מבי"ט חלק א מא

ביד אדם א' זמן הרבה ואחר כך הוציאו מידו ככה ילמדנו רבינו אם השטר פסול ואין גובין בו כלל או אם יגבו בו החצי מכל מה שקבל ראובן מנכסי אברהם דודו עוד ילמדנו רבינו כי בשטר זה היה כתו' אברהם דודי ולא כן היה אלא שהיה בן דודו תודיעני אם נאמ' שרצ' להטעותו ואינו מתנה או לא: תשובה על שטר שכתוב תנאי על המחק ולא נתקיים למטה יש מחלוקת בין הפוסקים ז"ל בגט פשוט על ההיא דכל המחקין כולן וכו' דכיון דלא אמרינן כל המחקין וכל התלויות צריך שיכתוב קיומיהון וכו' אלא כל המחקין צריך שיכתוב וכו' משמע שהתלויה שאינה מקויימת אינה פוסלת את השטר אלא שאין למדין ממנה אבל מחק שאינו מקויים פוסל כל השטר שאני אומר תנאי היה בו ומחקו והעלה הרשב"א ז"ל שהמחקין ג"כ אינם פוסלים כל השטר אלא שאין למדין והא דלא קאמר כל המחקים והתלויו' חדא מינייהו נקט וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל וכמו שכתב בעל מגיד משנה ז"ל פ' כ"ז מהלכות מלוה ולוה והשתא בנדון זה אם מה שנמצא כתוב בשטר החצי מכל מה שיש לאברהם וכו' היה כתוב במקום המחק שמחקו מכל מה שאקבל מכל העזבון שהניח אברה' וכתבו במקומו מכל מה שיש לאברהם כדי לזכות בו מעכשו ושלא יוכל הנותן לזלזל בנכסים קודם שיקבלם לוותר מהם למי שהיו בידו נראה דאליב' דכ"ע השטר פסול כי כל השטר לא נכתב אלא על מה שכתוב על המחק שאין למדין ממנו לכ"ע דבשלמא אם היה כתוב שום תנאי מתנאי המתנ' על המחק היינו אומרים שלא נלמוד מאותו התנאי ושאר השטר יהיה כשר לדעת הרשב"א ז"ל אבל מה שכתוב על המחק הוא גוף המתנה שכותב מה שנתן לו וכיון שאין למדין ממקו' המחק לכ"ע הרי כאלו אינו כתוב שום מתנה שאין אנו יודעים מה שנתן ושטרא הוי חספא בעלמא. אלא שיש לדקדק באי זה צד נמצא זיוף זה מבואר לכל כי באת' השאלה בענין לא נתבאר בה באיזה אופן נתבאר הזיוף אלא שכתו' בשאלה שבמקום מכל מה שאקבל מכל העזבון שהניח כתבו מכל מה שיש שאם היה שידעו העדים שהיה כתוב כשחתמו בשטר מכל מה שאקבל וכו' ולא מכל מה שיש הרי שטר זה הוי חספא בעלמא שאינו מוכיח מתוכו מה שנתן כיון שאין למדין ממקום המחק ומה שאמרו העדים אינו כתוב עתה בשטר ואין כאן שטר וא"כ תהיה מתנה על פה ולא יכתבו אותם אפילו הם זוכרים שנטל קנין ואמר להם שיכתבו אותה כדין כל מתנה גמורה שנאמר שכבר עשו שליחותם שכתבו אותה ואיהו דאפסיד אנפשיה שמחק תורף המתנה ואין בידו שטר לגבות ובעדותם על פה לא יוכל לגבו' כיון שכבר כתבו השטר וחתמוהו ונתנוהו לידו דילמ' קבל כבר מה שכתבו שנתן לו כיון שאין נותן המתנה בחיים ובא לגבות מעכשיו ואם היה ענין מציאות הזיוף שראו שמה שכתוב עתה מכל מה שיש היה כתוב על המחק במקום מכל מה שאקבל מכל העזבון שהניח והיה כתוב מסתמא בריוח והרחקה מתיבה לתיבה שבמקו' שהיה כתו' שאקבל מכל העזבון שהניח כתבו עתה שיש וא"כ מלבד שמלת יש היתה כתובה על המחק היה ריוח בינה ובין מכל מה ובינה ובין לאברהם כדי שלא ישאר מקום פנוי והיה דבר ניכר לעין שהיה מזויף ועל המחק ושיערו הדייני' או הרואי' שלפי כתיבת שאר תיבות השטר היה לשם מקום לשיוכלו לכתו' בו שאקבל מכל העזבון שהניח באופן זה השטר כולו ג"כ פסול כיון שכתוב תרפו על המחק ושלא כשאר השטר ומה שאיפשר שהיה כתוב במקום המחק אינו כתוב עתה וא"כ אין כאן שטר כלל וריע טפי האי שטרא מהני שטרי דמייתי עובדא בגמרא פ' גט פשוט דהוה כתיב בשטרא תלתא בפרדסא ומחקוה לגגיה דבית וכרעיה ושויו' ופרד' ואמר שמכר שליש הגן וכל הפרדס וכפתוהו ואודי משום דחז' אביי דרויח ליה עלמא להאי ואו וכן בעובדא דמייתי התם בתרא כפתוה ואודי ומשמע דאודי שהיה כתוב קודם תלתא בפרדסא ולא תלתא ופרדסא ולא נתנו לו אלא תלתא בפרדסא ובתלתא בפרדסא מיהא נראה שהכשירו השטר והיינו משום שמ' שמצאו כתוב תלתא ופרדסא לא היה כתו' על המחק אלא שמחקו ג"ג הבית ומושבה ונשארה וי"ו עשויה בלי מחק במקום הוי"ו אבל אם היה נמצא על המחק תלתא ופרדסא כעובדא דידן היו פוסלי' כל השטר וכמו שכתבתי. ואם בירור מציאות הזיוף היה שנשאר איזה רושם מן התיבות שנכתבו קודם שהם מכל מה שאקבל מכל העזבון שהניח וכשראו שתיבה שיש היתה מרווחת כמו שכתבתי נתנו לב לידע איך היה הענין וכהנהו עובדי דמייתי' לעיל והכירו שנשאר רושם במה שמחקו שידעו להבחין ולקרו' שהיה כתו' שם שאקבל מכל העזבון שהניח כמו שיקרה לפעמים שהדיו טובה והרשומא קיים אפילו לאחר המחק בזה יש לדון ולומר שהשטר כשר כיון שרושם המלות הנז' ניכר לדיינים שהרי שטר שבלה וקרוב להמחק תנן במתניתין דמעמיד עליו עדים ועושים לו קיומו וכו' כל זמן שרישומו ניכ' דשמא ימחק לגמרי משמע דכל שרישומו ניכר ולא נמחק לגמרי דנין עליו ומגבין בו ואע"ג דהכא הורע כוחו טפי משום דנמצ' בו זיוף שכתבו על מה שמחקו אפ"ה נראה דלמה שניכר רישומו בבירו' הוי כשר דהא בהני עובדי דמייתי לעיל זייף בעל השטר במה שמח' גגי' וכרעיה דבית ושוייה וא"ו ובעובד' דבתר' זייף וכתב וא"ו במקו' שלא היתה דהוה כתי' בההו' שטר' דזבן מכח ראובן ושמעון אחי כלומר החלק שהיה לראובן ושמעון האחים בקרקע וזייף בעל השטר וכתב ואו אצל אחי והיה נראה שקנ' חלק ראובן ושמעון ואחי שאחי ראובן ושמעון היה שמו אחי ומשום דחזא אביי דהאי ואו הוה דחיק לעלמ' כפתו' ואודי ומשמע דלמה שהיה כתוב בשטר קודם נשאר השטר כשר או שמא קרעוהו וכתבו לו שטר אחר על מה שהיה כתוב קודם דאין סברא שיפסי' שליש הפרדס שקנה או חלק ראובן ושמעון הכתובים בפי' והכא נמי כיון שרושם מה שאקבל מכל העזבון שהניח נכר ונר' נר' שדנין עליו ויגבה בו אע"פ שהיה מחזר אחר זיוף שאין להאמינו במה שהשיב ונשב' שהניחו ביד אחר ולא ידע מי זייפו דאין אדם חוטא ולא לו ואין לומר דבהנהו עובדי דהוה זיוף זוטרא מחלוף אות אחת או מתוספת אות אחת הוא דאמר דלא הורע כחו במה שהיה כתוב קודם אבל הכא דהוי זיופא רבה ב' או ג' תיבות אמרי' דפסיל מכל וכל אפי' למה שנתברר שהיה כתוב קודם דכיון דזייף הכא והכא מה לי זיופא רבא מה לי זייפא זוט' כ"ש דבתר מאי דבעי למרווח בההוא זיופא הו' דאזלינן ואפשר דרווח בזיוף אות אחת יותר ממאי דרווח בזיוף ג' תיבות כפי מה שהוא הענין דהא בעובדא דפרדסא הוה מוסיף בזבינ' כולה פרדסא ובעובדא דחלק ראובן ושמעון בשדה הוה מוסיף חלק אחיהם שהוא שליש יותר ממה שנמכר לו אלא ודאי לא מחלקינן בין זיוף זוטא לרבה כדפי' ובכל גוונא מאי דאיתברר בשטרא דהוא כתוב קודם מגבינן ביה ועל מה שנמצא כתו' בשטר זה אברהם דודי ולא היה אלא בן דודו נראה שאין חשש והשטר כשר כיון שכתוב בו אברהם דודי שנפטר במקום פלו' והוא ידוע כי לא נפטר לשם קרובו אלא זה אברהם בן דודו והעדים ידעו שעל זה אברהם בן דודו הוא שכתב שטר המתנה אלא שחשבו שהיה דודו ולא היה אלא בן דודו וכיוצא בזה אמרי' פ' התקבל על ההיא דהוו קרי לה מפתא ואזול סהדי וכתבו תפאוותה ואסיקנא אמר רב נחמן כותבים ונותנים אפי' מא' פעמים והכא נמי היו יכולים העדים לחזור ולכתוב השטר ולכתוב אברהם בן דודי ואם הנותן הוא שאמר בפי' אברהם דודי ואיכא חששא דדילמא נתכוון להטעותו אפ"ה כיון שהוא אמת שנפטר באותו המקום אברהם בן דודו עליו הוא שאמר וקראו דודו שאולי היה זקן ממנו והיה רגיל לקוראו דודי לקרב הקורבה כאלו שרגילים בני אדם לקרוא שני למי שהוא שלישי עמו ואע"ג דבקרא נר' דדייק דודי דוקא כדכתיב או דודו או בן דודו יגאלנו וכו' הא מצינן נמי בקרא דכתיב חנמאל בן דודי והדר כתיב לעיני חנמאל דודי וכן פרד"ק ז"ל ר"ל בן דודי כי בן דודו היה כמו שאמר למעלה וכן וגם את לוט אחיו ורכושו השיב וכו' ר"ל בן אחיו ע"כ ואע"ג דמצינן למימר דהתם דגלי כבר קרא שהיה בן דודו לא הקפיד אח"כ לקוראו דודו וכן גבי לוט אבל הכא שלא היה ידוע קודם מי היה נמצא שלא על בן דודו אמר אלא שרצה להטעותו ולא נתן דבר זה אינו דכל מאי דאפשר לפרושי לישנא דשטרא כי היכי דלא ליבטיל כולה שטרא עבדינן הכי ומכשרינן ליה וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובות וכמו שכתב הריב"ש ז"ל והבי' כמה ראיות וכיון שהוא ידוע שלא נפטר אברהם דודו אלא זה בן דודו שהזכיר גם שהוא קראו דודו אין לחוש כיון שהזכיר מקום מושבו ועליו הוא שאמ' אברהם דודי והשט' כשר והנר' לי כתבתי וחתמתי ביום י"ג לניסן שנת הבקר אור וכו' נאם הצעיר משה בר' יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו: שאלה נד ראובן נשא לאה וכתב לה תנאי כתובה ובכללם שאם יפטר בלא זרע שתקח אשתו שבעים אוקיות כסף או מחצית כל מה שימצא לו והמחצית האחר ליורשיו ונפטר וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ונשארו חובות על נכסיו והם מה שהתנדב לכפרת נפשו עשר' סולטאני' וארבעים סולט' שכתב אחר הנישואין לאשתו הנז' שקבל' עליו כנכסי צאן ברזל שנפלו לה בירושה מאמה אחר הנישואין כמה שנים וגם מה שהוציאו בקבורתו והוצאות אחרות כשתבא עתה לאה לגבות חצי הנכסים כפי התנאי שהוא בבחירתה שתקח שבעים אוקיות או מחצית הנכסים יודיענו רבי' אם תקח חצי הנכסים מכל הנכסים שנמצאו כפי התנאי הראשון והארבעים סולט' האחרים תקח ממחצית היורשים או אם נאמר שכל החובות יפרעו מראש הממון הארבעי' סולטאני' והדברי' האחרי' ומה שישאר יחלוקו אם יגע לה לפחות שבעים אוקיות: תשובה נר' דבר פשוט שהחובות יפרעו אות' מראש הממון ומה שישאר יחלוקו אם יגיע מחציתם לשבעים אוקיות ואם לא יגיע המחצי' לשבעים אוקיות תקח היא קודם השבעים אוקיות ויפרעו החובות ומה שישאר שיהיה פחות משבעים אוקיות יהיה ליורשים ואע"ג דכתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו בתקנות בכלל נ"ו שאם יצא ש"ח על המת מאוחר לכתובת אשה והאשה לא שעבדה עצמה באותו השטר שיפרעו אותו החוב מחלק היורשים דכח ידי התקנה על התחתונה שבאה להוציא מכח דין תורה הילכך אמרי' מסתמא כך היתה התקנה שכל מה שנמצ' ברשות המת בשעת מיתה דבר שהגוף היה שלו יחלוקו ומחלק היורשים יפרעו החובות הכא שאני דאין תנאי זה בא להוציא מכח דין תורה כיון שבידה לגבות הע' אוקיות ולא יחול עליהם שום פרעון ושום חוב שאם תראה שהחובות רבים שלא יגיע למחציתה אלא פחות מע' אוקיות לא תחלוק עם היתומים אלא תקח הע' אוקיות ובאותה תקנה ששאלו להרא"ש ז"ל שהיא תקנת מולינא יד היתומים על העליונה או יפרעו כתובת אמן ומתנתה או יחלקו עמה לעולם יהיה יד היתומים על העליונה וא"כ תקנה זו באה להוציא מכח דין תורה שהוא ביד היתומים שלא לתת לה כתובתה אלא חצי מה שנמצא ואם החובות היו נפרעים מראש הממון לפעמים היו חובות כדי רוב מה שנשאר והיתה הולכ' בידים רקניות והיו מגרעי' כח דין תורה מכל וכל ואין לומר דאומדנא דדעת' הוא כשהחובות הם רוב מה שנשאר שהבנים יבחרו לתת כתובתה ממה שיטלנו בעל חוב וא"כ אין כאן גרעון כח דין תורה דלא היא דהא תקנה זו נתקנ' ליורשי הבעל בין שיהיו בניה או בני אשה אחרת או יורשים אחרים יכולים לסלקה במחצי' הנכסי' ואם היו פורעים החו' מראש הממון לא היה נשאר לה דבר כי הם רוצי' יותר