מבי"ט חלק א קצב

ומה שמגיע לה בירוש' שהוא רביע כל נכסיו שהמשודך תובע זה המותר מעכשיו והאפוטרופוס טוען שאין לו אלא מה שקצב לה אביה ואף אם יהיה לה רביע כל הנכסים לא תקח עתה כי אם מה שקצב לה אביה והשאר יהיה מונח עד שיגדלו הבנות ויתנו להן כפי מה שנטלה זאת ואם ישאר אחר שתטול האלמנה כתובתה יחלוקו בין ארבעתן בשוה: ואני אומר כי יש לו למשודך זכות יותר ממה שהוא תובע והוא מה שקצב אבי הבת לבתו שהיא זוכה בו משום מתנה ובכל שאר נכסיו יש לה רביע מדין ירושה והוי כמו שנתן מתנה לא' מבניו לאחר פטירתו שנוטל אותה יתר על חלקו וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה על ראובן שכתב לא' שטר שנתן לו ק"ק זוזים לאחר פטירתו מחמת ירושה דמסתברא שאין לו אלא הק"ק זוז או חלק ירושתו שאם רצה האב ליתנם יתר על חלקו למה כתב לו מחמת ירושה ע"כ משמע בהדיא שאם כתב לו בלשון מתנה שיטול המתנה יתר על חלקו והכא נמי לא שנא ותשובה זו הביא' בב"י בח"מ סימן רפ"א ולא תימא דוקא התם דכתב בשטר שנותן לו ק"ק זוז לאחר פטירתו אבל הכא שכתב שנתחייב לתת לבתו הסך הנז' בנדוניא ומת קודם שיתן וקודם שהגיע הזמן הקצוב ביניהם לא תחול המתנה דלא היא דכיון דנטל קנין מעכשיו לתת הרי המתנה חלה מעכשיו לכשיגיע הזמן ובפ"ח מהלכות זכיה כתב מ"מ ובקנין ויטול לאו קנין דברים הוא ויש מן הגדולים שאמרו דאפי' באתן לך כך וכך לא מיקרי קנין דברים ועיקר עכ"ל הרשב"א ז"ל וצ"ע באתן לך וכו' עיין שם ועיין במאירי פ"ק דקידושין בתשובת רי"ף ואפילו שמת קודם הגעת הזמן נתחייבו נכסיו לפרעון מתנה זו בכח הקנין דבגדולה מזו שהיא בלא קנין קני כה"ג שנתחייב לתת כדתנן פ' הנושא הפוסק מעות לחתנו ופשט לו הרגל וכו' וכתב רש"י ז"ל לשון בזמן וכו' והר"ן ז"ל כתב תלו אותי על עץ ואין לי מה ליתן והראב"ד ז"ל כתב שמת או שהלך למ"ה ואין שם נכסים כלל שאם היו שם נכסי' כיון דבדברים הנקנין באמירה הן גובין לו מנכסיו ע"כ והרשב"א ז"ל כתב והוא שלא הניח נכסים כאן אבל כשיש לו נכסים יורדים לנכסיו ונותנים לזה לפי שהן דברים הנקנין באמירה כמו שהביא במ"מ פ' כ"ג מהלכות אישות הרי שאפילו בלא קנין נתחייבו נכסיו אפי' מת כפי' הר"אבד דשאר הפי' דמפרשי על פשט לו את הרגל לא פליגי אלא במשמעות לישנא דפשט לו את הרגל לא בדינא דכוכ' פשט לו את הרגל הוא שאין לו במה לפרוע או שאינו מצוי לתבוע ממנו שמת או שהלך למ"ה והרמב"ם ז"ל שכתב שהלך למדינה אחרת ה"ה אם מת אלא דלישנא דפשט לו את הרגל משמע טפי שסלד לו ולא שמת ואם כן לענין דינא אם מת ג"כ לכ"ע הוי דינא דמתניתין הכי דכיון דהוו דברים הנקנין באמירה יורדין לנכסיו כיון שפסק ליתן כשיכנוס דומיא דנ"ד וכדתנן נמי פ' הנושא הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו אמרו חכמים יכול הוא שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשי ליתן ובנ"ד דאיכא קנין הוי טפי מאמירה בשעת קידושין דהוו דברים הנקנין באמירה כלו' דלא בעי' קנין הא איכא קנין פשיטא דקני אפילו בלא קידושין וממשעבדי נמי קני דהא ניתן ליכתב וכדאמ' פר' האשה דאף על גב דמתניתין דהפוסק מעות ופשט לו את הרגל מיירי בקדשה היינו לאשמועינן דינא דיכולה היא לומר או כנוס או פטור לי בגט אבל לענין חיוב ממה שפסק עליו כיון שנטל קנין אפילו בלא קידושין נמי חייב ואפילו מת יגבו מנכסיו: ומצאתי תשובה להריב"ש ז"ל סימן קכט על מי ששדך בתו ונדר לתת לו עם בתו סך ידוע וקבל קידושין ומת אבי הבת וכת' שאם כששדך ראובן את בתו ללוי ונדר לו כך וכך נשתעבד בזה קנין הדבר פשוט שגובה לוי מנכסי ראובן ואפילו מן המשועבדין וכו' ואם לא קנו היינו דרב גדל דעמדו קדשו קנו דהן הן הדברים הנקני' באמירה וכו' והביא לשון הרשב"א ז"ל שהבאתי למעלה דאם יש לו יורדין לנכסיו דלענין דינא אין חילוק וכתב בסוף התשובה כללא דמילתא בנדון זה אם קנו מידו חייבים להשלים מנכסיו ואפילו ממשעבדי וכו' ואם לא קנו מידו אם קדשו מיד בשעת השידוכין או שהזכירו התנאים ההם בשעת הקידושים כבר נתחייבו שניהם באותם תנאים באמירה בעלמא ע"כ משמע בהדיא דאם קנו מידו אפילו שלא בשידוכין בלא קידושין גבי ממשעבדי דכשלא קנו מידו הוא דכתב דבעי קידושי' מיד או שהזכירו התנאים וכו' ויצא לנו מכל זה דשטר זה שנכתב ביניהם בקנין הוא קיים משום מתנה וכשמת היא יורשת בכל שאר נכסי אביה כשאר הבנות ועתה נבוא להשיב לפרטי חלוקות השאלה אחד לא' ראשונה אם האפוטרופוס יש לאל ידו כפי הדין להשיא את המשודכת קודם הזמן אשר קבע אביה נראה מלשון הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות אישות כשהיתה מבת עשר ולמעלה אם נתקדשה לדעתה הרי זו מקודשת למיאון אעפ"י שלא השיאוה אמה או אחיה והכא בנ"ד דאין לה אב ואחים כיון אית לה אפוטרו' דאפטרופו' הוא במקום אב ואחים וכ"ש אם יראה לב"ד שהוא טוב לה שלא תשב עם צרת אמה שתנשא לכתחלה וכ"ש ששדכה אביה בקטנותה וקצב לה זמן הנישואין בקטנות' כפי מה שבא בשאלו דפשוט' היכולים להשיאה מדעת' אפילו קודם הזמן שקבע לה אביה ובעינן דעתה ודעת האפוטרופוס שהיא במקום אביה וכדאמרינן גבי מתניתין דנותנין לבתולה י"ב חדש פ' אעפ"י אר' זירא תנא קטנה בין היא בין אביה יכולין לעכב כלומר שלא תנשא עד שתגדיל בשלמא איהו מציא מעכבא דאמרה לא יכילנא בבעל אלא אביה אי איהי ניחא לה אביה מאי נפקא ליה מינה סבר השתא לא ידעה ולמחר מימרדה ואתיא ונפלה עילוא פי' ואצטריך לתקן לה תכשיטין אחרים ובאפוטרופוס נמי איכא כי האי טעמא שיצטרך לטרוח לחדש לה התכשיטין שכלו ממה שנשא' לה: שנית אם יש לאל ידו להשיא כיצד יתנהג בנתינ' הנדוניי' אם יתן לה מה שקצב אבי' ולא יות' עד יגדלו הבנו' ויגיעו לפרקן כו' נר' שכוונ' האפוטרו' הוא שיזונו את הבנו' עד שיגיעו לפרקן ואינו כן דתנן פ' יש נוחלין הניח בנות גדולו' וקטנות וכו' אין הקטנות ניזונות ע"י הגדולות אלא חולקות בשוה דבמקום שהן יורשות כל הנכסים ליכא תנאי כתוב' דבנן נוקבן די יהוו ליכי מנאי כו' כמו שפי' רש"י ז"ל במתני' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל סוף פי"ט דחולקו' בשוה ומה שכתב בא"ה סוף סי' קי"ג דאם נישאו גדולות אחר מיתת אביהן מן האמצע ישאו גם הקטנות ואח"כ יחלוקו היינו שנישאו מהאמצע ממה שירשו כולן בשו' אבל הכא בנ"ד זו המשודכ' נוטלת מתנה שנתן לה אביה כמו שכתבתי למעלה ובמה שנשאר הן חולקות בשוה ומזונות האלמנה וכתובתה כולן חייבות בה מפני שהיא בעלת חוב דאביהן: ולענין אם יתן לה האפוטרופוס עתה כשישאנה כל מה שמגיע לה בירושה שהוא רביע הנכסים מלבד התש"ן שנתן לה אביה נראה לי שלא יתן לה עתה כי אם התש"ן שהם לה מתנה ומה שהוא משום ירושה שהוא רביע הנכסים לא יתן לה עד שתגדיל שכיון שנעשה אפוטרופוס אין בידו למסור הנכסים ליתומי' עד שיגדילו וכמו שכתבו כל הפוסקים כשיגדלו היתומים נותן להם ממון מורישן ואינו צריך לעשות להם חשבונות וכו' ואפילו שתנשא בת זו נראה דאין בעלה יכול לומר אין אפוטרופוס טוב ממני שאני אתחייב באחריותם בנצ"ב ואפילו תרצה היא דכיון שהיא קטנה עדיין רשות האפוטרפוס על נכסיה ויש ראיה לזה ממה ששנינו פ' מציאת האשה המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן בעלי עלי יעשה שליש מה שהושלש בידו דברי רבי מאיר ופסק רב נחמן כר' מאיר דאמר מלה"ד וקי"ל כותיה בדיניה ולא משכחת לה שיהא הרשות בידה אלא בגדולה מן הנישואין אבל קטנה אפילו מן הנישואין לא וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ס"פ עשרי' והכא נמי באפוטרופוס אפילו מנוהו בב"ד דליכא טעמ' דמצוה לקיים דברי המת הרי ענו אותו שיהיו כל הנכסים בידו עד שיגדילו היתומות ויעשה מה שהושלש בידו ולא ימסור הנכסים עד שתהיה גדולה ואינה יכולה לומר נאמן בעלי עלי וכן כתב הרי"ף ס"פ מציאת האשה ש"מ אין מעשה קטנה כלום בין במקום שליש בין במקו' אפוטרופוס וכן הלכתא ע"כ וכשתגדיל יתן לה רביע שאר כל הנכסים לבד מה שתפסה האלמנה למזונות או לכתובה שאין יכולין להוצי' מידה וכשתצטרך למזונות כשתכלה מה שיש בידה למזונות אז תתן זו רביע המזונות הצריכין לה וכן אם יחסר ממה שיש בידה לתשלו' כתובתה לגבות כתובתה תתן היא רביע ממה שחסר לתשלום כתובתה אחר שיעמדו בדין ותשבע. נאם המבי"ט: שכב אחר שראה אפוטרופוס היתום מה שנפסק סימן ש"ז טוען כי מלשון הנפט' שאמר יש לו בנכסי כך פרחים זהב שמשמעות אלו הדברים הם בתורת חוב או פקדון ושהדבר היה ידוע לאמו וקרוביו שלא היה חייב לו שום דבר ואפילו לוי עצמו היה מודה בכך ושאם היה הדבר החייוב מה שלא היה יודע לוי והוא מצד אביו של לוי או אחד מבני משפחתו של לוי שהיו בידו של נפטר נכסים של אח' מהם והיו נוגעים ללוי הרי יש לו ללוי אח אחר והיה לו להזכירו ולשתפו בנכסים אליו ואני אומר שגם שלוי יודה שלא היה חייב לו שום דבר והחיוב יהיה מצד אחר כמו שטען האפוטרופוס אין קושי' ממה שלא הזכי' את אחיו כי אולי צוה ממי שהיה לו חיו' עליו שיתן לזה ולא לאחיו או אולי הטיב או נתן הוא כבר בחייו לאחיו כנגד מה שצוה לתת לזה ואם כן אין צריך להטיל חרם בענין זה שיגלו האמת כי גם שהם יאמרו שלא היה חיי' לו שום דבר אפשר שהם אינם יודעים והוא יודע כמו שנז': עוד טען שכיון שלא היה אפשר שיהיה דרך חוב אלא שהיה מתחייב דרך מתנה במה שלא היה חייב שהיה צריך לומר בפי' שהיה זה דרך מתנה או שהיה אומר מודה אני ולא לומר לשון מסופק ואני אומר שכבר היה אפשר להיות דרך חוב כמו שכתבתי אבל אפי' שנאמר שהיה דרך מתנה אע"פ שלא אמר בפי' לשון מתנה דיינינן ליה כלשון מתנה דלא גרע לשון יש לו דבנכסי מלשון יטול או יחזיק או יזכה או יקנה דאמרי' פ' מי שמת דכולהו לשון מתנה אע"פ שלא הזכיר לשון מתנה ואע"פ שאמר לשון שנרא' שהוא חייב לו שאמר יש לו בנכסי כשהוא ידוע שאינו חייב לו כנדון דידן לדעת האפוטרופוס דיינינן ליה כלשון מתנה וכדתנן בגיטין פ' השולח האו' נתתי שדה פלו' לפלוני נתתיה לו הרי היא שלו וכו' וא"ר יוחנן וכולן בשטר ושדה זו הוא ידוע שהיא שלו ואעפ"כ אם אמר הרי היא שלו שנר' שהוא מודה שהיתה שלו דיינינן ליה לשון מתנה ומה שאמר רבי יוחנן וכולן בשטר היינו בבריא אבל בש"מ דבריו ככתובין וכמסורין דמו ולישנא בנ"ד שאמר יש לו בנכסי הוי כלישנא דהרי היא שלו גבי שדה וכי היכי דהתם דיינינן ליה לשון מתנה הכי נמי הכא: עוד יש ראיה ללשון זה שיהיה נדון בלשון מתנה מדאמרי' פ' הנושא בכתובות האומר לחבירו חייב אני לך מנה ר' יוחנן אמר חייב ור"ל אמר פטור ואסיקנא הב"ע כגון דאמר אני חייב בשטר וכ"ב הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' מכירה אעפ"י שלא אמר לו אתם עדי הוא הואיל ואמר בשטר הוי כמי שאמר הוו עלי עדים וחייב לשלם אע"פ ששניהם מודים והעדים יודעים שלא היה לו אצלו כלום שהרי חייב עצמו וכו' הרי שאנו דנים לשון הריני חייב לך מנה בלשון מתנה אעפ"י שמשמעותו היה שהיה חייב לו דרך הלוואה או חוב דבש"מ אינו צריך לומר בשטר דדבריו ככתובין דמו וכ"ש בנ"ד שאמר יש לו בנכסי: עוד יש ראיה ממה שאמר פ' יש נוחלין מי שאמרו לו בשעת מיתתו נכסיך למי הן שמא לפלו' ואמר להן אלא למי ראויה