מבי"ט חלק א לב

שקד' על תנאי שיתן לה ט"ו אלף ידע שפיר דאי לא מקיי' תנאי' ומשלי' להו לא הוו קידושין כיון דשדר לה סבלונות אדעת' דליהוו קידושין בלא שום תנאי שלחם ונתבטל בהם התנאי אפי' שלא היה משלי' אחר כך ומפני כי יש מחלוקת רב בענין חששת הסבלונו' בין ר"ח והגאונים עם רש"י ז"ל אני אומר כי לפי פרש"י ז"ל שראוי לחוש לו כי מימיו אנו שותים חיישינן לסבלונו' בנדון דידן ואפי' שתהי' צובה אתרא דמסבלי והדר מקדשי כולהו ולבאר זה אומר כי הוא מבואר שאם צובה היא אתרא דמקדשי והדר מסבלי פשיטא ופשיטא דהויא מקודשת דלא שלח לה הסבלונו' כי אם לבטל התנאי שהיה ביניה' וחיישינן לסבלונות ואפילו שתהיה אתרא דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי פשיטא דנקיטינן חומרא דר"ח ז"ל דאמ' דחיישינן להו דנקיטנן חומרא דתרוייהו כמבואר בטור אבן העזר סימן מ"ה למסקנת אביו הרא"ש ז"ל ואפילו שתהיה צובה אתרא דמסבלי והדר מקדשי כולהו דלכולי עלמא לא חיישינן לסבלונות בעובדא דידן חיישינן להני סבלונות כי זה האיש בא מארץ נכריה ומי ידע מנהג המדינ' שיצא משם כמבואר בתשוב' מהר"ם דגברא בר סמכא הוא ומייתי לה מהרי"ק זלה"ה ומסיק בה דאפילו באתרא דמסבלי והדר מקדשי כולהו מצי סבר מהר"ם דחיישינן לסבלונות כשזה ששלחם היה מארץ נכריה כדמשמע מלישניה דהר"ם דקאמר מי יכניס ראשו לידע מנהג המקום שיצא משם וכהאי עובדא דידן הכי הוי שהבחו' הוא מארץ נכריה ולא ידענו מנהג המקו' שיצא משם ולהכי חיישינן דלשם קידושין שלחם כדי לבטל התנאי שהיה ביניהם אפילו שתהיה צובה אתרא דמסבלי והדר מקדשי כדפי' ואין מקו' לחולק שיחלוק ויאמר כי הנה רש"י ז"ל פי' בהאי שמעתא וז"ל חוששין לסבלונות מי ששדך באשה ונתרצית ושלח סבלונות בעדי' חוששים שמא קדושין הן עכ"ל שנראה בפי' שצריך שישדך קודם ואחר כך ישלח סבלונות בעדים ובעובדא דידן לא נשלחו כי אם על ידי ה"ר מאיר אנאשיכון כמבואר בכתב וגם לא שדכי קודם כי זה אינו שהרי כתב בתרומת הדשן תשובת רבי' שמחה וז"ל ואפילו לפי' רש"י לא בעי עדים בשולח סבלונות אי הוי אתרא דמקדשין רובא והדר מסבלי משום דהך סברא בשלוח סבלונו' חששה ברורה בחזקה שאינה פוסקת שהיא באה מכח הרוב כמו החזקה שאין עדים חותמי' על השטר אלא אם כן נעשה בגדול כו' ע"ד והכא נמי אית לן למימר דכל השולח סבלונות אחר שדוכין הואיל וכן דרך חיתונים ודאי בתורת קדושין שלח ואנן סהדי כאלו קדשה בפנינו ולא בעי עדים על הקידושין אף על גב דבעלמא אפילו פי' להדיא לשם קדושין בלא עדים לא מהניא אפילו שניהם מודים שאני התם דליכא למימר אנן סהדי אבל הכא איכא למימר אנן סהדי ומהני שפיר וכו' ע"כ ומאי דקאמר רש"י דבעינן עדים הוא בשעת שילוח הסבלונות אפילו שבשעת נתינת הסבלונות לא היו שם עדים עד כאן לשונו ואע"ג דהך דכתב רבינו שמחה הוי דוקא באתרא דמקדשי והדר מסבלי הא אמרינן דבהך עובדא חיישינן באתרא דמקדשי והדר מסבלי כי מי יכניס ראשו לידע מנהג המדינה שיצא משם ומאי דפירש רש"י דכל הני דחיישינן להו לסבלונות הוא בדשדיך ברישא אין סברא לומר דגרעי קידושי על תנאי משידוכין ואע"ג דנראה ממאי דקאמ' רש"י ז"ל ונתרצית דמאי דחיישינן להו לסבלונות הוא דכיון דהיא נתרצית מקודם להתקדש לו ואחר כך שלח לה סבלונות דמסתמא לשם קידושין שלחם והיא ג"כ קבלה אותם לשם קידושין כיון שנתרצית להתקדש לו אבל הכא בנדון דידן אע"ג דהוא לשם קידושין איכוון כדפ' היא לא נתרצית מקודם להתקדש לו כי אם על תנאי שיתן לה ט"ו אלף עוטמנו' ולא קבלה אותם הסבלונות כי אם מתנה בעלמא דאין האשה מתקדשת כי אם לרצונה ולא היה רצונה להתקדש לו כ"א על אותו תנאי שיתן לה הט"ו אלף עוטמאני' לאו מילתא היא דאין סבר' לומר דלשם מתנ' קבל' הסבלונו' ולא לשם קידושין דכיון דהוא התנה עמה שיתן לה הט"ו אלף היא סברה ואמרה מה נפשך או שלחם למאי דהוה חייב לתת לה או לשם קידושי' דלאו בשופטני עסקינן לא יפרע חובו ויתן מתנה שלא לשם קידושין וכיון דהכי הוא אי קבלה אותם לשם מה שהיה חייב הרי השלים תנאו אח"כ והויא ודאי מקודשת ואי לא קבלה אותם למה דהוה חייב לה ע"כ לשם קידושין קבלה אותם ואחולי אחלה לתנאה וחיישינן להני סבלונות ועדין נשאר מקום לבעל דין לחלוק ולומר איך אתה מנבא מדעתך דלשם קידושין שלחם הרי הוא עומד וצווח דלמה דהוה חייב לה שלחם לא לשם קידושין אני אומר כי זה הבעל דין לא ימצא ידיו ורגליו בבית המדרש שהרי כתב הרנב"ר ז"ל וז"ל וכל היכא דחיישינן אפילו אמרו שניהם שלא נתכוונו לשם קידושין חיישינן עכ"ל וכתב ג"כ בתרומת הדשן מתשובת א"ז גדול וז"ל אבל לפרש"י ז"ל אפילו אמר ששלחם לשם קידושין לא מהימן וכו' הא קמן דחיישינן להו לסבלונות אע"ג דאיהו לא טעין להו אלא אדרבה אומר דלאו לשם קידושין אינן וכל זה שאמרתי הוא לרווח' דמילתא דאע"ג דהימנינן ליה לאבי הכלה דלאו למאי דהוה חייב לתת לה שלחם כי אם סבלונות עכ"ז חיישינן להו והויא ספק מקודש' לפחות אבל ודאי דידים מוכיחו' דכיון דהיה חייב לתת לה הט"ו אלף ואחר כך השלימם מסתמא אין אדם מניח מלפרוע חובו ונותן מתנה וכיון דהשלים אח"כ על הסבלונות והיא מוקדשת לו למה היה לו לשלוח הסבלונו' קודם לשם קידושים כיון דהוה עתיד להשלים כדפ' ולענין השלמ' התנאי שכתב המתיר שכיון שלפי דעתו במה שהתנבא לא הגיעו המעות ליד הבת שלא נאמר כך בפי' בכתיב' שאינה מקודשת כי לא נתקיים התנאי ומפרש דברי הכל השאלה שכתוב וכאשר ראה חמיו הנז' כי הבחור השלים התנאי הנז' השיב לו עדיין לא השלמתן כי הסבלונות אשר שלחת אינם נכנסים בכלל הט"ו אלף וכו' וכאשר ראה חמיו שהבחו' היה מוכן להשלים אבל עדיין לא השלים ולא הגיעו לידה זה לא יעלה על דעת שום אדם שהרי נר' בפי' מתוך כל אותו הכתב כי המעות הגיעו כבר לידו ולא נפל המחלוקת כי אם על הסבלונות וכמו שהאריך בזה הרב הגדול. והוכיח בראיות נכוחות כי בנתינת המעות ביד ה"ר מאיר נתקיי' התנאי כיון שהיה אביה ומסתמא גם היא בפני ב"ד דנתינה בע"כ בפניו הויא נתינה ללישנא בתרא ואפילו היינו מנבאים מה שלא הוזכר שנאמ' שהיא לא היתה בפני ב"ד באותה שעה וגם שלא הוליכו לה המעות כמו שסובר המתיר ומנבא מדעתו כיון שאביה היה לשם בפני ב"ד היה אפשר שנחמיר ונאמר שזה מספיק לקיום התנאי שאפי' שכתוב בשטר הקידושין שיתן לה ט"ו אלף עוטמ' למוקדם שלה אינו רוצה לומר שיתן לה בידה אלא שיתן לצורך מוקדם שלה ואם כן כיון שהוא נתן בפני אביה דמסתמא אליו נתכוון כשהתנ' שיתן הט"ו אלף הוי נתינה בע"כ בפניו ועדיפא מינה שהרי נתרצה במה שנתן ולא נפל המחלוקת כי אם על הסבלונות כ"ש שנרא' בבירור שהגיעו לידו ולידה וכמו שכתב כל זה הרב נר"ו ועלה בידינו מכל מה שנכתב כי האשה הזאת היא מקודשת למאן דמספקא ליה אי הלכתא כלישנא קמא או כלישנא בתרא בין שהיתה היא בב"ד בין שלא היתה בין הגיעו לידה בין לא הגיעו כ"ש דכולהו איתנהו בה דהיתה בב"ד והגיעו לידה והויא ודאי מקודשת לכולי עצמא ומרוב פשיטות הענין אין מקום להאריך בו יותר ומי שמערער על איסור זאת האשה אינו אלא מן המתמיהין ורחמנא ליצילן מהאי דעתא ויתן בנו דעת נכון וישר בתורתו חותם באימה ובירא' צעיר מצעירי הצאן: משה בכ"ר יוסף זלה"ה מטראני אחר כמה ימים נשמע ונודע באמת כי קצת מהסבלונות שנשלחו לה לא היו בכלל הט"ו אלף מצד כי קודם שנתקדשה לו שלחם ואח"כ כשנתקדשה עשה תנאי מחדש שיתן לה ט"ו אלף וא"כ שלא היו נכנסי' בכלל יראה שלא השלים תנאו אבל עכ"ז השלים והותיר הרבה יותר מדאי כי בשטר הקידושין היה כתוב עטמ' כפי זמן החיוב והם לקחו ממנו חתיכות על סכום ב' עוטמ' לחתיכה והוא ידוע לכל כי אותם העטמא' לא היו שוים ג' מהם חתיכ' ועוד כי נתן ההבדל שבין החדשו' לישנות וכשנחשוב כל זה שהוא ראוי לחשבו נמצא שפרע במעות לבד מהסבלונות הרבה יותר מהט"ו אלף ולכן לא היה להם התנצלו' למתירי' מזה הצד ואם בשביל שבפשיעה אומרים שגרמו הם שלא הגיעו המעות לידהן שלא רצו הם להוליכם לה כדי שלא יתקיים התנאי וגם לא רצו להחזיר אותם לבחור כדי שלא יוכל להוליכם לה ולהשלים התנאי כבר כתבתי למעלה כי גם שלא הגיעו לידה כיון שהיא ידעה בענין הרי קיים תנאו ועשה מה שעליו לעשו' וצריכה גט ממנו כל שכן שנראה מן כתב השאלה שהשלים התנאי מכל וכל שהגיעו לידה וגם אם יחזרו בהם אינם נאמנים דכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד ואם יש עדים מכחישים אותם הוו לנו ב' כתי עדים המכחישות זו את זו וצריכה גט מספק והמסתפק בזה אינו אלא מן המתעקשים: שאלה מב ראובן שדך לאה אלמנת שמעון ונטלו קנין ונשבעו על תנאים שביניה' לבד אם לא תרצה לאה הנז' להנשא לראובן הנז' שיהו כל התנאי' בטלים ובשטר אחר נתחייבו בקנס נח"ש על כל מי שיעבור על שום דבר מהתנאים ועל ת"ק פרחים לכת המרוצית אבל לא הוזכר בזה השטר שום קנין ולא שבועה. עוד ראובן שדך סרח בתו ללוי בן לאה הנז' והתנו ביניה' תנאי' ובכללם קנס על שום אח' מהם ת"ק פרחים לכת האחרת המרוצית ועל הכל נטלו קנין מעכשו ומקנס נח"ש ואח"כ חזר' בה אחת מהכתות הודיענו אם חייבת לפרוע לכת האחרת קנס המוטל עליהם: תשובה אין על ראובן שום קנס אם חזר בו כיון שלא נתחייב בקנין על הקנס אבל מצד השבועה שנשבע לקיים כל התנאי הכתובי' בשטר השדוכין חייב לקיים שבועתו ולכונסה אם תרצה היא אבל אם היא לא תרצה ותחזור בה אין עליה שום חיוב קנס ולא חיוב מצד השבועה כי השבועה היתה על כל התנאי' ובכללם היה תנאי שאם לא תתרצ' היא שכל התנאי' יהיו בטלי' ולענין אם חוזר בו לוי או ראובן בשידוכי בתו סרח ללוי כיון שנתחיי' בקנס נח"ש ובקנין גמור מעכשו אינו יכול לחזור בו שום א' מהם אם חוזר בו הוי בקנס נח"ש וחייב לפרוע ללוי הקנס שהתנו ביניהם שהרי נתחייב בו בקנין ומעכשו דלא הוי אסמכתא כיון דאמ' מעכשיו לדעת הרמב"ם ז"ל ולר"י ז"ל דכת' דדוקא ההיא אסמכת' דמקח וממכר קונה במעכשיו מטעמ' דכת' התם בפ' איזהו נשך אבל שאר אסמכתו' אפי' במעכשיו לא קני אלא בב"ד חשוב הכא בקנס דשידוכין מהני אפי' שלא בב"ד חשוב כיון שנוהגין בו כל העול' מידי דהוה אסיטומת' דפ' איזהו נשך ועוד דבדין הוא להתחייב כל החוזר בו כיון שמבייש את חברו כמ"ש ר"י ז"ל התם וכמו שכת' הרא"ש ז"ל. עוד כיון דנותני' זה כנגד זה לא הוי גוזמא ואסמכתא וקני אפי' בלא ב"ד חשוב ובלא מעכשיו דדוקא במקום שהא' לא יפסיד לעולם כגווני דמייתי התם הוא דבעי קנין בב"ד חשוב אבל הני דכותבי' זה כנגד זה קני כדא' והכא נמי הכי הוא דכל א' נתחייב לחברו בחוב גמור ת"ק פרחים אם יחזור בו ואם כן מילתא דפשיטא היא דחייב החוזר בו במה שנתחייב וזו אין צריכה לפנים ואם אין חוזר בו א' מהם אלא שמאריך זמן הנישואין לצורך הנישואין אינו חייב בקנס התנו ביניהם ליכנס בחופה לזמן שירצו שתי הכתות אבל אם הוא ברור לכל שמאריך הזמן שלא לצורך החופה חייב בקנס הנזכר נאם הצעיר משה ברבי יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו: מג לבקשת החכמים יצ"ו בשנת הרצ"ז נמצאתי לשמוע טענות החכם ההר' דוד יצ"ו על החכם כהר' מנח' בבלי יצ"ו ואביו ואחיו ולדון להם כפי מה שיראוני מן השמים ראשונ' טען החכ'