מבי"ט חלק א קפה

סוף אמר שיבוא ליד היהודי מה לי שיבוא ע"י הגוי של שמעון או לא כיון שלא היתה ניצולת מיד הקושארייוש אעפ"י שהיתה הולכת על ידי הגוי ודמי הא לשוכר החמור ואמר לו להוליכה בדרך פלוני בבקעה והוא הוליכה דרך אחר בבקעה או בהר כי האי גווני שהיו שני דרכים בהר והוליכה בדרך האחר דפשיטא דאין כאן פשיעה ופטור אפילו בהני גווני דאמרי' בגמרא דחייב דדוקא תנן מהר לבקעה או איפכא דחשיבה פשיעה כהני גווני לא כשהלך בבקעה או בהר אפילו בדרך אח': וכל. זה אפי' שנאמר שהעביר מדעתו של בע"ה שאמר לו בפי' שישלחנ' ליד הנכרי שלו והוא קבל לעשות כך או שתק אבל לפי לשון השאל' נראה שלא קבל על עצמו לעשות כך שזה השיב לו מה תועלת שאשלחנה לידו כו' וגם כי חזר ראובן ואמר לו אעפ"כ לא חשש לזה כיון שנתן לו טוב טעם לשלא היה תועלת בזה והוא לא חזר לומר שישלחם ליד הנכרי מפני שחשב שיהיה יותר תועלת אלא שאמר אעפ"כ כמו שאומר ואע"פ שלא יהיה תועלת אין הפסד שתשלחם ליד הנכרי שלך ואין כאן העברת דעת בזה שלא קבע עצמו ובדיבורו אחר שהשיב לו שמעון מה שהשיב כמו שכתבתי ולא חשש לחזור להשיב לו מה שהשיב מקודם שלא היה תועלת בזה כי כל זה היה דיבור בעלמא כי לא היה בשעת מסיר' ואח"כ כתב לו פתקא בשעת מסיר' שישלחו דרך ויניציאה ולא פי' לו בפי' שימסרנה ביד הנכרי אלא שיכתוב לנכרי שימסור אותה ביד היהודי ור"ל שהנכרי יודיע לשם ליהודי שבאה הסחורה לידו כדי שימסרנה לו מיד נמצא כי אין שום חיוב לשמעון בזה אעפ"י שסחורתו ניצולה מצד הערבות חדא שאין כאן ציווי ואינו העבר' מדעת בע"ה שנית כי אפילו היה ציווי לא היה פשיע' כיון שבין כך וכך היה מצוה שיגיע ליד היהודי שלישית ואפי' היתה פשיעה לא היתה פשיעה גמורה שההיזק היה מצוי בזה כמו בזה רביעית אפי' היתה פשיעה גמורה או העברה מדעת בע"ה לא בא האונס מחמתה ופטור כמו שכתבו כל הפוסקים שהבאתי למעלה וגם כי הסחורה של שמעון ניצולה לא ניצולה מצד שלא לקחוה הקושארייוש אשר מהם היתה הפסד מתחלה אלא פנים חדשות באו לכאן והוא הערבות שעשה הנכרי על סחורות שמעון מבלי ידיעת שמעון אלא שכמו שהיה מפקח על נכסיו במכירה כן עשה בערבות לפקח בתועלתו וגם לא עלה ערבותו על כל סחור' שמעון וגם כי היה לוקח ערבות על כל סחורת שמעון לא הי' סחור' ראובן ניצולת בזה כיון שלא הזכיר אלא סחורת שמעון והרי היה ידוע שם כי הסחורה היתה של ראובן כי היה צריך הנכרי למסרה ליד היהודי הידוע ולא הי' חל הערבות אלא על סחורת שמעון אפי' היתה באה מסינים ליתנה ליד הנכרי כיון שהיה כותב שהי' של ראובן ויתננה ליד היהודי לא יעלה בדעת הנכרי שישלח שמעון לידו גם סחור' אחרים ויקח ערבות ג"כ עליה לא היה מנחש כי אפי' מה שעשה בסחורות שמעון כי לא נצטו' משמעון על ככה אלא מפני שחשב שישלח סחורה באותה ספינה שהיתה בסינים כמו שהיה רגיל לשלוח לו בכל זמן בוא ספינות חשש באותו זמן שהיו קושאריוש שיהיה תועלת לשמעון הערבו' ועשהו כיון שעליו היה מוטל לפקח בנכסיו כמו שהיה רגיל מקוד' ולא בכלל סחורתו שיתננ' ליהודי אחר כיון שלא היה מוטל עליו לפקח בנכסי אחרים ואם היה עושה כך והיתה הסחורה כולה מגעת ליד הנכרי ולא היה אירע בו אונס כלל הערבות בחנם ולא היה חייב ראובן לפרוע שום דבר מהערבו' ולזה היה נמנע הנכרי מלעשות מה שלא היה כן בסחורות שמעון כי כיון שהיו באים כל סחורותיו ליד הנכרי והוא היה מפקח עליהן היה חייב שמעון לנכו' לו כל מה שנתפשר על הערבות ולכן הנכרי לא היה עושה ערבות על סחורות ראובן אפילו שהיה יודע ששמעון שלח לו סחורות ראובן גם כן ואם כן הצלת סחורות שמעון מצד ערבות הגוי לא היה מועיל לראובן אפילו שהיה שולח הסחורות שלו ליד הגוי ואין לראובן דין ודברים ולא תרעומת דברים על שמעון כלל נאם המבי"ט וחתם בה הרב כמהר"ר משה באזלה נר"ו: שה על דבר עשן שאינו תדיר כעשן התנורי' שלנו שאין אופין בהם על הרוב כי אם מע"ש לע"ש אף על פי שאינו בכלל העשן המוזכר בגמרא דאין לו חזקה דהיינו עשן תדיר ומרוב' כעשן הכבשונו' כמו שכתבו המפרשים ז"ל אפ"ה יוכל למחות בתחל' כיון דנזקא הוי כמו שהביא בטור סי' קנ"ו בשם הרמ"ה ז"ל והביאו ג"כ בנ"י פ' לא יחפור וכן נר' מדברי ר"ת ז"ל שכתב דוקא קיטר' דכבשן שהו' גדול אבל בקיטר' דעלמ' הוי חזקה עכ"ל וכת' בח"מ וכן כהב הרמ"ה ז"ל ע"כ דמדקאמר הוי חזקה משמע דחזקה מיהא בעי ויכול למחו' בתחל' כדעת הר"מה ז"ל וכן אנו דני' למי שצועק ומוח' בתחלה על תנורי' אלו שאין העשן תדיר ועל עשן הכירי' שמבשלים בהם כל יום והוי תדיר אלא שאינו עשן מרובה ככבשונות ותנורים בכלם יכולים למחות נאם המבי"ט: שו מעשה שהיה כך היה ראובן עלה בדעתו ללכת למדינ' הים לארס יתומ' ויודע הדבר לשמעון ולהיו' ששמעון הי' מתייר' שמא תהי' ליתומה עליו אי זה תביעה של ממון הלך אז אצל ראבן ואמר לו שמעתי עליך ראובן שדעתך ללכת למדינת הים לארס את פלוני' היתומה ובשביל שאני חפץ לפטור את עצמי ממנה שלא יהיה לה כח לעור' עלי דברי ריבו' באי זה ענין ותביע' שיש בה דרר' דממונ' באתי אצלך להודיעך שמן הראוי הוא שקודם נסיעתך תחייב לי בחיוב גמור בשטר שריר וקים וכשתנש' לך פלו' היתומ' שתעש' עמה על כל פנים שאהיה נקי ממנה ושלא תוכל היא בשו' זמן מן הזמני' לתבוע ממני שום תביעה בעולם ולא מיורשי אחרי ואם תעשה הרי מוט' ואם לאו יודע לך שיש יכולת בידי לעכב הליכתך לזה טוב לך להפק רצוני אם תרצה שלא יתבטל רצונך וכששמע ראובן את דברי שמעון צעק כנגדו ואמ' שבשו' אופן לא יעשה דבר זה: לגזול את היתומ' ההיא להיות שהוא כנגד הדין והאמת עד שלבסוף גבר' ידו של שמעון עליו והוכרח ראובן להפי' רצונו של שמעון על כרחו שלא בטובתו באונ' והפצר גיזו' באופן שנתחיי' ראובן לשמעון בענין הנז' וכהאי גוונ' שאם באולי יקר' שלא יגמו' ראובן רצונו של שמעון שיכול שמעון להוצי' עליו שני עדי' ולהביא' אל השופט ושיעידו שהו' חיי' לשמעון סך של מעות וקרה מקר' שלאח' שכבר כתבו וחתמו השט' באו עדי' עדי השט' אצל ראובן ושטר החיו' ביד' ואמרו לו הא לך השט' כי שמעון אינו שואל ממך כלום ואח' שקבל ראובן השט' בידו בא א' מן האנשי' אש' היו נמצאי' לשם ואמרו לו לראובן דרך עצה שיתן השטר ההוא ביד בנו של שמעון וכך עשה ראובן ונתן השטר ביד בנו של שמעון ואמר לו בשע' הנתינה בזה הלשון אני ראובן נותן לך שטר זה שיהיה מופקד בידך ושתשמרנו בעדי אחרי כן הלך ראובן למסעיו למדינת הים ונשא היתומ' ההי' ויביא' אל ארצו באופן שאני שואל למכ"ת אם שטר חיוב שעשה ראובן לשמעון יש בו ממש אם לאו: תשובה איני רוא' בדברי שמעון שום אונס לראובן במה שאמר לו ואם לאו יודע לך שיש בידי יכול' לעכב הליכתך בזה טוב לך להפיק רצוני אם תרצה שלא יתבטל רצונך כי ענין אונס המבטל הדבר שעושה בשבילו הוא שנעשה האונס בפועל שהכו אותו או מסרו אותו או הפחידו אותו בדבר שאפשר למפחיד לעשותו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות מכירה וכתב מ"מ שכן כתב הרשב"א ז"ל בשם ר"ח ואפילו הפחיד בדבר של ממון וכההי' עובדא דפרדסא אבל מהפחדה בעלמא ואינו יודע דאפש' לו לעשותו לא הוי אונס ואם כן בנ"ד שאמר יודע לך שיש בידי יכולת לעכב וכו' אין כאן הפחדת אונס כלל חדא דלא אמר לו בפי' אעכב אלא יש בידי יכולת לעכב אולי שלא יעכב ואפילו שאמר לו אני אעכב אותך אולי שלא היה בידו לעכבו ולא הוי אונס עד שנדע שיש בידו לעכבו כמו שכתב הרב ז"ל או שהפחידו בדבר שאפש' לו לעשותו והיינו דידעי' שיש בידו לעשותו אם ירצה ואפילו שהיינו יודעים שהיה בידו לעכבו מה אונס הוא זה שיעכבהו מללכ' למ"ה לארס היתומה אם הכריזו עליה בת פלו' לפלו' ואפי' מעבר לים היא תבוא אחריו כמו שאמרו בת פלו' לפלו' ואפי' מעבר לים ר"ל שאפילו שתהי' בת פלו' מעבר לים היא לפלו' כלו' שתב' אחריו ואם רצה ללכת כדי שלא יקדמנו אחר ברחמי' מי יודע אם זיווג זה היה לטובתו או להפכו ועכבתו שהי' מעכבו שמעון היה לו לסימן שלא היה עולה זיווגו נאה כי בית תינו' ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן ואין כאן שום דבר רע ידוע שהיה עושה שמעון לראובן בהיותו מעכב אותו מללכ' למ"ה לישא היתומה ואעפ"י שהיה ידוע שהי' עושה לו רעה בעיכו' לא היה ידוע שהיה בידו לעכבו ואעפ"י שיה' יודע שהי' בידו לעכבו לא אמר לו בפי' אני אעכב אותך אלא שהיה בידו לעכבו ואולי שלא יעכב כמו שכתבתי ואם כן אין כאן שום אונס ואם היה כותב לו על זה שטר שהיה חייב לו סך מעות היה חייב לפורעם כיון שנתחייב אפילו היה יודע שלא היה חייב לו שום דבר וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות מכירה: אבל ענין חייוב זה שנתחייב שאם באולי יקרה שלא יגמו' ראובן רצונו של שמעון שיוכל שמעון להוציא עליו שני עדים ולהביאם אל השופט ושיעידו שהוא חייב לשמעון סך מעות אין זה חיוב כלל שהרי לא נתחייב הוא לפרוע לו שום דבר אלא שנתן רשות לשמעון שיוכל להוציא עליו וכו' וגם כי נתן לו רשות אינו רשאי כיון שאינו חייב לו דבר ולא נתחייב לו בשום דבר וכ"ת דדמי לקרע כסותי שבר כדי דס"פ החובל דאמרינן דפטו' כשאמר לו ע"מ לפטו' וכשלא בא לידו בתורת שמירה פטור אפילו לא אמר ע"מ לפטור כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות חובל וכ"ש הכא דאינו מזיק אלא שנוטל משל חברו ברשותו לא היא דהכא בנ"ד לא אמר לו טול משלי אלא שיוכל להוציא עליו עדים וכו' וזה מורה שהוא שלא לרצונו שאם היה ברצונו שיטול משלו למה לו לתת רשות ללכת לשופט ולהוציא עדים בלא שופט ובלא עדים יתן לו או יאמר לו טול וכיון שדבריו מורים שאינו נותן לו ברצון אינו זוכה בשום דבר דבדברי' אינו זוכה מקבל מתנה אפילו היה או' בפי' אני נותן לך במתנה דבר זה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות זכיה ואפילו מחוסר אמנה ליכא אלא במתנה מועט' כמו שכתב פ"ה מהלכות מכירה כ"ש שלא הזכיר שום לשון של מתנה אלא רשות שיוציא עדים וכו' והוי כמי שאומר לחברו אם לא אעשה לך דבר זה תוכל לגזול אותי שאינו יכול לגוזלו דמושבע ועומד הוא בלא תגזול ולא דמי לקרע ושבו' דהת' עשה ברשות ומשום הכי פטור אף על פי שלא היה לו לעשות לכתחלה והיה לומר לו קרע אתה את שלך ואפ"ה כיון שעשה ברשות ולא נשאר בידו דבר פטור אבל הכא שאמר לו, תוכל לגזול אותי אפי' היה אומר לו בפי' גזול אותי אין לו, רשות דלא נתן רשות אלא בתורת גזלה והרי הוא כאומר בתורת גזלה יהיה בידך דחייב בהשבה וכ"ש שחוזר עתה ואומר לו שאינו רוצה שיתבע ממנו דבר דבקרע נמי אם חזר ואמר לו לא תקרע וקרע חייב וה"נ דאומר לו שיוכל להוציא עדים וללכת לשופט שיעידו שהוא חייב כיון שאינו חייב ולא נתחייב הוי גזל ואין לו רשות ללכת וליטלו ממנו שלא כדין דהוי כמי שאומר גזול אותי כ"ש שלא אמר בפי' גזול אלא תוכל ללכת דהוי תוכל לגזול והתורה מנעו לגזול וגם לא הרשה אותו אלא להוציא עדים עליו שהוא חייב לו כי ידע כי העדים לא ילכו ואפילו שידעו שהוא נתן לו רשות שילכו יחשבו בעצמם שלא אמר כך אלא מפני שידע שלא