מבי"ט חלק א נח

יירש חלקו עם אחיו בכל אשר ימצא לו שהרי הוא עומד בדיבורו שאמר קודם בני הוא זה והיה יכול בשעת מיתתו לתת לו במתכה כל מה שהוא מוריש לו עתה בכלל אחיו ויות' וכן אפילו באו הנכסים אחר מיתת אביו דאמרי' דאינו נאמן היינו כשיש לו בנים אחרים ודאי שהם דוחים אותו לו' שאינו אחיהם שלא הועיל דיבור אביהם אלא למה שהיה בידו כדאמר' ולא למה שבא אחר מותו אבל אם אין לו בנים ולא יורש ידוע בלתי זה שאמר עליו שהוא בנו או קרובו פשיטא דיורש אפי' מה שבא אחר מיתה דליכא מגו דאין מי שידחה אותו וא"כ בנדון זה כיון שלאה זו היא יורשת את נכסי יעקב כשלא היו לו בנים בשביל מה שאמר הוא עלי' שהיתה בת אחיו כמו כן תירש נכסי בנו או בת בנו שהי' היתומים הנז' כיון שאין להם יורש אחר ידוע אלא זה שהוחזק יורש וקרו' להם על פי אביהם ואפי' לדעת רשב"ם ז"ל כדפי' כ"ש כי הר"מ ז"ל כתב על זה פליאה גדולה היא לומר כן וכמו שהביא הרא"ש ז"ל בפסקיו ופי' הוא לירשו פשיטא מכח מתני' בפ' האומר כו' כדמייתי הרא"ש ז"ל שם וכן בח"מ סי' רע"ט כתב דנאמן בין בנכסים שיש לו עתה בין בנכסים שנפלו לו כשהוא גוס' ואפילו נשתתק ורמז כו' ורשב"ם פי' שאינו נאמן אלא להורישו נכסים שה' עתה בידו אבל לא שיבואו אח"כ וא"א ז"ל כתב כסברא ראשונ' שרשב"ם ז"ל לבד הוא שאמר סברא זו דמשום מגו הוא אבל כ"ע סברי דאפילו בנכסים שבאו אח"כ ומה שכתב בין בנכסים שנפלו כשהוא גוסס ה"ה אפי' נפלו אח"כ ולא נקט כשהוא גוסס אלא משום דאז הוא דח' על זה שהוא בנו או קרובו וכן כתב בסוף מישרים בשם רמ"ה ז"ל וכתב בשם רבו הר' אברה' ן' ישמעאל שאם לא היה דר בכאן ובא ממדינת הים ואמר עליו בני הוא נאמן לגמרי וא"כ לאה זו היא יורשת נכסי היתומים אין צריך לו' אם באו לה מכח יעקב אבי אביה שאמר עלי' שהיתה בת אחיו אלא אפילו מה שירשה היתומה מהנכסים שהרויח אביה ולא היו מעולם ברשות יעקב כיון שלא נודע יורש אחר ואין מי שידחה אותה כמו שכתבתי נאם הצעיר משה מטראני יצ"ו: שאלה פח ילמדנו רבינו ראובן קבל קדושין משמעון לבתו ביום אסרו חג של שנת הש"ז ובתו היתה אז במקום אחר וקבעו זמן לנישואין ואחר שנה או יותר נפטר שמעון ויש לו אח קטן ועתה טוענת הבת שאינה זקוק לו מפני שהיתה גדולה כב' כשקבל אביה קידושין בעד' בלי רשותה ועל זה באו עדים והעידו כי בשנת המגפה כשהיו הספרדים בבוקיע' והלכו לעין טיריי' ואז היה סעדי' בן אברהם בכפר א' ונולד לו בן והלכו עם בני כפר בוקיע' למולו ושאחר שבעה או ח' חדשי' הם זוכרים שנולדה בת ראובן זאת שאמה היא אחו' אם הבן הנימול והוא דבר ידוע כי שנה אותה המגפה שהעידו עליה לא היתה שנת המגפ' שהיתה היום עשרה שנים אלא המגפה קודמת לו שהית' בשנת הרצ"ג והנימול הנז' נולד בקיץ בהיות הספרדים בעין טירי' וא"כ הבת שנולדה אחריו כמו שבעה או ח' חדשים יהיה זמן מולדתה כמו בחצי שנת הרצ"ד ילמדנו רבינו אם הבת הזאת זקוקה לנער הקטן אחי שמעון או לא: תשובה תחלה ראוי לבאר כי כל מי שמקבל קידושי' בעד אשה צריך שיביא עדים שהיא נתנה לו רשות שיקבל קידושין בעדה וכמו שנלמד ממתני' דפ' התקבל משליח קבל' הגט דצריכא ב' כתי עדים כו' ה"נ בשליח קבלת הקידושין צריך עדים וכמו שכת' הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' אישות ואי ליכא עדים אפילו שתאמר האשה שהיא עשתה אותו שליח לקבל קידושין אינם קדושין כמו בגירושין שאם קבל א' את גטה אינו גט אפי' שתאמר היא שעשתה אותו שליח קבלה וכדתנן צריכ' ב' כתי עדים דמשמע שאע"פ שהיא באה לב"ד ואומרה הרי זה שקבל זה גטי צריכ' להביא ב' כתי עדים ובלאו הכי אינה מגורשת כלל דאע"ג דאמרי' בגמרא בעל אומר לפקדון ושלי' אומר לגירושין רב הונא אמר בעל נאמן ורב חסדא אמר שלי' נאמן ומוכ' התם שאפי' אין עדים שהוא שליח קבלה נאמן כמו שכתב רש"י ז"ל הרי הקשו עליו המפרשים ז"ל ופי' דאפילו רב חסדא לא קאמר אלא בדאיכא סהדי שהוא שליח קבלה וכמו שהביא הר"ן ז"ל וכתב שאפי' לפי' רש"י ז"ל לא להתגרש משעה ראשונה דהא ודאי אין בידו אלא להתגרש בקבלתו משעה זו שהוא אומר שהוא שליח קבלה ואילך מתוך שבידו ליתנו לה וא"כ דוקא הכא דאיכא טעמא מתוך שבידו ליתנו לה כשהוא ביד שלי' אבל כשאין בידו אפי' יש לו עדים שקבלו צריכה עדי' שהיה שליח קבלה אפי' לפי' רש"י ז"ל ובלאו הכי אינה מגורשת כדאמר' והכי נמי בקבל' קדושין דילפי' מגיטין בעי' שיבואו עדים שהיא עשתה אותו שליח קבלה ולא מהני הודאתה אפי' להחמיר שתהיה מקודשת מספק דהא אין דבר שבערו' בפחות משנים והא איתקשו קידושין לגירושין והרי הראב"ד ז"ל שחלק על הרמב"ם ז"ל על מה שכתב שמי שעושה שליח לגרש אין צריך עדים שהוא דבר תימא כיון דפסקי' המקדש בלא עדים אין חוששין לקדושין ואפילו שניהם מודים א"כ מה מועיל הודאת שליח והמשלח וכו' כמו שהביא הרא"ש ז"ל בפסקיו משמע דסבירא ליה ז"ל דאין חוששין כלל לקידושי השליח אפילו הודה המשלח דומיא דמקדש בלא עדים וכ"ש בשליח קבלת קידושין דלכ"ע בעינן עדים דאי ליכא לא מהני כלל אפי' הודה היא שעשאו שליח כדאמרן וכל שכן דלא מהני אם היא תתרצה במה שקבל אחר קידושין בעדה כיון דלא עשת' אותו שליח דהא אפ"י בנתקדשה שלא לדעת אביה פסקו רבואת' דאינ' מקודשת ואפי' נתרצה האב ואף לאות' שפסקו דאם כששמע נתרצה מיד דמקודש' והויה היא כשליח קבלה דידיה בלא עדי' אפ"ה לא דמי דדוקא התם מהני קבלתה שלא לדעת אביה משום דלעצמ' היא מקבל' ויש לה יד לקבל אפי' היא קטנה והי' ראוי' נמי לבא לכלל שני' שתקבל קידושיה היא לבדה ולא אביה אבל אחר שמקבל קידושין בעד אשה שאין לו בה שום זכות לא מהני קבלתו אפי' תתרצ' היא מיד אח"כ ואפי' אביה שאין לו בה שום זכות אחר שבגרה כשקבל קידושי' אפי' נתרצי' היא וכמו שכת' הרמב"ם ז"ל שם בגר' הבת אין לאביה בה רשות והרי היא כשא' כל הנשי' שאינ' מתקדשו' אלא לדעתן ע"כ הרי שהוא שוה לאחרים בענין קבלת קידושיה כשהי' בוגרת וצריך רשו' ממנה כמו אחרים וכמו ששנינו פרק האיש מקדש המקדש בתו סתם אין הבוגר' בכלל ואוקמיה להא מתני' דשויתי' שליח כדאיתא התם וכמו שנר' ג"כ מלשון הרמב"ם ז"ל בענין זה שכת' יש לאיש לעשו' שליח כו' וכן האשה הגדולה עושה שליח לקבל קידושיה וכו' וכן האב עושה שליח לקבל קידושי בתו כשהי' ברשותו כו' וכל העוש' שליח לקבל הקידושי' צריך לעשותו בפני עדים ע"כ הרי שצריך עדים לשליח קבלה בכל גוונא דכתוב למעלה וא"כ בנדון שלנו אם היתה זאת הבת גדולה כשקב' אבי' קדושי' עלי' אפי' נתרצי' היא בהן אינן קידושי' כלל עד שיתבר' בפי' שהי' מנתה אותו שליח וכל שלא נתבר' שהי' נתנה רשות לאביה אינה קידושי' וטעה בזה א' מן המורי' בנדון זה שכת' שאם יתברר שקבל אביה קדושי' בלי רשותה שהקידושי' אינה קידושי' כו' אולם אם לא יתבר' קבל' הקידושין מאביה בלי רשות' ראוי לחוש לה כו' ע"כ והרי הוכחנו הפך שאם לא יתברר שהיא נתנה לו רשות שאינה מקודש' וכדאמ' ובענין אם נדון בת זו גדול' בעדו' זה בשע' שקבל אב קדושיה נראה דצריך לדקדק עוד בעדו' העדים אם הוא דבר ברור או לא: שאלה פט ילמדנו רבי' הנגיד יצ"ו ראובן נשא אשה והכניסה עמה בנדוניא בגדים ותכשיטי' ומעות ידועים וקבלם על עצמו כנצ"ב והכתובה כפי מנהג טוליטולה ומת' האשה בלי זרע של קיימ' וחיי למר ולרבנן שבק ובא לחלו' הבעל נכסי הנדוני' עם יורשי האשה ואומר כי אין לו ליתן מהמעות שקבל דבר שכב' אכלם עם אשתו וחכם בעיניו מסייע אותו ילמדנו רבי' הדין עם מי בארוכ' ולא בקצרה כדי להוצי' דבר לאמתו ואל יצא משפט מעוקל ח"ו ושלום שלום רב למרנ' ורבנ' יצ"ו נאם תולע' ולא איש משתחוה מרחוק כדת וכחוק שלמה ן' אלזובן: תשובה דע שמנהג דמשק ומנהג טוליטולה אין הפרש ביניהם. ואם יש הפרש היא מעט ומה שאנחנו עושי' כפי מנהג טוליטולה וכפי מנהג דמש' לענין המעו' הנכנסי' בתורת נדוניא ונצ"ב הו' זה שמשביעין את הבעל אם נאבדו כל המעו' שהיו לו ושהכניסה עמו אשתו ושלא נשאר לו לא הם ולא חלופיהם ולא חלופי חלופיה' אלא שנאבדו לגמרי ואז הוא פטו' מלהחזיר כלו' כיון שלא נשאר לו לא הם ולא חלופיה' ולא חלופי חלופיה' כמו שעושין לשאר נכסי הנדוני' של צ"ב כפי התקנה שמה שנשאר בעין הוא שצריך לחלוק עם יורשי' ואם הפסי' חלק ממה שהיה לו ינכה כפי ערך מהמעות של נצ"ב דרך משל אם היה לו מאתים קרן ומאה מנצ"ב ינכה שליש ממה שהפסי' והשא' יחלוק עם יורשי' וכן על זה הדרך אבל אם השביח אינו צריך להחזיר אלא חצי הסך שקבל והיתרון הוא לפי שאם הותירו הותירו לו זהו הדין כפי לשון התקנה ואין צריך לפנים. ואי לא ציית דינא תכתבו אלינו ואנחנו נייסר אותו נאם יעקב בירב: צ ראובן נתן לשמעון סחורה שימכו' אותה פלו' לו שם ויקנה במעות סחורה אחרת וישלחנה פה כדי שירויח בה ראובן שהיה ת"ח ורצה להטיל מלאי לכיסו ואח' ז' או' ח' חדשי' שהלך כתב לראובן שאם ירצה קצת מעותיו שיקבל' מפלו' ולא נתן לו אותו פלוני שום דבר ואחר תשלו' שנה או יותר בא הוא והבי' סחור' ואמר שלא היו לו מעות לפרו' לו ושלא קנה סחורה בעדו ואחר ימים פרע לו מעותיו וראובן טוען שבמעותיו קנה הסחורה שהביא פה והרויח בה או סחורה אחרת שקנה במעותיו שיתן לו מה שהרויח וכן אח"כ חזר ראובן ונת' לשמעון כתב על מעות שהיו לו במקו' אחר שיקבלם שם וישלח' לו וקבל וכתב לו שבין פורים לפסח ישלח לו המעות ולא שלחם ואח"כ בכסלו בא אחיו של שמעון שהיה שותפו ותבע ממנו ראובן מעותיו ואמר לו כי הוא יקנה סחורה פה ויוליכנה למקומו באופן שירויח בה ראובן עשר' פרחי' וקנה סחורה והלך לשם ועתה או' אחיו שאינו רוצה לפרוע לו שום ריוח כי הוא רבית יודיעונו רבותינו אם יש שום צד רבית בדב' וכן אם הרויח שמעון במעותיו של ראובן אם הוא חייב לתת לו מה שהרויח או לא: תשובה בפ' הגוזל קמא תניא הנותן מעות לשלוחו ליקח לו חטים ולקח לו שעורים שעורי' ולקח מהם חטי' תני חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ותני חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע אמ' ר' יוחנן לא קשיא הא ר' מאיר והא ר' יהוד' דאמ' שינוי אינו קונ' וכו' ונקטי' כר' יהודה וכמו שפסק הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות שלוחין ושותפין שאם הוסיפו דמיהן הוסיפו לבעל המעות משמע שכל הקונה במעו' חברו אפילו שנה השבח הוא לבעל המעו' משו' דמעו' ברשותה דמריה נינהו ואם נתנם למחצי' שכר ושנ' ג"כ השבח לאמצע וכמו שכתבו ג"כ על הני מתניית' וא"כ כ"ש כשלא שנה אלא שקנה הסחורה שאמ' לו בעל המעות או שלא הזכיר לו סחורה פלוני אלא מה שיראה לו שהוא דבר פשוט שהריוח של המעות הוא של בעל המעו' משום דמעות ברשות' דמריה קאי וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם