מבי"ט חלק א קפג

מטה בא פלוני בן פלוני ואמר לנו דעו לכם הדיינים שאני מקנה ומזכה קרקע ד' אמות מקרקע שיש לי בא"י לכל ב"ח שלי שאין לו קרקע וכל חובות שיש לי אצל כל אדם מוסרני לכם הדיינים כדי שאגבם כל זמן שארצה ואנחנא בי דינא דחתימין לתתא הוזקקנו לדבריו וכתבנו וחתמנו לו פרוזבול זה כדי שיגבם כל זמן שירצה והיה זה ביום פלוני כך לחדש פלוני משנת פלו' ליצירה וקיי' וכתב החכם השואל שפרוזבול זה פסול מתוכו ושאין לדון על פיו ואני הצעיר הנשאל נ"ל שלא נפסל הפרוזבול מצד מה שכתוב בו שהמלוה זיכה ללוה ד' אמות מהקרקע שיש לו בא"י כיון שנכתב בתוכו גופו של פרוזבול השנוי במשנה כי לא נהגנו בשמיטות שעברו לכתוב אלא גופו של פרוזבול בלא זיכוי ד' אמות כי סמכנו על רוב העולם שיש להם קרקע כל שהוא או לפחות עציץ נקוב מונח על גבי יתידות באויר ומפני שסמכנו ג"כ על הפוסקים שפסקו הלכת' דלא כשמואל דבעי ב"ד ממוחה כב"ד דסורא ונהרדעא אלא בכל ב"ד וב"ד יכול לכותבו נמסר הפרוזבול ביד בתי דינין רבים וכל א' משנה בו כפי דעתו לכתוב בו שמזכה המלוה ללוה ד' אמות קרקע משלו ונוטלין קנין מהמלוה על כך אע"פ שאינו צריך אלא כל שהוא ולא נפסל הפרוזבול בשביל שכתבו בו דבר שאינו צריך וכמו כן בפרוזבול של נדון שלפנינו ג"כ שנכתב בו שהיה מזכה המלוה ללוה ד' אמות שיש לו בא"י לא נפסל בכך והרי הוא כמו שלא נכתב ואם יש ללוה קרקע אפילו עציץ נקוב מה שיש לרוב העולם דנין ע"פ הפרוזבול הנז' ויש לתת סברא לב"ד שסדר פרוזבול זה שהיה מקנה המלוה ללוה ד' אמות של א"י גם כי הלוה יש לו ג"כ ד' אמות בא"י מפני שנראה שהלוה לא ירצה ליסמך על ד' אמות של א"י לחובתו אבל המלוה שאין לו קרקע וחושש שאין ללו' קרקע ג"כ הוא רוצה לסמוך על ד' אמות שיש לו בא"י ולהקנותם ללוה שלא מדעתו מפני שזכות הוא לו שאין כותבים פרוזבול אלא על הקרקע אבל מ"מ נ"ל שהיה טוב יותר שלא לכותבו כמו שכתב החכם השואל שהרי נר' מכמה מקומות שאין ד' אמות של א"י מועילו' לשום דבר כמ"ש הרמב"ם בהלכות שלוחין ושותפין ובפרט בענין הפרוזבול נראה מהמשנה שאין מועיל ד' אמות של א"י ואפ"ה אם יהיה איזה קרקע ללוה דנין ע"פ פרוזבול זה אבל אם אין ללוה שום קרקע נר' שאינו נאמן המלוה לומ' שזיכ' לו קרקע שהרי כתוב בפרוזבול זה שהקרקע שיזכה לו הוא ד' אמות של א"י ואין סומכי' עליהם כמו שכתב ואם לא היה כתוב כך נ"ל שנאמן המלוה לומר אני זכיתי לו מהקרקע שלי כל שהוא כמו שנאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד ובהאי מגו נאמן כמו שנאמן בטענות אחרות מיגו שיכול לומר פרוזבול היה לי ואבד וכמו שכתב הרמב"ם מהלכות שמטה פ' ט' ולענין מה שסיפק החכם השואל על נוסח פרוזבול זה כי מתחלה נכתבו בלשון עדים ואח"כ בלשון דיינים יש לספק יותר שמתחלה נכתב בפנינו עדים ח"מ ולבסוף כתיב בי דינא דחתימין לתתא שנראה שהדיינים והעדים חותמי' בו ולא נודע מי הם החתומים אם הדיינים אם העדים או שניהם ביחד או החתומים הם העדים והדיינים ולמה שספק החכם השואל נר' שלא נפסל הפרוזבול בזה שהרי שנינו במשנה זהו גופו של פרוזבול מוסר אני לכם פלו' ופלו' הדייני' שבמקום פלו' כו' והדייני' חותמי' למטה או העדים ולשון זה עצמו כתב הרמב"ם ז"ל בפ' תשיעי שנרא' שאפי' שכתוב הפרוזבול בלשון דיינים שיכולי' העדי' לחתו' בו אלא שאפשר לפרש לשון המשנה שכשהעדים חותמי' בו כתוב למעלה בלשון עדים בפנינו עדים וכו' בא פלו' לפני הדיינים ואמר להם מוסרני לכם פלו' ופלו' הדיינים וכו' אלא שהרמב"ם כתב בפי' המשנה והדיינים חותמים למטה או העדי' ללמדך שהוא מותר בדבר זה להיות הדיין עד והעד דיין שלא כדברי החכם השואל שכתב והא אין עד נעשה דיין ולענין מה שספקתי אני גם כן לא נפסל הפרוזבול בכך וכמו שנראה בח"מ בסי' צ"ז בענין זה הכלל שלא היה ראוי לשנות שינויי' אלו בפרוזבול זה אבל לא הפסי' המלוה שיש ללוה הקרקע בכך ודנין על פי הפרוזבול כמו שכתבתי בחול המועד נכתב ע"י אחר המבי"ט: שאלה שב ילמדנו רבינו ראובן שהודה בשטר הודאה גמורה כמודה בפני ב"ד חשוב שחייב לשמעון סך מעות חוב גמור בתורת הלואה בנאמנות וקבל עליו אחריו' וכל חזוקי סופר בקנין ושבוע' ולא קבע זמן לפרעון ונמצא כתוב בשטר ששמעון רצה ברצון נפשו וכו' שכ"ז שראובן יקיים כל התנאים הכתובים בשטר שביניהם על דבר מה הרי החוב ההוא נמחל לו מחיל' גמור' וכו' ואם לא יקיים ראובן התנאים הנז' הרי שמעון יתבע ממנו המעות הנז' וכו' בכל חיזוקי סופר וכעת אין ראובן רוצה לקיים התנאים הנז' ובא שמעון לתבוע הסך מראובן בטענ' שלא קיים ראובן התנאי' הנז' ביניה' יורינו רבינו אם יכול שמעון לכוף את ראובן שיפרע לו הסך הנז' או לא לברר יותר השאלה הנה טופס השטר בפנינו עח"מ אמר לנו ראובן הוו עלי עדים וקנו ממני בק"ג וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ויפוי כח ותנו ליד שמעון להיות בידו לראיה וזכות איך אני מודה בפניכם הודאה גמורה כמודה בפני בד"ק שאני חייב לשמעון חוב גמור בתורת הלואה בנאמנות סך מעות ובפנינו עדים ח"מ אמר לנו שמעון היו עלי עדים וקנו ממני איך רציתי ברצון נפשי ובהשלמת דעתי בלי שום זכר אונס כלל שכ"ז שראובן יקיים כל התנאים אשר הם כתובי' בינינו ויגמור ויקיים כל מה שכתוב בשטר הרי החוב הנז' יהיה מחול לו מחילה גמורה מעכשיו ואם ראובן לא יקיים את כל דברי התנאים הכתובים בינינו הרי אני שמעון אתבע מראובן הסך הנז' שנתחייב עצמו בהם כנז' וקבלו עליהם ראובן ושמעון כל חזוקי סופר כחמ' ובחזק כל שטרי חובות וחיובין דנהיגי בישראל וכדין כל שטרי חיוב הנעשי' באופן זה לדעת כל חכמי ספרד ז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי בפיסול כל מיני מודעו' ומודעי דמודעות ונשבעו שניהם שבועה חמורה בתקיעת כף ובהזכרת השי"ת זהו טופס השטר ילמדנו רבינו ויורנו מאור התורה צדק ילין בה: תשובה אין מקום להשיב שום חידוש בתשובת שאלה זו כי דבר פשוט הוא שחייב ראובן לפרוע מה שכתוב עליו בתורת חוב גמור ואם מחל לו שמעון החוב כשיקיים שאר תנאים שביניהם כל עוד שעבר זמן קיומם ולא קיימם החיוב במקומו עומד וגם כי כתוב בטופס השטר שכל זמן שראובן יקיים כל התנאים כו' יהיה מחול לו וכו' שנראה שאין זמן לקיומם ואעפ"י שיאמר ביום אחד איני רוצה לקיימם אם יאמר ביום אחר שהוא רוצה לקיימם לא יוכל שמעון לתבו' ממנו החוב הנז' הרי כתוב בתופס ג"כ ויגמור ויקיים כל מה שכתו' בשט' וכו' ואם בשטר כתוב בפי' שנתחייב לקיים תנאי כך וכך בזמן פלוני ועבר אותו זמן ולא יקיימם יוכל שמעון מיד אחר שכבר עבר זמן קיום התנאי' לתבוע מראובן החוב הנז' שכך כתוב בתופס שטר זה ואם ראובן לא יקיים את כל דברי התנאים הכתובים בינינו הרי אני שמעון אתבע וכו' בכלל מה שכתוב את כל דברי התנאים הכתובים בינינו הוא זמן קיומם הכתוב בשטר ההוא אבל אם באותו השטר אינו כתוב זמן בקיום התנאים אין שמעון יכול לכוף את ראובן לפרוע החוב כל שאפשר לו לראובן עדיין לקיים התנאים והכל לפי מה שהם התנאים שאם הוא ידוע לב"ד שאי אפשר לקיימ' מעתה יתחייב לפרוע החוב ואין התנאים ידועים אצלנו לשנברר ענין זה אבל אם בשטר ההוא כתוב זמן קיום התנאים ועבר הזמן גם זה נכלל בכלל אם לא יקיים את כל דברי התנאים הכתובים שהם תנאים וזמן קיומם כמו שכתבתי וחייב לפרוע כיון שעבר זמן קיומם המביט: שאלה שג ילמדנו רבינו ספינה א' נשברה סמוך לרשיד והיו בה ה' יהודים הב' מהם יצאו וא' יצא מת והשנים לא יצאו לא חיים ולא מתים וכשיצא הא' מן החיים היה יוצא בוכה וצועק על ממונו שנטבע א"ל ישמעאל א' למה אתה בוכה הלא טוב אתה מיצח' ושלמה שנטבעו ומתו ויצאו לחוץ א"ל אנה הם א"ל הלא הם רחוק מפה מעט ואם תרצה תבא ואראה אותם לך ובהיותו בהול וטרוד ועירום ויחף לא הלך שם לראותם והיהודי הא' העיד ששאל לישמעאל א' על יצחק ושלמה הנ"ל היכן היו בחשבו שכבר יצאו חיים ואמר לו יצחק ושלמה כבר מתו ואני ראיתי אותם ונתקבל עדות זה ברשיד בכסלו שנת הש"ך יורינו רבינו אם אשת שלמה שלא הניח לה גט זמן מותרת לינשא או לאו: תשובה צריך לדקדק בעדות זה אם זה הישמעאל שאמר שנטבעו ומתו ויצאו אם ראה הוא הטביעה והיציאה לחוץ או ראה אותם מתים ע"פ המים ושיצאו לחוץ אח"כ ועל זה אמר שטבעו כי מסתמא טבעו בים קודם כיון שראה אותם מתים על פני המים שאם ראה הוא שנטבעו כמו שנראה מדבריו אמרי' דאמר בדדמי דכיון שראה שנפלו למים בדבר מועט יאמרו שאלו הם שנפלו למים וכמו שכתב הרא"ש ז"ל ריש האשה שלם ובעי' דאפיקינהו לקמן וחזינהו לאלתר ואמרי סימנין דידהו וכמו שכת' למעלה וכתב אחר כך וכן פירש ר"י הא דבעי הכא סימנים ולא סגי בטביעות עין לחודיה משום דראו הטביעה ואמרי בדדמי וכן כתב רבינו זרחיה ז"ל ור"ח פירש מדבעינן הכא סימנים שמעינן דאשה ועד אחד בספינה שטבעה והכירוהו מת לא מהימני וכ"ש גוי מל"ת ע"כ וגם כן בנדון זה דלא אמרי סימני' אינו נאמן אפילו אסקינהו וחזינהו לאלתר אלא שכת' אח"כ ונהגו האידנא להתיר נשי אנשים שטבעו ע"י הכרת טביעות עין בלא סימנים ואיפשר דמיירי הכא כשלא נמצא הגוף שלם אבל אם גופן שלם מכירין אותו ואפילו לאחר כמה ימים מדיני טביעות עין וכן פי' ר"ת לקמן גבי אין מכירין אלא עד ג' ימים וכו' ומשמע דמנהג זה הוא באותם שראו הטביעה דאלו לא ראו אפילו מדינ' בלא מנהג סגי בלא סימנים אלא בטביעות עין משום דהוה קשה למנהג מה שאמרו כגון דאסקינהו וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנין דידהו כדאמ' בגמרא כתב דאפשר דמיירי הכא כשלא נמצא הגוף שלם דאם גופן שלם סגי בטביעות עין כמנהג אפילו לאות' שראו הטביעה ואע"ג דאיכא למשמע נמי מלשון הרא"ש דקאי מנהג זה אלא ראוהו שנטבע אבל ראוהו שנטבע בעי סימנים אפילו הוא שלם אפ"ה טפי משמע דאיירי כשראוהו כדאמ' כדמשמע בתוספו' נמי והכא בנ"ד שאמר שנטבעו ומתו ויצאו לחוץ אפי' שראו הם הטביע' נר' דליכ' למימ' הכא בדדמי דאומ' דהם אות' שטבעו אפי' אינו ברו' לו ואינו נאמן כדכת' באה"ע סי' י"ז על מי שאומ' בדדמי דהכ' הוא מפר' ואומ' שנטבעו ומתו ויצאו לחוץ דמשמע מדבריו שמשעת הטביע' ומיתה עד יציאה לחוץ ראה אות' והוא ברור לו ואפילו לא היה מכירם בים כשראם מתי' הכיר' אח"כ וליכא למימר בדדמי ואפי' בלא סימנים נאמן ואפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דבעי גוי מל"ת לומר קברתיו בסוף הלכות גירושי' היינו כשלא הזכירו בשם אבל הזכירו בשם כי הכא דליכא בדדמי לא בעי למימר קברתיו כמ"ש הרב בעל מ"מ וכן הריב"ש ז"ל סי' שע"ה והר"ן ז"ל תשוב' ג', כתב לדברי הרמב"ם ז"ל כל שמכירו אין צ"ל אלא מת ולא בעי קברתיו והכא בנ"ד מכירו היה כיון שאמ' הלא טוב אתה מיצח' ושלמה וכו' ובמה שכתבתי יתישב גם כן הא דבעי' דלחזייה כשפלטו הים לאלתר או בשעתיה דהא קאמר שנטבעו