מבי"ט חלק א קפד

ומתו ויצאו לחוץ דמשמע דראה אותם משעה שנטבעו עד שיצאו לחוץ דהיינו מיד כשיצאו לחוץ והכיר שהיו הם מתחל' ועד סוף ועוד נראה לי דהא דבעי' דלחזיוה לשעתיה היינו מי שלא ראה בטביעה והמיתה בים אלא שראה אותו אחר שפלטו הים לבד והכירו ולהכי בעי' בשעתיה וסימנים אבל אם ראה אותו כשטבע ואח"כ ראה אותו שמת שפלטו הים אעפ"י שלא השגיח ולא הסתכל בו להכירו אלא אחר שעה ואח"כ הכירו בטביעות עין דאפילו ישתנה לאח' שעה יהיה ניכר לו כיון שראהו קודם כשנטבע ומת דמה שכתב הרא"ש ז"ל דבראהו שטבע בעינן שיראה לאלתר וסימני' היינו שראה הטביעה ולא ראהו מת בים אבל אם ראה מת בים ואח"כ ראהו בחוץ והכירו נאמן אפילו אחר שעה ובלא סימני' אלא בטביעות עין ואם מה שאמר הישמעאל שנטבעו ומתו ויצאו לחוץ הוא שראה אותם מתים על פני המים ושיצאו לחוץ אח"כ ועל זה הוא שאמר שטבעו לא שייך הכא בדדמי כיון שלא ראה הטביעה והוי נאמן בטביעות עין ואח' שעה כ"ש כי מה שאמר שמתו ויצאו לחוץ משמע שראה אותם מתי' על הים ושיצאו לחוץ מתחלה ועד סוף ראה אותם והיינו בשעתיה כדפי' לעיל. ובין שנפרש דברי הישמעאל שראה הטביעה או לא הרי אמר שמתו ושיצאו לחוץ שנראה שראה אותם מתים כמו שראה אותם שיצאו לחוץ שהרי אמר ואם תרצה תבא ואראה אותם לך וא"כ אפילו שלא היה משמעות דבריו שראה אותם בחוץ מיד אלא שאנו מסתפקים אם ראה אות' מיד כשפלט' הים או אחר זמן נהיה תולים להקל ולומר שראה אותם מיד כיון שכבר ראה אותם מתים קודם אעפ"י שלא הכירם אז דליכא הכא איסורא אלא מדרבנן ואם נשאת לא תצא אפי' לא היו רואים אלא הטביעה לבד במים שאין להם סוף וששהא שיעור יציאת נשמה כ"ש שראה אותם מתים בים והכיר אח"כ שהיו יצחק ושלמה וכמו שכתב הריב"ש ז"ל תשובת שע"ט ואם היה בכאן מי שמעיד בטביעת (עין) במים שאין להם סוף כראוי אז לא היתה אסורה אלא מדרבנן לכתחלה ואם היו מקילים בה היינו מקילים מדרבנן ע"כ ומה שכתב הר"ן ז"ל תשובה ע"ז דבנפלט מן הים שאין שיעורו אלא שעה אח' בלבד מן הסתם אין לתלות ולומר שתוך אותה שעה שנפלט ראהו שיות' מצוי ששהה יותר משעה היינו כשלא היה ידוע קוד' שנטבע ודאי ומ"ה בעי' דלחזייה בשעתיה שיכיר בודאי שזה הוא שנשמע עליו שנטבע אבל מי שהועד עליו בודאי ששהא כדי יציא' נשמה במים שאין להם סוף או שהועד עליו שמת כי הכא אע"ג שלא הכירוהו בודאי (יש) להקל בעדות הראיה ולומר שהראי' וההכרה היתה מיד וכן נראה ודאי מלשון הר"ן ז"ל שהבי' זה על מה שכתבו התוס' דיכול להיות דהיכא דאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא תוך ג' ימים ועל זה כתב מסתברא לי שאינו ענין לנדון זה דהני מילי לשיעור ג' ימים דמסתמא אם לאחר ג' ימים היה וכו' ויותר קרוב לתלותו בתוך שלשה מלאחר ג' אבל בנפלט מן הים שאין שיעורו אלא שעה אחת וכו' ע"כ וכי היכי דבתוך ג' איירי כשנשמע עליו שנהרג ולא נודע בודאי כי אם עתה שראוהו תוך ג' הכי נמי בראהו אחר שפלטו הים הוי כנשמע עליו שנטבע אבל לא העידו עליו בודאי שראוהו שנטבע ושהה כדי מיתה ומשום הכי כשהעידו אח"כ שראוהו מת בעי' שיראוהו מיד בודאי ולא נתלה בעדות הראיה שהיתה מיד אבל בנ"ד שראוהו קודם מת ולא הכירוהו אפי' הוה בעי' שיראוהו מיד כשיצא ולא פי' נתלה לומר כי מה שהעיד שראהו היה מיד כיון שאותו שראה קודם מת הוא שיצא חוץ כ"ש לפי מה שכתבנו למעלה דלא בעי' בנ"ד דלחזיוה לשעתיה כדכתיב' ואפי' שהיינו מפרשים דברי הישמעאל שנטבעו ומתו ויצאו לחוץ כי מה שראה היה שיצאו לחוץ והיינו מסתמא אחר שנטבעו ומתו וא"כ בעינן שיכיר אותם מיד כשיצאו אפ"ה יש כאן מקום לתלות להקל כי לפי מה שהוא ידוע לכל שהיתה ספינה זאת מטורפ' בים באותו יום והיו רואים אותה מעיר ראשיד כשהיתה נטבע' ובאותו יום יצא זה שהיה יוצא ובוכה הוא וחבירו והאחרים טבעו וכיון שבשעת יציאתו אמר לו הישמעאל מה שאמר שיצאו לחוץ הוא קרוב לתלות שמיד כשיצאו ראה אותם מתים כי זה הישמעאל הסיח ל"ת היה מן הבאים בספינה וכ"ש כי המשמעות הקרוב לדבריו הוא שראה הטביע' ושראה אותם מתים ע"פ המים ושראה אותם שיצאו לחוץ וכמו שכתבתי למעלה והאש' מותרת לינש' לכתחל' נאם המבי"ט: שאלה שד ראובן מסר לשמעון סחורה שיוליכה לנמל עם סחורתו להעלו' אות' בספינה לשולחה לויניציאה ומפני שהיה ירא שמא בדרך יארע איזה אונ' מן הקושאריו' להיות הסחורה של היהודים או' שצו' לשמעון שימסור אותה ביד ערל ושתהיה נכתב' ע"ש הערל בפנקס הסופר של הספינ' כדי שיחשבו שהי' של ערלים ולא יקחו אות' הקושארייו' ושמעון טוען שכשאמ' לו שימסר' ביד ערל השי' הוא לו שלא ימצא גוי ערל שירצה להטפל בכך לקבל סחורת יהודי ושגם הוא לא ישלח סחורתו כי אם בשמו ליד הגוי ההוא אשר הוא נהוג לקבל סחורותיו ולמוכרם ושאמר לו ראובן א"כ תשלח ג"כ הסחורה שלי ליד הגוי שלך שיתננו לפלו' יהודי שליח שלי ושהוא אמר לו מה יועיל לשלחם ביד הגוי שימסרם ביד היהודי כיון שנכתבה הסחורה על שמך שאתה יהודי כי גם סחורתי היא נכתבת בשמי ואיני מועיל לשולחם ליד הגוי שלי אלא מפני שהוא מוכר סחורתי בשכ' ופשר' שבינינו ושחזר ראובן לומר לו אע"פ כן שלחה ליד הגוי שלך ואח"כ כשמסר ראובן לשמעון הסחורה נתן לו פתקא וכתב בה שישלח הסחורה לויניציאה ושיכתוב לגוי שלו שימסרנ' ליד יהודי שלו ולא חזר לכתוב לו בפי' שישלח הסחורה ביד הגוי ועל זה לא חשש לשולחם ליד הגוי שלו כי לא היה שולח סחורתו אלא מפני שהגוי היה חייב למוכרה כפי התנאי שביניהם ובדרך אירע אונס ומקר' בעוונו' שבאו קושארייו' שוללים ולקחו כל הסחורות שהיו נכתבות בשם יהודי השולחי ובכלל' לקחו ג"כ כל סחורות שמעון ולא הועיל לו מה שהיה כותב שמעון לגוי שיקבל' כיון שהיה ידו' שהם של שמעון אלא שהגוי הנז' כמו שהיה רגיל לקבל סחורות שמעון והיה מפקח בהנאתו חשב כי אלו היה שולח שמעון סחורתו באותה הספינה שהיה ידוע שהיתה עתידה לבוא מסינים לויניציאה וחשש שמא יארע בה שום אונס ונתן כ"כ פרחים לק' למי שנכנס ערב על הסחורה שהיה שולח שמעון בספינה ההיא עד סך כך סחורה וכשנלקחה הסחורה ההיא ע"י קושארייוס תבע הוא מן הערבים אשר נתפשר עמהם ונתן להם כך וכך לק' בשביל הערבות הנז' והוא קרוב שיגבה הגוי מן הערבי' עד סך מה שנתפשרו עמהם שהוא כמו חצי הסחורה ששלח שמעון או ב' שלישים ועתה בא ראובן ואו' אלו היית שולח הסחורה ליד הגוי שלך כמו שכתבתי לך אולי היתה ניצול' כמו שניצול' שלך ושמעון משיב כי כבר אמר לו שלא היה לו שום תועלת בשלח את סחורת ראובן ליד הגוי שלו כי גם הוא לא היה שולחה כי אם מפני שימכרנה הוא ולא ידע מה שהשתדל הוא בענין אחריותה ליקח ערבים אם יקחו אותה וגם ידע אח"כ שלא עשה זה אלא על סך סחורה שלא הגיע לסכום כל סחורתו וגם שהיה שולח סחורת ראובן ליד הגוי שלו לא היתה ניצול' בערבו' שעשה הגוי שלו כי לא ערב אלא על סחורת שמעון בפי' ועל סך כך שלא תגיע לכל סך סחורתו והנותר בסחורתו על הסך שלקח הגוי ערבו' הרי הוא אבוד לחלוטין כמו הסחורה של ראובן ואפי' מה שלקח עליו ערבות עדיין לא גבה דבר ממנו כפי מה שכתב לו הגוי כי הם אנשים תקיפים: תשובה הא דאמרי' כל המעביר על דעת בעל הבית נקרא גזלן אוקימנא כר' מאיר פ' האומנין גבי מתני' השוכר חמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה וכו' דהנותן דינר לעני ליקח לו חלוק לא יקח טלית וכו' וכההיא דמגבת פורים לפורים ואין העני רשאי כו' וליתא לדר' מאיר וכמו שכתב הרי"ף שם גבי מתני' וכתב נמקי יוסף גבי מתני' דקתני בהר והוליכה בבקעה או איפכא ומתה חייב דמשמע דדוקא היכא דמת' בחד מהנך גווני דאוקמי אמוראי מחמת אויר או אובצנא או שהכישה נחש דבכל חד איכא למיתלי שמחמת שינויו של שוכר מתה הא מתה כדרכה פטור עד כאן דמשמע דכל דליכא למיתלי דמחמ' השינוי בא האונ' פטו' ובנ"ד הכי הוא דלא בא האונ' מחמ' השינוי שגם שלא הי' מעבי' מדע' בע"ה והי' שולח ליד הגוי היה נלקח כמו שנלקח שלו ולאו דוקא במעביר על דעת בע"ה דלפעמים ליכא פשיע' דאינה שמירה יותר טובה מה שאומ' בע"ה כההי' דמה' לבקע' ומבקע' להר דבתרווייהו הוי העברה משו' דאיכא גווני בהר דליכא בבקעה וכן איפכ' כדאמ' התם אלא אפילו בפשיעה ממש שפשע בתחלה ובסוף אירע אונס אע"ג דקי"ל תחלתו בפשיע' וסופו באונ' חיי' היינו כי ההו' דזוזי דאותבינה בצריפ' דאורבני דאונס בא מחמת פשיעה אבל לענין מת' כדרכה פטור דמאי נטירות' הוה ליה למעב' וכמו שהאריך הרי"ף ז"ל פ' המפקיד עליה דמתניתין דהשוכ' פר' והשאיל' כו' ומת' כו' וכן כתב הרמב"ם ז"ל ספ"ג דשכירות פשע בה ויצ' לאג' ומת' שם כדרכה פטור שאין יציאתה גרמה לה שתבא לידי אונס זה וכתב מ"מ שאני הכא דלא בא האונס מחמ' הפשיעה וכן כתבו בתוספת וכן כתבו בהגהות ריש פ"ד דוקא כשבא האונ' מחמת הפשיע' וכו' וספ"ד מהלכו' שאלה כתבו ג"כ אבל אונס שאין בא מחמ' פשיע' פטו' כדמוכח פ' השוכ' וכן בח"מ סי' רצ"א והביא דברי רב אלפס ז"ל וא"כ אפי' היתה פשיעה מה שלא שלח ליד הגוי שלו לא היה חייב שלא בא אונס הקושארייוס מצד הפשיעה שהרי אפילו מה ששלח הוא ליד הגוי נלקח ג"כ כדאמ' וכ"ש כי תחלתו ג"כ אינו פשיעה מה שאמר לו שישלחנו ליד הגוי שיתננו ליד יהודי שלוחו או אפוטרופו' שלו והו' שלחו ליד היהודי עצמו כי סוף סוף היה צריך שיגיע ליד היהודי ומה לי ע"י הגוי או ע"י הסופר של ספינה ובין כך ובין כך היה מוסר הסחורה ליד בעל הספינ' ע"י סופר הספינה כמו שהוא נהוג שכותבים ע"י סופר כל מה שמקבלי' מיד מי מקבלים אותו וליד מי ימסרו אותו והוא ידוע כי היו מוסרים הסחורה ליד היהודי כמו שהיו מוסרים אותה ליד הגוי של שמעון כי באמונה הם עושים ולא היה שום הוצאה או תוספת במסור אותה ליד היהודי ממה שהיה מוסר אותה ליד הגוי והגוי ליד היהודי אדרב' היה אפשר שיהיה יותר הוצאה ללכת הסחורה מיד ליד וא"כ היה תחילתו שלא בפשיעה וסופו באונ' דפשיט' דפטו' ואפילו היה בזה שום צד שיהיה ידוע שיהיה בו פשיעה שהיה יותר טוב לשולחה ליד הגוי שימסר' ליהודי ולא שימסרנה ממש ליהודי בעצמו מה שאינו נראה כן כיון שאינו ידוע לכל שהיא פשיעה לא מיחייב ויותר מזה כתב בנ"י בשם הרמב"ן ז"ל על מתני' דהר ובקעה דאפי' לאביי דאמ' לעיל פ' המפקי' תחלתו בפשיע' וסופו באונ' חיי' הכא כשמת' כדרכה פטור לפי שאין שינוי זה שבין הר לבקעה פשיעה גמורה שהיזקה מצוי מזה כמו בזה והיזקים חלוקי' הם אלא שאינה שמירה למה שאמר משכיר ומשו' דלאו פשיעה גמורה היה מוקמי' למתני' דוקא דמתה בחד מהנך גווני דבכה"ג כיון דאיכא למיתלי שמחמ' שינוייו מתה חייב ע"כ וה"נ אפילו היו אומרים שהיה שינוי ופשיעה אין שינוי זה פשיעה גמורה שהיזקה מצוי בזה כמו בזה בשלילת הקושארייו' כ"כ שוללי' הסחורה של ישראל הנכתבת ע"י סופר הספינה שתנתן ליד גוי כמו אם יהיה כתוב שתנתן ליד ישראל דדא ודא חד הוא כל שהוא של ישראל לוקחים אותה וכ"ש שאינה פשיעה כלל כדאמר' דכיון דסוף