מבי"ט חלק א נב

מכתובת האשה ומזונותיה ומן החוב הנז' וכן עשו שפטרו אותו מן הכל ונכנסו ערבים על זה ואחר כך רצה לכתוב הגט ומסרו ביד כ"ר יום טוב הנז' ונר' לנו כי גם שכפיה זאת תהיה כפיה גמורה היא כפיה כדין והגט כשר כיון שהאיש הזה לא היה מקיים מה שחייב לאשתו מן התורה בשארה ועונתה כי יש כמה שנים שהניחה עגונה והולך נע ונד מעיר לעיר ונישא בכל מקום שמוצא ומעולם לא שלח לה שום דבר והרי כתוב בטור סימן קנ"ד האומר איני זן ואיני מפרנס או שאינו רוצה לשמש כופין אותו ויוציא מיד ואין לך איני רוצה גדול מזה שיש כמה שנים שנפרד ממנה ולא רצה לשלוח לה מזון ולא קרב אליה ונשא נשים אחרות והולך ובורח ממקום למקום וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות אישות המורד על אשתו ואומר איני בא עליה וכו' מוסיפין לה וכו' כל זמן שתרצה היא לישב וכו' וכתב בעל מ"מ לפי שאם לא רצתה כופין אותו לגרשה כיון שאינו רוצה להיות עמה וכן על מה שכתב פי"ב שאם אינו יכול ליתן לה אפילו לחם שהיא צריכה לו שכופין אותו להוציא ותהיה כתובתה חוב עליו וכו' כתב מ"מ שאפילו למאן דפסק כשמואל וכו' אם אין יכולין לכופו לזון יכפוהו להוציא והוא דבר ידוע בנדון זה שאינם יכולין לכוף זה האיש לזון שהולך מעיר לעיר ומשתמט ממי שתובע ממנו מזונות לאשתו ולכן כפיה זו כדין היא כ"ש שמחלו לו כל סכי כתובתה וגומר ומגרש לה כי הא דרב הונא תלוה וזבין וכו' דהוי כמו מכר וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובותיו ובכתיבת הגט ראינו גם כן כמה גמגומין ועם כל זה נראה לנו לסמוך עליו בשעת הדחק שלא תשאר זו ענוגה ולבקשת השליח הנז' שהשתדל וטרח זה כדי שלא תשאר האשה עגונה כתבנו מה שנרא' לנו: עז לפי שבאלו הימים כתבתי פסק דין קצר בלי ראיות על מי שבא לדור במקום אחד ועדין אשתו ובניו במקום שיצא ממנו שאינו חייב לפרוע מסים ותשחורות במקום זה עד שיביא בני ביתו ושמעתי שאי זה חכם מחכמי העיר היה חולק על זה על פה ולכן נטיתי ידי לכתוב מה שנראה לי סעד וראיה לענין זה דתנן פ"ק דב"ב כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר י"ב חדש ואם קנה שם בית דירה וכו' ואמרי' בגמר' דלפסי העיר תנן דהיינו בקעו' שסביב החומה וכתבו המפרשי' וה"ה לכל מסין ותשחורו' משמע דלמסים אינו כאנשי העיר לפרוע עמהם עד שהיה שם י"ב חדש וכתב הריב"ש ז"ל בתשובה קל"ב ספר אחרון וכן בנמקי יוסף דאפילו לא ירד להשתקע אלא לגור כיון שעמד שם י"ב חדש הרי הוא כאנשי העיר למסים כדמשמע בגמרא מההיא דפריך מחמרא וגמלא וכו' וכשלא עמד שם י"ב חדש אפילו ירד להשתקע לא הוי כאנשי העיר למסים דדילמא לא מיתדר ליה וכדמשמע ממתני' דקתני סתמא י"ב חדש דלא תלי ליה אלא בזמן ואע"ג דרבינו ברוך ז"ל כתב בס' החכ' דאדם הבא לדור ולהשתקע שם הוי כקונה בית דירה כמו שהביא המרדכי פ"ק דבתרא הרי המרדכי עצמו כתב ומיהו וכו' עד וגם הגמר' מוכיח כן דלא מחייבי' ליה תוך י"ב חדש לפסי העיר אלא למילי דצדקה דמשמע דדוחה דבריו ואפילו מה שכתב רב' ברוך ז"ל אינו אלא כשבא עם בני ביתו לדור ולהשתקע שם אבל אם בא הוא לבדו פשיט' דלא מיקרי כאנשי העיר כיון שאין אשתו ובניו עמו ככל אנשי העיר דאף שכוונתו ודעתו להביאם ולדור ולהשתקע כאן כל שלא הביאם לא הוי' כאנשי העיר דאין אדם דר במקום אחד ואשתו ובניו במקום אחר אלא דרך עראי וכן נראה בתרומת הדשן סימן שמ"ב שהביא סברא זו דאם דעתן לדור ולהשתקע במקום זה דחייב מיד וכתב שמצא גם כן בתשובה דחייב מיד אף על גב דכל היוצא לקבוע דירתו במקום אחר מנהג שאם יתחדש איזה מהם תוך שלשים יום לצאתו על בני מקומי הראשון צריך לשאת עמהם בעול בשוה וכו' דמשמע דהבא לדור ולהשתקע היינו עם בני ביתו כיון ודכתב דתוך ל' יום צריך לתת עמהם דאי לאו הכי אפילו אחר שלשים יום היה נותן עמהם כיון שבני ביתו עדין הם שם וכן הביא במרדכי פ' לא יחפור תשובה על הדר בעיר אחרת אף על גב דשייך בכרגא דמתא דהכא דאם רצה לבוא ולהלוות בעיר הזאת הרשות בידו לא מצינו מכח ההלכה שיהא כאנשי העיר לשאת עמהם בעול אלא אם כן יהא עמהם בעיר י"ב חדש או קנה שם בית דירה וכו וכתב' הרשב"א ז"ל בתשובה סימן תרס"ד ועל מי שהוא מעיר אחרת ועוסק במקום אחר שאין פורע מס במקום זה שאם אתה או' כן לקתה מדת הדין בכך שנמצאת זה פורע כפלים עם בני עירו ועם בני עיר אחרת ואף על גב דכתב שיכולים להתרות בו שלא יסתחר שם ואם יתעסק שיפרע מס לפי הממון שמתעסק שם היינו באותם המקומות שהוא חק המלך שאותם אנשי העיר יתעסקו ויסחרו בה כיון שמעלין לו מס ולא לאחרים אבל במקומות אלו שאין המלך והשרים מקפידים על זה ומניחים לכל הבא מקצה הארץ שיסתחר וירויח כי גם בני מקומו מרויחים עמו פשיטא דאינו מעלה שום מס שמעלים בני העיר לשר העיר לצרכו או שמעלין עליהם כדרך המושל על בני עירו אלא אם כן הוא מכס ידוע וקבוע על מין סחורה שאפילו יהיה מארץ אחרת הוא פורע ומשלם וחוקה וכן הביא באותה תשובה בתרומת הדשן דמי שבא לעיר דרך אקראי עם בני ביתו וכו' ושוהה שם שנה או יותר דבמרדכי פ' לא יחפור כתב דחשו חכמים לתקנת כל אדם ואין בני העיר יכולין לעכב על ידו שירויח קצת וכו' הא קמן דאע"ג דבא עם בני ביתו תוך י"ב חדש אינו פורע כלל כיון שבא דרך אקראי אבל אם בא עם בני ביתו וקנה שם בית דירה או אפילו לא קנה אלא שדעתו לדור ולהשתקע שם לדעת רבי' ברוך ז"ל יהיה חייב מיד כיון שהוא עם בני ביתו ולדעת אחרי' שכתבתי למעלה שאפילו בא להשתקע ולדור אינו פורע עד י"ב חדש או קנה שם בית דירה היינו עם בני ביתו ואפ"ה כל י"ב חדש פטור אפילו דעתו להשתקע שם דדילמא לא מיתדר ליה כ"ש אם לא בא עם אנשי ביתו דלא מיקרי אכתי דר במקום זה אפילו דעתו להשתקע דמדכתבו דאפילו בא לגור אם עמד י"ב חדש חייב והיינו כשבא לגור עם בני ביתו דאם הוא לבדו למה יתחייב אחר י"ב חדש כיון שבני ביתו הם בעיר אחרת והוא דעתו לגור ולחזור למקומו וכיון דלגור הוא עם בני ביתו להשתקע נמי הוי עם בני ביתו וקרוב אני לומר דאפילו לאחר י"ב חדש או קנה בית דירה פטור כשאין ביתו עמו במקום זה ואם כן לכ"ע אלו הבאים במקום אחד על דעת להביא בני ביתם במקום זה הם פטורים כל שלא הביאו עדין בני ביתם דאכתי לא מיקרו אנשי העיר כ"ש שהוא ידוע שפורעים מסים על כל מה שיש להם במקום שיוצאים משם כל זמן שבני ביתם הם עדין לשם ואין ראוי שילקו לפרוע בשני מקומות כמו שכתב הרשב"א ז"ל: ועוד, שכל עניני המסים הולכים לפי המנהג לא על פי הדין הגמור כמו שהביא הריב"ש ז"ל בתשוב' קי"ח ספר ראשון משם הרשב"א ז"ל בתשובה וכן הביא המרדכי פ"ק דב"ב וכמו שהביא בתרומת הדשן גם כן מתשוב' רמ"מ ז"ל דכתב בהדיא דרוב עניני המסים תלוין במנהג כו' וא"כ המנהג ידוע ופשוט במקום זה בצפת תוב"ב שכל מי שאינו דר במדינה עם בני ביתו אינו מעלה מס עם בני העיר כלל וכלל את זה כתבתי אם יראה בעיני רוב חכמי העי' להורות הלכה למעשה נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו: עח נדרשתי ונמצאתי לאשר שאל ובקש ממני החכם השלם כ"ר שמואל עטיאה על קנס שדוכין שנתחייבו אם היתומה המשודכת ואחיה בקנין ושבועה להביא מרוצית ליתומה לקידושין ונישואין לזמן פלו' ואם לא יביאנה מפוייס' נתחייבו כל אחד לתת למשדך כ"ה סולט' ולא נכתב שטר בזה להתרשלות הסופר וכשהגיע הזמן טענו אמה ואחיה שעדין היא קטנה ושימתין לה עוד עד שתגדיל והמשדך תבע הקנס כיון שלא השלימו לזמן המוגבל ביניהם ושאל על זה לחכם אחד חוץ מן העיר והשיב שהיו חייבי' לפרוע לו הקנס מכח השבועה וכן מכח הקנין ממה שכתבו התוספו' פ' איזהו נשך וכן ממה שכתב המרדכי שם וכן מתשובת הרא"ש ז"ל והחכם הנז' מאריה דארעא שאירע בה ענין זה פטר את האשה מן הקנס ודחה כל דבר החכם המשיב וצדק במה שכתב דלדעת הרמב"ם ז"ל בעי' קנין מעכשו דלא תיהוי אסמכתא ובנדון זה לא היה אלא קנין ולא במעכשו וכן מה שכתב דלדעת ר"י ז"ל דבעי' נמי מעכשו הדין עמו ולא כמו שהבין החכ' המשיב דבקנין לבד סגי מהני תרי טעמי מההיא דסיטומתא ומשו' דמבייש את חברו שהרי כתב שם באותו דיבור עצמו דכל קנין סודר אינו אלא במעכשו ואם כן הרי יש כאן קנין מעכשו אעפ"י שלא הזכירו אותו בפי' וכן על מה שכת' המרדכי דנותנים זה כנגד זה כתב ומשמע שכל אחד שם עירבון ולהכי קונה בלא מעכשיו ואיבר' דהכי משמע פשטא דלישנ' אלא דאגב ריהטא לא השגיח במה שכתב שכל אחד שם ערבון כדי הקנס ביד חבירו או ביד שליש ולכן קנה כל אח' כיון שהוציאו המעות מידם לזכות קנה כל א' לחבירו ע"כ ואם כל אחד שם כדי הקנס ביד חבירו הרי כל אחד אין לו מחבירו שום דבר כי אם כדי מה ששם ביד חבירו שם חבירו אצלו ואין כאן ערבון כלל ואפוכי מטרתא למה לי. וכן מה שכתב בענין הערבון אמת שהוא דבר מוש' בעין אבל במה שכתב במרדכי וה"ה נמי בשידוכין אע"ג דלא הוי בב"ד חשוב ולא אמר מעכשו קנו שהרי נותנים זה כנגד זה וזה כזה וכו' דמיירי כגון שמשימין בעין המעות למעוטי שלא יהיה באמונה דמשחק בקובי' באמונה לא קני כפר"י ז"ל נראה לי דלאו דוקא כשמשימין מעות בעין אלא אפילו אינם משימים בעין זה כנגד זה כיון שמתני' ליתן זה כזה קנו אפי' בלא מעכשיו כיון שהם שוי' וכדמשמע לישנא דקאמר דדוקא במקום שהא' לא יפסיד לעולם כההיא דנדרים דאתפיס זכוותיה וכו' הרי שלא אמר דהוי אסמכתא אלא כשהאחד לא יפסיד אבל כששניהם מפסידים אפילו לא שמו המעות בעין לא הוי אסמכתא דאי הוי אסמכתא ליפלוג וליתני בדידיה דאפילו שניהם מפסידים להוי אסמכתא כשאינם משימים המעות בעין כדאמר ואפי' לפירוש ר"י ז"ל דכתב דבאמונה לא קנה היינו ששחקו כך באמונה שיפרע כל אחד לחבירו כשיהיה לו אבל כששחקו על מנת לפרוע מיד ממעו' שיש לכל אחד בביתו אפילו אינו שם בעין קנו כדאמ' דאפי' כשהוא בעין כל אחד הוא מחזיק בשלו ואינו כעין עירבון ומה שכתב שנותנים זה ככ"ז וזה כזה נראה שר"ל שכיון שנותנים זה כנגד זה הוי זה כזה לענין הקנין וקנו תרויהו והוי דבר בטעמו וכן מצאתי לשון זה בהגהות מיימוניות פ' י"א מהלכות מכירה שהרי נותנים זה כנגד זה וזה קני כזה ע"כ ולפי זה בנ"ד הוי אסמכתא כיון שלא שמו זה כנגד זה שהאשה היא שנתחייבה למשדך בקנס והמשדך לא נתחייב בקנס וזה פשוט דהוי אסמכתא כיון שאין כאן מעכשיו ולא ראיתי שהזכירו החכם הזה יצ"ו ולענין מה שתירץ במה שהניח בעל מ"מ בצ"ע נר' לי שאף במה שכתב נשאר הדבר בצ"ע כי הוא השיב שמה שכתב בהלכות גזילה ואבידה הוא ששחק באמונה ולכן הוי גזלן דאסמכתא כי האי לא קניא ומה שכתב בהלכות עדות שאין המשחק נפסל אלא כשאין לו אומנו' אחרת הוא שהדבר ששוחקים עליו מונח בעין כמו שהוכיח ממשמעו' דקדו' הלשון ויש תימא בתרוץ זה שהרי כתב בהלכות עדות שאינו נפסל לעדות המשחק בקוביא אלא כשאין לו אומנות אלא זה נראה כי מה שכתבו בהל'