מבי"ט חלק א רג

לשמור כמו שהביא בעל צרור הכסף דרך ב' שער י"ב ומ"מ פ"ד וכיון דבשומר שכר שחייב להיות יושב ומשמר פטור כשהוא אנוס הכא נמי בשומר חנם שחייב לשמור שמירה מעולה אם הוא אנוס שלא שמר אלא שמירה פחותה ממנה יהיה פטור דמ"ש ענין זה מזה אדרבא ש"ח קיל יותר מש"ש וטעמא דשייכא בש"ש כ"ש בש"ח ודבר זה אונס הוא כמו מי שקפץ עליו חולי ויותר ואפילו למי שכתב שהוא חייב כיון שלא אירע אונס זה בגוף הפקדון דוקא בש"ש דלא מיפטר אלא באונס אבל בש"ח דמפטר בגניב' ואביד' דליכא אונס אי אתו עליה אונס כי האי מפטר מפני שהיה נחפז וטרוד למלט נפשו ונפש בני ביתו ולהטריפם לחם חקם בכפר כדי שיהיו ניצולים שם ולא יצטרכו לבוא לעיר נאם המבי"ט: שמב מלשון הרמב"ם ז"ל שכתבתי למעלה או ששלח מעות ממקום למקום נר' כי מלבד מה שהם קשורים בסודרו צריך שיהיה הסודר קשור על בטנו נגד פניו באזורו או בחלוקו באופן שאם יותר הקשר ירגיש ויראה אותו וישמרנו היטב ואם קשרן כיוצא בזה מאחוריו אינה שמירה מעולה דשמא יותר קשר הסודר הקשור באזורו או קשר המעות הצרורין בו ולא ירגיש מפני שהוא לאחוריו וישוב לשון הרב ז"ל הוא כך צריכין שיהיו צרורין פי' מונחין בכיס או בסודר וצרור בכריכה מבחוץ בחוט או במשיחה וכיוצא בו כדי שלא יפלו המעות מן הכיס או הסודר כי כיוצא בזה נקרא צרור הכסף או צרור מעות ואחר זה יהיו מונחין בידו או קשורים כראוי ועל בטנו כמו שפי' כי אם יפול הכיס או הסודר עצמו עם המעות ירגיש וכדומה לזה לאחוריו הוי פושע וכן כדומה לזה הפי' לפניו הוי פושע כשהוא בביתו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה וכמו כן אם נתן הכסף וכו' או שקשר אותם בסדינו או על בטנו בכל אלו פושע וכו' ע"כ וזהו מה ששנינו במשנה צררן והפשילן לאחוריו וכו' חייב שלא שמר כדרך השומרין ואמרי' בגמרא צררן והפשילן לאחוריו מאי הוה ליה למעבד נראה דחשיב לה גמר' שמירה מעליית' והיינו משום שהם קשורים בגוונא דפי' אלא דאסיק רבא כדאמר קרא וצרת הכסף בידך אע"פ שצרורין יהיו בידיך ולא סגי בשמירת צרירה והפשלה לאחוריו ומשום דקרא דכסף בידך איירי בדרך כדכתיב והלכת אל המקום משמע דצררן והפשילן לאחוריו ואפילו קשורי' כגוונא דפי' לא הוי' שמירה מעליא אבל אי צררן והפשילן לפניו כה"ג בדרך הויא שמירה מעליא דהוי כמו בידו כיון שהם לפניו דרואה ומסתכל וממשמשם בכל עת ולישנא דהפשלה הכי משמע שהוא תולה לאחריו הסודר שהמעות קשורים בו כמו שפי' רש"י ז"ל צררן בסודרו והפשילן לאחוריו דהר"ן ז"ל פי' בסדינו והיינו משום שהוא מעוטף בו ולפי' רש"י ז"ל אם אין הסודר קשו' באזורו, מאחוריו מיד הם נופלים ואפי' שיהיה קשור אפשר שיותר קשר המעות מקשר הסודר ולא ירגיש ולהכי הוא שמירה פחותה וכן גבי סדין אפשר שיותר המעות אם הוא לפניו כה"ג הויא שמירה מעליא כדפי' דהוי כמו בידך וכמו שכתב הרא"ש ז"ל אע"פ שיהיו צרורין יהיה בידך כלומר כמו בידך שעיניך תמיד עליהם כגון צררן בסדינו התלוי לפניו בעטוף באופן שאינו נופל מעצמו ואם הוא סוד' הוא קשור באזור באופן שאינו נופל כמו מי שתולה תפילין בכיסן ביתד או במסמר שהוא בטוח שלא יפלו מעצמן שהן תלוין בו וכן כל לשון הפשלה הויא כה"ג כדתנן בי"ט פ' המביא וכן המוליך את התבן לא יפשיל הקופה לאחוריו ופי', רש"י ז"ל דגנאי י"ט הוא שנראה כמתכוין למלאכה רבה או להוליך למקום רחוק כדרך חול ע"כ והיינו כשהקופה תלויה מאחוריו והוא אוחז בידו במקל שבאזני הקופה או בחבל הקשור בה או שהחבל הקשור בה קשורה באיזורה דכי האי גוונא יכול להוליכה למקום אחר וכן הא דתניא ריש פר' כיצד הרגל היתה קופתו מופשל' מאחוריו ופשטה צוארה ואכלה ממנו והיינו שהקופ' מופשלת מאחוריו ונאחז' באיזורו או במקל שבידו וכיוצ' בזה שיכול' הבהמ' לאכול ממנה והיא מכבידה עצמה על הקופ' כשהיא קופצת כדא' התם בקופצת ואם כן הפשילן לאחוריו דמתניתי' דשומרים הויא כה"ג כדפי' לעיל ונראה כי לפי מה שכתבתי ולפי מה שאמר הרב ז"ל או קשורים כראוי על בטנו מכנג' פניו שאם הניח בחיקו כיס או סודר קשור במעות צריך שהסדו' יהיה קשור באיזורו בחלוקו שלא יפלו אם יהיה איזורו רפוי ובלאו הכי לא הויא שמירה מעלייתא אבל אם מניח הסודר תוך מלבושו שעושין בו כעין כיס נראה דהויא שמירה מעלייתא וכמו שנראה מלשון הרב ז"ל בפי' המשנה שכתב כמו כן אם נתן הכספים במלבושו שעושין בו כמין כיס וכו' הוי פושע וכו' ע"כ והיינו כשהוא בבית אבל כשהוא בדרך הויא שמיר' זו כשמירה שכנגד בטנו כמו שהשוה הרב ז"ל שמירות אלו בלשון זה ובמה שכתבתי נסתלקו דברי הדיין שכתב ואני לא כן אדמה על מה שהבאתי ראיה מלשון הרב ז"ל וכל מה שכתב אחר כך לדחות מה שכתבתי שהיה חייב אף על פי שכתב לו קומישיון לארגא דחיות בעלמ' ואינו צריך להשיב עליהן חתמו בו ב' חכמים ידועים המבי"ט: שמג ראובן התובע שתובע מב"ד שבעירו שיכופו את שמעון שבעי' אחרת שיש לראובן תביעה עליו שיבוא לדון פה בעירו שהוא ב"ד גדול מב"ד שבעיר שמעון נראה שאין ב"ד גדול שבעיר יכולין לכוף את שמעון לבוא פה כיון שיש ב"ד קבוע בעירו כדאמ' ס"פ ז' כי אתא רב דימי וכו' אר' יוחנן אחד או לדון כאן ואחד אומר נלך למקום הוועד כופין אותו וכו' אמר לפניו רבי אלעזר מי שנשה בחבירו מנה יוציא מנה על מנה אלא כופין אותו ודן בעירו אתמר נמי אמר רב ספרא א"ר יוחנן שנים שנתעצמו כו' כופין אותו ודן בעירו ואם הוצרך דבר לשאול וכו' אמר אמימר הלכתא כופין אותו וילך למקום הוועד והא אמר רבי אליעזר כופין אותו ודן בעירו ויהיב טעמ' למלת' כדאמ' לעיל ה"מ היכא דקאמר לוה למלוה אבל מלוה ללוה עבד לוה לאיש מלוה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ספ"י מה"ס וכתב שכן הדין בזמן הזה אם אמר המלוה נלך למקום פלוני לפלוני הגדול ונדון לפניו כופין את הלוה ויש מי שכתב דדוקא המלוה הוא דאמר הכי משום טעמא דעבד לוה כו' אבל בשאר תביעות אין תובע יכול לכוף הנתבע ללכת לב"ד גדול כיון שיש ב"ד קבוע בעירו ואפילו לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב וכן אם טוען זה שהזיקו או גזלו וכן כל כיוצא בזה היינו כשיש שם עדים או ראיה אבל טענה ריקנית אין מחייבין את הנטען לצאת כלל וכו' והכא בנ"ד אין עדים וראיה למה שהוא טוען ואפילו שהיה ראיה ואפילו במלוה דאמרינן דכופין את הלוה נראה דהיינו כששניהם עומדים בעיר אחד דכמו שלוה טורח ועולה ומוציא הוצאות כמו כן המלוה הנושה אותו טורח ועולה עמו מעירו לב"ד הגדול ומוצי' הוצאות אבל שיוכל מלוה שבעיר הזאת שיש בה ב"ד גדול לכוף את הלוה שדר בעיר אחרת שיש שם ב"ד קבוע אלא שאינו גדול או מומחה כמו זה אינו נראה: אמנם פירשו בשאלה זו כי שמעון הנז' בשאלה הוא גדול שבעירו בחכמה ובמעלה וטוען ראובן כי לא יוכל לדון עמו בעירו ולא יהיו דבריו נשמעים ונר' מסברא שיש לו דין בזה ומצאתי סמך וראיה לסברא זו בס' התשב"ץ אשר הוא מיוחס למהר"ם ז"ל שכתב בשאלה על א' שהזמינוהו לדין גדולי העיר ופרנסיה אשר כל דברי העיר נחת' על פיהם והנדון או' איך אדון בעיר הזאת והלא אימתכ' מוטל' על הדיינים וגם טענותי יסתמו בפניכם אמרתי כי טוב הדבר על הדיינים ועל הנידונים שילכו במקום הסמוך וכיוצ' בזה ראיתי את זקיני ר"י ז"ל שהתיר לנדיב רבי אלעזר שלא לבוא לב"ד עם הנדיב רבי אברהם בטרוייש מפני שהיה ראש העיר וכולם נשמעים אליו ורבי' שמשון בר' אברהם התיר לחתנו רבי שמעון הדר בטרוייא שלא לבוא לב"ד בטרוייש מפני כיוצ' בזה וגם כר' יהודה מפני שעשה כן לה"ר יום טוב בן הנדיב רבי אליעזר ומזקני אתבונן ומהם אלמד כי טובה צפרנם של ראשונים וכן כדי שיצא הדין לאמתו ואיש עמי"ב ע"כ וחתום שמואל בר' הרב רבי אלחנן וא"כ נדון זה גם כן הוא כיוצא בו ועדיף מניה דהתם משמע דאפילו שניהם בעיר אחד לא ידונו שם נאם המבי"ט: שאלה שדמ ראובן שדך בתו עם בנו של שמעון והתנו ביניהם שיהיה מחוייב ראובן לזון אותם זמן שתי נשים רצופים סמוך על שלחנו מזמן החופה ואילך וכשהגיע זמן הנישואין נתן ראובן לשמעון כ"ה פרחים ממעות הנדוניא להוצאת הנשואין ונעשה שם החופה בבית שמעון ובעל החתן בעילה של מצוה ופירש כדרך כל הארץ ואחר שעברו ימי החופה לקח ראובן חתנו ובתו והוליכם לביתו ועמדו שם ג' חדשים ובאלו ג' חדשים לא בא אליה כי הנערה היתה סוררת ומורדת מתשמיש ולא היתה נשמעת אליו אלא אדרבה היתה בורחת ונחבאת אל הכלים ואביה ואמה היו מכים אות' בכל עת ובכל שעה ומדברים על לב הנערה דברי רצוי ופיוס ולא היו מועילים עמה שתשמע אליו בשום ענין וגם היה קטטה ביניה' מצד המזונות ועתה בנו של שמעון בראות הדבר הקשה הזה הואיל ליסע משם מבית חמיו וליקח בית בפני עצמו ואולי בשינוי מקומה תשנה מרדה ילמדנו רבינו הדין עם מי לכל הפרטי' בין מענין מזונות אם ידור בפני עצמו ואביה יתן לו מזונות שתי שנים לפחות כפי ברכת הבית בין מפני מרדה אם לא תרצה לבא או אם תבא ולא תרצה לשמוע לו אם הוא כאומרת מאיס עלי ותטול בלאותיה וכו' והכ"ה פרחים שנתן לאבי החתן להוצאת הנישואין תפסיד אותם ותתגרש מיד מאחר שהבעל רוצה לגרש ואם היא אינה רוצה להתגרש אם מתירין אותו לינשא יבא דבר המורה מפורסם על כל חלק וחלק ושכרו כפול: תשובה לא הוזכר בגמרא ולא במפרשים אלא ב' מיני מורדת מאיס עלי ובעינ' ליה וכו' לענין גט ולענין ממון ויש מורדת אחרת שאינ' אומר' מאיס עלי ולא בעינא ליה אלא שמואס' תשמיש בין מזה בין מאחר ולא בא למנין ענין זה דאפילו מיעוטא נשי כי הני ליכא דיצרה של אשה גדולה משל איש ורוצה אשה בקב תפלות וכו' ועכ"ז נ"ל דבכ"הג בנ"ד שאומרי' שהיא קטנה לא דיינינן לה כי הני מורדות דלא מ"ע קאמרה ולא בעינא ליה וכו' ומשום דנצטערה בהשרת בתולים בקטנותה היא מורדת מן התשמיש בין מזה בין מאחר שחושבת שלעולם תצטער ואינה שומעת לקול מלחש באזנה שלא תצטער להבא וליכ' בה נמי טעמא דשמא עיניה נתנה באחר כמו שכתבו המפרשים במאיס עלי ולא דיינינן לה כמורדת בהפסדת נדוניא דקטנה לאו בת עונשין וכמו שכתב הרב פ"י ועוד דקטנה שנתארסה בין היא בין אביה יכולין לעכב שלא תנשא עד שתגדיל ותעשה נערה כדאיתא פ' אעפ"י וכיון דארוסה הויא בכלל מורדת כשהגיע זמנה לינשא כדתני' א' ארוסה וא' נשואה קטנה דליתא בכלל מורדת בארוס' כשהגיע זמן לינשא שיכולין לעכב ליתא נמי בנשואה לאו בת עונשין הוא ואפשר דנערה נמי לא דיינינן לה בדינא דמורדת עד שתבגר מפני שמצטערת בדמים מה שאין כן בבוגרת דאין לה טענת דמים ועוד דנערה דתבעוה לנישואין נותנין לה י"ב חדש מיום שתבעה וכשיגיע זמן ולא תנשא הויא מורדת והרי היא בוגרת מכמה חדשים וא"כ ליכא מורדת בנערה ארוסה עד שתבגר וה"נ נימא דליתא מורדת בנערה נשואה ואפשר דנערה כיון שנשאת ומרדה מונין לה י"ב חדש מזמן שמרדה משום דרוב הי"ב היא כבר בוגרת אבל קטנה אפי'