחים התחתונה אמר נכסי לפלני' עבדא איקרי נכסי וכו' גלימא איקרי נכסי וכו' שטרא איקרי נכסי וכו' בהמה איקרי נכסי וכו עופות איקרי נכסי תפלין איקרו נכסי ספר תורה מאי תיקו ולא מפקי' מינה וכתב בח"מ סימן רמ"ח בשם הרמ"ה ז"ל דשאר ספרים אינן בכלל וכן כתב בנמקי יוסף בשם הרשב"א ז"ל והיינו בכלל נכסי אבל בכלל מטלטלי ואפילו אמר כל מטלטלי נראה דלא נכללו ספרים דהא בכלל כל מטלטלי לא הוו אלא רחים תחתונה ועבדי הוי בעי' אי הוו בכלל מטלטלי או לא ובתר הכי קאמר נכסי לפלוני עבדא איקרי נכסי וכו' והדר קאמר גלימא ושטרי ובהמה דמשמע דדוקא בכלל נכסי הוו הני כולהו ולא בכלל מטלטלי דהא עבדא דמיבעיא לן אי הוא בכלל מטלטלי פשיט' לן דהוו בכלל נכסי ולא בכלל מטלטלי דהא קאמר בכולהו דאיקרו נכסי ולא קאמר דאיקרו מטלטלי משום דמטלטלי לא כיילי כולי האי כנכסי משום דלא משמע בלישנא דמטלטלי אלא כלי תשמיש וכתב בח"מ סימן רמ"ח ואם אמר נכסי לפלני' קנה כל המטלטלים ועבדים וקרקעות ובגדים ובהמה ועוף וכו' משמע בהדיא דדוקא בכלל נכסי הוו כל הני ולא בכלל מטלטלי: ואם כן בנדון זה שאמר כל מטלטלי הבית אין הספרים בכלל ומשום דקאמר כל מטלטלי הבית לא כלל יותר דמטלטלים נמי משמע כלי בית כמו שכתוב שם בח"מ מטלטלין כל כלי ביתו בכלל משמע דמטלטלי היינו מטלטלי בית ואין הספרים בכלל מטלטלי בית גם כן ונ"ל כי גם מטלטלי הבית שלא היו אז בתוך הבית אינם בכלל שהרי אמר כל מטלטלי הבית הנמצאים תוך הבית כי אפילו מה שנכלל במשמעות מטלטלים אם אינם תוך הבית לא נכללו וספרים אפילו היו תוך הבית לא נכללו בלשון זה כמו שכתבתי נאם משה מטראני יצ"ו: שאלה קו ראובן קנה בתים משמעון וזקף עליו דמיהן במלוה בשטר ונתן שני ערבנים קבלנים על החוב הנז' ואחד מן הערבנים פרע קצת דמי הבתים ומשכן בית אחד מהבתים על תשלו' החוב כי נתברר כי ראובן הקונה קנאם בשביל הערב ואחר כך מת זה הערב ואלמנתו באה לגבות כתובתה מבית זו שמשכן בעלה יורינו רבי' הדין עם מי: ומפני כי נתועדו קצת חכמי העיר יצ"ו על ענין זה ונשאו ונתנו בענין מה שהיה נראה לכל אחד ואח' מהם לכאורה עד שיהיו מתונים יותר בדין כתב אחר כך החכם ה"ר יוסף קארו יצ"ו וז"ל במקומי אני עומ' שכיון שזקף אותם המעות עליו במלוה הרי הוא כאלו הוא חוב דעלמא ואין דבר חוצץ ומעכב בקנין הבית הזאת ועוד כי כיון שמשכן לו אותו בית הוי פרעון מעליא ואע"פ שעכשיו שמת והאשה באה לגבות כתובתה מאותה בית פנים חדשות באו לכאן והוי כאלו נשתדפו שדותיו ונסתחפה שדהו אעפ"י שבשעה שנתפרע מאותו שדה הוי פרעון מעליא וע"פ טענה זו נפטר גם הערב וכשתגבה האשה כתובתה ישומו הבתי' וכו' ואם יהיה מותר על כתובתה לא יגבה מהם בעל המשכונה לפי שהם נכסי יתומים קטנים אלא אם כן יהיה מכח שהאפטרופוס מוחזק במשכנתא זה נ"ל אם תסכים דעת רוב החכמים בכך. נאם הצעיר יוסף קארו עכ"ל. ואני אחר היותי מתון בדין זה נ"ל כי יש שעבוד לשמעון על בתים אלו ואפי' זקף הדמים במלוה וראיה מהא דאמרי' פ' חזקת אמר רב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים ששעבד או מכר אחר שמכר שדה זה שקבל עליו אחריות וטעמא משום דעדים מפקי ליה לקלא וידעו הלקוחות שלקחו אח"כ שמכר זה קרקע זה באחריות ואינהו הוא דאפסידו אנפשייהו כדאמר התם ואסיקנא מלוה אזיבינא קא רמית כי קא יזיף בצינעא קא יזיף כי היכי דלא ליתזלו נכסי עליה זביניה מאן דזבין ארעא בפרהסי' זבין כי היכי דליפוק ליה קלא ע"כ משמע מהכא דבמלוה ע"פ דוקא הוא דלא טרף ממשעבדי משום דמאן דיזיף וכו' אבל בזביניה דבפרהסיא קלא אית ליה וטריף ממשעבדי ומשמע דכי היכי דכשקנ' שלא בשטר ופרע דמי השדה ויצאת מתחת ידו שטרפה ב"ח של מוכר שטורף הוא בעדות העדים שמכר לו באחריות הכי נמי כשמכר וידעו העדי' שלא פרעו לו הדמים קלא אית ליה וכו' וטרף ממשעבדי דהא לא אפיק גמר' דלא טריף על פה אלא מלוה משום דמאן דיזיף בצינעא יזיף אבל בזביני' דאית להו קלא בכל גוונא דאית בה חיוב דמים מצד המכר על פה טרף ממשעבדי כדמשמע פשטא דסתמא דגמרא וא"כ בנדון זה טרף דמי הבתי' ממשעבדי כיון שעדי המכר ידעו שעל תנאי זה נמכרה הבית לשל' דמיהן לאחר זמן ידוע ואומר אני כי אפי' על בתים אלו חל השעבוד דאע"ג דכתב לאשה בכתובתה דאיקני לא חייל שעבודא אלא בשעת קנין הבתים ובההיא שעתא גופא חייל נמי שעבוד דמי הבית על הבית כיון דבבת א' היה המכר וחיוב הדמים דמכר על מנת שיפרעו לו לזמן קצוב ואפי' זקף דמים אלו בחוב בשטר נר' דלא גרע ממה שהיתה על פה והוה חייל שעבוד' בדא' דכיון שמתחלה על מנת כך היתה המכירה לא מקרי זקיפה ואפילו למי שיסבור דהוי זקיפה אם נכתב השטר ביום המכר עצמו נראה דטריף נמי מהבתים ושוו שעבודא דאלמנה ושעבוד חוב זה דבהדי הדדי חיילי כדאמ' וחולקין דהוי כשני שטרות היוצאים על שדה ביום א' דרב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדייני כדאמר פ' חזקת וכתב הרי"ף ז"ל פ' הכותב ופ' מי שהיה נשוי דבשטר הודאות והלואות אפי' שמואל מודה לרב דיחלוקו והכא נמי כיון דביום א' הוה קנין הבתים וקנין חיוב המעות בשט' חולקין דחד יומא באתרא דלא כתבי שעות כשטר חדא באתרא דכתבי שעות כמו שכתב הרי"ף ז"ל שם ואפי' היה נודע שקודם נעשה קנין על המכר ואח"כ על חיוב המעות הא קנין המכר לא נעשה אלא על תנאי חיוב המעות ומשעה שנתקיים המכר נתחייב במעות והוי כאלו הוו תרוייהו בבת א' והוי שעבוד האלמנה ושעבוד דמי הבית שוה על הבתים כדאמר'. ולענין מה שמשכן הערב שארית דמי החוב שבשטר על בית א' מאותם הבתים שכתב הה"ר יוסף נר"ו שנפטר גם הערב האחר משום דהוה פרעון מעליא והוי כאלו נסתחפה שדהו אח"כ נר' דלא נפטר הערב כיון שעדיין השטר הא' קיים על שני הערבים ביד המוכר לא בטל שטר המשכנתא את הא' דהא על ההיא דרב נחמן פ' הכותב דמוד' דאי אוסיף בה דיקלא לתוס' כתביה ושעבוד' דקמא קאים והכא נמי הא אוסיף בהאי שטרא תנינא שעבוד המשכנתא לפירותיה ולא בטל שעבודא דקמא ויכול לגבות מן הערב האחר אם תטרוף האלמנה משכנתא זו שנעשה אחר המכירה מפני שהיא קודמת דשנים שערבו לא' יפרע מאי זה מהן שירצה ואם יהיה בנכסי המת ספק לכתובת האלמנה ולא תטרוף הבית הנז' לא יגבה מן הערב כיון שכבר פרע הערב הא' במשכנתא של זה הבית ויכול לגבות הבית הנז' מן היתומים הקטנים אם מת הערב תוך הזמן שנז' בשטר המשכנתא שיוכל לפדותה אחר זמן ידוע ועיין סימן צ"ה: קז על ענין הגט שניתן ליד שליח שיתנהו לאשתו ושיקח קודם שטר כתובתה והשליח עשה שליח אחר ולא הזכיר לו התנאי הנז' וניתן בפני ב"ד ליד האשה וקרעוהו אח"כ קרע ב"ד ואח"כ נודע ענין התנאי הנז' שבא השליח הא' והודיעו ונשאו ונתנו חכמי העיר בענין ונר' לרובן שהגט כשר עדיין לגרש בו אח' שיקח השליח הכתובה אח"כ נשמע שהחכ' ה"ר יצחק מסעוד יצ"ו היה אומר שכיון שלא ניתן הגט כהלכתו שכבר נתבטל ואינו יכול לגרש בו עוד השליח אפילו שהיה שלם כ"ש עתה שנקרע ועל זה תמהתי ושלחתי להזכיר לפני כ"ת סיפא דברייתא דמייתי