מבי"ט חלק א לא

אינו נפסל בזה והעדים יכולים להעי' בשיטה י"ב או בשיטה אחר' עכ"ל ונשאל רש"י ז"ל יוסף ששינה שם אביו בגט מפני שהיה מומר או לקנתר בו מאחר שהוחזק שמו ושם אביו כך במדינ' ומתקנ' ר"ג נהגו לכתו' פב"פ בגיטין וכל שום אחרן וכו' והכי הגט כשר שלא הצריכו חכמים לחזר אחר העדים להחזיק שמו ושם אביו אלא ע"פ עצמו ומפני רמאין שהיו משנין שמותיהן תיקן ר"ג לכתו' כן ונמצ' שגיר' בכל שם שהי' לו אביו במדינתו עכ"ל: מ מעשה בא לידי בא' שהשכיר ביתו לאשה אחת ואחר ימים שהית' דרה בו באו תוגרמי' והוציאוה מן הבית ודרו בה הם ותבע' בפני את בעל הבית וחייבתי אותו שיפרע לה שכירו' מיום שהוציאוה ומפני שראיתי חכם א' מחכמי העיר שאמר שהיה נרא' לו שלא היה חייב בעל הבית להחזיר לה שכירות זמן הבא דמזלה גרם הוכרחתי לכתוב על ספר טעם חיוב בעל הבית גם כי בעיני הוא דבר פשוט דתנן ס"פ השואל המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית לימי שכירתו ובגמ' ה"ד אי דאמר ליה בית זה נפל אזל ליה ופרש"י ז"ל מזלו גרם ואמאי חייב להעמיד לו בית ומשמע דאם נתן כל שכר הבית יחזיר לו שכרו המגיע עד סוף זמנו מיום הנפילה ואם לא קבל השכר יתן לו שוכר שכר המגיע עד זמן נפילה וכן כתב בנמוקי יוסף אזדא ליה הלך לו שמזלו גרם לו ואמאי חייב להעמיד לו בית אלא נותן לו שכר כנגד מה שדר בו ומסתלק ואע"ג וכו' ואם קבל המשכיר כל השכירות מחשב עמו על מה שנשתמש בו ומחזיר לו שאר השכירות ע"כ וכן כתבו כל המפרשי' דבית זה ונפל מחזיר לו שאר השכירות וניטלה הבית נר' דהוי כמו נפל ותנן פ' האומני' גבי בהמה נעשית אנגריא או' לו הרי שלך לפני' ויאמ' לו המתן שמזלך גרם נמי כמו מזלי ונפסיד שנינו כן פי' רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל פי' הרי שלך לפניך וחייב לתת לו שכרו משלם וכבר השיגו הראב"ד ז"ל ואפי' לדעת הרמב"ם ז"ל אחר שהניחוה מעבודת המלך ישלים שכירתו והיינו כששכרה למשאוי אבל לרכוב או לכלי זכוכית חייב להעמיד לו חמור אחר וכבר השיגו עליו דבאנגריא אין חילוק בין רכיב' למשוי והלכת' כשמואל דאמר דבין אנגרי' חוזרת בין אינה חוזרת אם בדרך הליכת' ניטל' או' לו הרי שלך לפניך ואם לאו חייב המשכיר להעמיד לו חמור אחר ובין לפי' רש"י ובין לפי' ר"ח שהוא עקר כמו שכתבו התו' וכל המפרשים לא שייך טעמא דרך הליכתה בבית דבחמור הוא דאמר ליה הרי שלך לפניך שפגעוהו בדרך הליכתו ואילו היתה בבית לא היתה נטולה אבל בתים במקומן עומדות בין שהיתה שכורה בין היתה ביד הבעלים היתה ניטלה לאנגריא וא"כ משמע דבעל הבית חייב להעמיד לו בית אחרת אי אמר ליה הבית סתם ואי אמר לו בית זה יחזיר לו שאר השכירות כמו בחמו' זה שנותן לו שכרו של חצי הדרך כשמתה אם אין בדמים ליקח ולא לשכור ונר' דלא מצי' לפלוגי בדין אנגרי' מחמור לבית דאדרב' בית עומדת ברשות מרה יותר ממטלטלין דאע"ג דשכירות מכירה ליומיה ושכירו' קרק' נקנה כדין מכירת קרקע אפי' הכי קרקע עצמו בחזקת משכיר הוא ולא בחזקת שוכר דאם שוכר אומר לזמן זה שכרתי ומשכיר או' לזמן זה השוכר יביא ראיה ולא המשכיר דקרקעות בחזקת בעלים עומדת לעולם וא"כ אונס זה הוי על בעל הבית ומזלו גרם דהוי כנפל דמחזיר לו שאר השכירות ולא דמי לחמור זה דאם יש בדמיו למכור ולשכור ימכור שאין דרך למכור בית שנפל כדי ליקח קרקע כמו שכתבו המפרשים ומשמע דמיתה בחמור מדמי' ליה לבית שנפל ואיצטריכינן לתרוצי מזה לזה ואנגריא שאינה חוזרת מדמי רב לנשברה או מתה כמו שפרש"י ז"ל ולשמואל כל שלא בדרך הליכתה הוי כמתה או נשברה שחייב להעמיד לו חמור אחר בחמור סתם ובחמור זה אם אין בו למכור ולשכור נותן שכרו של חצי הדרך כשמת והכי נמי בבי' סתם חייב להעמיד לו בית אחרת אם נלקחה באונס ובבית זה אם נטל שכירות יחזיר לו השאר דכל שלא בא מחמת השוכר הוי כנפל דאף שלא בא ג"כ, מחמת המשכיר מזלו גרם דקרקע ברשותיה קיימא אם נפל ואפילו שלא היה רעוע דלאו אדעתיה אפ"ה עליו לתקנו דנפל סתם תנן ואפי' נפל כשרעשה כל הארץ על המשכיר הוי אפי' שאינו בא היזק זה מחמתו קרקע ברשותיה הוי כדא' וא"כ נטלוה אנסים נמי מזלו גרם ויחזיר לו שכירות הנשא' דמחמת המשכיר הוי וכן כתב בהגהה באשרי על פי' ר"ח דאם היו מחפשי' החמור ומצאוה ואנסוה מחמת המשכיר הוא שאפי' הית' בביתו משם היו נוטלין אותה חייב להעמיד לו חמור אחר ע"כ משמע דכל שלא בא מחמת השוכר קרינא ליה מחמת המשכיר דחמור דידיה הוא ובבית נמי כל שלא בא מחמת השוכר ומיד המשכיר הוו נטלי נמי מחמת המשכיר הוי כדפי' ואליבא דכ"ע אין סברא לומר שאם פרע לו כל השכירו' שיאמר לו המשכיר לשוכר הרי שלך לפניך ויפסיד השוכר דאפילו לפירש הרמב"ם ז"ל דכתב דבאנגריא אם נלקחת דרך הליכתה או' לו הרי שלך לפניך אינו מפסיד הכל אלא אחר שחוזרת יטלנה השוכר וכן לענין הבית אפי' אם היה כדרך הליכה בחמור אחר שיצאו האנשים מן הבית יכול להשלי' השוכר זמן שכירתו כ"ש אפי' לדעת הרב ז"ל לא אמר אלא כדרך הליכת' אבל שלא כדרך הליכתה לא ובבית פשיטא דלא הוי כדרך הליכתה א"כ בבתים יש ג' דינים חלוקים בבית זה אם נלקחה מחמת השוכר שאם היה המשכיר שם לא היתה נלקחת או לו הרי שלך לפניך ולכשיצאו התוגרמי' יחזור השוכר וישלי' ימי שכירותו לדעת הרבז"ל דלשאר המפרשים יחזיר לו השאר מיד ואם מחמת המשכיר חייב להעמיד לו בית כמו סתרו או השכירו או מכרו לגוי כחמור שלא כדרך הליכתו ואם לא מחמת זה ולא מחמת זה אלא בין שהיתה ביד המשכיר בין שהיתה ביד השוכר היו לוקחין אותה אינו חייב המשכיר להעמיד לו בית אבל מחזיר לו השכירות דקרק' בחזק' בעליה קיימ' כ"ש לכל המפרשים דמפרשי דאפי' בדרך הליכתה שהוי מחמ' השוכר דאמר לו הרי שלך לפניך שרוצה לומר דאינו יכול לתובעו שיעמיד לו חמור אח' אבל לא שיפסיד השכירות ובבית סתם בין מחמת המשכיר כסתרו או השכירו בין שלא מחמתו כנפל ואנגריא חייב להעמיד לו בית כיון שא' בית סתם ודיקא בשכירות אבל בית שהיה משכנת' לשכי' אינו חייב בעל הבית דהא אפי' נפל או נטרף הוי על השוכר כמו שכתבו הפוסקים שנת הרפ"ט: מא לקנאת ה' צבאות הערתי לבי והעזתי מצחי לדבר בפני גדולים וחכמים ובמקום שלא היה ראוי לי לדבר כי ידעתי נאמנה שאיני בקי עדיין בטיב גיטין וקידושין ושלא הגעתי להוראה בהיות ששכלי איננו בריא בגמרא ואני רך הרבה בחכמה ובשנים ולא הגעתי לבי כי אם על קנאתי באש עברתי בהיותי חס על כבוד מורי' הרב הגדול מאור הגולה כמהר' יעקב בירב בראותי מגלה עפה כתובה פנים ואחור ארוכת הכמות וקצרת האיכו' מיוחס' לאשר לא הראה בה תוק' התפארותו על חכמתו וידיעתו ואולי כי בזה נתחדש דבר אבל נתחדש קצת כי הוא בחזקת יראת שמים ולא התנהג בה בזה כי בתחלת דבריו לא נזהר מלטעות ב' טעיות גדולות האחת בהעתירו דברים על הרב הגדול הנז' אשר משדי אמו ינק חלב התורה ומנעוריו גדל בין החכמים הגדולים ללמוד וללמד להבין ולהורות את בני ישראל בקי בג' סדרי ודמין ליה כמונחים בכיסתי' ובתלתא אחריני ידע לאהדורי סברא מתישבת על הלב ועכ"ז הרב' הוא עליו דברים והוכיחו על אשר השיב תשובה לשאלה נשאלה לו (אתו) מקהל וחכם ספרדים של צובה כתובה וחתומה מכובדי הקהל יצ"ו לאמת הענין כי היה נר' לו מדרך היושר שלא להשיב עד ישמע דברי שתי הכתות בעצמם לא מליץ א' בעדם ולא ראה דפיו כי הוא נדרש ללא שאלוהו נמצ' ללא בקשוהו ואמר כי הרב הנז' נר' לא היה חושש לקלות כאלו ושהחמורו' היו אצלו כקלות ואני אומ' חוץ מכבודו כי הוא לא כן ידבר כי הרב הגדו' הקלות הן חמורות אצלו והחמורות כחמורי חמורות והוא שהשיב דבר בטרם ישמע הקולות נעשו לו כהיתר השנית כי התיר את האסו' להרבו' ממזרים ביש' נגד הרב הנז' כי גם היה הרב מתיר לא היה ראוי לו לאסור כ"ש שהרב אוסר והוא מתיר ועליו נתקיי' הירו' שהביא הוא לא ביש לי על דאמרת על טהור טמא אלא סופך לומר על טמא טהור וצדקו חז"ל באמר' כי השנאה מקלקלת השורה כי אינני חושד אותו שטעה בדבר פשו' כזה אבל מצד איבה ושנאה שהיה לו עם הרב הנז' לא חשש להתיר אשת איש והנה בראותי שאר דבריו הכתובי' בכתבו וכי הוא מדבר גדולו' לפני עמו לבזות יקר האיש אשר ה' חפץ ביקרו נקל בעיני לקרוע בגדי ומעילי ואחרי אשר אמרתי להחריש ולומר אך זה חולי ואשאנו לא יכולתי להתאפק כי קצר רוחי וגדל עד מאד כעסי וגם כי לא היה ראוי לי לדבר במה שדבר הרב אפילו להכריע דבריו עכ"ז ברשותו אדון לפניו כתלמיד לפני רבו כדי להראות דופי המתי' וכדי שלא להאריך על חלומותיו ועל דברי' שאינם נוגעים לעיקר הדין לא אשיב כי אם על עיקר הדין שהתיר אשת איש לעלמא ואוכיח בראיות נכוחות איך היא מקודשת לראשון כדברי הרב וכדי שיראה בפי' סכלות טענותיו ותפיסותיו לרב אומר דבר א' שתפס עליו וממנה יעשה הקש לשאר כתב ז"ל הדור אתם יראי ה' ראו דברי החכם הזה ואיך הוא פוטר אותו מן הדין שהביא סעד לדבריו מדברי הבחור המקדש שכתב לחכם א' וכו' והאריך בזה התימא ואם לא היתה כוונתו להכעיס מצד האיבה כמו שאמרתי לא היה טועה בזה כי הוא מבואר בדברי הרב נ"ר כי מה שהביא דברי הבחור לא היה כי אם לסיוע חברת המתירים כי הוא נ"ר אמ' כי בג' צדדין היה אפשר שיקל המקל ולא מהם הביא סעד מדברי הבחור כי רצה להודות להם שיהיה אמתי ועכ"ז דחה כל הג' צדדים ועתה אני אומר עליו התמיהא הדור אתם יראי ה' ראו דברי זה המתיר ואיך הוא מקיים את דברי ופוטר חותי מן הדין והאמת כי לא היה רצוני להעתיר עליו מלין כי אינו מדרכי וגם כי אני מכיר קוצר ידיעתי שלא היה לי לתפוס עליו אלא שחסתי על כבוד הרב נ"ר להיותי מחוייב בכבודו ומרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה ואני שואל מחילה ממנו ומכל אדם שדברתי נגדו שלא כדין וכדי שלא להאריך בדברים בלתי מועילי' אתחיל בענין הדין ואומ' כי מתוך הכת' הושלחו לרב נ"ר נראה ברור כי לא נפל אש המחלוקת ביניה' כי אם על ענין הסבלונות שהבחור היה אומר שהיו נכנסים בכלל הט"ו אלף עוטמאני' שהתנה עמה בעת קידושי' שיתן לה תוך אותו הזמן ואם לא ישלי' שלא יהיו הקידושין קדושין ושכבר השלים בסבלונות ובמעות בעין שנתן וחמיו היה טוען כי מלבד הסבלונות היה לו להשלי' ט"ו אלף ולא השלי' ונתבטלו הקידושין ועל זה היה המחלוקת ביניהם ובזה אני אומר כי ממה נפשך היא מקודשת או ספק מקודשת לפחות כ"א הוא כדברי הבחור שהיו הסבלונות בכלל הרי השלי' תנאו והיא מקודשת ואם הוא כדברי חמיו שלא היו נכנסים בכלל הט"ו אלף אלא סבלונות הם ששלח לה חיישינן לסבלונות בנדון שלפנינו והויא ספק מקודשת וכמו שאפרש דתנן פ' האש מקדש המקדש שתי נשי' בשוה פרוטה או אשה אחת בפחות משוה פרוט' אעפ"י ששלח סבלונו' לאחר מכאן אינה מקודשת שמחמת קידושין הראשוני' שלח וכן קטו שקדש ואמרי' בגמ' וצריכ' דאי אשמעי' שוה פרוט' איידי דקא נפיק ממונא מיניה טעי כו' ופירש"י טעי וסבר דקידושי' נינהו ולא מסיק אדעתיה דסבלונו' לשם קידושי' עכ"ל משמע דדוקא היכא דטעי וסבר דקידושין נינהו ולא מסיק אדעתיה דסבלונות לשם קידושי' לא חייישי' להנהו סבלונות הא אי ידעינן דלא טעי ולא סבר דקידושין נינהו כנדון דידן שכיון