מבי"ט חלק א כח

דסבירא ליה דהלכה כר' יוחנן דפליג אהני תרי לישני דפליגי אהדדי דקאמ' ניקב הקנה למטה מן החזה נידון כריאה וכולהו בכלל וכמו שכתבו התוס' ומה שמנה י"ג נקובי במקום י"א הוא משום דמתחלה לא מנה אלא איברים כמו שכתב י"א איברים הם שאם ניקב וכו' וקנה הלב וקנה הריאה לא חשיבי איברים בפני עצמם דבליעי מינייהו בלב ובריא' וקנה הכב' משום דכבד אינו נטרף בנקיבה מנאו בפני עצמו וכשמנה הע' טרפיות דרך פרט לא הזכיר איברי' ומנה כל דבר שתטרף בנקיבתו הבהמה שהרי מנה בכללם סימפון שניקב לחבירו ולא כללו עם נקיבת הריאה ומשו' האי טעמ' לא מנה בחסר ויתר אלא הני שבעה דהוי כל חד שם אבר בפני עצמו ושייך ביה חסר ויתר אבל תורבץ הוושט לא הוי שם אבר בפני עצמו דמיחבר לוושט ונקרא על שמו ולא קרום של מוח דמשמש למוח ונקרא על שמו ולא קנה הלב ולא קנה הכבד דנקראים על שם הלב והכבד ומשום דלא מנה קנה הלב לא מנה הלב עצמו עוד כתב וז"ל יח עוד כתב פ"ז וכשמוציא הליח' ובודק אותה צריך לבדוק הסמפון שתחתיה אם נמצא נקוב טריפה תימא דאם כשמוציא הליחה היא סרוחה תיפוק ליה שהיא טריפה ומה צרי' לבדיקת הסימפון ואם מצא הליחה נמשכת כדבש או קשה כאבן שאע"פ שהן מותרות יש לחוש לסימפון גם זה קשה דכיון דחשש לנקיב' הסימפון למה לא חשש לנקיבת הריא' ולהכי אמ' שהן מותרו' כ"ש דאין לחוש לנקיבת הסמפון עכ"ל ואני אומר דאף זו לא ק' מידי דסביר' ליה לרב ז"ל דסימפון שהיא כולו תוך הריאה וכשיש מוגלה עליו נוגע בכולו היא דחיישי' ליה וצריך בדיקה בריאה שנשפכ' כקיתון אבל קרום הריאה שהוא בחוץ אע"ג שהצמחים שהמוגלה בהן אצל קרום הריאה לא חיישינן לה א"נ סמפון שהוא תוך הריאה צריך ליבדק אבל קרום הריאה הרי הוא מגול' ונראה לעין בלי בדיקה אם הוא נקוב או לא א"נ לסמפון דהוי כחד קרו' חיישינן אבל לקרומי הריאה לא חיישי' שינקבו ב' הקרומי דבלאו הכי לא מיטרפא וכשרה את זה ראיתי באפס פנאי להשיב על ספקותיך ואגיל ואשמח אם תשלח לי תשובותיך בספקות אלה או תשובו' אי זה חכם ששאלת ממנו שישוב לך עליהם כמו ששאלת ממני ושלום מע"כ יגדל נאם הצעיר משה מטראני ר"ח שבט שנת הש"ז: לז נתתי אל לבי לדרוש ולתור בחכמת מגלה אח' מיוחדת על התר הצדוקים לבא בקהל ומיוחסת לאיש דעת ותבונה גבר חכם בעוז ורמוז להראותה אלי ובעמדי על סתר דבריה ומתק מיליה מצאתי בה דברים ארוכים ובלתי מוכיחים ענין הנרצה אצלו וגם כי אהבתו ערבה עלי האמת ערבה יותר ולזה רציתי לגלות אזנו במה שיש קושי בדבריו כדי שיתן לב לתת טוב טעם ודעת בהם כי בעל הבית יודע בכליו ובחדרי משכיתו יותר מאחרים והנה בפתח דבריו אמר כי אם באנו לפוסלם משום עדי הגט שהם פסולים מן התורה שעוברים על כמה כריתו' בכל יום אף לקידושין אין כאן עדות דהמקדש בפסולי עדות של תורה אין חוששין לקידושיו אלא דלפום קושטא דמילתא אינם נפסלים דלגבי עדות אין אדם נפסל אלא כשעובר בזדון כדאמרי' התם לא תחמו' לאינשי בלא דמי משמע להו ועובד' דהנהו קבוראי דזה בורר ואלו הצדוקים כאנוסים הם דמעשה אבותיהם בידיה' וכו' עד אלמא דבתור' עדות הם והמקדש בפניהם הוו להו קידושי תורה לגמרי והמגרש בפניהם מגורשת מן התורה ע"כ והאי קושט' דמילת' דקאמר דאינם נפסלים לא בריר' לי דשאני שוגג דמילתא חדא בלאו דלא תחמוד משוגג דכמה כריתות בכל יום דאי אמרת שניהם שוים הרי צדוקים כשרי' לעדות אפי' מדרבנן בשוגג דלאו דלא תחמוד דכשר אפי' מדרבנן וזה אינו דפסולים הם צדוקים אפי' לדעתו מדרבנן ואם כן אין ראיה מלאו דלא תחמוד וכ"ש מהנהו קבוראי אלא אע"ג דהוו שוגגין פסילי מדרבנן ועו' דפשיט דהני צדוקין לאו שוגגין מיקרו אלא מזידים ופסולים מדאורייתא אפילו בני בניהם שהדיחו אותם אבותם דהא מותרין ועומדין הם דידעי דאתו מזרע ישראל ומכחישים בתורה שבעל פה ועוברים כמה עבירות בכל יום ומגלים פנים בתורה ומעיזי' פניהם נגד חכמי הדור ואין מזיד גדול מזה ואי קאמר הרב ז"ל דבתינוק שנשבה לבין הגוים שהוא אנוס וכו' היינו שלא להחשיב' בכלל המינים שמיתתם בידי כל אדם ולהרגם מיד אלא שימשכ' בדברי שלום ולא ימהר להרג' אולי יקבלו תוכחה וכשלא קבלו תוכחה ולא חזרו בתשובה הרי הם כאביהם ומיתתם ביד כל אדם מיד כדדיק הרב ז"ל בסיפא דלישניה דקאמר ולא ימהר להורגם אבל לענין עדות פשיטא דהם פסולין מן התורה כדאמר' ולא הוצרכו חכמים למנותם בכלל פסולי עדות כדקאמר הרב ז"ל דהא בכלל מינים הם ותלמידיהם ובני בניהם כמו שכתב ז"ל פ"י מהלכות עבודה זרה ופ"ג מהלכות עבדים קרי להו כופרים ומינים וכופרים ודאי פסולים מן התורה וא"כ אין סתיר' ולא תפיש' לרב ז"ל מפי' המשנה לחבור ולא נצטריך לתירוץ דפשיטא דבכלל מינים נינהו כדפירש' ובמתני' נמי דריש פ' אם אינם מכירים וכולי קרי להו בהדיא מינים דתנן משקלקלו המינים ותניא מה קלקול קלקלו המינים פעם אחת בקשו ביתוסי' להטעות את ישראל וכו' ומה שכתב כי בתירוצו יתורץ ג"כ מה שכר' סותר שבפי' כתב ששחיטתן אסורה כשחיטת מין גמור בהלכות שחיטה כתב ששחיטתן כשרה כל שישראל עומד על גביו וחפשתי בכל פי' הרב ז"ל על אותה משנה ולא מצאתי זה הלשון ששחיטתן שחיטת מין גמור אלא שכתב בכלל דבריו על אותה משנה שהמומר שמות' לאכול משחיטתו היינו בתנאי שלא יהא צדוקי או ביתוסי וזה הלשון אינו מורה אלא כשאין ישראל עומד על גביו כמומר שמותר לאכול משחיטתו שהיא אפי' אין ישראל עומד על גביו אבל ישראל עומד על גבי צדוקי כשהוא שוחט שחיטתו כשרה כמו שכת' בהלכות שחיטה ואם כן אין אנו צריכי' לזה שום תירוץ ומה שכתב דבהדיא כתב הרב ז"ל פ"ו דהלכות עבדים שהצדוקים בזה הזמן עדותם עדות לא כתב זה לא בהדי' ולא מכללא דדוקא בכותי אחד וחבר הוא דהכשיר וכדאיתא בגמרא אבל סתם כותי דלאו חבר הוא פסול לעדות אפי' בצירוף עד אחר כשר וצדוקי דכוותיה לענין פיסול אלא דפיסוליה טפי מדאורית' כדא' והאי חבר דאמרן היינו חבר שהולך בדרכי הפרושים בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה דאי לאו הכי לאו חבר הוא וכדמשמע בהדיא בגמרא ריש בנות כותים דקאמ' על כותי חבר וצדוקי חבר בועל נדה משוית ליה משמע דכל שהוא חבר לאו בועל נדה הוא דאין משלמ' אשתו דם אדום על דם ירוק דידע וזהיר כותי או צדוקי חבר דדם ירוק טהור כפרושי' ואינו מניח את אשתו שתשלי' עליו ואם כן משמע דחבר היינו שהולך בדרכי הפרושים דאי עובר על איסורי תורה חבר משוית ליה ולא קרינן ליה כותי או צדוקי אלא משום דאתי מכותים או צדוקים ותרי צדוקים נמי הוו מכשרי בגט כל שהן חברים כדאמ' אי לאו משום דנר' דגזרי' דילמא חד מיניהו לא הוי חבר כיון דרוב' אינם חברים ופסילי ומה שכתב דלרב פפא דקאמר זאת אומרת כו' ל"ש חתים בתחלה לא שנא חתים בסוף כשר דאי לאו דחבר הוא לא הוה חתים בהדי' לא היא דחבר וודאי בעינן ולא מכללא וכדכתב הרב ז"ל עד אחד ישראל ועד אחד כותי והוא שיהיה הכותי חבר דמשמע דאע"ג דחתי' בהדי ישראל בעינן למידע שיהא כותי חבר דאי לאו הכי הוה ליה למימר עד אחד ישראל ועד אחד כותי דכיון שחתם עמו ישראל כותי חבר הוא ומדקאמר והוא שיהיה כותי חבר משמע דבעינן חבר וודאי כדאמר' והיינו כדחתי' כותי בסוף כדדייק לישניה דנקט יש' ברישא והדר כותי אבל כשכותי בתחלה פשיטא דכותי חבר הוה ולא צריכינן למידע טפי דאי לאו חבר הוה לא הוה מחתים ליה מקמיה וכדאמר' בגמרא אלא דקשה לי דבשלמא בכותי סמכינן אהא דחתם ישראל לבסוף ומשוינן כותי חבר אפומיה הואיל דפיסוליה מדרבנן וכדכתבו בתוס' פ"ק דגיטין אבל צדוקי דפיסוליה מדאוריתא כדאמ' וכדנוכח לקמיה היאך נכשר בחתם ישראל לבסוף דמשוי צדוקי חבר הא מתקיים כוליה שטרא אפומיה דחד ישראל ואיפשר עוד לומר דמשו' הא לא אדכר כלל הרב ז"ל הא דחתים ישראל לבסוף משום דבכותי לא נפקא לן מידי בזמן הזה דהם כגוים לכל דבריהם ומשום צדוקי בזמן הזה הוא דאייתי ליה ובצדוקי בעינן למידעי בוודאי דהוא חבר דאי לאו הכי לא סמכינן אחתם ישראל לבסוף דנמצא גט זה מתקיים אפומיה דחד ישראל ולא מדמינן צדוקי לכותי אלא דתרוויהו פסילי אבל לא שיהא פיסולם שוה דזה מדרבנן וזה מדאוריתא דאע"ג דבכמה דוכתי' משוינן צדוקי לכותי וכדתנן בנות צדוקים כו' הרי הם ככותים א"ה לא שוו לכל מילייהו. דהא כותים אפי' הווי גרי אמת מותרין בממזרת מדאוריתא משום דגרים לא איקרו קהל וצדוקים דאיקרו קהל דתולעת ישראל הוו אסירי בממזרת מדאוריתא ובספק ממזרת מדרבנן והכא כמי לענין עדות איכא בינייהו דכותי' דגרי אמת הוו במלת' דכתיבה באוריתא כדמשמע בכמה דוכתין לא פסילי אלא מדרבנן דכיון דלא קבלו עליהו מלתא דלא כתיבה לא חשיבי מזידין למפסל מדאוריתא דהא אעדות שקר דכתיב באוריתא בהדיא לא תענה ברעך עד שקר זהירי והוחזקו בה אלא מדרבנן פסלי להו משום דלא קבלו עליהו תורה שבעל פה אבל צדוקים דממי יהודה יצאו וקבלו אבותיהם מסיני תורה שבכתב ושבעל פה חשיבי רשעים בכמה כריתות דלא כתיבי בהדיא באוריתא והוו מזידין אפי' בני בניהם אחר שידעו דאתו מזרע קדש ולא הדרי בהו ומשום הכי פסילי מדאוריתא ולא תקשי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא דהא אפי' גוים לדעת רש"י ז"ל לא פסילו מדאוריתא לעדות דבני נח נצטוו על הדינים וישראל גמור אי הוי רשע בעבירה אחד פסול לעדות מדאוריתא ויצא לנו מכל זה דצדוקים פסולים לעדות מן התורה הפך ממה שנכתב במגלה הנז' עוד כתב וז"ל ואי משום שאינם בקיאים בטופסי גיטי' כל שנכתב הגט על דבר תלוש והזכיר שם איש המגרש ושם האשה ונתנו לה בעדים הרי זה גט כשר מן התורה וגרסינן התם וכו' ע"ד אלמא דמן התור' מגורשת כל שהזכיר שמו ושמה אפי' לא כתב מענין גירושין אלא קרא כדכתיב מהני עכ"ל ואני אומר דלגבי צדוקים לאו מלתא זוטרתי היא שיהו בקיאים בכתיבה על דבר תלוש והזכרת שמות ונתינה בעדים כל שכן דאיכא מלי אחרינא טובא מדאוריתא בר מהני שלא יגרש אלא ברצונו ושיהיה דבר הכורת בינו ובינה שלא ישאר לו עליה שום רשו' ולשמה ולא יהא מחוסר מעשה אחר הכתיבה ושיתנהו לה בתורת גירושין ואי בציר חד מהני הגט בטל והוולד ודאי ממזר ואינהו ודאי לא בקיאי בכל הני ולא זהירי בהו כיון דלא כתיבי בהדיא באוריתא עוד כתב וז"ל וכתב ממקום שבאת משם ראיה לסתור דגרסינן התם בירושלמי גבי מתני' דכל הגט כו' על הממון נחשדו וכו' ובגמר' דידן פ' בתר' דקידושין נמי גבי מתני' דכל האסורין לבא בקהל וכו' גרסי עלה בגמ' וכן רבי אליעזר אומר וכו' מאי טעמא וכו' עד אמרו דטעמי דשייכי בצדוקים דהיינו משום יבמה או משום דאינ' בקיאים בדקדוקי גיטי' וקדושים לא קאמרו אלא משום פסולת שנתאמת לחכמים שנתערב בכותים כגון ממזרות ועבדות ומשום הכי גזרו עליהם ואסרום מה שאין כן בצדוקים שלא הוזכר זה עליה' בשום מקום עכ"ל ואני תמה על זכות שכלו למה האריך בגרסת הגמרא ירושלמי ובבלי במילת' פשיטא כי הא דבהדיא איפסיקא הלכתא פ"י יוחסין ומייתי לה נמי פרק החולץ כ"ר אליעזר דאמד רב יהודה אמר