מבי"ט חלק א כה

שנראה להם ונתנו לה כל תשלום כתובתה והמותר שהיה ק"מ סולט' אמרו שיהיה ליורש ומה שכתבו הדיינים יצ"ו משנים שנשבעו לעשות דבר א' ועבר הא' שהשני פטור כבר כתבתי בפסק הדין שאין זה נידון שלפנינו כמו שירא' משם עוד כתבו הדיינים יצ"ו שבנדון שלפנינו סופו שלא רצה לעמוד לדין תורה אלא בערכאות הגוים כמו שכתו' בעדות החכמים ותכף הלך לדמשק להלשין כמו שאמר בפני פלוני ופלוני הוכיח על תחלתו שלא קבל ולא רצה הפשרה הנז' ובטלה ודאי ע"כ ולא היה צריך לכפול כמה פעמים זה הענין שלא רצה לעמוד בדין תורה כי כבר הוכחתי בעדות נכון מהמעידים עלי זה כי כ"ר משה ן' שושן הוא שלא רצה לעמוד בדין תורה ומה שהעידו קצת החכמים יצ"ו שלא רצה לבא כשקראו אותו אמת הוא אבל תשובתו היתה שעד שיבאו החכמי' שהיו חוץ למדינה שיברר הוא חכם א' ור' משה ן' שושן חכם אחר ולא סרב על זה והראיה ששלח לחכם רבי אברהם אל עלוף יצ"ו כמו שהעיד בפני כלנו שיאמר לכ"ר משה ן' שושן שיעשה כל מה שיצוה הוא עליו והלך אצלו ואמר שלא היא רוצה אלא דין תורה ולא חזר לתבוע ד"ת והיתה קרובה בפיו ורחוקה מכליותיו כמו שהראה בסוף שכפה אותו ע"י גוים למכור הבתים והנכסים וכמו שכתוב בעדויות שכתבתי בפסק הדין שהחכמים וממוני הקהלות התרו בו שיעמוד בדין תורה ולא רצה וגם החכם כה"ר שלמה סירילי"ו יצ"ו הנמנה בחברתינו העיד שקודם זה בא אליו זה משה בילביש שיעמוד בדין תורה לפניו ושהוא לא רצה לדון יחידי וא"כ כבר נראה לעינים שהיה ציית דינא גם שסירב באותו היום מלבא בפני אותם החכמים ששלחו בעדו עוד כתבו הדיינים הנז' שכיון שהפשרה בטלה הגזירה שגזרנו קודם קיימת וחייב כ"ר משה בילביש בכל ההוצאות ע"כ ואיני רואה ביטול לפשרה כמו שהוכחתי כבר אבל אפי' נניח במונח שהפשרה בטלה למה חייב משה בילביש בהוצאות שעשה כ"ר משה בן שושן במחשבתו אשר בדה מלבו להערים על זה שלא לתת לו דבר כיון שקודם שפזר שום דבר נתרצה משה בילביש לעמוד בדין תורה אליבא דכ"ע בעדות החכם כה"ר אברהם אל עלוף וכ"ר בנימן מולכו וכ"ר שם טוב ביסודו שאמרו שקוד' שהלך משה בילביש לדמש' יום או יומי' אחר שהיה מסרב מלב' בפני אותם החכמי' אמ' להם שהיה מרוצה לקיים מה שיצוה החכם הר' אברהם הנז' אפי' פחות מהפשרה וזה היה קודם שהלך לדמשק שלא פזר כר' משה בן שושן עדיין שום דבר וגם אח' שבא מדמשק קוד' שפז' רוב מה שפזר הזהירוהו ממוני הקהלות ולא רצה כמו שכתוב בכתב העדו' ואזהר' החכמי' שיעמוד בדין תור' ואם לאו שהוא מוחרם ומנודה ויכריזו אותו בכל הקהלות הקדש כמו שכתוב בכת' שחתום בה מורנו הרב זלה"ה וארבעה חכמים אחרים וממוני הקהלות ולא שמע עליה' והלך לו לירושלם תוב"ב ונראה לי שהוא נכשל עדיין באותו העונש כי גם עתה אחר שנה וכמה חדשים יותר היה נשמט כל כך מלעמוד בדין תורה כמו שהוא מפורסם גם החכם כה"ר שלמה אל קאבץ יצ"ו כתב בכתב שהלך אצל כ"ר משה (בילביש) [ן' שושן] והפציר בו שיעמוד בד"ת ולא שוה לו וכן כתב ג"כ ששליח הקהלו' העיד בפניהם שכשהלך אצל כר' משה בילבי' מצד החכמי' שילך אצל' שכ"ר משה בילבי' השי' שלא הי' רוצ' לעמו' בפני החכמי' ההם (ולא) שלא הי' רוצ' לעמוד בד"ת וא"כ אפי' שהפשרה תהיה בטלה כל ההוצאות שהוציא כ"ר משה ן' שושן היו לדעתו ולכוונתו שלא רצה לעמוד בדין והזיק ופשע בנכסי אמו שפזר נכסי' בחנם וכיון שכן מה שהיה מותר בבתים ובנכסי' מכתובתה ששערו הפשרנים שהיו כמו ק"מ סולט' חייב לפרוע לו או מה שיהיו פחות אם שיערו אותם אז באי זה דבר יותר משווים ואיני יודע איך יתעלם כל זה מעיני החכמים הדיינים יצ"ו שנמנו בחברתינו כי ראוי לדיינים שהם ברורי' מכת אחרת שישגיחו ויתנו לב לשמוע דברי הכת האחר' שלא בררו אות' ויהפכו בזכו' שניה' כפי טענותם וכמו שכתב הרא"ש בפרק זה בורר והרי אנו שהיינו מכת משה בילביש כתבנו בפס' הדין כל טענות שניהם בארוכה והם לא כתבו אלא מה שהוא זכות לכ"ר משה ן' שושן ולא היה ראוי לשמוע הטענות כי אם מפיה' וכמו שכתבו המפרשי' ז"ל שאין נתבע ממנה אנטלר מההיא דמייתי בירושלמי דסנהדרין גבי כ"ג ודנין אותו וכו' פריך וימננ' אנטלר כו' כמו שהביא הרא"ש ז"ל בפסקיו וקודם שיתבררו ויתלבנו הדברים הפצרתי כ"ר משה ן' שושן שנעשה ביניה' אי זו פשרה והקשה את רוחו ואמץ את לבבו ולא רצה עד שהוכרחנו לכתוב מה שיראה לנו בדין שלא לעוות את הדין יותר ושלא יחשב כי היינו נושאים פנים לכ"ר משה ן' שושן יצ"ו באהבתו אלינו יותר מכ"ר משה בלביש ועתה אין בידינו לפשר כי אם מרשות ורצון השתי כתות כי מה שכתבו הדייני' הנז' שיש לאלמנה כמה טענו' אחרות כבר טענה כל טענותיה ואין בידה לטעון עוד נגד מה שטענה עד עתה והאל ית' יאיר עינינו במאור תורתו ולא יצא מתחת ידינו משפט מעוקל ולא דבר שאינו מתוקן אמן ושלום נאם הצעיר משה בר יוסף זלה"ה מטראני: לד עוד על ענין זה סימן צ"ו החכם כר' אלעזר יצ"ו הנה הארכתי בדינך ג' או ד' ימים לראות אם היה בעל דינך מרפה ידו מן הדין ולא עלה בידי ולכן הוכרחתי לפסוק הדין כי ראוי לחלוק כבוד לאמת יותר מהאהב' שבין האנשי' ומן הכח שנתת בידי בקנין קבלתי העדויות לענין החלונות ונראה לי שיכול בעל דינך לפתוח החלונות למקום ההוא כמו שכתבתי באורך ובראיו' ולענין ההכאה שהודית בפני נראה שאתה חייב לפייסו בדברי' או בממון עד שיעור הממון הקצוב בזה הענין וכבר לחשתי באזני ה"ר צמח יצ"ו הענין הוא יגיד אליך ובענין אחיך נתברר שחרפו ובפרט שקראו רשע נואף ולכן אני גוזר עליו שישב בנידוי כ"ד שעות ובענין הכאת האשה יקובל העדות לשם ואם יתברר שהכה בפני' היינו סטרו על פניו דשנינו פ' החובל ולפי שאין גובין קנסות חייב אתה לפייסו בדברי' או בממון עד כדי השיעור כנז' למעלה וכן בהריסת האבנים אתה חייב לחזור לבנותם להוצאתך ומכאן והלאה יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך ראשי ק"ק קהל טבריה נבון וחכם ה"ר צמח יצ"ו כבר דברתי אליך ביחוד על דבר הריב שבין החכם כ"ר אלעזר והחכם כר' בנימן והנה אני כותב לו שהדין עם כ"ר בנימן בפתיחת החלונות ושחייב בתיקון מה שהר' ושאחיו ישב בנידוי כ"ד שעות ולענין ההכאה דברתי לכר' בנימן הנז' שיתפיי' במה שראוי ולכן עד י"ג סלעי' שהם כ"ו חתיכות או יותר אם יתנם לידו יפטר אם יתפייס או לא יתפייס ועדות הכאת האשה יקובל בפניך ובפני ב' אנשים שתברר עמך ובפני ב' בעלי הדין וגוזר עליהם בגזירת נידוי בשם ב"ד שיעידו האמת ממה שראו או שמעו ותשלח לי העדות בכתב ואם לא יתרצה הוא לעמוד בשעת קבלת העדות תקבלו העדו' שלא בפניו כמו שנתרצה היא פה ושלום לכם: לה הוזמנו לדין לפני שני אנשים מגדולי טבריה אשר בימי' האלו שהותחלה ליבנות יכוננה עליון על ענין בנין א' שהי' בונה א' מהם ופתח חלונו' למקום אחר וחברו ערער עליו שהוא החזיק כבר במקו' ההו' ושאינו יכול לפתוח חלון לרשותו והבונ' טוען כי המקום ההוא היא מעבר ודרך לשכני' ויכול לפתוח עליו ובערה בם אש אדנות יצר הרע עד שקם החבר והרס בנין החלונות והכה את הבונה הכאה א' על הגרון וגם אשתו קובלת עליו שהכה אותה וסטרה בפניה והפצרתי עד בוש להטיל שלום ביניהם ולא עלה בידי על דבר האשה כי נפשה מרה לה לפי דבריה ועל כן הוכרחתי לפסוק הדין ביניהם ואתחיל בענין פתיחת החלונות ואו' שבדין יכול לפותחן כפי מה שהעידו עדים שזה המקום שפתח עליו הבונה הוא מעבר ודרך לכל השכנים מיום אשר הלכו שמה לדור ולבנות זכו בדרך זה מן ההפקר בכיפות שלקחו או בחורבו' ואפי' יאמר החבר שהוא המחזיק קודם במקום זה לצרפו עם הקרקע שלו מה שאינו כן לפי עדות העדים והרי יש עדות ג"כ שהוא אומר לבונה כשהיו מסיימין כל א' חלקו שהיו מניחים זה המקום למעבר וכבר החזיקו רבים בו והוי כההי' דרב יהוד' דמייתי בבבא בתרא בכמה דוכתי מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ופי' הרשב"א ז"ל פרק המוכר פירות עלה דמתני' דמי שהיתה דרך הרבים עוברה לתוך שדהו נטלה ונתנה להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו ומייתי עלה בגמר' הא דרב יהודה מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו פי' דכיון שהחזיקו בו בדין שהוא עצמו נתן להם אע"פ שבתור' חליפין נתן להם אסור לקלקלו שהרי ברשות נחתי עכ"ל וכ"ש לפי' התוספ' הכא דבלא חליפין נתן נתינה חלוטה דברשו' נחתי ואסור לקלקלו ולפי העדות אין צריכין למתנתו כי מתחלה החזיקו הרבי' בו ומה שטען עוד החבר כי אי איפש' לזה המקום שיהיה מעבר כי אין לו יציאה מצד א' אלא על הכיפו' שלו ושאינו רוצה שידרסו עליהן אפילו הכי אינה טענה לענין החלונות כי גם שלא יהיה לזה המעבר יציאה משם יהיה כמו מבוי סתום ונראה דיכולין לפתוח עליו חלונו' כ"ש שנתברר כי אותן הכיפות לא החזיק הוא בהן כי אם זה ימים מועטין ויש עליו גם כן ערעור בחזקתן וכיון שהרבים קדמו והחזיקו באותו הדרך לעבור על אותן הכיפות בזמן שהיו הפקר קודם שיחזיק הוא או אחרים בהן לאו כל כמיניה לסלק את הדרך מעליהן כיון שהם קדמו בחזקתן מן ההפקר לעבור דרך שם וא"כ יכול הבונה לפתוח החלונות במקום הנז' וחייב החבר לשלם מה שיצטרך לחזור ולבנות מה שהרס בידיו ולענין ההכאה שהכה החבר את הבונה נראה דהיינו הכאה דאיתמר עלה פ' המניח שלח ליה רב חסדא וכו' לסינוקרת שלש עשרה סלעים ופי' הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות חובל קבץ אצבעותיו כמו אוגד אגודה והכהו בידו כשהיא אגוד' משלם י"ג סלעי' והכאה היתה כך לפי מה שהוד' החבר ודבר זה הוא קנס ואין גובין קנסות בזמן הזה כדאית' פ"ק דקמא ופ' החובל קנסא קא מגבית בבבל ואפ"ה כתב הרי"ף ז"ל שם והרמב"ם ז"ל פ"ה מה' סנהדרין דמנהג ב' ישיבו' דאע"ג דאין גובין קנס דמנדין אותו עד דמפייס ליה לבעל דיניה וכד יהיב ליה שיעור מאי דחזי למיתב ליה שרו ליה לאלתר בין איפייס בעל דיניה בין לא איפייס וכתבו ג"כ שזה הממון הקצוב הוא דמי הצער והבשת והריפוי והשבת בין צריך לרפואה ושבת או לא צריך כזה הוא משל' והשב' והריפוי והבשת משלם על פי עצמו כמו שכתב פ"ה דה' חובל ועל ענין אחיו של חבר שקרא לבונה רשע נואף חייב נידוי כי הבונה הוא ת"ח ועל דבר אשת הבונ' אם יתברר שסטר' על פניה הרי שנינו בפ' החובל נותן לו מאתים זוז דהיינו חמשים סלע של מדינה כמאתים של בתולה מדרבנן והחיוב הוא על דרך מנהג הב' ישיבות כמו שכתוב למעלה ומפני שהיה החבר נחוץ ללכת ולחזור לביתו כשהוזמן לדין נטל קנין שהוא מרוצ' שאקב' העדויות הנז' שלא בפניו ושיקיים כל מה שאפסוק עליו והרשב"א ז"ל כתב על איש ואשה שחבלו זה בזה בתשוב' תתקמ"ח מ"מ לענין הדין שאין דיני קנסות בבבל כבר ידע' מה שב"ד יכולין לדון לפי מה שכתבו הרב אלפסי ז"ל והגאונים ז"ל ואין מפרשים לחכם עכ"ל וכן הרא"ש ז"ל בכלל ק"א על סוס שבעט שחייב חצי נזק שהוא קנס כתב מנהג ב' הישיבות וכו' שהביא הרי"ף ז"ל וכו' הילכך ישומו ב"ד הנזק ויתן לו עכ"ל הרי שגם בזמן האחרונים הרשב"א והרא"ש זלה"ה היו נוהגים כמנהג ב' ישיבות נאם הצעי' משה בר יוסף זלה"ה מטראני: ל"ו החכם הר' דוד קראקו נר"ו קבלתי אגרת ספקותיך ולהפיק רצונך רצון שמים סלקתי עצמי מעיון אחר לברר ולתרץ ספקות אלו שנסתפק כ"ת בששה פרקים מן הי"ד של הלכות שחיטה וכתב