מבי"ט חלק א סג

משמע דנדר ונזירות כי הדדי נינהו וכדאמר' וכיון דנדר בלשון שבועה לאו כלום הוא לדעת ר"ח והרב בן מיגש והתו' והרשב"א ז"ל והירושלמי ה"נ בנזירות אלא שנראה ממתני' קמייתא דנדרים גבי נדרי רשעים דאם אמר קרבן עלי שאוכל או הריני נזיר שאוכל דחייל ודינו משום דכשאמר קרבן עלי חייב בקרבן אלא שהטיל תנאי אם יאכל וכן בנזיר הוי נזיר אם יאכל ולא מיקרי נדר בלשון שבועה אלא כשאומר הרי עלי שלא אוכל בשר כדמייתי הר"ן ז"ל ריש נדרים וכמו שכתבתי באורך בתשובה וכתב הרשב"א ז"ל בתשובה ע"ד בדפו' הא' על מי שהקניטתו אשתו ומתוך כעסו קפץ ונשב' אני מקבל בנדר על דעת המקום ב"ה ועל דעת רבים בלי שום פתח וחרטה שלא אבוא עם אשתי בבית א' עד אחר חג הסוכות כו' כתב דמסתברא שנשאל ומתירין לו אע"פ שנשבע על דעת רבים שאין זה עקר נדר שהרי הוציאו בלשון שבועה שהרי אמר שלא אבוא עמה וכל אעשה או לא אעשה הרי הוא כדבר שאין בו ממש כמו אישן ולא אישן אלא שאסו' משום בל יחל דברו וכו' ומשום הכי פותחין לו פתחים ומתירים לו וכו' ואפי' לדעת ר"ת ז"ל כו' כאן אנן סהדי דמסכימים רבים לפתחו של זה שלא עשה אלא מחמת כעסו וכיוצא בזה וכו' ועוד שהדבר קרוב להיות כתשמישי עליך אע"פ שיש לחלק קצת כו' עכ"ל משמע דנדר כזה הוי מדרבנן ואע"ג דבנדון זה הוי נ"ש דליתיה בשאלה כיון דמדאורייתא אי הוה נדר גרידא לא הוה בעי התרה (אי) הוי בלשון שבועה ובלשון שלא אעשה ה"נ בנ"ש וכדאמ' לקמן וכן הר' דוראן ז"ל בתשובת צ"ג כתב על מי שנאנס לאסור אשה עליו שאמר קונם עלי שלא אשא אשה זו שאין זה נדר שלא אסר האשה אלא אסר עצמו שלא ישאנה ואין בדברים אלו כלום אלא שחכמי' החמירו לפתוח להם פתח ממקום אחר כדתנן פ"ב דנדרים קונם שאני ישן וכו' וכיון דאינו חל אלא מדרבנן הכא דאיכא אונס אין צריך שאלה וכו' עכ"ל ובנ"ד נמי אי הוה חל מדאורייתא אין לך אונס גדול מזה דליתי' בשאלה כיון דהוה נ"ש מדאורייתא ומ"ה כיון דאינו חל אלא מדרבנן לא בעי שאלה ובתשובה בשם הרשב"א ז"ל מצאתי שכתב וז"ל והנדרים והנזירות אחת הן שהרי הקישן הכתוב דכתב נדר נזיר להזיר כו' ושנינו יש נדר בתוך נדר וקמפרש נזירות אלמא הנדרים והנזירות א' הן וכו' וכן יש למצוא צד התר בנדר זה וכיוצא בו כשאיפשר לימצא לו פתח לנדרו ואינו ניתר בחרטה לחודא דהא פ' ד' דנדרים אמר רב נחמן הלכתא פותחין בחרטה ופירש רש"י ז"ל לעיל מינה גבי אין פותחין בחרטה שאין חכם רשאי לפתוח ולומר אדעתא דהכי מי נדרת כדאמר לקמן אלא הנודר הוא יתחרט תחלה ויפתח ויאמר לא לדעת כן נדרתי והוא פותח תחלה בחרטה ע"כ משמע לפי' דאיכא תלתא גווני בהתר נדר ושבועה או בחרטה לחודא או בחרטה על ידי פתח שפותח הוא עצמו לחרטתו או בפתח שפותחין לו ב"ד לחרטה דהיינו לישנא דאין פותחין בחרטה על יד ב"ד או פותחין בחרטה אבל בחרטה לחודא נראה דאין מתירין והתוספות פ"ד נדרים והר"ן ז"ל פי' אין חכם מתיר אלא כעין ד' נדרים הללו כלומר שאין לו להתיר בחרטה אלא בפתח שהנדר כשהוא ניתר בפתח מוכיח מתוכו שהוא נדר בטעות והוי כעין ד' נדרים אבל בחרטה לא והיינו טעמא דעדיף פתח מחרטה לפי שכל נדר שהוא ניתר בפתח הרי הנודר אומר שאפילו בתחלה כשנדר אלו היה נותן אל לבו אותו פתח לא היה נודר ונמצא נדרו טעות אבל נדר שהוא ניתר בחרטה אינו מוצא עם עצמו שום ענין שאלו היה נותנו אל לבו מתחלה שלא היה נודר אלא שהוא אומר עכשו מתוך הכעס או מפני מהירות נדרתי ואני מתחרט עכשו על שנדרתי מעולם ע"כ משמע לפירושו דאין פותחין בחרטה משמע דאין מתירין בחרטה לחודא אלא על ידי פתח ולא שני לן האי פתח אי פתחו ליה אחריני או פתח לה איהו גופיה וכי פסקינן הלכתא פותחין בחרטה ר"ל דלא הוה בעי' פתח אבל אי איכא פתח עדיף טפי דהוי כנדר טעות ולרש"י ז"ל כי פסקי' הלכתא פותחין בחרטה משמע דב"ד נמי פותחין לו פתח לחרטה וכ"ש אי איהו גופיה פתח לה אבל חרטה לחודא לא סגיא ואיפשר לומר דלפי' רש"י ז"ל נמי מתירין על ידי חרטה לחודא אלא דדייק לישנא דאין פותחין בחרטה דר"ל כשהנדר ניתר על ידי פתח לא יפתחו לו ב"ד אלא הוא עצמו ימצא הפתח דשמא מתוך שהוא מתבייש ישקר ויאמר שהוא מתחרט ואינו מתחרט אבל כשהוא עצמו מוצא פתח לחרטתו לא חיישי' להכי ופסקי' דפותחין בחרטה ולא חיישינן שמא ישקר כדאמר' אבל כי איכא חרטה לחודא נמי בלא פתח אפילו מעצמו מתירין לו וכדמשמע בהני עובדי דמייתי בתר הכי דמשמע דבחרטא לחודא מתירין לו והרא"ש ז"ל נמי פי' אלא כעין ד' נדרים עד שימצא לו פתח שיאמר אדעתא דהכי לא נדרי ונמצא שלא היה מעולם נדר כמו ד' נדרים אלו שלא היה בלבו לשום נדר ע"כ והריטב"א כתב בפי' אין חכם מתיר אלא כעין ד' נדרים פי' שיש לו פתח ברור נראה לעולם עד שדומה לנדרי טעות או נדרי שגגות וחבריהם אשכחינן השתא דאיכא תלתא גווני התרת נדרי' ושבועות חרטה לחודא או חרטה בפתח דפתח לה איהו גופה או בפתח דפתחי ליה ב"ד ואי שרינן ליה בחרטה לחודא כ"ש בחרטה דע"י פתח דמשוינן ליה נדר טעות כהני ד' נדרים ואיפשר דמדאורייתא אפילו בלא חרטה נמי הוה מצי למישריה נדר ושבועה משום דכתיב לא יחל דברו אבל אחרי' מוחלין לו דמשמע אף בלא חרטה ואע"ג דבחגיגה פ"ק גבי מתני' דהיתר נדרים פורחים באויר ואין להם על מה שיסמוכו אמר' בגמרא רבי אליעזר או' יש להם על מה שיסמוכו דכתיב כי יפלא תרי זמני וכו' ופי' רש"י ז"ל שחוזר ומפרש אותה לפני חכם ואו' כן נדרתי כו' והרי הוא בא ליד חרטה ורבי יהושע אמר מקרא אחרינא עד דאתא שמואל ואמר לא יחל דברו אבל אחרים מוחלים לו דמשמע דקאי אחרטה היינו משום דכיון דתקון רבנן שלא יתירו לו אלא ע"י חרטה מוקמינן ליה לפי' דקרא הכי אבל מדאורייתא בלא חרטה נמי הוה שרינן ליה דהא בחרמות ונידויים אפילו כשהם מדאורייתא כמו על ידי מלך ישראל או סנהדרין במעמד רוב ישראל דחייב העובר מיתה יש בו צד קל שמתירין לו בלא פתח וחרטה וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם ולא מצינו שום סמך להתר נדרים ושבועו' וחרמות אלא מדכתיב לא יחל אבל אחרים מוחלין לו ואי בעינן חרטה מדאורייתא לכולהו בחרמות אמאי לא בעי חרטה אלא משמע דמדאורייתא אפילו בלא חרטה הוה שרינן אלא דחשו חכמים שלא להתיר אלא בחרטה ונראה דטעמא דבחרמות מוקמינן להו אדאורייתא היינו משום דחיילי עליה בלאו דעתיה בהסכמת מלך או סנהדרין כדאמ' וכיון דמתחלה חל עליה בלאו דעתיה ה"נ בסוף בהתרה שרינן לה בלאו דעתיה בלא חרטה אבל נודר ונשבע דמדעתיה בעי' חרטה דידיה ואע"ג דכתבו המפרשי' ז"ל שאם או' הנודר שהוא מתחרט ואינו כן דאין התרתו התרה היינו משום דב"ד לאו דעתיהו להתיר אלא בחרטה דידיה: ואפ"ה נר' דאפילו בחרטה בעי' נמי מדאורייתא התרה דקרא משמע הוא אינו מחל בין בחרטה בין שלא בחרטה אבל אחרים מחלין לו בין כך ובין כך ובחרטה בלחוד הוא דבעי' התר מדאורייתא אבל בפתח לא בעי' התר אלא מדרבנן והוי נמי נדר טעות כעין ד' נדרים אלא דבד' נדרים אלו לא בעי התרה כלל דחכמי' התירום כדאמר התם ובהני דפתחי ליה פתח לחרטה בעי התרת חכם וכדאמ' אין חכם רשאי להתיר אלא כעין ד' נדרים אלו דמשמע דאע"ג דבאלו הד' לא בעי התרה בנדרים אחרי' דהוו טעות כעין אלו בעינן דהא כעין אלו הם אבל אינם ממש הם ובעו התרה מיהא דרבנן ולא מצי למימר דבעי התרה מדאורייתא כיון דאמר' דהוו כעין ד' נדרים אלו דלא בעי התרה כלל ולמ"ד דבעו התרה הני ד' נדרים לא הוו אלא מדרבנן כמו שכתבו התוס' שם ובפ' ב' דנזיר ובהגה מיימונית ה' קנין סימן כ"ה תשובת ריב"א דאפילו למ"ד צריך שאלה לחכם ללישנא קמא אפי' אם יתחרט מיעקר' יתירו לו א"נ אפילו בלא חרטה כלל וא"כ בנדון זה אם הוא מתחרט ופתחי ליה פתחי שמים אי התר נדר זה גורם למצוה ולשלום וקיומו גורם לעבירה ולקטטה נראה דמשוו ליה כעין נדר טעות ולא בעי התר חכם אלא מדרבנן אי הוה נזירות לחודיה והשתא דהאי נדר דנזירות הוי כנ"ש דליכא שאלה נראה דשרינן ליה בלא התרה כיון דמדאורייתא בשאלה ליתיה דהוי בטעות כדמוכחינן ואע"ג דמדרבנן מיהא בעי' התרה בנדר כי האי כדאמרי' היינו משום דכשהו' נדר גמור בעי התרה מדאוריית' כדאמר' וכשאינו גמור בעי מדרבנן דכל היכא דאיפשר לתקוני שלא יקלו בנדרים מתקנינן אבל בנ"ש דליתיה בשאלה כלל מדאוריתא כשהו' נזירות גמורה כשאינו גמורה אלא כנדר טעות לא בעי התרה כלל דא"א לתקוני כדאמ' ואי הוה מחמרינן לומר דליבעי התר הוה נפיק מיניה חורב' דשמא אתו למימר דנ"ש איתיה בשאלה ומ"מ נ"ל דהוה שפיר למיעבד ליה התר' אנזירות לחוד בלא שמשון דהא כשנדר זה ואמר אני מקבל עלי נ"ש דעתיה למימר דמקבל עליו נזירות ולא נזירות סתם לחודיה אלא שיהא נזירות זה חמור כנ"ש דליתיה בשאלה והשתא כיון דבנ"ש לא בעי התרה משום נזירות בלחודיה דקאמר ברישא שרי' ליה ובשעת התרה אמרי' הכי על נזירות לחודיה אנו מתירין לך ואי לא הוה מדכר לישנא דנזירות אלא הריני כשמשון בן מנוח כבעל דלילה וכו' כלישנא דמתני' לא הוה בעי התרה כלל אי הוה ליה פתח וחרטה כדאמרן דהוה כנדר טעות מעיקרא דלא בעי התר' כלל בנדרים מדאורייתא וכדאמר' וכד מעיינינן בה טפי נר' דלאו שפיר דמי למיעבד ליה התרה כלל משום נזירות לחודיה דאי כשאמר הריני נזיר קודם שיאמ' שמשון נתכוון לנזיר סתם הרי הוא אסור ביין ובטומאה ובתגלח' וכשאמר אח"כ שמשון לא היה יכול להתיר עצמו בטומאה ואי אמר שמשון תוך כדי דיבור כוונתו כשאמר נזיר הוא לומר נזירותו של שמשון דליתיה בשאלה וכד פתחי ליה לא בעי התרה מדאורייתא ומותר כדאמ' ומפני שראיתי כמה בני אדם שהורגל בפיהם קבלת נ"ש ונדרים בלשון זה שאעשה או שלא אעשה הפך כוונתם ועוברים עליו וצריכים כפר' וכמו שדרשו בנזיר על אשה שנדרה בנזיר והפר לה בעלה והיא לא ידעה והיתה שותה ביין ומטמאה למתים דצריכה כפרה כדכתיב אשה הפרה וה' יסלח לה וכל הני גווני דמייתי התם דבעי סליחה וכפרה ראיתי לצדד הוראה בהיתר זה כדי שלא יהיו צריכין כפרה ואע"ג דכל חד מהני תרי טעמי נראה דסליק אליבא דהלכתא אפ"ה משום דלפום מנהגא מיחזי כאלו שרינה תרבא לא סמכי' השתא אלא אתרוייהו כי הדדי לאורויי הלכת' למעשה אי סמכי נמי עליה מרבוות' דארעא דישראל והאל ית' יצילנו משגיאות נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני: צט לשון הריטב"א ז"ל ולשון חרטה שגור בפי הכל ואין הכל בקיאין בפי' והנכון דחרטה שמתחרט על נדרו מעיקרו ואומר שלא נדר אלא מחמת כעס ואלו היה לו באותה שעה לבו של עכשיו לא היה נודר אבל אם אינו מתחרט מעיקרא כלו' שידע צערו כשנדר אלא דהשת' הדר ביה אין זו חרטה שאל"כ אין לך פתח לעול' שאין בו חרטה שכל הנשאל מתחרט הוא נמצא שבחרטה לא נתחדש דבר בנדרו לגמרי משעת נדרו עד שעת שאלתו אלא שנדר מחמת כעסו ושלא הרגיש בצער של עכשיו ועבר כעסו ונתחרט על שנדר מפני הצער המגיע לו וזה הצער הראוי היה לבוא משום הכי חשיב פתח קל ומ"מ פתח הוא וכו' ע"ד דההיא דאתא לקמיה דרב הונא א"ל לבך עלך פי' עדיין לבך עלך שהיה לך בשעת נדרך כלומר שבשעת נדרך היה לך לב של עכשיו וידעת בצער הגדול שיגיעך