מבי"ט חלק א מב

שיפרעו החובות לכפר' נפש מורישם ממה שתגב' היא כתובה ותוס' ואפי' בניה לפעמים היו עושים קנוניא עם הבעלי חובות ולא יחושו למה שתפסי' אמם הכלל כי אין גרעון כח דין תורה כי אם כשהבחיר' היא ליורשים היו יכולים להפקיע כל כתובתה אם לא היו נפרעים החובות מחלקם אבל כשהבחירה בידה לברור או חצי הנכסים או שבעים אוקיות אין כאן גרעון כח דין תורה כיון שהוא בידה ולכן התנאי היה מסתמא שיחלוקו מה שנשאר אחר פרעון כל החובות כי אינו נקרא שארי' אחר מותו אלא מה שהוא נקי בלי חוב וכן היה אומדן דעתא לעשיי' התנאי שהתנו בשע' הנישואין והע' אוקיות הם במקום כל הכתובה כיון שנתרצתה בהן או במחצית הנכסים וכפי הנר' מלשון הכתובה מה שהתנו על ע' אוקיות היה ששיערו הלא היה שוה כל מה שהכניסה בנדונית' אלא השבעים אוקיות שכל מה ששהכניס' בנדוניתה היה שומת מאה אוקיות כמה שכתוב בכתובה ודא נדוני' דהנעלת ליה בין בגדים ותכשיטין ושמוש ערש ומעות מה שרצה וקבל עצמו בשומ' מאה אוקיות וכו' ע"כ נר' מלשון מה שרצה וקבל שלא היו שוים כל כך כמו שנוהגין לעלות החפצים יותר משויין אלא שרצה וקבלם במא' וכשעשו התנאי שיערו שלא היו שוים המאה כי אם ע' אוקיו' וא"כ התנאי היה או יגבה כל נדונית' שהם שבעים הנז' או מחצית הנכסים כפי מה שתבחר ואין כאן גרעון כח דין תורה כי לעולם הוא גובה כתובתה אפי' שיפרעו החובות מראש הממון שאם לא ישאר במחצי' שבעים היא גובה כל השבעי' קודם וראיה לדבר זה מדברי הרא"ש ז"ל בעצמו שכתב בשאלה אחרת ששאלו ממנו בענין התקנה שתקינו במקום אח' שאם תמות האשה בחיי בעלה ויש לה בנים ממנו שיחלקו הוא ובניו כל מה שנשאר לו אם יפרעו החובות מראש הממון או מחלק הבעל והשיב שלא יחלוק הבעל עם יורשי האשה אלא ממון שימצא לבעל אחר שיפרע כל חובותיו כי תקנה זו היא להפקיע ירושה דאוריית' דכל נכסי האש' בעלה יורשתן כ"ש שיירשי הבני' מחצית מה שיש לו לבד מחצית כתובת אמן ולכן פורעים כל החובות מראש הממון והשאר יחלוקו הכא נמי בנדון דידן אם היו פורעים החובות מחלק המגיע ליורשים לפעמים היו הולכים בידים רקניות והיא היתה גובה מחצית כל הממון שלם שהיה יותר בכדי כל סכי כתובתה והיכן מפקיעין דין תורה שהיינו מעבירי' ירושת היורשים במה שהית' לוקחת היא יותר מכדי כתובתה ואם יפרעון החובות מראש הממון אין כאן הפקעה דין תורה ליורשים ולא לאלמנה כיון שעל כל פנים נוטלת כדי כתובתה שהם לפחות שבעים אוקיות זה מבוא' לכל מבין עם תלמיד ועוד נראה לי כי הארבעים סולטאני שנתנה לו אחר הנישואין שאינם נכללים בתנאי הכתובה של שבעים אוקיות דלא הוו כמו שאר חובו' דעלמא שנפרעי' מחלק היורשי' באותה תקנה שהשיב עליה הרא"ש ז"ל מפני שהם כמו החובות ששעבדה עצמה האשה בהם שהם נפרעים מראש הממון כמו שכת' הרא"ש ז"ל שהשעבוד שהיא משעבד' עצמה הוא לפרוע אפילו מנכסים שיש לה אם אין לבעל הרי היא מפסד' משלה והכי נמי אם לא מצא במה שתפרע לו המ' סולטאני' היא מפסדת אותם והרי היא כמו ערבני' ומשועבד' על מעותיה שרוצה שתפרע מהם ואם לא תפרע מהם תפסיד אותם כמו במה שהוא משעבדת עצמה שרוצה שיפרע בעלה ואם לאו תפרע היא מנכסי מלוג שלה ותפסיד עד שתחזור ותגבה מראש הממון ומה לי גובה מה שפרעה עליו ששעבדה עצמה וגובה מראש הממון ולא מחלק היורשי' או מה שנתנה היא לבעלה שאם לא תפרע תפסיד וכל זה הוא אפילו היתה תנאי דנדון דידן כתקנ' מולינה שהשיב עליה הרא"ש ז"ל שפורעי' החובות מחלק היורשים ולא מחלק שלה ואפי' הכי אלו מ' סולטאני' נפרעים מראש הממון כמו שכתבתי אבל לפי האמת בתנאי כתובה זו נפרעים כל החובות מראש הממון כמו שכתבתי למעלה שאין כאן גירוע לכח דין תורה בגביית כתובתה ולכן נראה כי גם מה שנדר לתת להקדש יפרע ג"כ מראש הממון שהרי הוא חוב על נכסיו ג"כ ואין בזה שום גרעון כח דין תורה בגביי' הכתובה כיון שלמעט שתגבה גובה השבעים אוקיו' שהם במקום כל כתובתה וגם כל ההוצאו' שנעשו בערכאו' לקיום הנכסי' שנשארו הם מרא"ש הממון כי אין הממון הנשאר מתקיים אלא במה שהוציאו עליו והוי כחוב או כגזל שגזלו מכל הממון קודם חלוקה שהוא לאחריות שניה' האשה והיורשי' וגם מה שהוציאו בקבורתו ובכל צרכיו הוי מראש הממון דלא גרע מחוב שהיה נפרע מראש הממון ולא מחלק היורש כדפי' דאע"ג דאין האשה חייבת בקבורת בעלה כשאין בנכסי' אלא כדי כתובתה הא אמרי' דשבעים אוקיו' במקום כתובת' קיימו ובידה לגבות אותם או מחצי' הנכסים שתרצה הלכך אין כאן גרעון כח דין תורה כיון שהגביה היא לבחירתה וגם כי למנהג התקנות הקבורה היא מראש הממון והארכתי מפני ששמעתי כי קצת מחכמי העי' יצ"ו היה נר' להם כי זה התנאי הוא כמו התקנ' ששאלו עלי' להרא"ש ז"ל ואלו היה הדין בא לפניה' מקוד' ידעתי שיש להם לב לדע' מה שיש מן ההפר' בין אותה התקנה ובין תנאי זה שתבחר היא בחצי הנכסי' או ע' אוקיו' כנז' ולבקש' השלו' מהכ' המסרב' שלא ירא' שדנתי להם מבלי השגחת הסבר' הראויה לנדון זה כתבתי מה שנרא' לע"ד שעל זה סמכתי ופסקתי ביניה' שהחובו' כלם וההוצאו' יפרעו מראש הממון כנז' והשם יתברך יצילנו משגיאו' אמן נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו: נה במותב ב"ד ארבעה היינו כשהראו לפנינו כתובה אחת בכתובתה חצי כל עזבונו או ע' אוקיו' שהם שומת כל סכי כתובתה עוד כתוב תנאי אחר בכתובה שאם יפטר בלי זרע שנתחייב לגרש אשתו גט ש"מ מעכשיו אם מתי ואחר משא ומתן נראה לנו שלא תגב' כתובת' כדין מגורש' אלא כדין אלמנה שתקח חצי הנכסי' או ע' אוקיו' ששני התנאים כתובים בכתובה ביום אחד וטענת אחרות הכתובות בארוכה בפסק דינינו כי לא היה דומה לתשוב' הרא"ש ז"ל שכתב שהיה גרושה והחכ' ה"ר יוסף קארו יצ"ו אמר שלא היה נראה לו לחלק בין נדון זה לתשובת הרא"ש ולכבודו לא רצינו לפסוק הדין באותו יום עד שנתוועד ביום ב"ד אחר וכשנתועדנו ביום הב"ד כל א' עמד טעמו בו וריחו לא נמר ואז אמר לנו החכ' הנז' כבר אמרתי לכם דעתי אתם הרבים תעשו כפי מה שירא' בעיניכם בפרט כי ב' הכתו' הם מבני קהלכ' אז גזרנו על האלמנה שתחלוק הנכסי' עם היורש ונחלקו הנכסי' על פינו אחר כמה ימים קודם שתשבע האלמנה אם הטמינה אי זה דבר מלחלוק נתעוררו הבאים מכח האלמנה לשאול לקצת חכמי העיר בדרך שאלה ראובן ורחל על דבר זה אם תגבה כתובתה משלם כגרושה או כאלמנה שתחלוק הנכסי' עם היורש או תקח ע' אוקיו' ובכללם חזרו אל החכם הנז' יצ"ו וכתב להם פסק דין ארוך שתגבה כל סכי כתובתה כגרושה ואישתמיטתיה מתני' השגורה בפיו פ' זה בורר ומנין לכשיצא וכו' בהיו' נמנה עמנו ובחברתינו ושנעשה מה שנראה לנו וזה מקום תימא וכתב החכם הנז' בתחלת דבריו כי יש לה דין גרושה שלא כתב בתנאי של ע' אוקיו' אלא אם יפטר בעודו נשוי עמה אבל אם גרשה אפילו שעה אחת קודם שיפטר פשיטא שאין ענין לאותו תנאי ע"כ וזה אינו שהרי לא גרשה אפילו שעה אחת קודם למיתתו אלא מעכשיו אם מתי דחל הגט למפרע ולא הויא כמגורש' דעלמ' כיון שעל תנאי הכתוב בכתובה התנה ג"כ בכתובתה שיגרשנה גט ש"מ כדאמ'. עוד הביא תשובה הרא"ש ז"ל והעיר ד' ספקו' בטענו' האלמנ' והיורשים וג' ספקו' בתשוב' הרא"ש ז"ל וג' תשובות לישב הספקו' הספ' הא' שהיה מוטב לה שתחזיק עצמה כאלמנה ותזכה בכל הנכסי' משתאמר שהיא גרושה ואין לה אלא כתובתה ומתנתה ע"כ ואין בכאן שום ספק כי היא לא היתה רוצה אלא שתקח כתובתה ותנשא ולא לזכות בכל הנכסים בחייה כי אולי לא היה אלא מעט מזער יותר מכדי כתובת' ולא תמצא מי שישא אותה ע"מ שירשו יורשי בעלה הא' ושתהיה צרורה באלמנו' חיו' וטב למיתב טן דו וכו' וג"כ ספקו' שהעיר בטענ' היורשי' הב' מהם כלם דבר אחד וכפל ענין במלות שונו' גם הג' נכלל בשנים הראשונים כי כוונ' כולם לתמוה על דברי היורשים שאומר' שיש לה דין אלמנה דא"כ תזכה בכל הנכסים במיתת בעלה והיאך אומר לחלוק עמה ע"כ כוונתו שלא להאריך בדברים מבוארים ואין בכאן שום תמה כי בראותם שהיא היתה כוונת' להנשא ולקחה כל סכי כתובתה שהיו כמע' בכל הנכסי' היו אומרים הם שלא תקח כל כתובתה אלא שיהיו הנכסי בידה כל ימי חייה ויחזרו להם אחרי מותה כמו שהתנה מורישם והיו יודעים ומכירים כוונתה שתרצה להנשא ולהוריש ליורשיה מה שתקח בכתובתה ולא לזכות בכל הנכסים ולא תמצא מי שישאנה על מנת שלא יירשנה ושלשה הספקו' שהעיר על תשוב' הרא"ש ז"ל ראוי לחוש לשנים ולישב לשונו באופן שלא יקשה והוא כי מה שכתב הרא"ש ז"ל ואין כאן אומדנא שיהיה לטובתה או לרעתה ואח"כ כ' הרי מוכיח מתוך לשונו שהחזיק אותה בכל הנכסים שנאמר שהיה הוכחה ואומדנא לטובת' הוא כי בענין נתינ' הגט אין כאן שום אומדנא לדעת כוונתו מה היא בענין הכתוב' כמו שאמר כי לא הטיל תנאי בגט ע"מ שלא תגבה כתובתה ואין כאן אומדנא שתהיה לטובתה וכו' דמשמע כי מצד הגט אין אומדנא לטובה או לרעה לענין הממון אבל מצד המתנה היא הוכחה ואומדנא לטובתה שהחזיק אותה בכל הנכסי' להיותם כלם בידה או שתגבה כתובת' מהם ולא תחלוק עם היורשים ומה שחתם ואמר והגט נתן לה כדי שלא תזקק ליבום כלומר שאין הוכחה מהגט לענין ממון לטוב' או לרעה כדפי' אלא מכוין שלא הטיל תנאי בגט ממילא משמע דגבי כל כתובתה ועוד דאיכ' אומדנא במה שהחזיקה בכל הממון כדפי' ולכן לא הביאו בני הרא"ש ז"ל ותלמידיו אלא טעמא קמא דלא הטיל תנאי בגט ולא חששו להאי אומדנא שהחזיקה בכל הנכסי' כי גם הרא"ש ז"ל לא אמרה אלא לפי שהיורשים היו מביאין סעד לדבריהם מזה אמר הוא שאדרבה היתה בזה אומדנא לטובתה ונתישבו כל דברי השאלה והתשובה ולא נצטריך לאחת מכל שלשת התשובות כי המעיין בהם יראה שהם דברים שאינ' צריכים והא ודאי חדת' היא לעשות משא ומתן בטענות הטוענים כי לפעמים חושבי' לזכות בטענה אחת והם מתחייבים בה. עוד כתב על מה שחלקתי בין תשובת הרא"ש לנדון דידן שנתחייב בכתובה עצמה בזמן התנאי הא' על התנאי הב' שיגרשנה בהיותו חולה כדי שלא תזקק ליבם שאין נראה לו לחלק כיון שאיפשר לתנאים אלו להתקיי' זה בלא זה ותנאי הראשון בא להוצי' מכח דין תורה שמן הדין היא גובה כל כתובתה דהיינו קק"כ אוקיו' והתנו שלא תקח אלא ע' אוקיו' הרי זה יד היורש על התחתונ' והביא ראיה מתשובת הרא"ש ז"ל כלל נ"ו שכתב אחר שאין דבר זה מפורש בנוסח התקנה יד התקנה על התחתונה שהתקנה באה להוציא מכח דין תורה שהדין נותן שתטול האלמנה כל כתובתה הלכך אמרי' מסתמא כך היה וכו' ע"כ והנה מבואר לכל כי החילוק שחלקתי בין תשוב' הרא"ש ז"ל ונדון זה הוא אמיתי אעפ"י שלא נראה לו וכמו שכתבתי בפסק הדין והראיה שהביא מתשובת הרא"ש ז"ל אינה ענין לנדון זה כלל כי אותה התקנה היתה שיד היתומים תהיה על העליונה אם ירצ' יתנו לה כתובתה ואם יראו שהנכסי' מועטי' יתנו ל' מחצי' הנכסי' אע"פ שלא יעלו לחלק מעט