מבי"ט חלק א קפו

ילכו עדים ואפילו שהיה אומר להם תלכו ותעידו לו שאני. חייב לו סך מעות אין להם רשות ללכת דלא אמר להם הוו עלי עדים שאני חיי' לו אלא תלכו ותעידו לו והדברים ניכרים שהוא אינו חייב לו ולא נתחייב לתת לו ולכן אינם רשאים ללכת שאם הוא היה רוצה לתת לו היה נותן לו בלי שילכו הם ויעידו עליו ואפילו שהלכו והעידו ופרע לו על פיהם יש בידו לחזור ולהוציא בד"ת כיון שלא היה חייב לו שום דבר כמו שכתבתי כ"ש שלא אמר הוא שום דבר לעדים כפי מה שבא בשאלה ואפילו שהיה אומר לו ולהם וחוזר עתה לומר שאינו רוצה לתת לו דבר ושלא יעידו אינם רשאים לא הוא ולא הם ואפי' שנטל קנין שאם באולי לא יגמור וכו' הוי אסמכתא בעלמא דכל דאי לא קני וכמו שכתב הרב פי"א ממכירה ואפי' במעכשיו כיון שאינו במקח וממכר כמו שהביא שם בהגה"ה והוי נמי קנין דברים שיוכל להוציא עדים ולהביאם אל השופט שיעידו וכו' דלא הוי קנין דאינו מקנ' לו שום דבר אלא שיוכל לילך או שיוכל לעשות וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ספ"ה מהלכות מכירה ואפי' הית' שום חיוב לראובן בשטר זה מה שאינו כך כיון שהחזירו לו שמעון על יד עדי השטר כבר נתבטל השטר וכל מה שכתוב בו ואין לו שום תביעה לשמעון על ראובן אפי' שלא גמר רצונו של שמעון דאף על גב דהלכה כרבנן דרשב"ג פ' גט פשוט דאין שטר מתנה מתבטל בהחזרתו לנותן היינו משום דבעי' כתיב' ומסירה כיון שקנה כבר במתנה בא' מדרכי הקנאה אבל הכא בשטר זה בא ע"י גיזומי שמעון וידע כי לא מדעתו נעשה אע"פ שלא היה אונס איגלאי מילתא דנתבטל מעיקרו וכאלו מחל לו שעבודו כיון ששלחו על יד העדים ואמרו לו הא לך השטר כי שמעון אינו שואל ממך כלום. נאם המבי"ט: שז קהלות עיר אחת עשו הסכמה שכל מי שבא לעיר ונולד הוא ואביו באיטלייא אע"פ שאבי אביו בא מפורטוגאל או קשטילייא או אראגון או מלכות אחר ילך לקהל איטלייא ואם אביו נולד במלכות אחד מן המלכיות הנז' אע"פ שנולד הוא במלכות איטלייא לא ילך אלא בקהל של לשון בני מלכותו וכן בשאר לשונות הגוים ובשעה שחדשו הסכמ' זו מיחו בה בני קהל אראגון ואמרו שאינו מן הדין שילך לאיטלייאנוש מי שהו' ידוע שהוא אראגונש או מל' אחרת מפני שנולד הוא ואביו באיטלייא: עוד טענו שקהל אחד מן הקהלות נתפשר קודם ההסכמה עם קהל איטליי' שאם יבואו מאיטליי' אנשי' שנולדו הם ואביהם באיטלייא שלא יכופו אותם על הסכמ' זו ומפני פשרה זו שלא נכנסו הם בהסכמה הודו הם בהסכמה שאם הם היו מוחים הוא ידוע שלא היתה מתקיימת הסכמה זה בין ממוני הקהלות יצ"ו ילמדנו רבינו אם יתחייבו בני קהל אראגון להיותם שומרים הסכמה זו או לאו: תשובה על ההיא בריתא דרשאין בני העיר להסיע על קיצותן הביא המרדכי ז"ל פ"ק דבתרא סברת ר"ת ז"ל ואחרים דדוקא בהתנו כולם מתחילה אז רשאין להסיע על מי שמעכב אבל אם לא התנו מתחילה כולם אינם יכולים בני העיר להכריח את מי שאינו רוצה למה שירצו הם וכ"ש במקום דאיכא רווחא להאי ופסידא להו אם לא הסכימו כולם לדעת אחד מתחילה בשעת הסכמ' והר"י קולון ז"ל האריך בזה בשורש קמא וקמ"ח ואפילו לדבר מצוה וכל שכן בקהל אח' שהם עדה וב"ד בפני עצמם שאין קהלות אחרות יכולים להכריחם שיקיימו הסכמתם כיון שלא נתרצו מתחילה בכך וכמו שהביא מה"ר דוד כהן ז"ל בבי' י"ד והכא בנ"ד ארגון הוא קהל וב"ד בפני עצמו ואיכא להו פסידא בדבר זה שאם יבוא אחד מבני לשונם שנולד הוא ואביו באיטלייא ומכח ההסכמה ילך בקהל איטלייא הרי יש להם פסידא במה שהיה מתנדב צדקה לעניי קהלם ומעות לת"ת וכיוצא במצות אלו אשר הן מיוחדות לקהל שמתפלל בו האדם ואין חלק לקהלות אחרות בזה וקהל איטלייא היה לו רווחא בזה מכח ההסכמה ולא תימא השתא אית להו פסידא לקהל איטלייא שאינו בא בקהלם דהא בלאו ההסכמה לא היה בא לקהלם כיון שהוא מלשון אחרת אף על פי שנולד הוא ואביו באיטלייא וא"כ בהסכמה זו אם היתה מתקיימת היתה רווחא לקהל איטלייא ופסידא לקהל אראגון וכיון שקהל ארגון לא נתרצו מתחילה בהסכמה זו אדרבה מיחו בה אינם יכולים להכריח בקיומ' ולא תימא דלקהל איטלייא איכא נמי פסידא בהסכמה זו אם יבא פה שום איטלייאנו שנולד הוא ואביו בארץ אחרת וילך לקהל אחר דאני אומר דלא חשיבא פסידא זו לקהל איטלייא מצד ההסכמה לגבי ק"ק ארגון שאם זה האיטלייאנו נולד הוא ואביו באשכנז אין לו לקהל אראגון בזה לא פסידא ולא רווחא והפסידא והרווחא הוא בין קהל איטלייא לקהל אשכנזי' אבל בין קהל איטלייא לארגון הוא ידוע כי לעולם לא יבא שום איטלייאנו שהלך לארגון ונולד שם הוא ואביו כי אין שם יהודי' בארגון זה שבעים שנה ואנו בטוחי' שלא יאהל עוד שם יהודי כי האל יתברך הוא מקבץ נדחי עמו ישראל לא"י בזמן קרוב ואפילו לגבי קהל איטלייא ואשכנז נראה לי דלעולם איכא פסידא לקהל אשכנז ורווחא לקהל איטלייא בהסכמה זו כי הוא ידוע כי הוא מצוי לאשכנזים לבוא לדור לארץ איטליי' לעלות לא"י ואינו מצוי כלל לשום איטלייא ללכת לדור באשכנז ואני אומר דאפי' היה מצוי כ"כ ללכת לאשכנז מאיטליי' כמו שהוא מצוי לבוא מאשכנז לאיטלייא וכן בכל המלכות באופן שלפעמים היה פסידא לזה כמו לזה אפ"ה יקרא פסידא להאי ורווחא להאי כי בזמן שיקרה שיבוא אשכנזי אחד שנולד הוא ואביו באיטלייא יהיה פסיד' לקהל אשכנזים מצד ההסכמה ורווח' לקהל איטליי' מצד ההסכמה וזהו שנקרא פסידא להאי ורווחא להבי כיון שבזמן שיש פסידא להאי איכא רווחא להאי ואין אנחנו יודעים אימתי יבא זמן שיהיה בהפך שיהיה רווחא למאן דהוה ליה פסיד' ופסידא למאן דהוה ליה רווחא וכדאמ' בעלמא לכשיבקע הנוד ואם כן האי דאמרינן פסידא להאי ורווח' להאי הויא רווחא דהאי כדאמ' דומיא דההיא דכתב מהר"ם ז"ל על מס הקרקע דאיכא פסידא למאן דאית ליה קרקע ואיכ' רווחא למאן דלי' ליה קרקע ממאי דפרע מאן דאי' ליה קרקע אע"ג דאפשר שזה ימכור קרקעו וזה יקנהו ויהיה הפסדו והרווחא בהפך ואם כן הסכמה זו בטלה לגבי קהל ארגון ואין כח ביד הקהלות האחרות להכריחם שיקיימו אותה ומי שיבא מאיטלייא אעפ"י שנולד הוא ואביו שם כיון שאם אביו בא מארץ ארגון נקרא מלשון ארגון וילך לקהל אראגון כפי המנהג שכל אחד הולך לקהל מבני לשונו ולא לקהל אחר נאם המבי"ט: שאלה שח ראובן היה חולה בחולי דאיתפטר מיניה והיה מדבר עם שותפו בעניניו ובכלל דבריו אמר לו בפני עדים תדע איך לזה הבחור יש לו בנכסי כך פרחי זהב ואז השיב שותפו מי הוא הבחור לוי והשיב כן יורנו רבינו אם על פי הדברים האלה חייבים יורשי ראובן לתת ללוי הפרחים הנז' או לא הואיל ולא היו הדברים דרך צוואה כמו שמצווה אדם לביתו: תשובה אין כאן טענת השטאה כיון שהי' שכיב מרע דאין אדם משטה בשעת מיתה כדאמ' בפ' חזקת ועוד דלא תבע ממנו לוי שום דבר וליכא טעמא דהשטאה אלא כשהו' תובע שיכול לומ' כמו שהשטית בי השטיתי בך וכן ליכא הכא טעמא דהשבעה אע"ג דלא אמר תנו ורב ושמואל דאמרו תרוייהו לא אמר תנו אין נותנין בפ' גט פשוט משום דכשאמר בנ"ד תדע איך לזה הבחור יש לו בנכסי כך פרחים הוי דרך הודאה וכתב הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות זכיה על ההיא דרב ושמואל דאם אמר דבר זה דרך הודאה ולא היה שם חשש הערמה נותנין וכן כתב הרי"ף ז"ל ס"פ ג"פ דכשאמ' דרך הודאה נותני' ומייתו תרוייהו ראיה מההיא דפר' דיני ממונות הרי שראו אביהם שהטמין מעות וכו' ואמר של פלוני הן של מעשר שני הם אם כמוסר דבריו קיימים ואם כמערים לא אמר כלום וכן בנמקי יוסף כמוסר כלומ' שירא מהמיתה וירא שלא יבוא הפסד לאחרים אז אמרינן דבריו קיימים ואם כמערים כלו' שאמר אל תחשבו שכל הממון זה שלי אלא מפלוני ופלוני שהפקיד בידי ומת בלא צוואה אין חובה על היתומים להחזיר להם הממון וכו ע"כ והכא נמי בנ"ד נראה כמוסר שהיה ש"מ והיה מדבר עם שותפו בעניניו ובכלל הדברים אמר איך לזה הבחור יש לו בנכסיו כך הוי כמוסר שירא מן המיתה דלא קאמר אל תחשוב שכל זה הממון שלי דהוי כמערים וכן נר' בנ"ד דהוי כדרך הודאה דמכוין לאודויי ולא בדרך שיחה הוי כמו שהביא בח"מ סימן פ"א מרבינו האי ז"ל דמי שתבעוהו בדין בחפץ פלוני והשיב אינו שלך אלא של פלוני אינו הודא' להוציא השני מידו אפילו בב"ד וכו' דכי אמרינן דאין צריך לומר אתם עדי היינו כי קא מכוין לאודויי בהא מילתא אבל הכא שיחה בעלמא היא ולא היתה הודאה שהרי היה יכול לומר אינו שלך ולא היה צריך לומר אלא של פלוני והרבה דברים שיח' בעלמא הוא ואינו מזיק לו כלום ע"כ וכ"כ הרמב"ם פ"ו על מי שהיו אומרים עליו שהיה בעל ממון אמר אלו הייתי לא הייתי פורע לפלו' והכא נמי לא הוי דרך שיחה שלא אמר דבר זה על דבר אחר אלא דבר בפני עצמו דרך הודאה דלא הוה שייך הודאה זו למה שהיה מדבר קוד' עם שותפו עוד טעם אחר שאמר תדע איך לזה הבחור יש לו בנכסי כך פרחים והוי לשון אתם עדי כיון שאמר תדע הוי כמעידו עליו הוא והאחרים העומדים לפניו. עוד טעם אחר שנראה מלשון השאלה ממה שאמר איך לזה הבחור יש לו וכו' שהיה שם בפניו וכן מה שהשיב לו מי הוא הבחו' לוי ואם לא היה שם מאין ידע וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו ואם כשהודה בפניהם היה התובע עמו אינו יכול לטעון ולומר כדי להראות שאינו עשיר וכו' והואיל ואתא לידן נתרץ לשון הרב ז"ל שנראה שקשה למה שכתב פ"י מהלכות זכיה דאם אמ' דבר זה דרך הודאה נותנין ואין כאן טענת השבעה וכאן כתב על שאמר לו דרך הודא' ולא דרך שיחה שיכול לטעון טענת השבעה אם לא כשהיה התובע עמו ואם לא נחלק בין ברי' לש"מ נוכל ולומר דהתם פ"י איירי כשהיה התובע עמו א"נ כשאמר דרך הודיה הוא יכול לטעון טענת השבעה ולא יורשיו ובפ"י מיירי ביורשיו דכיון דהיה דרך הודאה אינן יכולין לטעון הם טענת השבעה כי גם שלא הזכיר ראובן את לוי אין חשש בזה כיון שהזכירו השותף והוא אמר הן וכדאמ' פ' י"ג נכסיך למי הן שמא לפלו' ואמר אלא למי וכו' נאם המבי"ט ועיין שכ"ב. שאלה שט ילמדנו רבינו לאה אמו של ראובן נשאת לשמעון ונולד לו בן ממנה ומת' ועכשיו בא ראובן בנה לתבו' חצי נדוניי' אמו משמעון בעל אמו ונמצא כתוב בשטר נדונייא נוצרית ע"י סופר פובליקו שנשתעבד שמעון בהזדמן החזרה להחזי' הנדוניא ללאה אשתו או למי שתהיה ראויה מן הדין עוד הוריש יעקב אבי לאה בהיותה נשואה לשמעון את לאה ושתי אחיותיה בשוה עם תנאי הפ"י דוקו מיסו שלא תוכלנה למכור בנכסים ואם תמות אח' מהבנות בלא בנים תירשנה השתים חברותיה ואם יהיו לה בנים זכרים ירשו הבנים חלק אמם שוה בשוה גם כי יהיו משני בעלים ואחר כך מתה לאה תחת בעלה שמעון ובא ראובן בנה לתבוע חצי מה שהוריש אבי אמה לאמה בכח הירושה זו. עוד נתן אבי לאה מתנת שכיב מרע קודמת לחלוקת הירושה שתטול לאה ואחת מן השתי' אחיו' האחרו' מנכסיו עד סך אלף וחמש מאות אישקודי זהב ויכלל בסך המתנה סך הנדונייא אשר קבלה כל אחד מהן ובמנה זו לא התנה