מבי"ט חלק א מד

כח רוגזיי ואמר ואת"ל ואינו מצד זה אלא מכיון שהיא תבעה ממנו והוא השיב לה למה את צריכה גט כלום הוא אלא מפני שמעון אחי וכו' נראה פשטא דמילתא דלא היה מחויב בכתובה לגרשה שאם כן לא היה לו דבר חדש תביעת הגט לשיאמר לה כלום הוא אלא מפני וכו' והיורשים או' שלא נתן לה הגט אלא כדי שלא תזקק ליבם ואם היה כתוב בכתובה שיתן לה גט כדי שלא תזקק ליבם כי הכא בכתובה דידן לא היה זה המשא והמתן שהרי הוא ידוע שהגט לא היה אלא כדי שלא תזקק לה לענין הכתובה ולהכי בכתובה דידן הרי פי' בפי' שלא נתחיי' לגרשה בשע' מיתתו אלא כדי שלא תזקק ליבם לא לענין הכתובה שהרי כתוב בכתובה ענין הפרעון הכתובה אם ימות בלא זרע ואינו כ"ש הכא מתשוב' הרא"ש ז"ל) ואין) דומה לה דהת' שלא נתחיי' קודם מיתה גמר לתת אותו סתם דמהני בין לגירושי' בין לכתובה כיון שלא הטיל תנאי ובנדון דידן שכתב בפירוש בכתובה שנתחייב לתת הגט כדי שלא תזקק ליבם כשנתנו עתה לקיים דברו הנז' שנתנו על הכוונה הראשונה. עוד כתב על ענין האומדנ' שהיתה בנדון דידן שכשדברו עמו על ענין הגט הזכירו הכתובה ואמר הוא שלא תקח אלא ע' אוקיות והשיבו לו שבבחירתה היא לקחת ע' אוקיות או מחצית הנכסים ושתק שאין משם ראיה שהרי ראינו שהיה טועה ושתק וקבל אחר שהשיבו לו האמת ואם הזכירו לו האמת היה מקבל גם כן עליו וכו' ר"ל שאם הזכירה לו האמת שיפרע כל כתובתה שהיה גם כן מקבל עליו מאחר שהכל עליו בשבועה שכך היתה האמת שהיה חייב על הסתם לפרוע לה כל כתובתה ועתה לא רצה אלא על תנאי הכתובה ומשום הכי לא תגבה כפי התנאי הכתוב בכתובה והרי לא הזכירוהו ומה הוא דן על מה שלא נעשה אבל האמת הוא כי לא הזכירו לו אלא תשלום התנאי הכתוב בכתובה שתקח מחצית הנכסים אם תרצה כי הוא לא זכר אלא הע' אוקיות וא"כ כששתק וקבל על תנאי כך גרש ולא על מה שלא הזכירו לו ואם היה טועה בתשלום תנאי מה שזכר לא היה טעות שגם תנאי הע' אוקיות היו אמת וכבר העמידוהו על נכון האמת העומדים שם וסבר וקבל כדאמרן: עוד כתב כי אין בנ"ד שום אומדנא כיון שהיה יום אחר קודם דא"כ לדברי מי שיש אומדנא תקשי להרא"ש ז"ל שכתב דאין כאן אומדנא לטובתה או לרעתה כי לשם הית' אומדנא כי האי ממה שאמרו היורשים והשיב הוא כי לא היה אומדנא כלל בשעת נתינת הגט כי מה שהיה קודם לכן לא נקרא אומדנא כלל והאריך בזה לישב דברי הרא"ש ז"ל ולא ישבן כלל והאמת הוא כמו שכתבתי על מה שהשגתי בזה במה שכתב החכם הר' יוסף קארו יצ"ו כי אין כאן אומדנא מצד נתינת הגט לא לטובה ולא לרעה אבל ממה שהחזיקה בנכסים מוכיח שתגבה מהם כתובתה אם תרצה אם יהיו לה במתנה כל ימי חייה וכמו שכתב הרא"ש הרי מוכיח מתוך לשונו שהחזיקה בכל הנכסים וכו' ולדברי החכם הזה אין בכאן שום הוכחה ואומדנ' והרא"ש ז"ל כתב שיש הוכחה שהחזיקה בנכסים כדפי'. עוד כתב כי זאת האומדנא לא היתה אומדנא כלל מצד כי היתה יום א' קודם נתינת הגט והביא לזה ראיה מההוא דפ' האיש מקדש ההוא גברא דזבן לכל נכסי' אדעתא למיסק לא"י וכו' והאריך בזה וגם הביא לשון הר"ן ז"ל לא היה צריך לכל זה כי אני איני מכחיש מה שהביא משם שאומדנא קודם המעשה דברים שבלב אינם דברים כיון שבעידנא דזבין לא אמר ולא מידי ואין כל זה ראיה לנדון שלנו כי גם אני לא אמרתי שתהיה זאת אומדנ' אלא לגלות על דעתו וכוונתו שגרש על תנאי הכתוב בכתובה שאלו לא היו כתובים בכתובה התנאי בגירושין אע"פ שהיו מזכירים לו הע' אוקיות או חלוקת הנכסים לא היתה אומדנ' בזה כיון שהיה קודם המעש' כההיא דזבין כל נכסי וכו' אבל כיון ששני התנאים כתובים בכתובה מה שדברו עמו קודם היה גילוי מילתא על מה שכתוב בכתובה שיגרש שהוא על תנאי הע' אוקיו' או חצי הנכסים וכמו שכתבתי בפסק דין וז"ל השלישי שיש אומדנ' גדול' ממה שדברו עמו כו' נר' פשוט כי על תנאי הכתוב בכתובה הוא שנתן הגט ע"כ הרי מבואר שסמכתי האומדנ' לגילוי התנאי הכתוב בגט שתקח ע' אוקיות או מחצית הנכסים ושיגרש אותה סמוך למיתה כדפי' ולא היה צריך להאריך בכל אלה ללא צורך ואיני מהמצטערי' שישיבו על דבריה' אבל ראיתי כי על צד הרצון השיב זה החכם הנז' עלי והאמ' יורה דרכו ועם כל זה הוא חשוב ויקר בעיני כבתחל' נאם הצעיר משה בר' יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו: נו גם מה שכתב החכם הר' יצחק הכהן יצ"ו ראיתי מה שהאריך בתת טעם בענין החובות המאוחרים שיצטרפו למחצית הנכסים שתטול האשה כפי תקנת טולטילא הנה הרא"ש ז"ל פי' הדבר על תקנו שהתקנ' ההיא היא במקום גביית הכתובה ולכך נוטלת חצי כל הנכסים קודם פריעת החובות ועל מה שהביא ראיה לדברי הרא"ש ז"ל שהחובות נכללים בכלל הנכסים לשתטול מחציתם ממה שאמרו ב"ח נעש' מותר לכתובה וכו' אינה ראיה כלל כי התם היינו משום דאית' ליורשים זכות בהאי מותר דעבדי ביה מצוה שפורעין חוב אביהן והוא בחלק שלהן וכדכתב רש"י ז"ל ואין ענינו למה שכתב הרא"ש ז"ל שלא יצא לו אלא מסברא כמו שכתב הר"מ ז"ל בקיצורו בחזה התנופה עוד כתב שאם יבואו לדון ולערער יורשי הבעל והאשה על צרכי הקבורה בין כך ובין כך אולי יתבזה המת והויא כההיא דנהרדעי וכו' ואני אומר אין כאן שום ערעור קודם קבורה כי הנכסים הם ליורשים ובחזקתם ולא תוכל היא לערער כי הדבר תלוי בדעת היורשים אם ירצו יתנו לה כתובתה ואם לא יתנו אלא חצי הנכסים אז יעמדו בדין על הוצא' הקבורה כתוב עוד שנכלל ג"כ בתקנה שאם היה לה על בעלה חוב אחר זולת הכתוב' יוסר מכלל הממון והשאר יחלוקו ואני אומר כי לא נכלל ולא נדמו ענין חובת' בתקנה זו אלא טעם אח' יש בו שהחו' שלה הוא כחו' של אחרי' שנשתעבד' היא להם כיון שאם לא תפרע תפסי' והחובו' שנשתעבדי' היא ג"כ אם לא יפרע' תפרעם בכתובתה עוד כתב על מה שהקדיש הנפטר שילקח מחלק היורש ואמר גם מה שהקדיש דינו שיהיה ממחצית היורשי' וכו' וחוזר גם זה על הע' סולטאני שכתב למעלה מזה שתפרע מכלל הממון ואם כן גם זה אינו מרבה כדומה לו ואין דינו שיהיה אלא מכלל הממון כיון שיש במחצית הנשאר יותר מהשבעי' אוקיות והתנאי הזה לבחירתה אם תרצה תקח מחצית הנכסים או ע' אוקיות הפך תקנת טוליטולה שהוא לבחירת היורשים עוד כתב על ענין האומדנא מן הדברים שדבר והשיבו לו בענין גביית הכתובה קודם נתינ' הגט שאומדן דעתה בכי הא מילתא להוציא מכלל דבר המפורש שאנו רואים שמגרשה והוא משועבד לכתובתה לאו כלום הוא ואני אומר כי דבר המפורש הוא שעל תנאי הכתוב בכתוב' הוא שגרשה כיון ששני התנאים כתובים בכתובה כתב עוד כי כל הני דאמרן דאומדנא מהני בהו כי מעיינת משכחת להו שהאומדנא דמוכ' מסייעת אותם החזקה וכו' והנה בזה יצאה שגגה מלפניו ברהטא דבלא עיון רב אשכחנא איפכא דאומדנא דמוכח מהניא אפילו להוציא מה שאינו מוחזק בידו דההיא דשמע שמת בנו וכו' וההיא דמברחת וכו' איירי אפילו החזיקו המקבלים במתנה ומפקי לה מיניהו בהאי אומדנ' כדמשמע התם בדוכתי' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות זכי' ומתנ' דאין המקבל מחזיר פירות ומילתא דפשיטא היא עוד כתב ואם יאמר אומר דשאני התם דזמן ממילא קאתי וכו' אני אומר דלא ידענא מאי קאמר ולא הבנתי דבריו ע"כ עוד כתב על מה שחלקתי בין נדון דידן לתשובת הרא"ש ז"ל דהתם איפשר שגירש סמוך למיתה בלי תנאי שזה דבר לא יעלה על הדעת כי מי יעשה כדבר הזה הזר ומי ישמע לדבר הזה וכו' והפליג בדברים על זה ואישתמיטתה הא דאמרינן פרק אי זהו נשך ההוא ש"מ דכתב גט לדביתהו איתנא וכו' משמע דגט ש"מ נמי עיקר אעג"ב דהוי בלי תנאי אם מתי והרא"ש ז"ל לא כתב אלא שגרש אשתו סמוך למיתה ולא הזכיר על תנאי ולקיים דבר אמת הארכתי כהשיב על כל דבר המשיבין נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו: שאלה נז ילמדנו רבינו ראובן ושמעון היו מסובים במשתה ואמ' ראובן לשמעון קח זה הטבעת לסימן ולך בביתי שיתנו לך פירות שנאכל קבל שמעון הטבעת וישב ולא רצה ללכת אמר לו ראובן תחזור לי הטבעת עתה שאם לא תחזור יהיה בתך מקודש' לי ושתק שמעון חזר ראובן ואמר לו פעמים ושלש תחזור לי הטבעת עתה שאם לא תחזור יהי' בתך מקודש' לי ושתק שמעון ולא השי' לא הין ולא לאו אלא אא'" הרי הטבע' בידי ואחר שקמו מן המשתה אמרו העומדים לשם לשמעון לא ידעת שראובן קידש לבתך ואמר להם אם יהיה מזלו איני רוצה יותר טוב ממנו הודיענו אם יש חשש בקידושין אלו לבת שמעון הקטנה או לא: תשובה נראה דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות כדאמ' רבא פ"ק דקידושין גבי עובדא דההיא ציפתא וכו' ומוכחה לה ממתניתין אמר לה כנסי סלע זה בפקדון וחזר ואמר התקדשי לי בו וכו' ש"מ שתיקה דלאחר מתן מעות וכו' ואע"ג דקשו בה בפום נהרא משום רב הונא ברי' דרבי יהושע מי דמי וכו' ושלחה רב אחא קמיה דרבינא ואמר אתון דשמיע לכו הא דרב הונא חושו לה ופסק הרי"ף ז"ל הכי כמאן דאמר חושו לה היינו כשבאו לידה בתורת קידושין כי ההיא עובדא דציפתא כדמשמע התם בגמרא אבל כשלא באו לידו בתורת קידושין כי ההוא דכנסי סלע זה בפקדון שתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום הוא לכ"ע וכן כתב הר"ן ז"ל דהרי"ף ז"ל פסק בשתיקה דלאחר מתן מעות בקידושין כמאן דאמר חישו לה וכן כתב הר"י בן הרא"ש ז"ל בטור אבן העזר סימן כ"ח בד"א שבא לידו בתור' פקדון אבל כשבא בידו בתורת קידושין וכו' ע"כ והכא נמי בנדון זה לא בא לידו בתורת קידושין כשקבלו שהרי אמר לו קח זה הטבע' לסימן שיתנו לך וכו' ואחר כך אמר לו תחזור לי הטבעת עתה שאם לא תחזו' יהיה בתך מקודשת לי ושתק והוי ככנסי סלע זה בפקדון ולאחר קבלה אמר לה התקדשי לי בו דאסיקנא דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות דלאו כלום הוא כדאמ' כ"ש דהכא בנדון זה לא אמר בפי' תתקדש בתך לי בו דאסיקנא שתיקה דלאחר מתן מעות דלאו כלום היא כדאמ' אלא אם לא תחזור תהיה בתך מקודשת לי וכיון דלא אמר בו נראה שתהיה בתו מקודשת לו לעתיד שיקדשנה דהא בברייתא דכנסי תני' דאמר לה תתקדשי לי בו משמע דאי לא אמר בו דפשיט' דלא הויא מקודשת דהוי כידים שאינן מוכיחות דלא הויין ידים כדקי"ל פ"ק דנדרים כרבה דאמר הכי דאע"ג דלישנא דקידושין מהני כשאמר הרי את מקודשת לי אע"ג דלא אמר בטבעת זה כדמשמע בבריתא בגמרא כיצד בכסף נתן לה כסף ואמר לה האמ"ל הרי את מאורס' לי הרי זו מקודש' היינו משום דבשעת נתינה הוא דאמר לה הכי אבל כשאינו אלא לאחר נתינה כי הכא נראה דצריך לומר בו כדתנ' בגמרא וכדאמ' ומה שאמר הרי הטבעת בידי כשחזר לומר לו אם לא תחזור לי וכו' כיון ששתק קודם הא הוי שתיקה דלאחר מתן מעות דלאו כלום היא כדאמ' דאע"ג דמשמע גבי כנסי סלע זה בפקדון וחזר ואמר לה אחר נטילה התקדשי לי בו ואמרה הן דהויא מקודשת הואיל ואמרה הן ועדין הסלע ברשות' היינו משום דאמר הן בפי' אבל כל שלא אמר הן בפי' אלא שהשיב דברים שאין משמעו הן בודאי אלא שמשמען דבר אחר כי הכא פשיטא דלא הוי אלא כשתיקה דלאחר מתן מעות ועדיף ממנה דמשמע דאמר לאו בפי' כיון שאמר הרי הטבעת בידי ר"ל שאינו רוצה בקדושין אלא הרי הטבעת בידו להוליכה לביתו לסימן