מבי"ט חלק א מג

מכתובתה ולכך כתב שהחובו' המאוחרים יפרעו אותה מחלק היורשי' ולא מכלל הממון כי אם היו נפרעים בכלל הממון והוא ברשותם לתת לה מחצית הנכסי' לפעמים לא תפרע אלא מעט מסכי כתובתה ולכן לא יפרעו החובו' הנז' לא מחלק היורשי' ויהיה ידם התחתונה על זה אבל בנדון דידן הוא בהפך שהתנאי הוא לבחירתה אם תרצה תקח חצי הנכסים הנשארים כמבואר בכתובה ואם תרצה תקח (חצי) [הני] ע' אוקיו' שהם במקום נדוניתא כמו שכתוב בכתובתה שהביא' בנדוניא מה שרצה וקבל על עצמו במאה אוקיו' ושערו שהיו שוים ע' אוקיו' ומפני זה קצבו ע' אוקיו' שהם במקום נדונית' וא"כ אין בכאן הפקע' דין תורה כיון שלעול' גוב' לפחו' ע' אוקיו' שהם במקום הנדוני' ולפעמים תקח מחצי' הנכסי' שיהיו יותר מכל סכי כתובתה הנ' מבוא' שאין תנאי זה בא להוציא מכח דין תורה ולכן הוא קיים אף כשגרשה גט ש"מ כיון ששני התנאים כתובים בכתובה ואין ראיה לזה מדברי הרא"ש ז"ל דאיירי בגוונא אחרת כמבואר בתשובותיו גם מתשובת הרשב"א ז"ל שהשיב שכל שהוא מצד התקנה ולא מן הדין אין לך בו אלא חידושו אינה ראיה כלל לנדון זה כי גם אנו אין אנו דני' בזה אלא מה שכתוב בתנאי הכתובה הנ' מבואר נגלה שעל נושא א' שהוא אם יפטר בלא זרע כתבו ב' תנאים שתקח מחצי' או ע' אוקיו' כשיגרש אותה מעכשיו אם מתי גם מה שחשב החכם הנז' יצ"ו לגרע כח היורש מצד שנכתב תנאי הגירושין הנז' בסוף של הכתובה אני תמה בזה על טוב שכלו וישרו מה שראה להכניס עצמו בדבר זה בהיות התנאי הנז' כתוב בכתובה עצמה ביום הנישואין עצמו שנכתב הכתובה ולומר כי הוא ברור אצלו שבשעת כתיב' התנאי הראשון לא עלה על דעתם תנאי הגט אלא שאחר כך הזכירוהו וכתבוהו באפס מקום ואדרב' כ"ע עבדי איפכ' שמודיעי' לו קודם הנישואין שיגרש אותה גט ש"מ אלא שכותבין זה התנאי בפני עצמו כדי שלא יקרא עם שאר התנאים שלא להבהיל החתן בשעת שמחתו וחותמים שנים מהחתומים בכתובה כמו שהוא בזא' הכתובה ואם היו מניחים התנאי עד אח' הנישואין קרוב לודאי שלא יתרצה החתן ולהשבע על זה וא"כ ודאי יש לנו לומר שמתחלה התנ' שני התנאים כיון שכתובי' שניהם ביום הנישואין וכת אחד מעדים ועל שנתברר אצלו מה שאינו כן כתב דהוה ליה כי ההיא דבירושלים היו כותבין שעות כי התנאי הכתוב אח"כ לא נתחייב בו אלא אחר הנישואין והרי הריב"ש ז"ל כתב בא' מספרי תשובותיו סימן מ"ה על ב' שטרות שנכתבו ביום א' שמי שנתברר בעדים שהקנו לו ראשון קנה וזכה אעפ"י שאין מוכיח מתוך השטר וא"כ פשיטא שאין אומדנא דמוכחא מהני להקדים הא' על חברו כ"ש בהיות האומדנ' וסברא בהפך כמו שכתבתי וכבר היה איפשר במציאות לכתוב ולחתום התנאי הכתוב בסוף הקלף קודם הכתוב בתחלתו ולכן אין הדבר תלוי אלא בברור העדים שידעו אי זה נכתב ראשון וענין תשובה שלי על זה היא בסי' ס"ח. עוד כתב ואע"פ שכשדברו עמו על נתינ' הגט הזכירו הכתוב' ואמר הוא שלא תקח אלא ע' אוקיות והשיבו לו כי הכתובה הוא כתוב שיהיה לבחירת' ליקח ע' אוקיו או חצי הנכסי' אין משם ראיה לומר שעל סמך אותו תנאי גירש שהרי ראינו שהיה טועה וסובר שלא היו לה אלא ע' אוקיו' והנמצאי' שם שהשיבו לו גם הם טעו בחשב' שגם אם יגרש לא יטול אלא ע' אוקיות או מחצית הנכסים וכו' ע"כ ואיני חושב שהחכם הנז' יצ"ו כתב אלו הדברי' כי אם ברהיטא וכו' שאם כתוב בפי' בכתובה שתקח ע' אוקיות או מחצית הנכסי' איך טעה במה שאמר ע' אוקיו גם כי לא הזכי' חלוקת הנכסי' לא זכר אלא מה שהיה טוב ליורשיו שתקח הע' אוקיות וכוונתו היתה ענין התנאי הכתוב בכתובה שיהיה קיים וכמו שהשיבו לו העומדים לו שם וכוונו אל האמת שהבחירה היתה ביד' מה שתרצה ליקח וגם אם הדברים האלו יהיו אחר נתינ' הגט היה גילוי לתנאי הכתוב בכתובה שהיה על התנאי של גירושין וגילוי מילתא כי האי מהני אפילו אחר המעשה כיון שמגלה על תנאי האחד שנעשה על הגירושין כדפירש' וכמו שכתב הריב"ש ז"ל על מי שהיה טוען שש"ח שיש לראובן עליו נכלל במחילה אחת שבידו וראובן הביא עדים שאחר המחילה תבע ממנו השטר חוב ושהיה רוצה לפרוע לו כך וכך לשנה והוא לא רצה הרי זה גילוי לש"ח הקוד' שלא נכלל בכלל המחילה הכתובה ביום עצמו שנכתב הש"ח והכא נמי ל"ש כדא' עוד כתב וז"ל ועוד אני או' שאפי' אם היינו מסופקי' בדין אין לשום ב"ד להפקיע כח האלמנה מלגבות כל סכי כתובתה משלם שהרי כתב הרשב"א ז"ל דיש כח להסכמ' הקהל להפקי' ממון למי שעובר על תקנתם ודאי ולא על ספק וכו' ע"כ ואיני יודע מה ענין התקנות אצל גביית הכתובה כי כל שיסתפק בתקנה בענין גביית הכתובה הוית האשה מוציאה מן היורשים ועליה להביא, ראיה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ו מהלכות אישות שאם נסתפק לנו אם ידע בתקנת הגאונים ז"ל שתקנו שתגבה האשה כתובתה אם מן המטלטלים או לא היה כתוב בכתוב' מטלטלי שמתישבין בדבר הרבה שאין כח בתקנת הגאונים לדון בה אע"פ שלא נתפרשה כו' עד שנוציא בה ממון היורשים הא קמן שעל הספק מפקיעים כח האלמנה שלא לגבות כלל אם אין קרקעות כ"ש בנדון דידן אם היה לנו ספק אם תגבה כל כתובתה או מחצית הנכסים שהם קרובים לסכי כתובתה שלא יהיה לה כח להוציא מן היורשי' וג"כ יד בעל השטר על התחתונ' בכל ספק שיסתפק בהבנת השטר כמו שכתבו המפרשי' ז"ל והיא בעלת השטר כי גם התנאי הכתוב בכתובה אינו לדעתה כי הע' אוקיות הם כנגד נדונית' כדפי' לעיל וג"כ היה איפשר שיהי' במחצי' הנכסים יותר מכל סכי כתובתם וא"כ היא בעלת השטר וידה על התחתונה אף אם היה ספק בענין אבל מי שיש לו סברא נכונה וישרה לא יסתפק בזה כמו שכתבו בפס' הדין שמה שהשיב הרא"ש ז"ל היה על שגרש אותה סמוך למיתה ואיפש' שהיו גירושי' גמורי' כדמוכח פרק איזהו נשך בההי' עובד' דש"מ וגם כי הרא"ש ז"ל לא השיב אלא על מה ששאלו ממנו אז שיגרש וגירש והכא בנדון דידן כתב בכתובה תנאי הגירושין על תנאי חלוקת הנכסים ואין שום צד שיתקיים תנאי החלוקה עם תנאי הגירושין כי אם במיתת היבם שאם נאמ' שמא לא ימצא מי שיכתו' הגט או לא ימצא במקום האשה הרי בכל האופן היא זקוק' ליבם ואינ' גובה עד שתתפשר עמו ותחלוץ וא"כ איך נדחוק עצמינו לומר כי תנאי החלוקה לא נעשה אלא כשלא תהי' זקוקה ולשון התנאי אומר אם יפטר בלא זרע לא שנא יש לה יבם או לא ועל זה התנו אח"כ כשיחלה ויהיה בלא זרע שיגרש אותה גט ש"מ ועוד ענין האומדנא ממה שדברו עמו על ענין הגירושין והחולק בזה הוא כחולק על האמת ואחר גמר דין מחלוקת שכבר נחלקו הנכסים הידועי' בין האשה והיורש והיה ראוי לחכם הנז' שיחשוך עצמו מן הדין שכבר נגמר וימשוך ידו מלכתוב עליו כי גם שהיה אמת שיהיה אי זה טעות בה מה שנעשה עשוי והדיינים אפילו יהיו ג' הדיוטות פטורים כיון שהדין תלוי בשיקול הדע' כ"ש בהיו' הדין דין אמת והחולק אין לו על מה שיסמוך והאל ית' יפתח לבנו בתורתו ולא נכשל בדבר הלכה וישמחו בנו חברינו: נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני נה את כל זה ראיתי ונתון אל לבי גם על מה שכתב החכם ה"ר דוד אשכנזי יצ"ו על הענין הנז' למעלה לראות אם יש בדבריו שום טעם לפגום את טעמי ולא מצאתי כי בתחילת דבריו כתב שהוא ידוע ומפורסם כי מי שכותב כתובה לאשתו הוא על ב' דרכים דהיינו בין תתאלמן בין תתגרש שתגבה כתובתה וא"כ התנאי שאם יפטר שתקח מה שתרצה או ע' אוקיו' או מחצית הנכסי' אינו אלא אם יפטר בעודו נשוי עמה אבל אם יגרשנה פשיטא שאין ענין לאותו תנאי דהיכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר ע"כ והנה בנדון דידן ג"כ כך הוא שיש לה כל סכי כתובתה אם תתאלמן ויש לה זרע ממנ' ואם יפטר בלא זרע הרי מפורש בכתובה שלא תקח כי אם ע' אוקיו' או חצי הנכסים וכן אם תתגרש גירושין גמורין בחייו יש לה כל כתובת' בין בזרע בין בלא זרע אבל אם תתגרש בשעת מיתה כפי מה שנתחייב בכתובה עצמה הרי הוא בכלל התנאי הכתוב בכתובה גם כן שתקח ע' אוקיות או מחצית הנכסים כי לא היה הגט כי אם כדי שלא תשאר זקוקה כמו שכתוב בכתובה ואם כתב הגט ונתנו וקם על רגלו שלא מת מאותו החולי אינו גט וא"כ הרי יש מקו' לאלמנו' ולגירושין שתגבה כל סכי כתובת' ויש מקו' לאלמנו' וגירושין שיתקיימו התנאים הכתובי' בכתובה ר"ל חלוקת הנכסים או אוקיו' ונתינת הגט בשעת מיתה ובהני גווני איתמר דתגבה כל סכי כתובתה ובהני גווני אחריני לא איתמר דתגב' אלא כפי התנאי כיון ששני התנאים כתובים בכתובה כדפי' עוד כתב ואין לומ' דהא בהא תליא דהא אמרינן בפרק אע"פ רוצה אשה בקב ותיפלו' מט' קבין ופרישו' ע"כ איני יודע מה ענין קב ותפלות לזה ומה ר"ל ואין לומר דהא בהא תליא וכו' כי ענין הבנ' הלשון הוא דקאי אמאי דכתב היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמ' וכו' כלומר דדוקא אם יפטר בעודו נשוי עמה הוא שתקח אשתו ע' אוקיות או מחצית הנכסים אבל אם יגרשנה אין ענין לאותו תנאי דהיכא דאיתמר איתמר כו' ועל זה כתב מיד ואין לומ' דהא בהא תליא כלומ' גירושי' באלמנו' וכמו שבאלמנו' תקח ע' אוקיו' או מחצית הנכסי' כן בגירושין דהא אינו דהא דאמרי' בפ' אע"פ כו' וא"כ מה ראיה לשלא יהיו הגירושי' באלמנות מרוצה אשה בקב ותפלות מט' קבי פרישות כי זה לא נאמר אלא על חמר שנעשה גמל אי הרווחא עדיפא שיתעשר בעלה או עונה עדיפא לה דעונת חמר אחד בשבת וגמל אחד לשלשים יום ועל זה אמר רוצה אשה בקב ותפלות כו' להיות בעלה עמה שיהא חמר ולא בט' קבין שיתעשר ויהיה פרוש ממנה שלא יהיה לה עונה אלא משלשים יום וא"כ מה הוכחה יש מזה לענין גביית הכתוב' בגירושין אם תהיה כאלמנות או לא דאם לומר שהיא מרוצה לגבות פחות מכתובתה כשאינו מגרשה אלא שהיא נשואה עמו עד שתתאלמן ולא לגבות כל כתובתה כשמגרש אותה ואינו נשוי עמה הא באלמנות או בגירושין יכולה היא להנשא ותרצה יותר ט' קבין ותיפלות אלא דוגמא בעלמא נקטי' עוד כתב על מה שחלקתי אני בין ההיא דהרא"ש ז"ל לנדון דידן דהתם איפשר שגירש אותה גירושין גמורין סמוך למיתה שראה עצמו ודאי שימות ולבו יודע מרת נפשו וכההיא דפרק איזהו נשך דכתב גיטא ש"מ לדביתהו ולא הוה על תנאי כדמשמע התם דקאמ' דקא מיתנה וכו' אבל בנדון דידן דנתן לה גט מעכשיו אם מתי ולא הוי גט עד שימות דהוי גט למפרע משעת נתינה נראה לענין תנאי כתובה דהויא כאלמנה וכתב הוא שאני עשיתי עקירה בלי הנחה דהא בהא תליא וזיל קרי בי רב הוא ואגב חורפא לא דק ע"כ הנה הוא מפליג בדברים דרך גוזמא ואינו משיב דבר למה שחלקתי בין תשובת הרא"ש ז"ל לנדון דידן ואם קבלה היא נקבל אבל לדין אין תשובה עלי ועל מה שחלקתי גם כן מתשובת הרא"ש ז"ל לנדון זה דהתם שאני שלא נתחייב לגרש מעת הנישואין אבל הכא כתוב בכתובה שנתחייב לגרש גט ש"מ על תנאי הא' של גביית הכתובה ע' אוקיות או מחצית הנכסים כתב הוא וז"ל זהו תימא גדול בעיני מי הגיד לו שלא היתה אותה הכתובה כתובה לענין הגט כמו הכתובה של נדון דידן ואת"ל יש לו הכרח שכן הוא שלא היה מחוייב ליתן לה גט קודם מיתתו אפילו אם כן הוא יטול מה שהביא דכ"ש הוא וכו' הרי מה שהיה תימא גדול בעיניו כמעט