מבי"ט חלק א ל

וכיון דהכי הוא דילמא איקדשא חדא בכסף ושטר ולא חשו להנהו קידושי ואזלא ואנסיבא לאידך כדפי' רש"י על כותי לא ישא כותית לטעמא דרבי אלעזר דפסיקו הלכתא כוותיה כדאמרן לעיל והוו בכלל ספקי ממזר והא דלא אדכרו להו בהדיא במתניתא משום דלא איצטריך למיתני אלא הנהו דהוה סבירא לן דליתנהו בכלל ספקי ממזר שתוקי משום דרוב כשרים אצלה ואסופי משום דאיכא פנויה ואיכא מחמת רעבון וכותי משום דגר מותר בממזרת וכדאמרן לעיל. ולהכי מייתי להו ואשמועי' דאפילו הכי איתנהו בכלל ספקות מטעמא דאמרי' בגמרא אבל הני צדוקין דלית בהו טעמא למימר דלא להוו בכלל ספקי לא מייתי להו דהא בכלל ספק ממזר סתמא איתנהו ולא איצטריך במתניתין למתני דאלו הן הספקות ספק ממזר דמילתא דפשיטא הוא דהוו בכלל איסור ספקות זה בזה דלא מייתי אלא הני דאית בהו מידי חדושא כדאמרן וא"כ נראה מילתא דפשיטא דהוו כולהו בכלל בני אשה שנתקדשה בספק דהוו בניה ספק ממזרי' דכל נשייהו הוו בכלל האי ספקא כדאמרן בענין כותים דשוו להו דלא קפדי אמילתא דלא כתיבא בהדיא ולא חשו אקידושי כסף ושטר כדא' בהדיא בגמרא לר' אלעזר דאינן בקיאים בתורת קידושין וגירושין ה"נ צדוקים לא בקיאי בהו כיון דלא קפדי אמאי דלא כתיב בהדיא באורייתא ושיירי בהאי ספקא וכדאמר' ובפ"ה דסנהדרין אמרינן והוא שטעה בדבר שאין הצדוקין מודי' בו ופרשי' שאין טעותו מפורש בתורה בהדיא אלא במשנה או בדברי האמוראין הא קמן דצדוקין אין מודין בדבר שאינו כתוב בהדיא בתורה בקידושי כסף ועוד דהוו נמי בכלל בני אשה שנתגרשה בספק דהא לא בקיאי נמי בדקדוקי גיטין דלא כתיבי בהדיא וכדאמ' בגמר' דכותי דשוו להו דלא זהירי במאי דלא כתיב בהדיא באורייתא כוותיהו דאינם בקיאים בדקדוקי גיטין ומשום הכי נמי פסילי דמתגרשת בגט שהוא בטל מן התורה ואזלא ואינסיב' לאידך והכי נמי בהני צדוקין כיון דלא קפדי במידי דלא כתיב בהדיא לא בקיאי בגיטין והוו בכלל בני אשה שנתגרשה בספק דבניה ספק ממזרי' כדאמ' דכיון דודאי לא בקיאי בדקדוקי גיטין פשיטא דגיטיהם בטלים מן התורה והוו כולהו בספק אי אתו מגרושות אי לאו והיינו דהוו בכלל ספק גירושין כדאמ' דלית כאן אלא חד ספקא בכל חד מיניהו אי אתיא מגרושה אי לאו דפשיטא דגיטיהם בטלים כדאמר ובדקדוקי קידושין נמי ליתא אלא חד ספקא דכיון דבודאי לא קפדי אקידושי כסף ושטר דלא כתיבי בהדיא ליכא ספקא דחדא מנשייהו איקדש' בכסף דרגילי אינשי ולא חשו אינהו להנהו קידושי ואזלא ואינסיבה לאידך וכל חד מיניהו הוי בספק אי אתי מהאי שנתקדשה בכסף אי לאו ואם כן אית בכולהו ספק מחמת קידושין ומחמת גירושיה כדאמ' בהדיא בכותיין דלא בקיאי בתורת קדושין וגטין כיון דאתו מדרשא וצדוקין נמי לא בקיאי ולא זהירי' בהו כיון דאתו מדרשא ולא כתיבי בהדיא באורייתא וכמו דלא זהירי בעומר ובתמור' ובניסוך המים ומילי טובא דלא כתיבי בהדי' באורייתא הכי נמי בתורת גיטין וקדושין לא בקיאי וכדאמ' בכותים ובפרק בנות כותים תנן בהדיא בנות צדוקים בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותיהן הרי הן ככותיות ומסקנא דגמרא דסתמא נמי הוו ככותיות והן נדות מעריסתן והיינו משום דלא דרשי צדוקין אשה ואשה ככותי' דלא דרשי משמע דבכל מידי דלא כתיבה בהדיא באורייתא לא קפדי כותים וצדוקים מדקתני בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותיהן ולא קתני בזמן שנהגו ללכת בדרכי כותים משמע דאבותיהן פשיטא לן שנוהגים בדרכי כותים והיינו דלא איצטריך נמי למתני והצדוקי' מטמאים משכב תחתון כעליון כדקתני גבי כותים דפשיטא דבכל מידי דלא כתיב בהדיא שוו כותים וצדוקים וכמו דכותים הם בועלי נדות דנשותיהם משלימות לדם ירוק הכי נמי צדוקים וכדמוכח בברייתא בעובדא דצדוקי הא קמן דכל מידי דלא כתיב בהדיא באורייתא צדוקי ככותי דלא קפדי ולא זהירי בהו וכדמוכח מכמה דוכתי דצדוקי לא חיישי אתורה שבעל פה וכי תימא הא חזינן השתא דצדוקים קפדי אקידושי כסף ומגרשי נמי בכתב ונוסח קרוב לנוסחת גיטין שלנו ואם כן אמאי נפסלים יש לומר לרבותא דאפילו הכי אין בקיאין בטיב גיטין וקדושין כסתם ישראל דאינו בקי בטיב גיטין וקדושין ולא יהא לו עסק עמהם להיות דיין בדבר שמא יתיר איסור ערוה כיון שאין בקי בהלכותיהן וזהו עיוות שאינו יכול לתקן כ"ש הני דלא ידעי ולא קפדי דפשיטא שהם מתירין ערוה מן התורה ומעוותים עליהם דברים שאין להם תיקון והיינו לרבותא דלפום קושטא דמילתא אע"ג דהוה אמרי' דהשתא בקיאי מדרבנן אסירי לבא בקהל דבכל חד מיניהו איכא ספק שמא אירע פיסול בנישואי אבותיו הקדמוני' בין מחמת קידושין בין מחמת גירושין כיון דלא הוו בקיאי בהו משום דלא כתיבי בהדיא באורייתא וכדאמר' כמה זימני ולא פסקה זוהמתן כיון דאתו מחמת ספק ממזרות דכל תקון רבנן כעין דאוריית' תקון וכמו דודאי ממזר איסורו לדורי דורות ה"נ בספק ממזר וכדאמר לעיל ומאן דסבר לית בהו ספק ממזרות ומותרין לבא בקהל קשיא ליה דאי הכי אפילו לא חזרו בתשובה נמי מותרים כיון דלית בהו ספק ממזרות דאי משום שם רשעים הא איכא בישראל נמי כמה רשעים ומזידין בעבירות חמורות מן התורה ולא אסירי לבא בקהל אלא ודאי כיון דלא אסירי כשלא חזרו בתשובה אלא משום ספק ממזרות תו לא פקע מיניהו אע"ג דהדרי בתשובה כדאמ' וכי תימא וכיון דאמרינן לעיל דצדוקין פסולין לעדות מן התורה היכי חיישינן שמא אירע פיסול בנשואי אבותיהן מחמת גירושין או מחמת קידושין הא אין דבר שבערוה פחות משנים כשרי' מיה' מדאורייתא וא"כ לית כאן קידושין ולא גירושין אלא כולהו הוו נולדים בזנות וליכא בהו פיסול ממזרות ליתא דהא אמרן לעיל דחיישי' דישראל איתרמי בקידושין או חברים שביניהם והוו נמי קדושי תורה דצדוקין הוו מתיראין מן הפרושי' כמו שהוכיח עובדא דכ"ג שהיה מספר עם צדיקי כדאיתא התם ואפשר נמי דצדוקין שלא הורגלו בגו ישראל ולא ידעי לעיקרי הדת ואינם מעיזים פניהם נגד חכמי הדור לא חשיבין מזידין כמו שכתב הרב ז"ל לענין הריגה מיד דאין ממהרין להורגן וא"כ הוו שוגגין ואיפשר דלא פסולי אלא מדרבנן וקידושין שנעשו בפניהם הוו קידושי תורה ואע"ג דרובא דמינכר מיניהו ידעי דמזרע ישראל קא אתו ושכפרו אבותיהם בתורה שבעל פה והם אוחזים מעשה אבותם בידיהם ומעיזי' פניהם בכל דור להכחיש בקבלה ופסילי מדאורייתא דחשיבי מזידין כדאמר לעיל אפ"ה חיישינן שמא נתקדשה בפני ישראל או בפני חברים או שוגגין שביניה' ולא חשו להנהו קידושי ואזלא ואינסיבא לאידך ובכל חד מיניהו איכא האי ספקא שמא אירע פיסול בנישואי אבותיו בין בקידושין בין בגירושין דאע"ג דהוו בפני עדים כשרים מן התורה כדאמר לא בקיאי בהו לדעת כל דקדוקי גיטין הצריכין עד שיהא גט כשר מן התורה וכדאמ' לעיל דרובם אתו מדרשא ולהכי גיטיהם בטלים וא"כ עלה בידינו דחיישינן לכל חד מהני צדוקין שמא אירע פיסול בנשואי אבותיו בין מחמת קידושין בין מחמת גירוש' כדאמ' ואם חזרו ליסוד התורה אסורי לבא בקהל ואפי' צדוקי לא ישא צדוק' שמ' איר' פיסול בנישואי אבותיו של א' מהם כדפירש"י ז"ל בכותי לא יש' כותית ואשתו נמי הנשוא' לו מקדמת דנא חייב להוציאה בגט אי חוזר בו דהא ספקות שבאו זה עם זה לא יקיימו אלא יוציאו בגט ואין להם תקנה אלא שישאו' גיורו' והנשי' ינשאו לגרי' ואב א' מה' עם בניו ובנותיו שנתיהדו וחזרו ליסודי הדת ונשאו גיורות וגרים והולידו בנים ובנות יכולים אחר כך לישא אלו מאלו' בני בנים לבנות בנים או בנות דהא מצד אחד מהם גרים ומצד אחד דלא הוו גרים נפקו מירך דחד וליכא חששת דשמא אירע פיסול בנישואי אבותיו בחד טפי מאידך דכולהו מירך דחד קאתו כדאמ' ואם כן איכא לרוב' דידהו תקנה לשנים מועטות אי חזרי בהו כדאמ' ויכולים לישא זה מזה אי עבדי כגוונא דאמ' וחתרתי בקירו' הגמרא עד מקום שידי מגעת למצא להם התר וקצרה ידי מהשיג ושמעתי שהרב הגדול כמה"ר יעקב בירב מור' להתי' ודעתו רחבה בים הגמרא ומצא על מה שיסמוך מה שלא מצאתי אני בקיצור נאם משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני שנת הרצ"ג: כתב הרב ז"ל הלכות עבדים פ"ו ובזמן הזה שהכותיים כגוים לכל דבריהם אנו למדין מהן לצדוקין שהצדוקי' בזמן הזה כמו כותי באותו הזמן קודם שגזרו עליהם שיהיו כגוים לכל דבריהם ע"כ אחר כך בשנת הש"ה מצאתי לח תשובה לרבי' שמשון ז"ל ששאלתם אם מותר להתחתן עם הקראים ולהתגאל בפת בגם אם לא הא לא צריכא רבא כי אומה זו טיבה מה מאחר שעוברים על התורה שבעל פה שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית על דברים שבע"פ ותני' בת"כ מה ענין פרש' שבת אצל מועדות ללמדך שכל המחלל את המועדות כאלו מחלל את השבתות ותני' שומר שבת מחללו כל השומר את השבת אפי' עובד ע"ז כאנוש מחול לו ששבת שקולה כנגד כל המצו' ואלו הקראי' המחללים את המועדות כאלו מחללים שבתות וכאלו כופרים בכל התור' כולה ויינם יין נסך כמומרים ואע"פ שישראל מומר אמר' אע"פ שחטא ישראל הוא וקידושיו קדושין כדאמ' בריש יבמות גוי שקדש בזמן הזה חוששין לקידושין שמא מעשרת שבטים הוא ואלו קידושיהן קידו' כתיקון חכמים ובועלי נדותהם ואפי' על ע"ה תניא באלו עוברין ולא ישא בתו מפני שהוא שרץ ובנותיהן שקץ ועליהם הכתוב אומר ארור שוכב עם כל בהמה כ"ש על אילו שפי' לגמרי מן התורה של חכמים שמצינו שנדו על עובר על כל דברי חכמים על אחת כמה וכמה שמנדין על המדבק בהם שמרבה פסולין ביש' ומחייבי כריתות ובועלי נדות ואוכלי חמץ בפסח ושאר כריתות של י"ה ואוכלי נבילות ומחללי שבתות ומועדות ועל מילה שמל ולא פרע כאלו לא מל. ומאחר שאלו חייבי כריתות הם כל ימיהם אסור להחיותם דאפי' מי שלקה ושנה בחייבי כריתות מכניסין אותו לכיפ' כדאמ' בסנהדרין כ"ש אלו שחטאו ושנו ושלשו שיש להכניסם לכיפה וכ"ש שאסור לשחוט להם ואפי' בחול כדי להחיותם כ"ש בי"ט וכ"ש שאין ליתן להם אלא לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעיינן והדר מאכילין אותם שעורים עד שכריסן נבקעת ועוד תניא גבי ע"ה שאסור לאכול בשר בהמ' ועוף אפי' בחול כ"ש בי"ט שאין זה יעשה לכם ואפי' כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בה כ"ש אלו שאינם מודים בשחיט' שלנו שאין להם חלק בה וקרי' עליהם לכם ולא לגוים וכדאשכחן גבי ערובין דפליגי בפ' הדר גבי צדוקי שאינו מוד' בעירוב איתני הרי הוא כגוי על כן הקראי' אנו מחרימים לרמאים לרדות ולנדות ולהחרים על אותם המשיאי' להם בנותם שעוברין על לא יבא ממזר בקהל ה' ועל ולפני עור לא תתן מכשול כי נשותיהן מקודשות להן מן התורה או בכסף או בביאה והבא עליהן היינו בחנק והואיל מקודשות מן התורה או בכסף או בביאה כשמגרשין נשותיהן שלא כדת ומשנין ממטבע שטבעו חכמים בגיטין ונישאו' לאחרים בחיי הבעלים נמצאו הבנים ממזרים מאשת איש בלא יבואו על כן לא יחיל טובו כל המודבק בו וכל חכם המורה עליו אני קורא זקן ממרא וכל האיש ירא ה' יזכה ויראה עמנו בנועם ה' ולבקר בהיכלו ע"כ העתקתי תשובה זו מכתיבת יד החכם כרבי משה ביסודו יצ"ו שהעתיקה הוא בשלוניקי במדרש דון שמואל בנבש"ת ז"ל: לט כתב הרשב"א ז"ל בת"ש אני לא מצאתי בב' הגמרות זכר לזה וטוב לכתוב כן ולחוש למה שהעולם נוהג אבל