מבי"ט חלק א כט

רב הלכתא כר' אלעזר וכן פסק בהלכות ושקיל וטרי גמרא בטעמי' דר' אלעזר כיון דהלכתא כוותיה עד דאסיקי דטעמיה משום שאין בקיאי' בתורת קידושי' וגירושי' ומשו' הכי כותי לא ישא כותית שמא אחד מן הבקיאי' שלא אירע פיסול בנישואי אבותיו והשני משאינן בקיאי' ואירע ספק אשת איש בקדושי אבותיו שנתקדשה לאחר ואמרו אינם קדושי' ונשאה לאחר כפי' רש"י ז"ל הכא ובפ' החולץ פי' בהדיא על מלתא דר' אלעזר ורב דפסיק כוותיה דספקא דכותי היינו משום דאין מקפיד על קידושי כסף ושטר דלית ליה ג"ש דקיחה קיחה וכי מקדש חד מנסבא לאידך לפי' כולן ספק ממזרים שמא נתקדשה אמו לאחר ע"כ הא קמן דסליקו להו כל הלין טעמי ולא קם אלא טעמא דאינ' בקיאי' בדקדוק גטין וקדושי' וחיישי' שמא יתערב זרע הבקי בשאינו בקי ואע"ג דסביר' ליה לרבי אלעזר דגר מותר בממזרת אפ"ה כותי לא ישא כותית דישראלי' כשרים נתערבו בהם דהא דיש או' אד"ר עקיבא קאי וכדפי' הרא"ש ז"ל בשיטתו וא"כ הלכתא כוותיה דרבי אלעזר וטעמיה דשייך נמי בצדוקים דלית להו נמי ג"ש דקיחה קיחה ואע"ג דאמרן לעיל דפסילי לעדות מדאורית' אפ"ה אית לן ספקא דשמא נתקדשה אחד מהן בכסף ושטר בעדי ישראל או בחברי' שביניה' דהוו קידושי דאוריתא ואינהו לא חשו להו ואינסיב' לאידך וטעמיהו דרב נחמן ורבה אע"ג דהוו בתראי לא קמו דהא מריה דגמרא הוי בתרא טפי ולא חייש אלא לטעמא דרבי אלעזר משום שאינם בקיאים וכו' מדמייתי מלתא דרב דהלכתא כוותיה דרבי אלעזר ושקיל וטרי בטעמי' כדאמ' ואם כן נסתלק כל מה שהאריך בענין זה עוד כתב והוד' על האמ' דאם תמצא לומר דכותי פסול משום שאינ' בקיאי' דאפ"ה בצדוקי לא גזרו כד לא מייתי להו במתני' גבי הני ספקי דמאי שייר דהאי שייר וכו' ע"כ ולי לא קשיא מידי דאפי' שתוקי אסופי וכותי דמייתי במתני' לא היה צריך לאיתויי דהא קתני ספקן בספקן אסור וכל מאי דהוי ספק איסור אלא דמייתי להו לאשמועי' דאינהו נמי הוו ספקי ואסורי דאי לאו הכי הוה אמינא דשתוקי כיון דרוב כשרים אצלה לא הוי ספק לענין זה ואסופי נמי דהא איכא פנויה ואיכא נמי דמחמת רעבון וכותי נמי הוה אמינא דלאו בכלל ספקי הוי ליאסר זה בזה משום דגר מותר בממזרת וכדאמ' לעיל להכי איצטריך למיתני ואלו הן הספקות שתוקי אסופי וכותי דכולהו ספקי הוו ואסירי ספקן בספקן ולא איצטריך לאיתויי ספק ממזר מאשה שנתקדשה או שנתגרשה בספק ופשיטא דעיק' ספקי הני נינהו וצדוקים וביתוסי' דכוותיהו דאית בהו ספק אשת איש אי מקדושי' אי מגירושי' כדאמ' ולא איכפ' לן מידי אי הוו מפורסמים או הוו להו בתי דינין אי לאו ומה שכתב שהיה לו לרב ז"ל להבי' פט"ו מאיסורי ביאה צדוקי ובייתוסי בכלל ספקי דשתוקי ואסופי הא כתב ספק ממזר מאשה שהיא ספק מקודשת ומגורשת ולא הוה צריך למכתב בפי' צדוקי ובה' ממרי' נמי לא איירי אלא לענין מיתתן לא לענין זווגן ולא נראה לו להר"אבד ז"ל להשיג עליו בזה וכולהו פסקני נמי לא חשו לה' כיון דהוו ספק בכלל ממזר וליכא עקא כלל ומה שכתב דכולהו ספקי לא מפסלי אלא מדרבנן בעלמא משום מעלה דיוחסין אנן נמי הכי אמרי' דמדרבנן הוי פיסוליהו. וכיון דאיתמר פיסולא בספק ממזר איתמר נמי פיסולא בהו ואם אין להם תקנה אלא שישאו גיורות ובנותן יתנו לגרים לאו תקנה מקולקל' היא והא ת"ח ממזר עדיף מינייהו ולית ליה אלא כי האי תקנתא ומדות חכמים דהם אמרו והם אמרו התירו לכתוב וכו' לא שייכי להכא דלא אמרו בצדוקי מידי איפכא ממאי דאמרו בספק ממזר ומה שכתב דאית קצת ראיה ממתני' דבנות צדוקים דקתני כל זמן שהוחזקו ללכת בדרכי אבותיהם דמשמע דאם חזרו בהן בטלות גזירתם היינו לענין טומאה דמתיראות מן החכמים ומראות להם דמי נדיתן כדאמר התם אבל לענין אי פסילי משום ספק ממזרות מאי אהני להו אי חזרו בהן הא רמיא להו טונא אכתפיהו לעולם דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וכמו שוודאי ממזר אסור לעולם כדכתיב גם דור עשירי וכו' הכי נמי ספק ממזר מדרבנן אסור לעולם וא"כ לית מכאן אפי' קצת ראיה ומאי דכתב דפשו להו ערבובי דנטמעו בישראל כדאיתא בכמה דוכתי הא קיימ' לן דכל משפחות בחזקת כשרות עומדות ולא חיישינן להו אלא א"כ קרא ערע' על המשפחו' אין ערע' גדול על הצדוקין מזה דאין בקיאין בדקדוקי קידושין וגיטין ולא חיישי לקידושי כסף ושטר כדאמ' לעיל ואנן סהדי דאית בהו ספק ממזר דאפי' דבזמן הזה איפשר דמקדשים בכסף אפ"ה כיון דהוי מילתא דילפי' לה בג"ש לא הוו זהירי בה מקדמת דנא ואזלא אתתא דנתקדשה בכסף ובשטר ואינסיבה לאידך והוולד ממזר וכדאמ' לעיל והני דהוו בני בניהם שייכי בהאי ספקא כדאמ' דספק ממזר נמי אסיר לעולם וא"כ הרי במשנה ובריתא וגמרא ודברי הפוסקים ז"ל הוזכר פיסולא דצדוקין כיון דהוו בכלל ספק ממזר כדאמ' עוד כתב וז"ל ואם לבך נוקפך לומר דכל היכא דברי ריעותא בגיטין וקידושין איכ' למיפסל דכל כי האי וכו' דגרסי' פרק המקבל הלל הזקן היה דורש לשון הדיוט דתני' אנשי אלאסכנדריא וכו'. ע"ד לאו מלתא היא חדא דמ"מ התם וודאי הכא ספק וכו' ע"כ ובודאי דהת' בקשו לעשות בניהם ממזרים כיון שהיו חוטפים אותם כדאיתא התם אבל הכא משום ספק לחוד הוא דפסלינן להו אע"ג דהוו מיעוטא כיון דמטמעי ברובה דידיהו ואינהו לא זהירי ולא קפדי לאפרושי מינייהו ומה שכתב שאין פיסולם לעדות אלא מדרבנן לא היא כדאמ' לעיל ואפילו בגיטי עצמן לא שוו מידי דהוו פסולי' מן התור' ושמא בקידושין איתרמו ישראלים או חברים והוו קדושי תורה ולא פקעי אלא בגט כשר מן התורה ובעדים כשרים ולא איתרמו בגט ישראלים לעדות דבקידושין איתרמו טפי משום שמח' מריעות עוד כ' ואין לאומר שיאמר דאע"ג דהשת' נהגו לכתוב גיטיהן כתיקון חז"ל אולי שהקדמונים לא נהגו כן ורגלים לדבר זה וגם זו אינה כלום שבכל התורה אנו סומכי' על החזקות וכו' ע"ד אלמא יש מנהג קדום ע"כ ואני אומר דחזקה זו יש לה רגלים ואין לה ראש דבשלמא אם היה לנו חזקה מקודם שהיו בקיאים בטופס גיטין היינו סומכים על אותה חזקה לבסוף אפילו לא היינו יודעים אם הם בקיאים עתה אם לאו אבל לומר דמדהשתא בקיאין מקודם נמי בקיאין לא קרינא ליה חזקה לסמוך עליה דאדרבה מדמעקרא לא הוו בקיאין כדאמ' בכותים דאין בקיאים בגיטין לבסוף נמי אינם בקיאים דאע"ג דאית להו השתא טופסי גיטין קרובים לטופס שלנו לא הוו זהירי מעיקרא בהו מדאמר דאינן בקיאין בגיטין ואפילו הוו זהירי בהו לא ידעי ולא זהירי במילי טוב' דאמרן לעיל דהוו מדאורייתא דכיון דלא כתיבי באורייתא בהדי' ואם כן גיטיהן בטלים ומה שהבי' ממשפח' שקרא עלי' ערער דאין בודקין אלא ד' או ה' דורות היינו משום דערער שנקרא עליה לא הוי לא באותם ד' או ה' דורות דמקודם היתה בחזקת כשרות דכל המשפחות בחזקת כשרות. עוד כתב וז"ל ועוד דק"ל ממזר לא חיי כדאמר בפרק הערל שאלו את רבי אליעזר וכו' ומסיק התם דלא ידיע לא חיי דידיע ולא ידיע עד תלתא דרי חיי טפי לא חיי וא"כ ליכא למיחש לדורות הראשונים אפילו שידענו בהם שלא היו גיטיהם כדין עד כאן לשונו ואני תמה על יושר שכלו איך לא נתן לב לחלק בין ממזר וודאי דאוריתא לממזר דספק מדרבנן דממזר ודאי הוא דשאילו ליה לרבי אליעזר ועלה קאי הא דמסיק בממזר לא חיי שלא יטמעו כשרים בדורותיו ויפסלו מדאוריתא אבל ממזר ספק דמותר מן התורה חיי ועוד דהא מסקינן נמי דידיע חיי דלא מיטמעי ביה ואם כן אפילו הוו ספקי בכלל הא ידיעי דהוו ספק ממזר ולא מיטמעי בהו כתב עוד ואם לחשך אדם לומר דאינם בקיאים בטיב קידושין במה הם תופסים ובמה אינם חלים וכו' כמו שפירש רש"י זכרו לברכה פרק החולץ דכותי אין מקפיד על קידושי כסף ושטר דלית להו גזרה שוה דקיחה קיחה וכו' האי טעמא לאו אליבא דהלכתא היא כדכתיבנא ע"כ והרי הוכחנו למעלה דלית הלכתא ככל טעמא דאיתמר בכותים אלא טעמא דאינם בקיאי' בגיטין וקידושין אליבא דרבי אלעזר דפסיקו הלכתא כוותיה ואפילו דהשתא הוו מוחזקי' צדוקים לקדש בקידושי כסף כיון דמעיקרא לא הוחזקו ולא קפדי אקידושי כסף חיישינן דילמא כיון דלא חשו אכסף כמו שפירש רש"י זכרו לברכה אזלא ואינסיבא לאידך כתב עוד ותדע שכן שהרי מצינו להרב בעל כפתור ופרח שכתב שקהל גדול מהם נתיהדו ביום אחד במצרים על יד הנגיד כ"ר אברהם נר"ו ולא ידעתי מה ראיה היא זו למה שאמר שהם מוחזקים לקדש בכסף שאמר ותדע שכן וכו' ואם נתיהדו היינו לקבל עליהם דברי פרושים ולחוש לספקי דידהו גופייהו שלא ישא צדוקי בת צדוקי אחר ואם נטמעו בישראל אותם שנתיהדו ניטמעו וכלם טהורים לעתיד לבא כתב עוד וז"ל ואם באולי ירצה אדם להתעקש ולחלוק על כל פנים ויאמר אינה ראיה וכו' שהדבר יצא מפי גדולי' לאסור וכו' ע"ד והכא בנדון דידן הוה קים לן בגויהו דגיטיהן כתיקון חז"ל ואל תפסלם מספק כי הא דמגורא של דסקיא דיבנה וכו' אלמא דאין להוציא האדם מחזקתו לפוסלו בשום פנים ע"כ ועדין אני מתעקש לדעתו ואו' דאין הכי נמי דאין להוציא האדם מחזקתו לפוסלו אם היה מוחזק בכשרות וגם אין להוציאו מחזקתו להכשירו אם היה מוחזק בפיסול כהני צדוקין דהוחזקו בדורת ראשונים בפיסול כיון שלא היו חוששין לקידושי כסף ושטר דאתו מהקישא ולא כתיבי בהדיא באורייתא ועל תכשירם מספק כיון דאית להו חזקת פיסול כדאמרן ומה שכתב בשם הרב רבינו ניסים ז"ל דאין אדם רשאי לגלות משפחה שיש בה פיסול היינו אותן שצריכות גילוי שאף אליהו לא יגלה אותן אבל אלו אינם צריכים גילוי דמגולי' ועומדין הם מכמה דורות שנבדלו מעדת ישראל ואין עדיהם בצד אסתן דהרי בחזקת פיסול הם ויתנו עדיהם ויצדקו ומאי דכתב דאפילו תימא שאין כשרים הא איכא רוב נשים אלמנות ומיעוט נשים גרושות דמיתה שכיחה טפי מגירושין וא"כ אית להו רובא וחזקה דכל המשפחות בחזקת הכשר עומדת לא היא דלית כאן לא רובה ולא חזקה דאע"ג דרוב נשי' אלמנות הא אית בהו ספקא דשמא נתקדשו אח"כ בכסף או בשטר ולא חשו להן ואזלן ואינסיבין לאחריני ואפילו בדורות אלו דאיפשר דמקדשין בכסף איכא חששא דאתו מהני דלא חשו לישא נשים דנתקדשו לאחרים בכסף או שטר כדאמרן וטפי הוי מיעוטא דגרושות אם לא נתגרשו כדין ממיעוטא דממזר מאחותו ואשת איש דקאמר רב נחמן דנתערבו בכותים או עבד ושפח' דקאמר רבה דנתערבו בהם מפסלינן לכולהו משום הני ואע"ג דהוו מיעוטא דמיעוטא משום דחשבינן כאלו נתערבו בכולהו כיון דאינהו לא פרשי מיניהו ולא בדילי והכא נמי לא בדילי כולהו מלישא גרושות ובנות גרושו' ובניהן וחזקה נמי ליתא כדאמרן לעיל דאדרבא אית להו חזקה דפיסול וא"כ לא שייכין להכא כל הני דרשות שהביא לתקנת השבים ואם שם שמים מתחלל על ידיהם שנעשית התורה לשתי תורות לא נתערב בהם בשביל זה דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך כדאמרן בעלמא ואם לב זה החכם תאב לומר מתי תבא לידי ואשאנה היינו משום דניחא ליה לחבר דליעבד אסורא זוטא כי היכי דלא ליעביד עם הארץ איסור' רב' כדאמרן נמי התם אבל אחריני לא כל שכן דהוא גופיה כתב בריש מילתיה דלא היה דן להלכה וכל שכן למעשה אלא לגלויי סברא בעלמא והייתי כמטפס ועולה בדברי זה החכם יצ"ו לאהבת הקיצור בדבר שאין ראוי להאריך ועתה אני חוזר ומסדר טענותי המפוזרות בענין איסור הצדוקים לבא בקהל ואומר דכיון דקיימא לן דהצדוקים מכחישין בתורה שבעל פה כדמייתי בכמה דוכתא במנחות פ' רבי ישמעאל בענין תמורה ועומר ובסוכה בעני' ניסוך המים א"כ פשיטא דלא קפדי אקידושי כסף ושטר דאתו מגזרה שוה ומהיקש'