מבי"ט חלק א קפט

יותר וכל זה שאמרנו בשני אנשים שהתחילו כאחת או הכהו שני לאחר זמן אבל מתחיל הא' והציל עצמו האחר פטור השני וחייב הא' ובנמוקי יוסף פ' המניח כתב דהא דמחייבינא לכל לא אמרן אלא היכא דלא אזקי' האחרון לראשון אלא לאחר זמן א"נ דאזיקו להדדי בבת אחד אבל אזקי' בשעת חימום לבתר דאזקיה ראשון מיד לא שנא תם ולא שנא מועד ראשון חייב ואחרון פטור וקי"ל כל המשנה כו' הרמ"ה ז"ל וכן כתב הרא"ש ז"ל בב' אנשים שחבלו זה בזה אע"ג דלא שייך באדם כל המשנה וכו' וכתב אחר כך אמר המחבר ז"ל שהירושלמי מסייע לדבריו ז"ל דאמרינן עלה דמתניתין הדא אמרה המזיק את חברו והוזק בו פטור ומשמע ליה מלישנא דנקט וכן שאפשר שנשמע שהדין שוה כמו בשוורים כדעת הרב ז"ל ע"כ לשון המחבר ע"כ והרא"ש ז"ל בפסקו כתב ב' שוורי' תמים שחבלו זה בזה משלמים במותר חצי נזק ונ"ל דמיירי שהתחילו בבת אחת או חבל הב' גם בא' לאחר זמן אבל אם הא' התחיל המתחיל משלם חצי נזק והב' פטור דכל המשנה וכו' וכן ב' אנשים נמי מיירי שהתחילו כאחד או אחר זמן אבל אם התחיל הא' השני פטור ואע"ג דלא שייך באדם כל המשנה וכו' ונ"ל כי לשון שהביא בח"מ הוא הנכון ונוכל לכוין לשון הרא"ש שבפסקים ולשון רבינו ירוחם אל מה שכתוב בח"מ כי מה שכת' או לאחר שחבל זה בחבירו חזר גם הוא מיד וחבל בו ר"ל אחר שסלק ידו כבר הא' מעליו חזר השני לחבול בו שלא חבל להנצל שכבר סלק ידיו מעליו אלא שרצה גם הוא להכותו חלף מה שהכהו חייב אבל אם בעוד שהתחיל האח' להכות והיה מכה עדיין הכהו הב' נראה שלא הכה אותו אלא להציל עצמו ואפי' הכי אם הכהו הרבה יותר מכדי הצלתו חייב כמו שכתב ומיהו צריך אמידה וכו' ומה שכתוב במשרים לאחר זמן ר"ל לאחר שהכהו כבר הא' וכבר סלק ידו מעליו חיי' כמו שכתב בח"מ אבל התחיל הא' והציל עצמו האחר פטור דכיון שהיה עדיין מכה בו לא הכהו הוא אלא להציל עצמו ופטור וגם בזה צריך אמידה אם חבל הב' יותר מכדי הצלתו כדא' וכן מתפרש ג"כ לשון הרא"ש ז"ל בפסקיו: שיב ראובן שיש לו בן מאשה אחרת ונפטרה בחייו ואח"כ נשא אשה אחר' ויש לו בנים ממנה ונפטר ראובן בחיי אשה זו ויורשיו מהאשה הראשונה תבעוה לב"ד וכתבו כל המטלטלי ואח"כ השביעוה שבועת אלמנה כדין וכשורה ואז ב"ד פסק לה מזונו' י"ב חתי' בשבוע ומנו לה אפוטרופו' למכו' מהמטלטלים למזונותיה ואמרו לה שתתכסי ממעשה ידיה והאפוטרופוס הנז' היה מוכר והולך וזן עד תשלו' שנה ואח"כ סלק עצמו ואמר לאלמנה התפרנסי משכירות הבתים והפרדס שעולים כך וכך עתה בהיות שיש לאלמנה הנז' ב' בני' היו נזוני' עמה מהי"ב חתיכ' וממקצת ממה שהיתה מרווחת ממעשה ידיה אמרו היורשין האחרים מה שאתה זן לבניך יחשב מכתובותיך מאחר שאת מותירה מן מזונותיך ומאכילה לאחי בניך זה הנותר יחשב מכתובתיך או יחשבו לבניך לירושתם והיא אומר' אני הייתי עושה כל יום תענית ומסגפ' עצמי רב ליזון בני כדי שלא ילכו לתרבות רעה כל זה יורנו רבינו מהו הדין אם ביד היורשין או לאו: תשובה נראה לי שאין ליורשים תביעה על האלמנה הנז' דאע"ג דכתב הרמב"ם פי"ח דמותר מזונות האלמנה ומותר כסות ליורשי' וכתב הרב המגיד שהרשב"א ז"ל כתב דשטת גמ' שלנו מכרעת כדבריו וכו' שלא כדעת הראב"ד שראה בירושלמי הותירה מזונותיה שלה ומותר זה היינו בצמצמה כמו שכתב בא"ה סימן צ"ה אפ"ה היינו בצמצמ' והותירה דמותר זה נשאר בידה אז הוא ליורשים אבל כשהוציאה כל מה שקצבו לה ב"ד במזונות אלא שהאכילה מהם לבניה ממה שהיתה צריכה לתת לתוך פיה שהכל היה צריך למזונותיה שהרי ב"ד ידעו שהיתה צריכה לי"ב חתי כל שבוע למזונות וכן קצבו לה ואלו היתה אוכלת כראוי לה היתה צריכה כל הי"ב חתי' לה לבדה ואילו לא היו יתומי' עמה היתה אוכלת בריווח כל הי"ב חתי' כמו שקצבו לה ב"ד א"כ כל סעודה וסעוד' שהית' אוכלת היתה ראויה לה לבדה ולא הותירה בה שום דבר והרי הוא כמו שנשתתפה עם אחרת באכילה ושמה היא לאמצע כל מה שקצבו לה ב"ד למזונות שאעפ"י שהאחרות היו אוכלות יותר ממנה אין כאן מותר כמו כן כשאכלה עם בניה הקטנים ונתנה לתוך פיהם מה שהיה ראוי לתת לתוך פיה אעפ"י שלא היו מוציאים היתומים שום דבר אין כאן מותר וכמו כשהית' האלמנה מוציאה כל הי"ב חתי' והיתה אוכלת יותר מדאי כשהיתה יכולה לצמצם או הוזלו המזונות תוך הו' חדשים שנתנו לה ב"ד למזונות והוציא' כל מה שקצבו לה המזונות ומיני מגדים אין יכולים לחשב עמה על המותר ממה שהיה מספיק לה כיון שכבר קצבו לה ה"נ בנ"ד שהיה הכל ראוי לה כמו שקצבו לה ב"ד והכל הוציא' כנז' אין כאן מותר ואין שום תביעה ליורשי' האחרים עליה והרשב"א ז"ל יודה בזה וכ"ש שהיתה מצרפת למזונו' היתומי' ג"כ קצת ממעשה ידיה שאמר לה האפוטרופוס שהיו לכסות' ומן הכל נתפרנסה היא והיתומים והוציאה כל מה שקצבו לה ב"ד למזונות ואין כאן מותר כמו שנז' ואפי' היה איזה ספק בזה היה כדאי הראב"ד ז"ל שפסק כירושלמי לסמוך עליו בדבר שיש ספק אם הרמב"ם ז"ל יודה בזה או לאו גם כי לדעתי אין ספק וכ"ש כי בגמ' ובהרמב"ם לא נזכר אלא מותר מזונות שנר' שהותירה משבעה לה שצמצמה כי הכא אלא שבא"ה כתב צמצמה כדי לתת טעם לבד שלא יהיו טועים שיקצבו לה מזונות יותר מן הראוי נאם המבי"ט: שאלה שיג ראובן העיד בפני ב"ד שאמר לו שמעון על לוי שהיתה אם אביו אחותו שהיתה שמה דינה. עוד העיד יהודה שאמר לו לשמעון הנז' על לוי הנז' מה הוא לך ושהשי' שהיה אבי אביו גיסו וראהו אז שהיה מוליך רופא אחד לבית לוי הנזכר שהיה חולה ואחר כך מת שמעון יורינו רבינו אם לוי יורשו אם לאו: תשובה לפי עדות ראובן אם אין לשמעון זרע אחים אחותו וזרע' אשר לוי הוא מכללם הוו יורשיו אבל עדות יהודה שהיה אבי אביו גיסו אין משמעות אלא שאבי אביו היה נשוי לאחות אשתו וכדמשמע במתני' בפ' זה בורר דתנן גבי קרובים בעל אחותו וכו' וגיסו ופרש"י ז"ל בעל אחות אשתו דבעל אחותו הא תנן ליה ברישא וכן בכמה מקומות בגמ' קרי גיסו לבעל אחותו וכתב בנמוקי יוסף מיהו אשכחן דבעל אחותו נמי איקרי גיסו כדאמר בחולין פ"ק דרבי יוחנן הוה קרי לר"ל גיסא גיסא משום דבעל אחותו היה ומסתמא ר"ל נמי קרי ליה לר' יוחנן גיסא ע"כ ורש"י ז"ל פי' גיסא הגס לאו משום דבעל אחותו לא מיקרי גיסו אלא משום דמשמע דהיה מזלזל ביה על מה דקאמר פי' דגיסא היינו הגס ולא גיסי והרז"ה ז"ל כתב התם בסנהדרין דאחי אשתו דלא חשיב ליה במתני' היינו משום דלא אצטריך דאי משום הוא גופיה היינו בעל אחותו אי משום בנו היינו בעל אחות אביו אי משום חתנו לא נפיק מכלל גיסו לתנאי דמתני' דפסיל בחתן גיסו כי ההיא דקרי רבי יוחנן לר"ל גיסא גיסא מפני שהוא היה לו אחי אשתו כו' עכ"ל נראה דמשמע ליה ז"ל דחתן אחי אשתו לא נפיק מכלל, חתן גיסו דמתניתין דאף על גב דגיסו דנקט במתניתין היינו בעל אחות אשתו ה"נ בעל אחותו איקרי גיסו דנשואין באחות איקרי גיסא לא שנא בעל אחותו או בעל אחות אשתו דבעל כאשתו ובכלל גיסו הוו תרוייהו אלא דאי תנא גיסו לחוד ולא בעל אשתו הוה אמרינן דבעל אחותו והדר תנא גיסו דהו' בעל אחו' אשתו לא הוי קרוב לעדות להכי תנ' בעל אחותו והדר ליתני בעל אחות אשתו אלא דניחא ליה טפי למיתני בעל אחותו והדר גיסו מלהאריך ולמתני בעל אחות אשתו בתר גיסו דגיסו משמע הא ומשמע הא כדאמ' ובלישנ' דאינשי נמי הוי גיסו בעל אחותו כדחזינן רבי יוחנן דקרי לר"ל גיסא גיס' כדאמ' לעיל. והשתא עדות יהודה שהעיד שהיה גיסו על ששאל לו מהו לך לוי דמשמע מה קורבה יש לך עמו נראה כי משמעות גיסו הוא בעל אחותו ונמצא לוי בן בנה של אחותו קרוב ועל זה היה מביא לו הרופא שאם המשמעות הוא בעל אחות אשתו לא יהיה לו דבר ולא היה קרוב לו כ"ש שזה שאמר שהיה גיסו היה בלשון לעז שאמר לו שהיה סו קונייאדו ובלשון לעז עיקר משמעות קונייאדו הוא על בעל אחותו גם לפעמים נאמר גם כן בעל אחות אשתו ולפעמים קורין אותו קונקונייו עוד אני או' כי אפי' בלשון קדש דגיסו משמע הכי ומשמ' הכי כיון שראובן העד האחד העיד שאמר לו בפי' אם אביו אחותו אם כן מה שאמר יהודה על אבי אביו שהיה גיסו הוא בעל אחותו שהוא אם אביו דכל היכא דמצינן למקרב מילתיה דעד זה לעדות דחברי' עבדי' כדאמ' פ' חזקת גבי א' או' אכלה ג' שנים חטים וא' או' שעורי' ובסנהדרין ובפסחי' על א' או' בשתי שעות וא' אומר בשלש עדותן קיימ' ומצטרפין ולא אמרינן דדבר כל אח' קיים כמו שהעיד והם מכחישים זה את זה ואינן מצטרפי' ואפי' הכי כיון דאפש' למיקר' דבר שניהם אמרינן דמצטרפי וה"נ לא שנא ואע"ג דאיכא לפלוגי בין הני לנ"ד אפ"ה מדמינן, מילתא למילתא כי היכי דבהני אמרינן מצטרפי להא נמי ואני אומר דכ"ש הוא דאי הכא דמכחשי בפי' אהדדי דחד אמר חטין וחד אמ' שעורים או חד בשתי שעות וחד בשלש שעות אמרינן דחד מינייהו טעי למיקרב מילתייהו אהדדי כ"ש הכא דלא איצטרכינן לומר דטעה חד מינייהו אלא לכוין דבריו עם דברי חבירו דמצטרפו. עוד אני אומר שאם הוא ידוע שלא הית' לאשתו אחות נשואה לכ"ע לא יתפר' לשון גיסו כי אם בעל אחותו אם ידוע שהי' לו אחות וידוע שלא היה לאשתו אחות נאם המבי"ט: שאלה שיד ראובן נתחייב בשט' לתת לשמעון במתנה כך וכך מעות וכתו' בשטר הנז' שאע"פ ששמעון הנז' ימחול לראובן הנז' המתנה הנז' שלא תועיל המחילה ההיא ואחר זמן נתפשר שמעון הנז' עם ראובן הנז' ונתרצ' שמעון ברצון נפשו וכת' לראובן מחילה גמורה בשטר ועדים איך מחל לו כל תביעה ונוסח שטר המחילה הוא הוו עלי עדים וכו' מחמת שברצון נפשי וכו' מחלתי לו כל מין תביעה אשר לי עליו הן על הבתי' הן על הספרים הן על המעות שנתן חמיו בידו לנדוניית בתו לא נשאר לי עליו שום תביעה כלל רק מענין ק' פרחי' אשר לי עמו בשותפות כאשר כתוב בשטר השותפות וכל זמן שארצה לשבת עמו עם אשתי ובני ולא יוכל לעכב עלי ולא יוכל לתבוע שום שכירות כלל והוצאת הבית למחצה וחומר שטר מחילה זו כחומר כל שטרי מחילות וכו' בביטול כל מיני מודעות ע"כ ועתה טוען ואומר כי מחילה זו אינ' מועלת כלום וראובן טוען כי כבר נקרע השטר שביניהם ומחל לו אח"כ כל תביעה ושטר המחילה בידו יורינו רבינו הדין עם מי: תשובה מה שכתוב בשטר המתנה שאעפ"י ששמעון ימחול לראובן הנז' המתנ' הנז' שלא תועיל המחילה ההיא נראה שהיא מודעא שהוא מודיע שאינו חפץ במחילה ואם כן אעפ"י שאינו אנוס במחיל' היא בטלה מפני המודעה דהויא כמתנה שאין הולכין בה אלא אחר גילוי דעת הנותן שאם אינו רוצה לקיי' בכל לבו לא קנה המקבל מתנה והמחילה מתנה היא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"י ממכירה ועוד שאין כתוב בפי' שמחל המתנ' ההיא כי מה שכתוב שמחל לו כל מין תביעה אשר לו עליו הרי פרט הן על הבתים הן על הספרים הן על המעות שנתן חמיו בידו והרי זה כלל