מבי"ט חלק א מה

כמו שאמר לו או הרי היא בידו להחזירה לו אחר כך דכל שלא אמר הן בפירוש אינה מקודש' כיון דהוי לאחר מתן מעות וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה דאישות שכל שתיקה שלאחר מתן מעות אינה מועלת אבל אם אמרה הן אחר שנטלה הרי זו מקודשת ע"כ נראה דדוקא כשאמר הן הוא דמקודשת אבל אי לא אמר הן בפי' לא אע"ג דלא אמר לאו הא שתיקה לאו כלום היא כדאמר' והכי נמי כל שאמר דברים שאין משמען הן בודאי לאו כלום היא כדאמרן גם מה שאמר לו אחר שקמו מן המשתה הלא ידעת שראובן קדש בתך והשיב הוא אם תהיה מזלו איני רוצה יותר טוב ממנו אין בלשון זה כלום לשתהיה בתו מקודשת לראובן שלשון זה הוא לעתיד אם תהיה מזלו שיקדשנה כדין תורה איני רוצה יותר טוב ממנו וגם שהיה אומר עתה בפירוש אני מקדשה לו באות' טבעת לא הוי כלום כיון שאין דיבורו זה אלא תשובה למדברים לו ולא למקדש עצמו ולא תימא נמי דהוי גילוי דעת למה שאמ' קודם הרי היא בידי שהיתה כוונתו לקידושי בתו דכיון דאין במשמעו' לשון זה לשון קידושין כדאמ' אין נאמן לאחר מכאן לומר לקידושין נתכוונתי דאין לנו ללכת אחר מה שאומר שהיה בלבו דדברים שבלב אינם דברים ואין כח בדברים שבלב לבטל הדיבור הא' וכמו שכתב הריב"ש ז"ל ספר ב' מתשובותיו תשובה ז' בכיוצא בזה דאין כח בדברים שבלב לבטל הדיבו' אפי' נאמנין שהיה כן בלבו אם כן בנדון זה ליכא למיחש להני קידושי כלל ומה שנראה לי כתבתי וחתמתי נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו: נח על אשה שמתה בחיי בעלה בלי זרע והיה תנאי בכתובה שיחזור ליורשיה קצת כתובתה ונתאחרו כמו ארבעים שנה שלח תבעו חלק המגיע להם מהירושה עד שמת בעלה ובאו היורשי' לתבוע החלק הידוע ושטר הכתובה בידם נראה דאין שום ריעות' בכתוב' אעפ"י שעבר כל כך זמן שלא תבעוה וכדתנן פ' הנושא כל זמן שהוא בבית אביה גובה כתובתה לעולם וכל שהוא בבית בעלה עד כ"ה שנים ואסיקנא בגמרא שאם שטר כתובתה יוצא מתחת ידה גובה לעולם ולא גרע כח יורש מכחה דהא תנן התם מתה יורשיה מזכירין כתובתה עד כ"ה שנים והיינו כשאין כתובתה יוצא מתחת ידה כדאמ' בגמרא אבל כששטר כתובה יוצא מתחת ידן יורשים נמי גובין לעולם כאלמנה כ"ש דבנדון זה לא אותו יורשים מכח אלמנה דהא מתה היא תחת בעלה ולא אתו אלא מכח תנאי הכתוב בכתובה שאם תמות בלי זרע שירשו חלק מכתובתה והוי כשאר חוב בעלמא דאינו נפסל באריכות זמן ואין צורך להאריך בזה נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו: נט צואת ש"מ שכתו' בה הוו עלי עדים וכתבו וחתמו איך אני ברצון נפשי ובהשלמת דעתי ובתורת צוואה אני מצוה לפניכם שאם ח"ו אמות מחולי זה וכו' ויש מי שפסל אותה מפני שהיה כתוב בה וכתבו וחתמו דהוי דומיא דכתבו ותנו מנה דשלחו משום רבי' פרק מי שמת דאין כותבין ונותנין לאחר מיתה דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה וזה הפוסל לא נתברר לו מה שבין כתבו ותנו לכתבו וחתמו דכתבו ותנו משמע שבכתיבה תהיה הנתינה קיימת וכתבו וחתמו אינו תולה הנתינה בכתיבה וחתימה ואין לשון כתיבה וחתימה אלא לראיה בעלמא וכמו שכתבו הפוסקי' ז"ל דכל שמסדר עניניו וצוואתו ואומר שכתבו אותה אינה אלא לזכרון דברים בעלמא וכמו שכתוב ב"ס ח"מ וכן אם צוה ש"מ שיכתבו שטר למקבל עם הנתינה אין כותבין ונותנין ופרש"י ז"ל בין אם אמר כתבו ותנו לו או תנו וכתבו לו וכו' ע"כ משמע דדוקא כשתלה הנתינה בכתיבה אבל כשלא תלה הנתינה בכתיבה אלא שאמר כתבו וחתמו ולא אמר תנו לא הוי ככתבו ואינו אלא לראיה בעלמא כדאמ' ואפילו שהיה כתוב בו כתבו ותנו כיון שאח"כ כתוב תנו לבד נראה שחזר בו ממה שכתוב כתבו ותנו וכמו שכתוב שם וכן ש"מ שאמר תנו מנה לפלוני ולאחר כדי דבור אמר כתבו ותנו לו את השטר מסתמא לא לחזור בו ממתנה ראשונה נתכוון ונראה דה"ה אם קודם אמר כתבו ותנו ואח"כ כדי דבור אמר תנו דאמרינן דיפה כחו וזהו לפי' רבינו יונה דמפ' כתבו ותנו לו את השטר ולפי' רש"י ז"ל נמי יהיה הדין כך אם כתב קודם כתבו ותנו ואח"כ אמר תנו כ"ש שלשון כתבו וחתמו הכתוב בצוואה זו אינו אלא לראיה בעלמא כמו שכתוב הוו עלי עדים איך אני ברצון נפשי ובשלימות דעתי ובתורת צוואה וכו' נרא' שלא אמר כתבו וחתמו אלא לעדות שבהשלמת דעתו היה מצוה מה שהיה מצוה ולא בטירוף דעת אבל בנתינה לא היה מזכיר כתיבה וכמו שכתוב אח"כ תנו לפלו' כך ובפי' כתב בס"ה דלשון כתבו וחתמו בצוואה הוי שופר' דשטרא ואי הוה ככתבו ותנו לא הוי אלא גרעון דלא קני אלא לאחר מיתה ואין צורך להאריך בזה נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו: שאלה ס ילמדנו רבינו גוי שהיה מסיח לפי תומו ואמר העני אברהם אל שראני שהיה מוכר בגדים פה בהר נטבע אמר לו היהודי מאין אתה מכירו אמר שהיה אוכל ושותה עמי ואח"כ נמצאנו בדמייאט והיינו ג' ספינות והספינה שהיה בה אברהם הנז' נטבעה בים ועיני רואות מהספינה שהייתי בה שנטבע אברהם ומת שאל לו היהודי אתה ראית אותו שמה אמר הישמעאל בעיני ראיתי אותו מת צף על פני המים יורינו אם אשתו מותרת או לא: תשובה איפליגו רבואתא ז"ל על בעיין דריש פרק האשה שלום עד אחד במלחמה מהו וכו' אי אפשיטא הך בעיא או לא דהרי"ף והרמב"ם ז"ל מפרשי בעיין כשלא אמר מת וקברתיו אבל אמר מת וקברתיו לא איבעיא להו וכמו שכתוב הרב בעל מגיד משנה פרק י"ג מהלכות גירושי' וכו' דאי נמי דבעיין בכל גוונא איירי מיהו כי אמר מת וקברתיו לא חיישינן ליה מהנך עובדי דלקמן אבל כי לא אמר קברתיו הויא ליה בעיא ולא איפשיטא והראב"ד ז"ל כתב דעד אחד במלחמה לא בעי מת וקברתיו מההיא עובדא דחסא דפ' בתרא דאי נסיבא אפומא דחד וכו' אלמא במים שיש להם סוף אפילו לכתחילה מינסבא לה ואפילו לא אמר קברתיו וכמו שכתב הרא"ש ז"ל פ' האשה וא"כ להרי"ף והרמב"ם ז"ל אין שום היתר לזאת האשה שהרי כתב הרמב"ם עד אחד אומר ראיתיו שמת במלחמה או במפולת או שטבע בים הגדו' ומת וכיוצא בדברים אלו שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ע"כ והרי"ף ז"ל ג"כ כתב וה"ה לעד אחד במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו וכו' ועד אחד במים שאין להם סוף כעד אחד במלחמה דמי דאמר בדדמי דמאי דכתב התם הר"ף ז"ל דעד א' במים שאין להם סוף נאמן הא קא מסיים דדוקא היכא דאמר אסקוה לקמאי וחזיתוה לאלתר ואישתמודענא ליה דאיהו פלוני כדמסיק בעובדא דב' תלמידי חכם שהיו עם אבא יוסי בן סימאי וכולי דמשמע דהא דעסקוה וכולי ונתעסקו בטלטולו ממקום למקום כדרך המתים הוי כקברתיו הא לאו הכי בעי קברתיו ובסמ"ג נמי הביא דברי הרמב"ם ז"ל שצ"ל קברתיו וכן כתב הרשב"א ז"ל ג"כ בתשובה סי' תתק"ף דעד א' צריך לומר מת וקברתיו במלחמה או בים ויש מי שהתיר דלא אמר קברתיו וראשון עיקר עכ"ל ובספר אדם וחוה כתב הפוסקים הסכימו דעד א' אינו נאמן עד שיאמ' מת וקברתיו ע"כ ואם כן למ"ד דבעי' קברתיו אין התר לאשה זו כיון שלא אמר אלא שראהו מת ואפילו לפוסקים שלא הזכירו קברתיו בעד אחד במלחמה או במים שאין להם סוף אין התר לאשה זו שהרי כתב הרא"ש ז"ל ויראה דהא דבעי' ואסוקינהו קמן וחזינהו לאלתר היינו לאותם שראו הטביע' דהנהו אמרי בדדמי דכיון שראו שנפלו למים בדבר מועט יאמרו שאלו הם שנפלו למים אבל מי שלא ראה הטביעה בטביעות עין לחודיה נאמן וכן פי' ר"י ז"ל הא דבעי' הכא סימנין ולא סגי בטביעו' עין לחודיה היינו משו' שראו הטביע' ואמרו בדדמי וכן כתב הר"ז הלוי ז"ל ור"ח פי' מדבעי' סימנים שמעי' דאשה ועד אחד בספינה שטבעה והכירוהו מת לא מהימני וכו' ובנדון דידן אמר הגוי שנטבעה הספינה לעיניו ואם כן מה שאמר שראהו מת צף על פני המים דאמר בדדמי דאיפשר שאחר היה מאותם שנטבעו בספינה כת' באבן העזר סי' י"ז ואם עד אחד מעיד ראיתיו אחד שהועלה והכרתיו על ידי סימני' שהיו לו בגופו נאמן וע"י טביע' עין אינו נאמן בד"א שראהו העד שנפל שם דאומר בדדמי ואומר שהוא הוא אפי' אינו ברור לו לפיכך אינו נאמן אבל אחר שלא ראהו שטבע וכו' ע"כ משמע דמי שראהו שטבע כנדון דידן אינו נאמן בטביעות עין כי אם על ידי סימנין ומה שכתב הרא"ש ז"ל ונהגו האידנא להתיר נשי אנשים שטבעו על ידי הכרת טביעו' העין בלא סימנים הא מסיק בתר הכי ולמאי דפי' דיש חילוק בין אותם שראו הטביעה לאחרים ניחא ע"כ דמשמע דלא נהגו להתיר שלא על ידי סימנין אלא באותם שלא ראו הטביעה אבל אותם שראו הטביעה אמר בדדמי וכדאמ' וכמו שכתב בתרומת הדשן ומה שכתב הרשב"א ז"ל בחידושי יבמות שאין גוי מסיח לפי תומו צ"ל קברתיו והרב' ראיות על זה ותמה על הרמב"ם ז"ל שכתב שצ"ל קברתיו היינו בגוי מל"ת שאמר ראיתיו מת וכיוצא בזה דליכא בדדמי אבל אי אמר טבע בים וראיתיו אחר כך מת דאיכא למיתלי דאמ' בדדמי פשי' דצ"ל קברתיו וכמו שכתוב בתשוב' דצ"ל וקברתיו והריב"ש ז"ל בס"א תשוב' י"ח כתב שנדחו דברי הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל במה שאמרו דבעי' מת וקברתיו ואפ"ה כתב דראוי לחוש לדבריהם וכמו שכתב הרשב"א ז"ל וכתב עוד בתשובה ב' דלדעת הרי"ף ז"ל דבעי למימר וקברתיו אם לא אמר אלא מת ונשא' לא תצא שלא כדעת הרמב"ם ז"ל דכתב ואם נשאת תצא מכל זה נר' דאין שום היתר לאשה זו ואיני יודע על מה סמכו המתירי' כי אם על מה שכתב הרא"ש ז"ל בשם ר"ת ונהגו האידנא להתיר נשי אנשים שטבעו על ידי הכרת טביעות עין וכו' היכא דנמצא גופו שלם ומשמע אפילו באות' שראו הטביע' אך מסקנת הרא"ש ז"ל דלא סגי טביעו' עין אלא באותם שלא ראו הטביע' כדאמ' לעיל ואפילו למה שנהגו כשנמצא גופו שלם אפילו באותם שראו הטביעה נראה דאינו אלא בעד שמתכוין להעיד אבל בגוי מל"ת לא סגי טביעות עין דכיון שאינו מתכוון להעיד היאך יתן טביעות עין במים וכמו שכתוב בהגהות הרמב"ם ז"ל פי"ג והמורה להתיר לא ימצא ידיו ורגליו בבית המדרש והנראה לי כתבתי וחתמתי נאם הצעיר מצעירי הצאן משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו שאלה סא ראובן ושמעון אחים דרים בבית אחד ואוכלין על שלחן אחד והיה להם עסק בשותפות והיו בחנות וכו' ועל פרעון שכירו' הבי' והחנו' נפל ביניהם קטטה וקפץ א' מהם ונשבע ואמר אני מקבל עלי בנזירו' שמשון בר מנוח בעל דלילה שעוורו עיניו שלא נשב יחד בבית אחד ושלא נאכל ושלא נשתה ביחד ילמד' רבינו אם יש התרה על זה כדי שיאכלו וישתו יחד הן בביתם הן באיזו שמחת חופה או בבית מילה תשובה נזירות שמשון אין לו התרה כדאיתא פרק בתרא דמכו' משום דצווי של מעלה היה אבל צריך ללכת אחר כוונ' הנודר בסבת מה נעשה והוא על הדירה שהיו דרים ביחד והיו אוכלים ביחד ולכן אע"פ שהלשון שאמר שלא נשב יחד בבית אחד ושלא נאכל ונשת' ביחד היה