מבי"ט חלק א קצא

הוי וכו' משמע בהדיא דבסתמא מאן דמכחיש לחבירו וקאמר דלא עמד בדין משתבע דלא עמד בדין ולא נתחייב דהא קאמ' ונשבע והוד' משמע דחייב שבועה וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב חבלת בי וכו' והוא אומר לא חבלתי ולא העמדתני בדין וכו' חייב שבועת היסת והא בכלל חבלה נמי איכא תלת מילי דהוו ממונא מעיקרא ובכולהו קאמ' דחיי' שבוע' ועוד דכתב נמי וכן כל כיוצא בזה לאתויי מילי דליכא בהו אלא ממונא לחוד דחייב שבועה וכן משמע נמי ממתני' דפ"ק דמכות דתנן מעידים אנו באיש פלו' שנגמ' דינו בב"ד של פלו' ופלו' ופלו' עדיו הרי זה יהרג ואי בדיני נפשו' דאזלי' בהו לקול' אמרי' יהרג כ"ש בממונא דאם או' ב' עדי' נגמ' הדין בב"ד פלו' שראובן חייב מנה לשמעון שיהיה חיי' לפרוע לו ואי הוי עד א' יחייבוהו שבועה וכל ששנים מחייבים אותו ממון א' מחייבו שבועה וכל שאח' מחייבו שבועת התורה התובע עצמו מחייבו שבועת היסת כיון שהוא תובע בודאי נתחייבת לי בב"ד פלו' ואי מודה שמעון במקצת שאומר לא חייבוני ב"ד אלא כך הוה מוד' מקצ' הטענ' וישבע מדאוריי' נאם הצעי' מבי"ט: שיט באת לפני אשה א' שמכרה בית א' מנדונייתא ברשות בעלה ובא ב"ח של בעלה ועכב דמי המכירה ביד הקונה על מה שחייב לו בעלה והלך לפני חכם מפורסם בדור ואמר שבדין עכב והוציאו מן הקונה קצת דמי המכירה לקצת החוב וחזרו לתבוע ממנו שארית החוב ועל זה צעקה האשה ובא הב"ח לפני ואמרתי לו שלא היה לו שום זכות לתבוע מדמי הבית הנז' כיון שהיא לא נתחייב' כלל בחוב זה וגם הוא לא היה יכול לשעב' על חובו כי אם קרקעותיו ונכסיו ולא קרקעו' ונכסי אשתו גם כי אינו כתוב בשטר אלא סתם ששיעב' לו מטלטלי אגב מקרקעי שהם נכסיו לא נכסי נדוניית אשתו והלך לו וחזר בשם החכם יצ"ו לומר כי מצד הזכות שיש לבעל בפירו' נצ"ב היה יכול הב"ח לטרוף מן הקונה ותמהתי על זה כי אין לבעל שום זכות בנכסי אשתו לפרו' חובותיו ומפני שהיה ראוי לחוש לדבריו בדקתי ומצאתי בספרים מה שנראה לי קודם שאין הב"ח של הבעל יכול לטרוף מנכסי נדונייתה ואפי' מן הפירו' שיש לו בהם זכות בנכסי אשתו שהרי אם מכר בעל בנצ"ב מכרו בטל כדאמ' בגמ' פ' חזקת וכדתניא פ' אלמנה לכ"ג המכנס' שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור כו' וכדאמר בירוש' העושה שדהו אפותיקי לאשה בכתובתה ולבעל חוב בחובו ומכרה הרי זו מכורה והלוקח יחוש לעצמו רשב"ג אומר לאשה בכתובתה אינה מכירה שלא עלתה על דעתו שתהא האשה מחזרת על בתי דינין וכ"ש הכא בשום שהכניסה לו וכן פס' הרמב"ם ז"ל פכ"ב מהלכות אישות ופ"ל מהלכות מכירה דבקרקעות מכרו בטל וכיון שמכירתו בטל' כ"ש שעבודו ובנ"ד אפי' שעבוד לא היה בנכסי אשתו אלא בנכסיו ואפילו לדעת הרא"ש ז"ל שיש לו סברא הפוכ' בזה סי' ב' כי במטלטלי' מכרו בטל ובקרקעות מכרו קיים עד שעת טירפא כדעת הרי"ף ור"י היינו כשמכר' ובנ"ד לא מכר ולא שעב' כדאמר ומאיזה כח יבא ב"ח לטרוף מהפירות שאפי' מכר הפירות בפי' כתב הרמב"ם ז"ל פ' כ"ב בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה כלום מפני שלא התקינו פירות לאיש אלא כדי להרויח בהוצאת הבית כו' ואפי' בנכסי צאן ברזל כיון שמכרו בטל כדאמר ואין לו בהם אלא פירות לדעת הרמב"ם ז"ל אם מכר לפירות ג"כ לא עשה כלום מאותו הטעם עצמו נצ"ב ובפ"ל מהל' מכירה הביא הרב מ"מ מה שכתב הרשב"א ז"ל שאם מכר הבעל לפירות בלבד הרשות בידו כו' ואפי' לדעתו היינו כשמכר כבר והכא בנ"ד לא מכר ולא שיעבד אדרבה מחל אותם לאשתו שנתן לה רשות כשתמכור הבית לעצמה: ואפי' שלא היה מוכר הפירות לאחרים אלא היו מצויים בעין אם בא ב"ח לגבות מהם היא קודמת למזונותיה דאע"ג דב"ח קודם למזונות האשה היינו בנכסי בעלה לא בפירות נכסיה ואשאל מהחכם נר"ו באיזה דרך יזכה הב"ח לטרוף מן הלוקח פירות הבעל על חובו והם שכירות הבית שאם הוא בא לתובע' בזמן המכירה כנ"ד אין לו לבעל שום פרי דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף כל חדש ואם בא בסוף כל חדש הלוקח אומר לו כבר תפסתי דמי השכירות שנעשו מטלטלים עתה על מה שחייב לי שמכרו לי גופ' ופירות דדמי שכירות קרקע על זמן שעבר הם כמטלטלים וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ה מהל' טוען שמודה שכירות שעבר חייב שבו' דאורייתא וכתב הרב מ"מ ששכירות קרקע אחר הזמן חוב גמור הוא ע"כ וא"כ לא נשאר מקום לב"ח לגבות מן הלוקח. עוד יש לי ראיה שאין שום זכות לב"ח לטרוף מפירות שמכר הבעל כי הכא שנתן לה רשות שתמכור הבית והיא מדין נכסי לך ואחריך לפלו' מת ראשון קנה שני באיש ואשתו דפירות לבעל בחייו וגוף הקרקע לאשה וכתב מנכסים אלו אין מגבין להם כלום אפילו עשאן אפותיקי או שיחדן לאשתו בכתובתה אינם גובים מנכסים אלו כלום והרי הן של שני ע"כ ונ"ל דה"ה אם הקדי' הראשון בחייו ונתן הנכסים לשני וקיים דברי הנותן דאין הב"ח והאשה גובין מהם והכא נמי בנ"ד שנתן הפירות לאשתו לא יגבה מהם כלום אלא א"כ יתברר שיש לה שום תנאי עם בעלה שתתן לו קצת מדמי הבית ואפילו שנחלק בין נתן למת התם במת הוא אפילו עשה אותן אפותיקי ובנתן כשלא עשה אפותיקי ולא שיעבד כי הכא פשיטא שלא יטרוף ולא תימא דדוקא באחריך לפלו' דאחריך מקפיד דאדרב' כ"ש הוא אם ראשון שאם מכר או נתן אין אחריך מוציא מיד הלוקח ואפילו הכי כשלא מכר אפילו עשאו אפותיקי אין ב"ח ולא אשה גובים מהם כ"ש בעל שאם מכר או נתן מכרו בטל ואפילו למ"ד אין מכרו בטל מיד בשעת גביה מיהא מוציאה מיד הלקוחות דפשיטא דאם שעבד הוא נכסי אשתו לאחר ומת או נתן זכות הפירות לאשתו כי הכא דאין ב"ח גובה מן הפירות עוד מצאתי ראיה ברורה והוא נ"ד ממש שכת' בעל התרומות בשם ה"ר יהוד' ברצלוני ז"ל שבקרקע שהמכ' בטל מיד אם הבעל קבלו באלף והוקר ועמד על אלפי' אין ב"ח המלוה יכול לומר תנו לי אותו מותר שהוא של ב"ח הלוה כדקי"ל דאם הותירו הותירו לו משום דדלמא כשתתאלמן או תתגרש לא יהיה שוה כ"כ כמו ששוה עכשיו ואם אמר הבו לי מיהא פירי דאית ליה ללוה בההוא ארע' לא צייתי' ליה וכן כתב ה"ר לוי משום דבעינן רווחא ביתא וליכא שהרי הוציא המעות שלוה ולא ישתכר מהם עכ"ל כמו שהביא בב"י סי' קי"א בטור ח"מ הא קמן דאין ב"ח של בעל גובה מפירות נכסי צ"ב של אשתו אפילו הם מצויין בעין מבלי שעבוד ומכירה וכ"ש הכא שנתן רשות לאשתו שתמכר' שאין ב"ח גובה מהם כדאמ' לעיל ומכאן ראיה כי מה שכתב הרמב"ם ז"ל בעל שמכר לפירות לא עשה ולא כלום דלאו דוקא בנ"מ משום ריוח ביתא דבנצ"ב נמי איתא לטעמא גופה וכמו שכתבתי למעלה נאם המבי"ט: שאלה שכ ראובן ושמעון היו שותפים ולוי אחי ראובן נתקוטט עם שמעון שותף אחיו ובקש מראובן אחיו שיחלו' שותפותו עם שמעון והיה ראובן דוחה אותו מיום אל יום עד שראה שלוי אחיו היה כועס עליו ואמר לו כי קודם שיצא מן המדינה יחלוק עם שמעון ואז קבל לוי נזירו' שמשון בכל תנאיו שלא ידבר עם אחיו לעולם אם לא יחלוק השותפות עם שמעון קוד' שיצא מן המדינה ונאנס ראובן מצד המגפה לצאת מן העי' קודם שיחלוק ואחר כך חלק יודיענו מורינו אם חל הנזירות על לוי אם לא: תשובה נזירות זה קבלו בלשון שבועה ויש כמה פוסקים שסוברים דנדר בלשון שבועה לאו כלום הוא והכא בלשון שבועה הוא שאמר שלא ידבר ולא אמר אם אדבר וכבר כתבתי בארוכה על זה כמה שנים בראיו' שאפילו נזירות שמשון הוי בכלל נדר לענין זה וכן יש צד אחד למצוא היתר לנזירות זה בבלי התרה אם הוא מתחרט וביטול נזירות זה גורם למצו' וקיומו גורם לעביר' ולקטטה ומשוינן ליה להאי נדר כנדר טעות ולא בעי היתר אלא מדרבנן אי הוה נזירות לחודיה והשתא דהוי נזירות שמשון דליתיה בשאלה שרינן ליה בלא התרה כיון שהוא כעין טעות ועל אלו השני טעמים סמכתי בכיוצא בזה כמו שכתוב אצלו בתשובה בארוכה והרוצה לעמוד על עיקרן של דברים יראה תשובתי בארוכה והנראה לי כתבתי נאם המבי"ט: שאלה שכא ראובן שדך בתו לשמעון בקנין ושבועה וכתבו שטר ביניהם מכל התנאי' שהתנו ביניה' וקבעו זמן הכנסת החופה וקצבו סך הנדוניי' והתוספ' והנה מקצ' טופס שטר השדוכי' הנז' כתוב בדף השני ויהי בתוך הזמן נפט' ראובן וחיי' לרבנן ולכל יש' שבק ובן אין לו רק שלש בנות קטנות והאלמנ' מלבד הבת המשודכת מאם אחר' שנפטר' והאיש ראובן בשע' פטירתו לא צוה ולא מנה אפוטרופ' והוצרכו ב"ד למנו' אפוטרופ' על הבנו' ועל כל נכסי עזבונו הנמצ' אחריו: ועתה רוצ' האפוטרופס להשיא את היתומה המשודכת הנז' לשמעון המשודך הנז' ולתת לה הנדוני' אשר קצב לה אבי' נ"ע בשטר השידוכי' עם היו' שהיא קטנ' בת עשר שני' ועדיין לא הגיע זמן החופ' אשר קבע אבי' אף שגם לזמן אשר קבע אביה עדיין קטנה שמה והנה כפי ערך הנכסים אשר נמצאו לראובן אחרי מותו מגיע לחלק כל אחת מהד' בנות יותר מהסך אשר קצב הנפטר בחייו למשודכ' הנז' ועתה טוען שמעון מצד משודכתו שיתנו בנדוני' כפי החל' המגיע לה עתה בין שאר הבנות ולא כפי הסך אשר קצב לה אבי' בחייו ואם יש חשש למזונו' האלמנ' ופרנסת' אם תרצ' חזון ממה שתחת ידה או יזננ' הוא רביעי' הוצאת' שהו' חיו' משודכתו והאפוטרופוס טוען שאינו רוצ' לתת לה רק הנדונייא שנתחייב אביה בחייו כפי מה שקצב לה ולא יותר ואם נשארו נכסים הלא הילדות רכות וקטנות וצריך הוצאה רבה עד יגדלו וגם מלבד זה צריך הוצאה רבה למזונות ופרנסת האלמנה כל ימי אלמנותה גם פרעון כתובתה כשתרצה לגבותה ומי יודע אם לעת ההיא ימצאו נכסים כדי שיגיע לכל אחת ואחת לשעת חופתן עד כדי החלק אשר נותנים עתה למשודכת הנז' או ימצא פחות או יתר ילמדנו רבינו הדין מפורש באר היטב על כל החלוקות הללו ראשונה אם האפטרופוס יש לאל ידו כפי הדין להשיא את המשודכת לשמעון קודם הזמן אשר קבע אביה נ"ע ואם יש לאל ידו להשיאה כיצד יתנהג בנתינת הנדוניא אם יתן לה כעת הנדוני' הקצובה שקצב אביה בלבד ולא יותר והשאר מנכסי עזבון אביה יהיה מונח ועומד עד יגדלו הבנות ויגיעו לפרקן ובעת חופתן יתן האפטרופוס לכל אחד לנדוניא לפי הערך אשר נטלה הראשונה ואם ישאר על זה השאר ההוא יהיה מונח ונשאר למזונות האלמנה ולפרעון כתובתה לגבותה ואחר שהיא תגבה כתובתה יחלוקו בין ארבעתן בשוה או דוק' המות' ההי' תהי' לשלש הקטנו' בלבד והגדול' מה שזכתה בחיי אבי' בלבד זכתה ולא יותר או אם עכשיו כלם בשוה בין ארבעתן אם האפוטרפוס יש יכול' בידו מעכשיו לחלק הכל בין הארבע בנות בשוה ע"מ שכל אחת מהן תזון מחלקה לעצמה ולאלמנה הרביע שלה גם יתחייבו ברביע פרעון כתובת האלמנה ואם מעכשיו הכל הוא בין ארבעתן אם יכול המשודך הנז' מצד המשודכת הנזכר להכריח לאפטרו' הנז' שיחלק הכל מעכשיו והיא תתחייב ברביע מכתובת האלמנה ורביע המזונת על הכל יבא הטוב ועל פיך ישק כל עמינו ושכרך כפול מן השמים: תשובה כפי המובן מן השאלה שאין הפרש בין המשודך והאפטרופוס אלא המותר שיש בין מה שקצב אבי הבת לתת לבתו