מבי"ט חלק א סה

שלא נתן לו רשות להשכיר אלא שנה בעל הבית נאמן והמוציא מחבירו עליו הראיה וגם הרמב"ם כתב בפ' שביעי מהלכות שכירות וז"ל השכיר לחדשים נתעברה למשכיר השכיר לחדשים ושנה בין שאמר לו דינר לחדש שנים עשר דינר לשנה בין שאמר ליה שנים עשר דינר לשנה דינר בכל חדש הרי חדש העבור של משכיר שהקרקע בחזקת בעליו ואין מוציאין דבר מבעל הקרקע אלא בראיה ברורה וכן בעל הבית שאמר לזמן זה השכרתיך והשוכר אומר לא שכרתי אלא סתם לזמן ארוך על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא בעל הבית נשבע היסת ומוציאו מן הבית וגם בזה כתב מגיד משנה ז"ל גם זה מהטעם האמור למעלה שקרקע בחזקת בעליה עומדת וכן הדין בכל מילתא דלא עבידא לאגלויי כמו שיתבאר פ' זה מכל זה משמע בפי' שאין מוציאין מיד בעל הבית כי אם בראיה ברורה והוא נאמן בכל מה שיטעון בענין שכירות הבתים או השדות. ובנדון שלפנינו מי שבא להוציא מיד בעל הבית עליו הראיה ומי שרצה לדמות זה הענין של שכירות לענין מה שכתב הרמב"ם בפ' שני של הלכות שלוחים ושותפים במה שכתב הרמב"ם לא כיון להלכה ואע"פ שהחכם השלם כה"ר יוסף טיטאצק כתב הדין כל מה שהביא נר' לי חוץ מכבודו שאין כונת הרמב"ם והרא"ש מה שהבין ואגב שטפיה כתב מה שכתב כמו שאבאר וממילא יתבטל מה שכתב החכם השלם כה"ר חיים עובדיה שלא כיון להלכה ולא לכוונת הפוסקים ועתה אתחיל לבאר כונת הפוס' הרא"ש ז"ל והרמב"ם ז"ל דע שעיקר זאת ההלכה בפ' גט פשוט דההיא אתתא דיהבא זוזי לההוא גברא למיזבן לה ארעא אזל זבן לארעא שלא באחריות אתא לגביה דרב נחמן א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי זיל זבנה מיניה שלא באחריות והדר זיבניה ניהליה באחריות והקשו כל הפוסקים דהא קי"ל ששליח ששנה שליחותו בטל ונתבטל המקח והיכי אמרינן הכא שהמקח קיים וצריך השליח לקנות פעם אחרת מן המוכר ולחזור ולמכור אותו למשלח באחריות והשיב הראב"ד דהא דאמרינן ששליח ששנה שליחותו שליחותו בטל דוקא כשאינו רוצה המשלח אלא שיתבטל מה שעשה אבל אם ירצה המשלח בקיום המקח ישלם השליח העוות וההפסד שעשה באותו השנוי ויתקיים מה שעשה השליח ובההיא עובדא דבפ' גט פשוט היה רוצה המשלח שיתקיים המקח ומפני זה גזר רב נחמן שיחזור לקנותו פעם אחרת השליח מן המוכר בשם השליח בלא אחריות. ואחר זה יחזור למכרו השליח לההיא אתתא ויקבל השליח על עצמו האחריות ובזה יתקן מה שעות. ומה שהצריכו רב נחמן לחזור ולקנותו לאותו שליח ולא די בקנייה הראשונה מפני שבקנייה הראשונה כפי מה שנראה מפשט ההלכה בקנייה ראשונה כתבו השטר בשם ההיא אתתא בלא אחריות וא"א לתקן העוות ולחייב עצמו השליח באחריות אם לא יחזור לקנותו ויקרעו השטר הראשון שהיה כתוב בשם ההיא אתתא בלי אחריות ויחזור עתה השליח למכרו לההיא אתתא באחריות זהו מה שהשיב הראב"ד בתירוץ קושיא זו אבל הרמב"ם יש לו דרך אחרת בתירוץ קושיא זו שבכאן מדב' בשלא הודיעו שהיה קונה אלא לעצמו ושלא נעשה השטר אלא בשם השליח ומפני זה המקח קים דהוה ליה כאיניש דעלמא ויכול השליח עצמו לחזור למכרו ומכירתו קיימת ומה שנר' מההלכה שכשהיה קונה השליח בשם האשה הוא דקנאו לאו דוקא אלא סובר הרמב"ם שהשליח קנאו לעצמו ולא הודיעו שהיה שליח אלא שהיה קונה לעצמו ועתה לפי זה אע"פ שנר' מלשון הגמרא שהיה צריך לקנותו פעם אחרת סובר הרמב"ם דלאו דוקא אלא שבשטר הקנייה הראשונה שהוא סובר שהמקח קים כיון שלא הודעו שהיה שליח אבל אם היה מודיע שהיה שליח המקח היה בטל וקי"ל ששליח ששנה שליחותו לא עשה ולא כלום ובזה תירוץ הקושיא דקשיא לן וזהו שכתב הרמב"ם וז"ל בפ' קמא דהלכות שלוחי' ושתופין נתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע. וקנה לו שלא באחריות הרי זה עוות והשליח לוק' אותו לעצמו שלא באחריו' כמו שעשה וחוזר ומוכרה למשלח באחריות וכו' הנה שסובר הרב דההי' עובד' מיירי בשלא הודיעו שהוא שליח וגם שאינו צריך לעשות קנייה חדשה היפך מה שנרא' מפשט הלשון שכן כתב ולוקח אותה לעצמו שלא באחריות כמו שעשה משמע שאין בכאן אלא קנייה א' וממה שכתב שחוזר ומוכר' למשלח באחריו' משמע שהמכר הראשון הוא קיים ויכול למוכר' כאלו היה הקונה איני' דעלמ' ולא שליח ואינו צריך קנייה חדשה ולדעתו ז"ל כשלא הודיעו שהוא שלוח הוא חייב לחזור ולמכרה למשלח באחריות וכתב עליו הרשב"א ז"ל בתשובת שאלה וז"ל על מה ששאלוהו על א' שקנה קרקע במצר חבירו ובא בעל המצר לסלקו והוא קנה בלא אחריות אם חייב הקונה למכור לו באחריות דכיון דקי"ל דמי שקנה קרקע במצר חבירו ובא בעל המצר לסלקו והוא קנה בלא אחריות אם חייב הקונה למכו' לו באחריו' והו' שליח בעל המצ' דיכול לומ' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי חזור ותמכר לי באחריו' כדאמרי' בההי' עובד' דפ' גט פשוט דחייבי' רב נחמן לאותו שליח ואמר ליה זיל זבין את בלא אחריות והדר זבנה ניהליה באחריו' והשיב וז"ל נר' לי דאין מחייבי' אותו לקבל עליו אחריו' שאין דין בן המצרן אלא משום ועשי' הישר והטו' ואין מן הישר שיפסי' הלוקח וימכור באחריו' ואינו דומה לזבן במאתי' ואינו שוה אלא מאה דהתם לוקח הוא דאפסי' אנפשי' כשלקח ביוקר כל כך ואין על בן המצר לשלם לו מה שהפסי' הוא על עצמו אבל כאן שאת בא לחייבו במה שלא חיי' הוא את עצמו זו אינ' תור' ולא עוד אלא מה שאמר' מההיא דגט פשוט בההוא דזבן לההיא איתתא דאמרו ליה זבן את שלא באחריות וזבין את באחריות אינו כן כמו שעל' בדעתך שאין השליח חיי' לקנו' ולמכו' דבמ' נתחיי' לזה לקנות ולמכו' אלא כך היא הצע' של שמוע' שהאש' עשאתו שליחה לקנו' ונתנ' לו מעו' והו' קנה שלא באחריו' והיא תובעת ממנו מעותי' שהרי עות שליחותו ואמרו לו שהדין עמ' ואם ירצ' ליפ' מתשלומי מה שנתנה לו קנה בלא אחריות שאין מוכר זה שלה שלא עשה שליחותה אלא יקנה הוא בלא אחריות וימכור לה באחריות או יחזיר לה מעותיה ואעפ"י שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל שמחייב את הלוקח לכתוב את המכר באחריו' אינו מחוור בעיני וכדי להתלמד במקום אחר אני אומר שאתה יפה פלפלת במה שהוקשה לך בין ההיא דגט פשוט לאותה שבקדושין ולאותה שבבן המיצר אלא שהקושיא ששמעת בההיא דגט פשוט ובההיא דקדושין ליתא ואם הקושיא קושיא התירוץ ששמעת אינו עולה כהוגן שאם פירשו לך דההיא דקדושין כשהמוכר יודע שאינו קונה לעצמו אלא שלוחו של בעל המעות הוא ולפי' אפילו בפחות בטל מקח וההיא דגט פשוט כשאין המוכר יודע ולפי' המכר קיים הא ודאי ליתא דההיא דגט פשוט נמי בשם האשה שעשאתו שליח קנה וכדאמרי' התם אזל זבן לה שלא באחריות ומדקאמר זבן לה ש"מ דבשמה קנה. ועוד דסתמא דמילתא כך היא וכשעשאתו שליח לא לקנות בשמו אלא בשמה. ועוד דאי בשמו מאי זיל זבון את שלא באחריו' והלא כבר זבן שלא באחריות אלא שהקושיא אינה וטעם הדבר דכל קונה מדקדק הוא בקנינו ופעמים שהוא מוכר מן הסתם בכל שאין אונאתו שתות והמחילה אינה אלא במה שאדם קונה לעצמו אבל במה שקונה לאחרים לא כי מן הסתם אלו היה כאן המשלח היה מדקדק בקנינו ואפילו בפחות משתות אבל בענין האחריות לא מדרך האונאה הוא אלא דברים מפורשים הם ואני אומר שהמשלח כך אמר לו לקנות אפילו שלא באחריות דעביד אינש דזבין ליומיה והשליח והמוכר בדברים מפורשים התנו ביניהם ולפי' המקח קיים אצלם שאין כאן אונאה של כלום אלא שעו' ופשע והילכך או ימכור למשלח באחריות או ישלם לו מעותיו שמסר בידו והרי זה נכון עכ"ל משמע בהדיא לדעת הרשב"א שאינו מחוור מה שכתב הרמב"ם שחייב השליח למכור למשלח באחריות שלא חייבו רב נחמן לדעתו אלא אם לא יהיה ביד השליח מעות להחזיר למשלח ולעולם לדעת הרשב"א המכר קיים אצל השליח ומפני זה אם לא היה לשליח מעות שהמעות שנתן לו המשלח הן ביד המוכר ולא ירצה להחזירם לפי' אם אין לשליח מעות אחרים ליתן למשלח יחזור וימכור לו השדה באחריות הכלל העולה שדעת הרשב"א הוא שלגבי השליח בין הודיעו בין לא הודיעו שהוא שליח המכר קיים ולגבי המשלח אם יחזיר לו מעותיו אינו צריך לחזור ולקנות מהמוכר למוכרו למשלח באחריות וזהו דעת הרא"ש אלא שפירש יותר שכתב שאם לא הודיעו שהוא שליח אין צריך לחזור ולקנות שכיון שמתחילה קנה השליח לעצמו למה צריך לחזור ולקנות פעם אחרת מה לי קנייה ראשונה מה לי קנייה שנייה כיון שמתחילה קנה הוא לעצמו מה יחדש בקנייה שנייה וזהו כוונת הר"י בנו במה שאמר בשם אביו ז"ל ואלו קנה השדה סתם היה המקח קיים דכיון שלא אמר לו שקונה אותו לפלוני לעצמו קנאו ע"כ וזה נוטה לדברי הרמב"ם דכשלא הודיע השליח שהוא שליח שדינו כשאר כל אדם שלוקח או מוכר עכ"ל משמע בהדיא שאין כוונת הרא"ש ולא של הר"י בנו מה שהבנ' בו אלא שאין צריך לעשות קנייה אחרת כשלא הודיעו והנה גלוי ומפורסם שיש הפרש בין הרמב"ם והרא"ש כמן השמים לארץ שלדעת הרמב"ם כשלא הודיעו וירצה המשלח לקיים המקח על כרחו של השליח צריך לתקן מה שעות אבל לדעת הרא"ש אם יהיה לשליח מעות יחזיר לו מעותיו ואין צריך לחזור ולמכור לו באחריות אלא אם אין לו מעות ומה שאמר זה נוטה לדברי הרמב"ם הוא דוקא בזה הענין בלבד שאם לא הודיעו כשרוצה לחזור ולמכור לו באחריות אין צריך לעשות שטר אחר מן המוכר כי בשטר הראשון די וכך פי' רבי' ירוחם תלמיד הרא"ש ז"ל כאן נתבקש מורינו הרב הגדול ז"ל ר"ח אייר שנת אש"ה בישיבה שלמעלה וחיי לרבנן שבק ואני תלמידו אהובו בחברת בנו ידידו שותה מימיו יוצק מים על ידיו השלמתי ומצאתי לשון רבי' ירוחם ז"ל נתיב כ"ח ח"א וז"ל שליח שהלך לקנות שדה פלוני וקנה שלא באחריות מאחר ששינה בטלה המכירה פי' ואם יש לשליח מעות נותנן למשלח וישאר קרקע לשליח כי המוכר לא ירצה לחזור ואם אין לו מעות מוכר' השליח למשלח באחריות ויהיה האחריות על השליח ואין צריך לכתוב שטר קניה אחר מן המוכר לשליח כי די בשטר ראשון ואם הודיעו שליח למוכר שבשביל פלוני קונה צריך לקנות שליח פעם אחרת מן המוכר באחריות וחוזר ומוכרה שליח למשלח באחריות עכ"ל כפי מה שמצאתי בספ' מישרים כתיבת יד מדויק ויתבאר מה שעליו הראיה דבשלא הודיעו שליח אין צריך לחזור ולקנות מן המוכר שלא באחריות כי בשטר הראשון די ועלה בידינו שאין נדון זה של שכירות דומה לראיה זו שהביא אחד מן החכמים השלמים יצ"ו מלשון הרמב"ם ז"ל בענין שליח שקנה שלא באחריות דהכא קרקע בחזקת בעליה קימא כמו שכתב מורינו הרב ז"ל ולהכי הדין עם בעל הבית ונראה דלשכירות שנה אחד גם כי לא הודיע שמעון ללוי שהוא שליח ראובן שכירותו קיימת כיון שמודה ראובן שמנהו שליח להשכיר ביתו לשנה א' ואם ראובן כחש לו ישבע מטעמא קמא דקרקע בחזקת בעליה קימא זהו מה שנראה לי להשלים כוונת הרב ז"ל ולא ראיתי קונדרי' השאלה ולכן לא הארכתי יותר נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו: ראובן שהיה נשוי במקום תקנת ר"ג שלא ישא אשה על אשתו בחיי' ונאבד' הכתובה וכתב לה אחרת במקום אחר שאין נוהגי' על תקנת ר"ג ולא הזכיר אותו תנאי בכתובה והיה רוצה אחר שנים לישא אחרת עליה ומפני שלא רצתה היא לתת לו רשות קפץ ונשבע בנדר נזירות שמשון בכל תנאיו אם לא תתן לו רשות שישא אשה בזאת השנה או עד שנה ואינו זוכר איך אמר אם זאת השנה או עד שנה