מבי"ט חלק א כו

בספק הא' ז"ל א במה שכתב בפ' א' מה' שחיטה ונאמר בבכור בעל מום קשיא לי דהא דלא כמאן דבגמרא מוקי לה אליבא דרבי אלעזר הקפ' בפסולי המוקדשין וספרי מוקי לה בבשר תאוה ואם נאמר דבב"מ הוא פסולי המוקדשין וא"כ מוקי ליה כגרס' הגמ' עדיין קשה לי דא"כ היה לו לומ' ונאמ' בפסולי המוקדשין ואם דעת רבי' דבפסולי דקאמר בגמרא היינו בכור ב"מ דאיהו נמי מיקרי פסולי המוקדשי' יש לשאול מנא ליה הא ועוד למה לא אמרו בגמ' ונאמר בבכור ב"מ בפי' כיון שכוונתם באמרם פסולי המוקדשין הוא בעבור בכור ב"מ דהוה עדיף מלומר פסולי המוקדשין שכולל בכור בעלי מום ופסולי המוקדשים עכ"ל בספק הא' והספק הב' הוא נכלל בזה שכתב וז"ל ב כתב בפ' ב' וכן הוא או' בבשר תאוה וכו' וזבחת וכו' הא למדת שאין שוחטין בשר תאוה קשיא לי דהיינו כגרסת ספרי א"כ זימנין מוקי לה כגרסת הגמרא וזימנין מוקי ליה כגרס' סיפרי עכ"ל ואני אומר דלא קשיא מידי דנקט הרב ז"ל בגירסת גמרא שהוא עיקר דגריס כדברי ר' אלעזר פסולי המוקדשין ולא (בהמת) [ב"ת] כגרסת ספרי דקרא נמי הכי מוכח דכתיב כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו וכו' דומיא דקרא דכתיב בבכור בעל מום גופיה בשערי' תאכלנו הטמא והטהור יחדיו כצבי וכאיל ומשמע דהאי קרא דתאכלנו דפרש' כי ירחיב קאי אתאכלנו דהתם איירי בבכור בעל מום ולהכי נקט הרב ז"ל בב"מ דעליה קאי כדאמרינן אבל ה"ה לשאר פסולי המוקדשין ובברייתא דרבי אלעזר הקפר נקט פסולי המוקדשין משום דקתני וכי מה למדנו מצבי ואיל מעתה הרי זה בא ללמד כו' מה פסולי המוקדשין וכו' ואי הוה נקט תנא בכור ב"מ וקאמר וכי מה למדנו מצבי ואיל הא אי בכור ב"מ אינו לומד שום דבר מצבי ואיל שמא שאר פסולי המוקדשים ילמדו שום דבר מצבי ואיל להכי נקט כל פסולי המוקדשין בהדי דבב"מ דהוא נמי מפסולי המוקדשין דלא בכור ב"מ ולא שאר פסולי ילפי כלל מצבי ואיל אלא אינהו ילפי מינייהו דמה הם בשחיטה אף צבי ואיל בשחיט' כדאמר והא דכתב הרב ז"ל בפ' ב' וכן הוא אומר בבשר תאוה לא קאי אלא אקרא דוזבחת דסבירא לרב ז"ל דתנא דקתני פסולי המוקדשין לא קאי אלא אהאי קרא דאך כאשר יאכל את הצבי וכו' אבל קרא דלעיל פשיטא דבבשר תאוה מיירי והא דכתב רש"י ז"ל פרק השוחט אגרסא דספרי ולא מוקי להאי קרא דכי ירחיב בפסולי המוקדשין אלא בבשר תאוה של חולין דמשמע דלגרסת הגמרא קרא דכי ירחיב נמי איירי בפסולי המוקדשין לא היא אלא ה"פ דגרס' דספרי לא מוקי להאי קרא דכתב בפרשת כי ירחיב דהיינו אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל בפסולי המוקדשין אלא בבשר תאוה אבל קרא גופיה דכי ירחיב וכו' וזבחת כו' לכ"ע בבשר תאו' איירי כדא' כתב עוד וז"ל. ג במה שכתבו התוס' בדיבו' ומולחו יפה יפה ולקדרה איירי קשי' לי דא"כ מאי ממתין לה עד שתצא נפשה דקאמר רבי יצחק דפשיט' דכשיעור מליחה ובישול כבר יצאה נפשה ותיקשא לי דלפי פי' זה בשר חי אסור לאוכלו ומדברי ר' יצחק דקאמר הרוצה שיבריא כו' משמ' דבבשר חי איירי וכן נר' מהבריית' דתניא הרוצה לאכול מבהמה קוד' שתצ' נפשה עכ"ל ואני אומר דקושיא זו מייתי לה הר"ן ז"ל דכת' ומקשו הכא האי כזית בשר למאי קא בעי לה אי לקדרה דבעי מליחה מאי ממתין לה עד שתצא נפשה דקאמר הא ודאי כשיעור מליחה ובישול כבר יצאה נשמת' ואי לאומצא ולצלי מאי מולחו יפה יפה דקאמר והא לא בעו מליח' וכמו שפי' למעלה י"ל לעולם לאומצא אי לצלי וכו' כיון דמבית שחיטתה קא חתיך וכו' ע"כ וקשיא לי האי לישנא דכתב הר"ן ז"ל הא ודאי כשיעו' מליחה ובישול כבר יצאה נשמתה דאי משום דבהדי דמבשל יצאה אפילו בלי מליחה ומצאתי בחידושי ז"ל שכתב וז"ל ומולחו יפה יפה נרא' אפילו לצלי דאי לקדרה מיירי מאי ימתין עד שתצא נפשה דמסתמ' ודאי בכדי שיעור מליחה הא תצא נפשה אלא לצלי וכו' ע"כ הרי שלא הזכיר בישול בהדי מליחה ואפשר נמי דהר"ן ז"ל נמי ה"ק דהא ודאי כשיעור מליחה לבישול כבר יצאה נשמתה והשתא לא קשיא כולי האי לדעת התו' דאפשר דאיתרמי דלא יצאה נפשה בשיעור מליחה ולהכי קאמר וממתין לה וכו' ולמאי דכתב ותו קשיא לי דלפי פי' זה בשר חי אסור לאוכלו אי קשיא לפי' זה ה"נ קשה לפי' דלצלי דמשמע דוקא צלי ולא חי אלא דלא קשה מידי דבכל גוונא מצי' למימר דאיירי או לקדרה או לצלי או לאומצ' אלא דמפרשי' לקדרה או לצלי משום דקאמר הרוצה שיבריא וכו' והיינו לקדרה או לצלי דבאומצא אדרבה יחלה ולא יבריא אבל אין הכי נמי דבאומצ' מותר כדמשמע בדוכתי טובא וכמו שכתב הרב ז"ל ושאר המפרשים ז"ל. כתב עוד ז"ל ד בדברי רבי' שלא הזכיר עוף כשכתב מקום השחיט' בקנה כמו שהזכירו בוושט שנר' שכל הקנה כשר לשחיטה בעוף וא"כ קשיא לי הגרים שליש דעכ"ל דבקנה קאמר ע"כ ואני אומר לא ידענא מאי קשיא ליה דבוושט צריך לומר דבבהמה עד מקום שיתחיל להשעיר וכו' ובעוף דלית ביה כרס קאמר עד הזפק אבל בקנה בהמה ועוף שוו שיעורייהו למעל' ולמטה עד הריאה דעוף חזינן דאית לה ריאה כדאמר בגמ' וישנה כעלה של וורד בין אגפים כדא' ר' יוחנן התם ומאן דלא ידע דאית לעוף ריאה לא תימא דלאו גברא רבה הוא דהא חזקיה לא ידע דאית לעוף ריאה כדאמר בגמ' וא"כ שיעור השחיטה בקנה בעוף כמו בבהמה עד ראש הריאה דלית לה חתוכי דאוני ובספר אדם וחוה מקום שחיטה בעוף למעל' בוושט כבהמה ובקנה כמו שכתבתי ולמטה בוושט עד הזפק ע"כ משמע דבעוף בקנה כמו שכתב בבהמה שהוא עד הריאה כתב עוד ה אנס' הבהמה עצמה הרי זו ספק נבלה יש לשאול מה הם צדדי הבעי' דסלקא בתיקו ועוד או שאנס למה כתב שהוא ספק כיון שלא אמרו בגמרא תיקו אלא באנסה עכ"ל ואני אומר דיותר ק' מזה שבפי' אמרו ר"ל ור' יוחנן אנס בסימנין ושחט פסולה וכמו שהקשו בהגהות אלא שהרב ז"ל נראה דסבירא ליה דלר' יוחנן ור"ל דנפק מילתא מבינייהו אנס בסימנין פסולה ה"ה אנסה עצמה דמ"ש הא מהא והא קא' נמי בהדי הא מילתא מילת' אחריתי ניקב הקנה למטה מן החזה נידון כריאה ואם הקנה של מטה עלה למעלה ע"י אונס מה לי אונס עצמה או על ידי אחר ומדחזי' דגמרא אסיק בתיקו בעיא דאנסה עצמה נר' דה"ה אנס בסימנין דמ"ש הא מהא אלא דבעיא באנסה עצמה משום דקאי אמאי דקאמר רבא ובלבד שלא תאנס דמשמע מעצמה מדקאמר כל שפושטת צוארה ורועה משמ' ובלבד שלא תיאנ' מיבעי' ליה אם אנסה עצמה מהו כיון שאמרה ובלבד שלא תיאנס ולא פי' אם אנסה עצמה מה יהיה הדין ולהכי פסק הרב ז"ל בסתמא דגמרא ולא כר' יוחנן ור"ל כדאמ' וצדדי דבעי' הרי פי' אותם הרבז"ל כתב עוד וז"ל עוד כתב בפ' זה מעבירי' אותו ומנדין אותו קשיא לי' דבגמ' אמרינן מעברין ליה ומכרזינן אבשריה ואלו משמתי' לא קאמר ועוד בשלמא לטעם רש"י ז"ל אתיא שפיר דאע"ג דמעברי' ליה נמי משמתי' ליה משום אפקרותא אבל לטעם רבי' כיון דמעברים ליה תו ליכא למיחש שמא יסמוך על עצמו פעם אחרת וישחוט בסכין פגומה וא"כ אמאי משמתינן ליה עכ"ל. ואני אומר דלא קשיא כלל דהא אמרי' התם בגמרא האי טבחא דלא סר סכיני' קמי חכם משמתין ליה רבא אמר מעברינן ליה ומכרזינן אבשריה דטרפה היא ולא פליגי כאן בשנמצאת סכינו יפה כאן שלא נמצאת סכינו יפה ע"כ ומשמע דרבא אמילתא דרב הונא קאי דקאמר משמתי' ליה ואיהו קאמר דמעברי' ליה וכו' נמי כשלא נמצאת סכינו יפה דלא מסתברא כלל דבהעבר' ליפרח מיניה שמתא וכן נר' מלשון הר"ן דכתב כאן שנמצאת סכינו יפה משמתינן ליה בלחוד משמע דכשלא נמצאת יפה מעברי' נמי כדא' וכן הוא דעת הרב ואפי' לטעם הרב שמא יסמוך פעם אחר' משמתי' ליה כמשעבירין אותו דדילמא שחיט לגופיה בצנעא ויסמוך על עצמו כתב עוד כתב בפ' ב' שחט ב' ראשים כא' שחיטתו כשרה משמע בדיעבד וכן נראה מהמשנה דריש השוחט השוחט ב' ראשים כא' שחיטתו כשר' משמ' בדיעב' וקשיא לי דמשנה זו אוקמוה בגמ' בקדשים דכתיב תזבחהו ואמר ר' כהנא תזבחהו כתיב ויש אם למסורת שלא יהא א' שוחט ב' זבחים דמשמ' קדשי' אינו שוחט אבל חולין שוחטין שני ראשים כא' לכתחלה וכן כתב רבינו בפ"א מה' פסולי המוקדשין ולא ישחוט ב' ראשי' כא' בקדשי' ואם שחט הרי אלו כשרים דמשמע דבחולין שוחט לכתחלה ב' ראשים כא' וכן כתב הר"ן ז"ל בהלכות עכ"ל ואני אומר יו"ד קרת קא חזינא הכא דאגב דנקט הרב ז"ל כולהו בבי דקדמי להאי בבא ודבתרא בלשון דיעב' נקט נמי הא אי נמי דכולהו הני בבי אע"ג דמיתנו בלשון דיעבד בבבא דהוליך ולא הביא והביא ולא הוליך ושנים שאחזו בסכין ושחטו נראה מילתא דפשיטא דלכתחלה נמי יכול לשחוט בהולכה לחודא או בהובאה לחודא ולאחוז שנים בסכין ולשחוט ואפי' הכי קתני להו בלשון דיעבד דהויא מילתא דלא שכיחא ואי מתרמי כשרה וה"נ בשוחט ב' ראשי' ה"נ דלכתחלה יכול לשחוט אבל משום דלא שכיח קאמר אי מתרמי דשחט כשרה כנ"ל. עוד כתב ח עוד כתב הרי זו פסולה מפני שהבהמה או העוף שנפסק רוב הקנה שלה או שניקב הוושט במשהו נבלה יש לשאול דנפס' מאן דכר שמיה הכא וי"ל דכיון ששהה בבהמה אחר ששחט רוב הקנה חשיב כנפסק אלא שקשה שא"כ היה לו לומר הרי זו נבלה מחיים לא פסולה ואם נאמ' דחשיב כנפסק לענין שאינה כשרה לא לענין שיהיה לה דין נפסק כיון שנשחט הא ניחא בנשחט רוב הקנה אבל שניקב הוושט כל שהוא קשיא וליכא למימר דמשום דחזר ושחט הויא פסולה ולא נבלה מחיים משו' דכיון דניקב הוושט כל שהוא במקום שחיטה נעשית נבלה מחיים ושוב אין מועי' לה שחיטה עכ"ל ואני אומר דלא קשה מידי דה"ק הרי זו פסולה מפני שהבהמה או העוף שנפס' רוב הקנה שלה או שניקב הוושט במשהו נבלה וכו' כמו שיתבאר בפ' זה ולהכי אם שחט רוב הקנה או שנקב הוושט כל שהו ושהה כשיעור הויא נמי נבלה דמה לי נפסק או ניקב מעצמו או ששחטו או נקבו דרך שחיטה כיון ששהה שוו תרוייהו וכי היכי דהתם הוי נבלה מחיים ה"נ הכא הויא נבלה מחיים ולא הוצרך לפרש בפי' מחיים כיון שאמר שהיא נבלה ועדיין היא חיה קודם שיגמור השחיטה והרי פי' בפי' שאמר ואין השחיטה מועלת בה כמו שיתבאר רומז לנבלות מחיים שפי' בפ' זה. עוד כתב ט וז"ל עוד כתב בפ"ג ואם דרס או החליד בין בשליש הא' בין בשליש אמצעי הרי זו פסולה תימה אי בוושט אפי' במשהו ואי בקנה אפי' דרס חציו כשרה ועוד שדבריו קשיין אהדדי שלמעלה כת' וכן אם שחט מיעוט הסימנים וכו' ספק נבלה וראיתי בתשוב' שאל' לבר ששת ז"ל דברים שלא הוכשרו בעיני כלל עכ"ל ואני מסתפק בעצמי בב' פי' שפי' הריב"ש ז"ל כל עוד שלא אראה פי' אחר נכון ממנו עוד כת' ואין השחיטה מועלת בה תימא דכל נבלות דעלמא וכל טרפות אחר שנתנבלו או נטרפו אין השחיטה מועלת בהן ועוד דפסוקת הגרגר' ונקוב' הוושט הם שנים מי"ח טרפות שמנו חכמים במשנה ואיך הרב קורא אותן נבלות ואם נאמר שכבר תירץ רבא פ' השוחט אלו אסורות קתני ויש מהן נבלות ויש מהן טרפות א"כ הוו נבלות בלחוד לא נבלות מחיים ועוד בגמ' דמייתי נבלות מחיים לא מייתי הני תרתי בהדייהו ומ"ל לרב לקרותן נבלות מחיים עכ"ל ואני אומר כי ניים ושכיב אמרה להאי תמיה' דכל נבלות דעלמא חוץ מאלו מתות הן כבר ואיך יועיל להן שחיטה ובהני דהוו נבלות מחיים הוא דאיצטריך לאשמועי' דאין שחיטה מועלת בה ומאי דכת' דכל טרפיות נמי אחר שנטרפו אין השחיטה מועלת בהן הוא טעות נפל