מבי"ט חלק א קצג

אם ראוי לירשן נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה ע"כ הרי לשון נכסיך למי הן ואמר הוא אלא למי יש בלשון זה שהם של פלו' שמכרם לו או היו בפקדון אצלו ומה שאמר נכסיך ר"ל שהם בחזקתך ואפי' דייני' ליה בלשון מתנה כשאינו יורשיו והוא ידוע שאינה של זה והכא נמי בלשון יש לו בנכסי' דייני' ליה לשון מתנה ואינו לשון מסופק כמו שטען האפוטרופוס ואינם צריכים להמתין עד שיגדל היתום כיון שהודה הנפטר בשעה מיתתו שהיה חייב לו או שהיה נותנם לו במתנה כפי מה שיפרש בלשון זוכה לוי בסך הנז' והארכתי להביא ראיות לטענה זו להפיק רצון האפוטרופוס שתקע עצמו בסברא ונראה שהוא בקי וידע לאפוכי בזכותא דיתמי ותע"ב ועל כל דייני ישראל אביהן של יתומים נאם המבי"ט: שכג בפרק השותפין גבי הנהו תרי אחי דפלגי חד מטייא אספלידא וכו' אצל ההוא דמקייא תרביצא וקא בני אשיתא אפומא דאספלידא א"ל קא מאפל' עלי וכו' ופי' ר"ת שמהאספליד' היה יכול לראות לשדותיו דרך התרביצא וקאמר מאפילת עלי היינו שהיה מעכבו שלא היה יכול לראות לשדותיו וכן בפ' ההיא דלקמן דאין להם חלונות וכו' והביא במרדכי פ' השותפין פי' ר"ת וכתב ומסקי' דלא מצי למימר אדור כדדיירי אבהתי ועוד ראיה לפי ר"ת דאי כפי' רש"י וכו' וכתב וכן באחין שחלקו אין להם חלונות כו' דמפ' ר"ת היינו דלא מצי למימר אדור כו' להביט מרחוק אבל וכו' ומשמע לפי' דהכא גבי אחי הוא דלא מצי למימר אבל בעלמא יכול לטעון קא מאפלת עלי כפי' ר"ת ואפי' לפי' רש"י ז"ל היינו משום דלישנא דקא מאפילת עלי לא משמע כפי' ר"ת אבל היכא דמפסיק במחיצה ומונע אותו מלהביט למרחוק נראה דמצי לטעון נאם המבי"ט: שכג בפני ב"ד של ג' באו ב' עדי' כשרי' להעי' והעידו אשר שמעו מפי ר' יעק' אבוהב שבברי וודאי יש לו בן מפנויה אשר בא עלי' פעמי' רבו' בהיות' דרה בחצירו ונתעבר' ממנו ובהיות' מעובר' מג' חדשי' יצאו מחצרו והאח' מהם הוסי' כי אמ' לו מה זה הקול אשר הוחזק כי פלו' בנך והשיב לו השבע לי ואני אספר לך הענין וספר לו כל הדברים והרבה בדברים המורים תוכן הדברים וכן העידו שתי נשים כי הוחז' זה הקול ושאלו את פיו תוכן הדב' ושלום האדון יגדיל: תשובה נר' דחולצה ולא מתיבמת שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכו' יבום דכשם שזנתה עם זה כך זינתה עם זה ובנדון זה האשה הרמוזה יודעים ומכירים יודעים דדיימא מעלמא טובא ואפי' היא שהיתה מודה שממנו הוא לאו כל כמיני' כמו שכתב הרב ז"ל כ"ש שהיא אינה מודה אדרב' היא מחזק' אותו לבעל' שנשא' לו באות' הימי' ואומרת כי היה בן שבעה לבעלה דהוה לה בספק בן ט' לראשון או בן שבעה לאחרון דמספק' מלתא ולא שדינן ליה בתר קמא כמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשוב' שהבי' מ"מ שם ולהכי חולצת ולא מתיבמת וכופי' אותו לחלוץ כיון שאינו יכול ליבם ואין לו בנכסי אחיו כי אם המותר מכתובתה: ולענין מה ששמעו ג"כ מפי ר' יעקב הנז' שהיו לו בנים בפרטוגאל אע"ג דמי שאומר שיש לו בנים נאמן כמו שכתב הרב ז"ל בתחלת פ"ג ופוטר את אשתו הרי העידו שאמר קודם שהיו לו בנים מגויה כמו שהעידו כולם כי לא נודע מקודם שהיו לו בנים אלא מפיו שאמר שהיו לו בנים מגויה והפה שאסר הוא הפה שהתיר כ"ש כי בכל העדויות מסכימים כי קודם אמר שהיה לו אשה גויה ואח"כ אמר שהיו לו בנים ממנה ואע"ג שלהתיר אשתו שלא תזקק הוא נאמן לומר יש לו בנים ולא לאוסרה לומר אין לי בני' או אין לי אחים היינו כשהו' מוחזק שיש לו אבל אם אינו מוחזק אלא על פיו כי הא שאמ' שיש לו בנים או אחים מגויה נאמין כל דבריו ואין הבנים פוטרים את אשתו ולא האחים זוקקים אותה דבנו מן הגויה לא בנו מיקרי ואחיו מאביו מן הגויה לאו אחיו מיקרי כד"א בדוכתיה נאם המבי"ט: שאלה שכד ראובן ושמעון דרים במצרים עשו שטר ביניהם בזה האופן שכל א' מהם ישים סך מעות וראובן יושב במצרים ושמעון הולך לדמשק וראובן יקנה מכל המעות סחור' וישלחנו ליד שמעון לדמשק ושמעון יוליכנה לחליב וימכרנה שם ויקנה בדמים מה שיכתוב ראובן שיקנה לו ואין לשמעון ריוח בסחור' לא בהליכה ולא בחזרה כי אם סך מעות שיתן לו ראובן בשכר טורחו והאחריות לחצאין ונתן ראובן רשות לשמעון שאם ח"ו יהיה מגפה בחליב ישלח את אחיו במקומו ועתה שינה ראובן ולא קנה במעות סחורה כמו שהיה התנאי ביניהם כי אמר שלא מצא סחורה ירויח בה ונתן המעות בקאמביו והתנה על עצמו שאם לא ימצא שמעון למכור הסחור' לערך שירשהו בעל הסחורה יתעכב מלמוכרה בחליב חדש וחצי מיום כניסת הסחורה בחליב ועתה טוען שמעון שהוא לא נתחייב להתעכב בחלב זמן מוגבל כי אם למכור הסחורה כדרך מוכרי סחורותיהם ושרוצה לשלוח את אחיו במקומו מאחר שכבר האמינו למכור הסחורה ולקנות במעותיו לעצמו ובמעות ראובן לא או לכל הפחות לשלוח את אחיו במקומו כפי התנאי אשר ביניה' וראובן טוען כי אינו רוצה שילך כי אם שמעון בעצמו כמו שהיה התנאי והשבוע' יורנו רבינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים: תשובה נראה לי כי אינו שינוי מה שנתן ראובן המעות בקאמבייו אם לא מצא לקנות סחור' שירויח בה לפי דעתו ושלח לו סחור' אחר' שימכרנה ויקבל המעו' שנתן עליה בקאמביו ויקנ' בה הסחור' שיראה לו לשולחה למצרים כמו שהיה התנאי ביניהם כי מאחר שנתחיי' שמעון ללכת עם סחורות ראובן לחלב ולמוכרה שם אין לו טורח יותר למכו' סחור' אחרי' שקבלו המעו' הקאמביו ממכירת הסחורה שהיתה של ראובן עצמו כי בין שתהי' של אחרי' או של ראובן אין לו ריוח ולא הפסד במכירתה בזול או ביוקר אלא שנוטל שכר טרחו ונאמנותו ומה שהתנ' ראובן עם בעלי הסחור' שקבלו מעות הקאמביו שלא יוכל שמעון למכור הסחור' פחות מהערך שהרשה לו בעל הסחורה אלא אח' חדש וחצי מיו' כניסתו לחלב אינו זה שינוי כיון ששמעון מקבל שכרו למכור הסחורה הכוונה הי' שישתדל למוכרה בריוח כאלו היתה שלו או שהיה לו שותפות בריוח מהפסד וא"כ אפילו היתה הסחורה של ראובן אם היה רואה שמעון שאם היה מוכר' מיד היה מפסי' בה ראובן ואם היה ממתין חדש ימים או יותר היה מוכרה ביותר היה מחויי' להמתין כי כן הוא דרך התגרים להאריך אי זה זמן למכור להרויח בה או שלא להפסי' בה וכת' הרא"ש ז"ל כלל פח כי מה שעשה השותף כמנהג הסוחרי' שאינו שינוי וכיון שלא פיר' בתנאי המכיר' בחלב שימכור מיד אלא בסתם הוא חייב לעשות כדרך התגרי' להמתין זמן מה למכירת הסחור' כדי שהיה בה אי זה ריוח כי מסתמ' הערך שהרשה בעל הסחורה אינו להרויח בה הרבה אלא שירויח אי זה דבר בסחורה שאם תמכור אותה מיד אולי יפסד בה ואולי לא יצטרך להמתין עד חדש וחצי וקודם ימצא הערך שכתבו לו וגם אינו יכול שמעון אח' שימכו' הסחור' לקנו' לעצמו בחלק המעו' שלא כי התנאי היה שיקח שכר טרחו והריו' של הסחור' שיקנה בכל המעות בין של ראובן בין של שמעון יהיה של ראובן ואינו בידו לשנות ואפילו שהיה משנה וקונה בשמו מחלק המעות שלו היה הריוח לראובן כמו שהתנו ביניהם שהריוח של כל המעות יהיו של ראובן וגם אין שמעון יכול לשלוח את אחיו במקומו אם לא מחמת מגפה ח"ו כמו שהתנו או אונס אחר כמוהו נאם המבי"ט: שכה ממה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה וכן אני אומר אם אמר לו בע"ה לשוכר לא תטרח ותשכיר ביתי לאחרי' אם לא תרצה לעמו' בו צא והניחו ואתה פטור משכירותו אינו יכול להשכירו לאחר שזה באל תמנע טוב כו' עד שאת' משכירו לאח' תניח לזה ביתו ע"כ נ"ל על מי שחייב לחבירו מנה בשט' ומכ' השט' בפחו' לאח' שיכול הלו' לומר למלוה למה תטרח ותמכור חובי לאחרים אני אתן לך כמו שנתן לך אח' שיש לו דין ואין המלו' יכול למכור לאחרים ואפילו מכרו כבר יכול לעכב דמכיר' שטרו' מדרבנן ואין להם מכיר קיימת כי אם במעמ' שלשת' והרי הוא אומר שהוא יפר' לו מיד מה שפור' לו האח' והו' מוחזק בחו' ועו' שיכול לומר את' נוח לי מאחר נאם המבי"ט: שכו על דבר העדות שהעיד משה בר' ישעי' גבישון שגוי א' מסיח ל"ת אומר על ענין יעקב כהן שיצא מחליב הוא ואשה אחת ללכת לחמה והמוקירי הוליכ' בדרך אחרת להורגם ובאו גנבים אחרים והרגו אותם ואת המוקירי כתבו כמה חכמים יצ"ו התר שתנשא אשתו ועל שראו חסרונות שיש בעדות זה שלא הזכיר שמו ולא קברתיו כתב כל אחד מהם טענו' להשלים מה שחסר בעדו' וזעיר שם זעיר שם. יצטרף להתר ומינייהו תסתיים שמעתתא דשריותא ואני אין דעתי נוחה להתיר בעדות זה ודברים שבעל פה שאמרו אינם רשאים לאומר' בגוף העדות אשר הגיד דברים ככתבן ואפילו ראיה בעלמא שראם הרוגים לא אמר ולא ששמע מאחר אלא אחר שנודע ודאי שיצאו מחלב ולמחוז חפצם ומגמתם לא הגיעו דנו וחשבו כפי האומד שנהרגו ואיני רואה צד לסמוך על היתרם כי אם בהצטרף מה שהביא בתשובה אחת מיוחסת להר"אש ז"ל כי יש בתשובת הגאונים תשובה לרבינו משול' בן רבנא קלונימוס ז"ל ראובן שהיה רגיל לילך לסחורה מהלך יום אחד ומתעכב שם פעמים חדש פעמים ב' פעמים ג' או ד' פעם א' הלך לשם ולא חזר ונשמע שנהרג לשם ולא בא אפי' גוי מל"ת אני ראיתי הרוג או אני הייתי עם הורגיו מכיון שלא נשמע עליו שהוא קיים סומכים על דברי הגוים ומשיאים את אשתו מפני תקנת עגונות ושנו חכמי' מעידים לאור הנר וכו' ומעשה בא' שעלה על ראש ההר וכו' ומתוך שהיא מותרת לינשא נוטלת כל מה שכתב לה בעלה שכתב לה לכשתינשאי וכו' אלמא חזינן לגאון דבקול הבר' בעלמא שנשמע שנהרג ולא נשמע עליו שהוא קיים אעפ"י שלא בא מעולם שום גוי מל"ת התירה לינשא וגבתה כתובתה ולא מצינו שהחמיר חז"ל בהתרת נשים אלא במים שאין להם סוף משום הנהו עובדי וכו' וכל פלוגתא דהתרת נשים יש לילך אחר המקל ואחר שחכמי הגמרא והגאוני' הקלו משו' תקנת עגונות אתה למד לחכמי הדור הזה שיש להם לצאת בעקבותיהם אשר בן הר' יחיאל זצ"ל בתשובה זו יש מקום להתר אפילו לא היה אלא הברא בעלמא כ"ש בעדות הנז' עם מה שכתבו עליו החכמים יצ"ו ומפני כי תשובה זו כתוב שלא נשמע עליו שהוא קיים נ"ל שלא תנשא זו עד מלאת י"ב חדש מיום התעלמותו אם לא ישמע עליו תוך זמן זה שהוא קיים נ"ל שנשכח זכרו בין החיי' וזכר לדבר נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד שהם י"ב חדש והחיים והשלום לכל ישראל אמן אח"כ באו עדויות אחרות והתרנוה לכתחלה לינשא מיד נאם המבי"ט: