מבי"ט חלק א קפז

מאומה לא מפידוקומיסו ולא דבר אחר וטוען ראובן בענין תביעת חזרת הנדוניא שהוא רגילות בשטרי נדונייאות שעושין הלועזי' בגופן שלהם שהבעל משתעבד כפי נימוסיה' כפי משפט דין האינפירייל שבני האשה יורשי' נדוניית אמם ולא הבעל ושמעון טוען כי שטר נדונייאת לאה אשתו משונה משאר שטרי נדונייא הנעשי בגופן שלהם שאלו שאר שטרי נדוניי' רגיל הבעל להשתעבד כפי משפט נימוסין ובשטר נדונייא זו אינו אומר כן אלא שמשתעבד להחזיר לה או ליורשיה או למי שתהיה ראויה מן הדין ויש לפרש הדברים כולם לפי משפטי תורתינו הקדושה לה אם תתאלמן או תתגרש או ליורשיה אם תמות קודם שתגבה נדונייאתה או למי שתהיה ראויה מן הדין כדין כתוב' בנין דכרין כי יש לו בנים מלאה אשתו ומאשתו ראשונה ועל זה פ' שבניה ירשו נדונייאת אמם מוסף על חולקהון כו' יודיענו מורינו מורה צדק על שלש אלה מה יעשה ושכרך כפול מן השמים: תשובה אם הוא מנהג פשוט באותם המקומות לכתוב שטרי כתובות על ידי הערכאות ובתנאי שנוהגים הם בחזרת הירושה הוי תנאי קיי' דאפילו לפי דין תורתינו אם מתנה אדם עם אשתו בין אירוסין לנישואין תנאי שיחזור הנדוניא קצתה או כולה ליורשי' אם אין לה בנים ממנו או לבניה שיהיו לה ממנו מהני ואפילו בלא תנאי אם יש תקנה באותו מקום בכיוצא בזה שהרי תקן ר"ת שאם תמות האשה תוך שנתה שיחזור הנדוניא לאביה וכן בתקנות מולינא וטוליטולא שיחלקו הבעל והזרע שיש לו ממנה בשוה כמו שהביא הרא"ש בכלל נ"ו וכן בתקנות אלגאזיר ואע"פ שכתבו הפוסקים שאין מועיל תנאי בזה כי אם בין אירוסין לנשואין כדמוכח פרק הכותב ובפרק חזקת תקנת ציבור עדיפא ותנאי ב"ד שאני כדאמרינן פרק יש נוחלין וכמו שכתב הרשב"א בתשובה דדין תקנת ציבור כדין תנאי ב"ד וכמו שהביא כל זה ה"ר שמעון בר צמח בפי' התקנות של אלגאזיר ונראה כי הטעם הוא כי על הסתם כוונת מתקני התקנה הוא שתחול תנאי התקנ' בזמן הראוי לחול והוא בין אירוסין לנשואין ואם כן בנדון שלנו אם נהגו באותם המקומות בתנאי הכתובות שיחזרו הירושה לבני האשה התנאי הוא קיים ודנין על פיהם אפילו שהוא כתוב בכתבם ובלשונם דשטרות העולים בערכאות של גוים כשרין חוץ משטרי מתנה להרמב"ם ז"ל ולבעל העיטור ולהרמב"ן והרשב"א ז"ל אפילו שטרי מתנה כשרין כשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא כמו שכתב בעל המגיד משנה שם והריב"ש תשובת ר"ג ותצ"ג כתב שכתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכל האחרונים דתירוצא בתרא לא פליג אדשמואל דודאי הלכתא כוותיה דדינא דמלכותא דינא וכתב בסוף התשובה שהסכימו האחרונים ז"ל להכשיר כל שטרי ממון העולין בערכאות של גוים ועליהם אנו סומכי' ובחשן משפט סימן ס"ז הבי' דברי הרא"ש ז"ל שאם הנהיג המלך שלא יעשה שום שטר אלא בפני הערכאות אז היו כל השטרות כשרין אפילו שטרי מתנות והודאות משום דינא דמלכותא ובנדון דידן נראה שהוא תקנה ומנהג על פי המלכות וכמו שכתוב בשאלה כפי משפט דת האינפירייל שיכתבו כל שטרי כתובות בכתבם ולשונם ובתנאי שלהם ומהני אפילו בשטרי מתנה אפילו לדעת הרמב"ם והרא"ש שפוסלין בשטרי מתנה כיון שהם דברים נהוגים מדינ' דמלכותא והרי הצדאק אשר היה נהיג בכל מלכו' ארם שהוא שטר מתנה לאשה והוא כתוב בערכאות והיו דנים עליו להוציא מן הבעל וכמו שהביא הריב"ש ז"ל תשוב' צ"ו ואני אומר דשטרי כתובות הנעשים בערכאות של גוים הוי כשטרי מכר והלואה שהם כשרין לכולי עלמא כיון שעיקר שטר הכתובה הנעשה בפניהם הוא כמו חוב שמודה הבעל שהכניסה לו סך מעות בנדונייתא והוא חייב לפורעם לה לכשתתגרש או תתאלמן גם התנאים שכותבים בו שיחזור הירושה ליורשיה או לבניה ממנו הוא קיים כי על תנאי כך הוא מקבל חוב הנדונייא ועוד דהוי נמי כשטר שותפות ביניהם דכשר כיון שיש לשניהם זכות באותו שטר וכמו שכתבתי בתשובה אחרת ובמקומו' שנוהגים מנהגי' כאלו מצד התקנה אפי' שלא נכתב תנאי זה בכתובה ולא נכתב סתם שיהיה נידון ע"פ התקנה הוא נידון על הסתם כמו אותה תקנה כי כל הנושא ע"פ מנהג הנהוג בעי' בענין הנישואין הוא נושא ומה שטען בעל האשה כי שטר נדונייא זה משונה משאר שטרי נדונייאות שרגיל הבעל להשתעבד כפי משפטי נימוסיהם ובשטר נדונייא זה כתו' שנשתעבד הבעל להחזיר לה או ליורשיה או למי שתהיה ראויה מן הדין ואומר שיש לפרש תנאי זה כפי משפטי תורתינו הקדושה לה אם תתאלמן או תתגרש או ליורשיה אם תמות קודם שתגבה או למי שתהי' ראוי' מן הדין לענין כתובת בנין דכרין אני אומר כי הכות' בכתב נוצרי ובלשונו אינו מכוין לכתוב אלא כפי נימוסיהם הנהוג בכל שטרי הכתובות של היהודים הנכתבות על ידם וכן לשון זה הוא מובן כפי מנהג שאר שטרי כל נדונייאות של אות' המקומו' להחזיר לה כמו שפי' הוא אם מת או גירשה או ליורשי' לענין החזרה בלא זרע כפי התנאי הנהוג ביניהם שחוזרי' לאביה או לאחיה קצת הנדונייא כי אלו הם יורשיה הידועים עתה או למי שתהיה ראויה מן הדין הם הבנים הבאים אחריה כי להם ראויה מן הדין ולא ליורשיה אביה ואחיה או להפך יורשיה הבנים למי שתיה ראויה מן הדין אב ואחי' הבאי' אחר הבנים או נפרש ליורשיה קרובים ידועי' בנים או אב ואחים או למי שתהיה ראויה מן הדין הקרובים בחוקים מאלו שאינם ידועים לכל שהם יורשים עד אשר יבררו בדין משמוש נחלה מיעק' אבינו לדעת מי הוא הראוי לירש יהיה מה שיהיה הוא ברור ומובן בלשון זה חזר הנדויי' לכשתמו' היא כפי הנימוס הנהוג וכן מוכיח הלשון הכתוב בהזדמן החזרה להחזיר הנדונייא לה או ליורשיה וכו' ולשון חזרה הוא במיתת האשה שתחזור ליורשים מכח התנאי כי מה שהיא גובה כתובה במיתת בעלה או בגירושין לא יקרא חזרה אלא פרעון חוב ואני אומר כי אפשר בכתוב' זו שכוונו לבאר ולקיי' תנאי זה כפי הדין בלי חולק כי מה שכתוב בשא' כתובו' הנהוגות באותו מלכות בגופן שלהם שכותבים שהבעל משתעבד כפי נימוסיהם וכו' שבני האשה יורשים כתובת אמם ולא הבעל הוא כמתנה על מה שכתוב בתור' שהבעל יורש את אשתו שאין תנאו קיים אחר נישיאין ולכן כתוב בתנאי כתובה זו שיחזור הבעל הנדונייא ליורשיה כי הוא היורש מדין תורה והוא בעצמו רצה להחזיר' מכחו ליורשיה ואפילו היה מתנה אחר נישואין וכמו שכתב הר"ן ז"ל פרק הכותב על ההיא דירושלמי אין מיתת בלא בני תהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיי' ומכל זה נשמע דיש לו דין לראובן לחלוק בנדוניית אמו עם אחיו מאמו ועל דבר מה שהוריש יעקב ללאה בתו ולשתי אחיותיה בשוה עם תנאי הפידוקומיסו שלא תוכלנה למכור בנכסים ואם תמות הא' בלא בנים תחזור לאחיותיה נראה דאם הוה דרך מתנה מהיום ולאחר מיתה שחלק כל נכסיו לשלשת בנותיו אפילו לדעת הר"מבם ז"ל והר"אש שפוסלין בשטרי מתנ' היינו משום דבשטר לא קני אבל אי כתוב בו שנטל קנין כראוי מעכשיו קני מצד הקנין ושטר ראיה בעלמ' כדין מכר דמדיהיב זוזי קני ושטרא ראי' בעלמא כדאמרי' פ"ק דגיטין ולדעת הרמב"ן ז"ל והאחרונים אפי' שטר מתנה בלא קנין קני משום דינא דמלכותא והורמנא דמלכא וכמו שהבאתי למעלה וכן אם המלך הנהיג שלא תעש' שום צואה כי אם בפני הערכאות אפילו שטרי מתנות כשרין כמו שהבאתי למעלה ג"כ וגם כי לא פורש מתנה זו או הורשה זו על איזו נכסים היו אלא שתירשנה השלשה אחיות בשוה אם דרך מתנ' היה והיו קרקעו' בכלל נכסיו נקני' הקרקעו' מדין קנין השטר עצמו וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בתשובת ר"ג אבל המטלטלים לא קנה אלא אם כן יהיו צבורים בקרקעותיו לדעת הרמב"ם ז"ל דלא כהראב"ד ז"ל דבצבורין נמי בעי אגב ואפילו בלא צבורין נמי מהני לדעת הרמב"ם והרשב"א וכל האחרונים ז"ל דמכשרי אפילו בשטר מתנה ואפילו להרמב"ם והרא"ש ז"ל אם הנהיג המלך וכו' וכמו שכתבתי למעלה וא"כ יהיו גוף הנכסים של הבנות בחייו והפירות לו עד שימות ויהיה הכל שלהן כמהיום ולאח' מית' ואפילו שאמר בלשון ירושה שתירשנה שלשתן בשוה לאחר מותו אם חק המלכות הוא שיהיה דיבורו קיים בכתיבה זו הוא קיים משום דינא דמלכותא כדאמרן לעיל: ומה שהטיל תנאי שלא תוכלנה וכו' תנאי שבממון הוא ולא מפני תנאי זה יש שום גרעון במתנ' וכמו שכת' הרי"בש ז"ל באותה תשובה על מי שהתנה שלא תוכל בתו למכור עד שתהא בת כ"ה שנה ומה שהתנה שאם תמות האחת בלא בנים שתירשנה אחיותיה הוי כנכסי לך ואחריך לפלו' דאין לשני אלא מה ששייר הראשון ואם ראשון ראוי ליורשו אמרי' דאין לשני כלום ואפי' בשני נמי ראוי ליורשו כי הכא כתב הרב בעל מגיד משנה בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל ראש פרק י"ב מהלכות זכיה דאין לשני כלום אלא דאיכא למימר דהיינו כשהשני ראוי ליורשו למוריש אבל אם ראוי לירש גם את הראשון כי הכא דהשלשה אחיות הן יורשות אותו ואח' מותו יורשות זו את זו דבריו קיימים דבלאו תנאי אם מתה האח' בלא בנים אחיותי' יורשות כיון שאין כאן אחים ולא זרעם ובלאו תנאי נמי אם יש להן בנים הם יורשים בנ"ד דהוי מתנת בריא דדבריו קיימין כמו שכתב הרמב"ם ז"ל סמוך לזה אבל הבריא אין לשני וכו' בין שהאחד יהיה ראוי ליורשו כו' וכן כתב הרשב"א ז"ל ואם היה נדון זה בלשון ירוש' ממש כפשט הלשון שכתוב בשאלה כתב הרמב"ם בתחלת פרק זה אבל הבריא אין דבריו קיימין ובעיא דלא איפשיט' היא וכתבו דלא עבדינן בה עובד' וכמו שכתב בעל המגי' משנה ז"ל אלא שרשב"ם ז"ל כתב הילכך מספקא ואי תפס תפס כמו שהביא בהג"הה פרק ששי מהלכות נחלות ושכן כתב ראבי"ה והכא הרי תפסה והחזיקה כבר במה שהוריש לה אביה ואף על גב דבעלה קודם בירושה הכא דאמר ואחריך לפלו' הוי כמאן דאמ' ואחריך ליקני בעל לא ליקני כדאמרי' בגמרא פרק מי שהיה נשוי עלה דההיא דאביי וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ב מהלכות זכיה וכ"ש הכא דאחריך הוי יורש דידה אחר מותו דהוו אחיות או בנים דממילא בלא תנאי הוו יורשו' אי לא היתה נשואה: ומה שכתב הרשב"א ז"ל תשובת תש"ד דשכיב מרע שהוריש נכסיו לבתו כבר זכתה הבת וכו' ואין האב רשאי להתנות עליה וכו' היינו במתנת שכיב מרע ולא במתנת בריא כי הכא ומה שהטיל תנאי שאם יהיו לה בנים זכרי' ירשו הבנים זכרים חלק אמם בשוה גם כי יהיו משני בעלי' נר' דהוי כמקנה לדבר שלא בא לעולם דאינו קונה אם נולדו הבנים אחר כך אלא שנר' כי בנדון זה כבר היו הבני' בעולם או אחד מהם ומה שכתב בתנאי ואם תמות אחד מהבנות בלא בנים תירשנה השתים ירצה לומר שאם בשעת מיתת אחד מהן לא יהיו לה בנים שכבר מתו שתירשנה האחיות ואם יהיו לה בנים כלומר שיהיו בניה בחיים בשעת מיתתה ירשו חלק אמם שוה בשוה וכן יתקיים לשון אם יהיו לה בנים אם בשעת המתנה לא נולד עדיין הבן מבעלה השני כי לכך כיון הוא באומרו גם כי יהיו משני בעלים ואז לא יהיה לו חלק לבן בעלה השני מפני שאין אדם מקנה לדב' שלא בא לעול' דאפילו בבנו דאמרי' דדעתו של אדם קרובה אצל בנו וקנה כשלא בא לעולם היינו במזכה לעוב' שבמעי אשתו כר' יוחנן דאמר הכי פרק מי שמת וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק כ"ב מהלכות מכירה ואפילו היה המצוה בריא כמו שסתם הרב ז"ל וכמו שהביא הרב בעל מגיד משנה ז"ל שם אבל אם לא נתעברה אמו לא והכא אפילו נתעברה נראה דלא קנה דדוק' בנו הוא דאמרי' דדעתו של אדם קרוב' אצלו ולא בן בנו או בן בתו כי הכא דאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעול' הלכת' הוא ובבנו גופיה הוא דמפקי ליה