מבי"ט חלק א קפ

בונפוס ואמו אלמנת כר' משה אינם אלא אמתלאה בעלמא לדברי הר' אליה וכמו שכתוב למעלה. ונתבאר כי הר' אליה זוכה בדינו וגם כי כתב כי מי הוא שיעלה על רוחו לחייב ליתום וכו' אפי' כחוט השער' עלה על דעתי לחייבו בעדות העגל' המוליכה מאה ככרי עופרת מן הטעמי' שכתבתי ועל דייני ישראל לדון דין אמת לאמיתו: ועתה אודיע להם הדרך אשר ילכו בה בתביעת כר' אליה המאה ככרים מן היתום ואת המעשה אשר יעשון בבירור החשבון והוא שיבררו ב"ד שלש' אנשים סוחרים בקיאים בטיב משא ומתן ובחשבונות ויראו להם הפנקס שהיה לו לכ"ר משה נ"ע בחשבונותיו ובפנקס שהיה לו בשותפות וכן יראה כל הכתבים שימצא ברשותו שבאו לו מן השותפין ומן הפאטוריש שלהם במצרים וכן השותפין יראו הפנקס שלהם בענין השותפות זה שהיה ביניהם ובין כ"ר משה הנז' וכל הכתבי' שיש לה' מכ"ר משה ומן הפאטוריש שבמצרים ויטילו ב"ד עונש שלא יעלים שום כת מהם דבר ככל מה שנז' והברורים הנז' יבררו מתוך הפנקס והכתבים העופרת ששלח כ"ר משה למצרים וכן יבררו מן הפנקסים והכתבים הקרן ששם כל אחד מהם בשותפות ויחשבו סך העופרת ששלח שם אם היה כדי הקרן או פחות או יותר לפי סך חילוף הסחורות שלקחו וכן יחשבו כל הסחורות שבאו משם מן העופרת כמה עלו אם פחתו או הותירו מן הקרן של העופרת השלוח שם אחר כל ההוצאות ואם הקרן של העורר' השלוח שם יעלה לקרן של השותפין ולסך השלש וארבעים אלף לבנים שאמר האפטרופוס שמצא כתו' בפנקס הנפטר וגם לשבעת אלפים של כ"ר אליה הנז' והמאה ככרים של כ"ר אליה לא נאבדו ולא נכללו בכלל השלשה וארבעים כמו שראוי ואם לא ימצא כדי הקרן של כל השותפים ושל כ"ר משה או פחות אז השותפין יקחו כל מה שיתברר מתוך הכתבים של כ"ר משה הנ"ל או הפאטוריש מן הקרן שיש להם בשותפות ואינם חייבים הם בשבעת אלפים אם הם אינם יודעים שהיו בתוך כל העופרת המאה ככרים של כ"ר אליה מלבד המ"ג אלפים של כ"ר משה וממה שהגיע ליתום יפרע לכ"ר אליה המאה ככרים כפי מה שיצא מכל המאה ככרים של השותפות כיון שהוא הודה שבכלל כל זה העופרת היו המאה ככרים של כ"ר אליה ונאמר שאם ימצא בפנקס ששם בשותפות מ"ג אלפים שמכלל אלו המ"ג אלפים היו השבעת אלפים של כ"ר אליה ואם השותפים יודעים כי השבעת אלפי' הם לבד המ"ג או הסוחרים יבינו כן מתוך הכתבים יתנו לכ"ר אליה חלק הנוגע לו מן הסחורות למאה ככרים כפי מה שיגיע לכל מאה ככרים מן העופרת שנשלח שם אפי' לא יגיעו כל הסחורות לסך הקרן של השותפים ושל כ"ר משה שאם נאבד או נפסד הוא על כולם כפי ערך מה שיש לכל אחד ובכל זה הולכים אחר מה שיבינו הסוחרים מפנקסיהם ומכתביהם כמו שהבאתי בפסקי בשם הריב"ש ז"ל תשובת תנ"ד ועל האנשים מוטל לדון ולחשוב כפי מה שיראו להם מן השמים בדרך זו. נאם המבי"ט: רצג שמע שמענו ממצרים מתנודד לא מהמונ' ולא מהמהם כי אם מעיני העדה וקציניה ועמודיה יתפלצון כדור שבן דוד בא שקטיגוריא בין ת"ח ובמקום גילה ושמחת חתנים ממשת' שם היתה רעדה וקפדה ופשתה המספחת בעיר בשווקים וברחובות כל יומי דאכרזתא טעו בדבר משנה ולבנו יהגה אימה על ריב בנ"י ועל זה היה דוה לבנו פן תצא כאש חמת המחלוקת ובערה ואין מכבה מים רבים מי החכמה אשר שם לא יכלו לכבות את השנאה ונהרת הדעה והתבונה לא ישטפוה ושאלתם ובקשתם על הדין ועל האמת חלף בארץ יהודה בירושלים שטף ועבר עד הגליל הגיעה אלינו ונצטערנו בצערם נבהלנו נחפזנו להשיב אמרים אמת להמציא להם תרופ' כדי שתנוח דעת' ודעתנו ולא עלתה בידינו בראותינו תוקף החמה השפוכה ביניהם והתימא איך חכמי מצרים נתנו יד ולפני התגלע הרי' לא נטשוהו כי היה להם לחלוק כבוד לתורה ולכבוד השר המעאלם נרו המחזיק במעוז התורה ולומדיה מאיר לארץ ולדרי' עליה ומזיו הודו והדרו בממונו והונו מלאה הארץ דעה ועל המברך אנו כועסים איך נתן לפניהם אותו יום ברכה וקללה סמוכה לה אין זה אלא שהשטן קטרג בשעת הסעודה ומפני שלא יתארך עוד המחלוק' באנו בדבר שלם ואמת בתוכחה מגולה ואהבה מסותרת מי שמע כזאת מי ראה כאלה לפרוץ גדר התורה ונתיב המוסר והיושר בהשמיע קולם בחוץ בשווקי' וברחובו' בנידויים וחרמות לא נשאר עד אחד שלא נתערב בא' מן הכתות ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם מלהיותם נמנים לדבר מצוה לתוך שלם ולשכך חמת המחלוקת ובמקום שיש חלול ה' אין חולקים כבוד לרבים גם כי נצא חוץ מן השורה השעה צריכה לכך ולכן אנחנו גוזרים בגזרת התורה על שני החכמים אשר להם הריב יתקבצו עם שאר החכמים תוך ג' ימים או בשבת הא' אשר יראה להם השר המעלם נר"ו כתבינו זה ויעמדו לפני ה' בב"ה השוה לכולם ויעמוד החכם המברך בפני כולם ויאמר נחמתי על מה שדברתי נגד החכם והמחזיק בידו ואני דורש שלומם וטובתם והחכם יעמוד ויאמר גם אני דורש שלומך וטובתך ושלום כל החכמים חבריך יצ"ו בשלום ובמישור ילכו לביתם ולא יאנה להם כל און ח"ו שיעברו על דברינו החלש במחלוק' יאמר גבור אני איזהו גבור הכובש את יצרו ועל השר המעלם נרו בטובו וחסדו מוטל לעבור על מדותיו ולרדוף אחרי השלום ולרודפו כמנהגו הטוב כי כל נתיבותיו נתיבי חיזוק התורה שלום וגם החכמים החברים יצ"ו ידענו יושר שכלם ונועם מדות' כי יבקשו שלם וירדפוהו ושלום ועיין סימן שי"ו יוסף קארו משה ברבי יוסף ז"ל ישראל בר' מאיר ז"ל רצד ראיתי בכללים שכלל הריב"ל בשם בניו החכמים אשר מקצת כתבו ששמע מפיו והביאו דיבורים של תוספות ממסכת קידושין והעלו אותם בקושיא ובצ"ע וחסתי על כבוד בעלי התוספו' אשר מחכמת דבריהם יאירו פני החכמים הבאים אחריהם ועיינתי בקצת הדיבורים וראיתי שלא נעלם מהם כל מה שהוקשה על דבריהם ובהבנת דבריהם כראוי שלא ישאר בהם קושי ולא צורך עיון הדיבור הא' או' מנינא דסיפא וכו' והדיבור הב' הוא על אמר רב אשי מעיקרא דדינא פירכא וכו' מה לאמה העבריה וכו' כתבו התוס' וא"ת נילף כסף מביאה ומה ביאה שאינה קונה באמה קונה באשה כסף שקונה באמה העבריה אינו דין שיקנ' באשה וי"ל כ"ש דאיכא למפרך יבמה תוכיח שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף ע"כ וכתב החכם הנז' או ראה מה שכתבו בניו דבדיבור זה קשה טובא חדא דקאמרי התוס' כ"ש כו' והוה להו למימר לתוספות מה לביאה שכן קונה ביבמה וכתב דאי משום הא לא קשיא דאיכא למימר וכו' דק' לשנות' ולמימר מה לביאה שכן וכו' וכתב אבל עדיין קשה דמה האי דקאמר כל שכן וכו' דמאי אולמיה דהאי מהאי אם לא נאמר דעדיף למפרך אעיקרא דדינא כו' שהיוכיח חוזר למה ועדיף טפי וכו' וכתב ועדיין קשה לי טובא דנראה לכאורה דלא תירצו התוספות כלל ועדיין הקושי' זו משום דפרכינן שטר יוכיח ואתו במה הצד וכו' ואם כן עדיין הקושיא כו' ואם נפשך לומר שסמכו התוספות למאי דאמרינן בגמרא לא לכתוב רחמנא בכסף ותיתי מהנך ומשני מה להנך שכן ישנן בע"כ וכו' ודאי הכי הוא דאין דרך אחר לבטל הק"ו אלא במאי דאמרי' מה להנך דישנן בע"כ ואני אומ' דלא קשיא מידי דפשיטא דכוונת התוס' היא לומר מה לביאה שכן וכו' כיון דעביד ק"ו מביאה אלא דנקט לישנא דגמרא דאמ' גבי ק"ו דאמה ומה דקשיא ליה לישנא דכ"ש נ"ל דאין צורך לדחוק דמה שהשי' הוא אם לא שנאמר דעדיף למפרך אעיקרא דדינא אלא האי דקאמ' כ"ש היינו משום דהשתא כדפרכי' מה לביאה שכן קונה ביבמה כולי ליכא לדחיי' שטר יוכיח כדדחי בפרכא דיבמה יוכיח דאמרי' מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר תאמר בזו שנקנית בשטר ונשאר הקשי' במקומו אי לאו פרכ' דרב אשי ואי תימא הכא שטר יוכיח שאינה קונה ביבמה וקונה בזו אין זה מעמיד הק"ו דבפירכא מה לביאה נשאר והק"ו בטל ומיפרך כמו שכתבו התוספו' כדפי' דאי תימא שטר יוכיח שאינו קונה ביבמה אין זו פרכא לק"ו אלא לביאה ותימא מה לשטר שכן מוציא מכניס כדאמ' בגמרא מה לביאה וכו' ואתי כסף מביניהם במה הצד מה מצינו באלו שקונין אף אני אביא כסף ואפ"ה איכא למפרך על האי מה מצינו מאי דפריך בגמרא מה להנך שכן ישנן בע"כ כדפריך בגמרא א"כ בפירכא מה לביא' מיפרך הק"ו כמו שכתבו התוס' ואי תימ' תיתי במה מצינו גמרא הוא דשקלי וטרו בהכי לקמן ולא מתרצי התוספות השתא אלא דינא דק"ו ואם כן אפילו לדעת החכם נר"ו נשאר הק"ו בטל דמאי דאמרינן מה להנך שכן ישנן בע"כ אינו אלא לבטל מה מצינו דק"ו לחוד ומה מצינו במה הצד לחוד כמו שכתב רש"י ז"ל לקמן חדא מחדא לא אתיא דלא אתו מדינא ק"ו כתנא דלעיל דפריך והלא דין הוא והדר דלא אתו מדינה ואצרכיה קרא והשתא פריך למה לי קרא בכולהו נהי דחדא מחדא לא אתיא מק"ו תיתי חד' מתרתי דמה מצינו בהצד השו' שבהן שקונין כאן וכו' משמע בהדיא דהשתא סלקי' מדינא דק"ו ואתינן לדינא דמה הצד דאית ביה דינא אחרינ' דפרכי' ביה פרכא כל דהו ובק"ו לא פרכי' וא"כ אין אנו צריכין לומר כדי לבטל הק"ו מה שכתב החכם נר"ו דאמרו התוס' למה דאמרינן בגמרא לא ליכתוב רחמ' בכסף ותיתי מהנך וכו' דמה להנך שכן ישנן בע"כ אינו מבטל מה הצד כדפרשי' וכשכתב דאין דרך א' לבטל הק"ו דכסף מביא' אלא במה להנך שכן ישנן בע"כ נעלם ממנו דק"ו לחוד ומה הצד לחוד ובזה לא יהיה קשה לו ג"כ מה שכתב אבל מ"מ ק' לי איך העיקר חסר מהלשון ולא מה דקשיא ליה טובא דאין דרך התוס' בכה"ג וכו' דכל זה הוא ע"פ דרכו דאביק וקטיר קל וחומר בצד שוה נאם המבי"ט: רצה נשאלתי על אלמנה אחת שתפסה ממון הרבה מנכסי בעלה למזונות ובאים ב"ח לגבות חובותיה' ואינם מוצאים אלא ממה שיש בידה והוא סומכת על מה שכתב הרמב"ם ז"ל אפילו תפסה ככר זהב מההוא דכלתא של ר' שבתאי שתפסה דסקי' מלאה מעות ולא היה כח ביד חכמים להוציא מידה ובנדון זה יש כח ביד חכמי' להוציא מידה כי מה שלא היה כח בידיהם היינו לגבי יתומים אם יאמרו תוציא מידה ואנו נזון אותה דלאו כל כמיניה כיון שהם בידה ואינ' רוצה ללכת אחריה לב"ד ולהתבזות בכל יום לתבוע מזונות ואע"ג שיאמרו לה לב"ד אנחנו נוצי' מהם מזונותיך בכל זמן שתצטרכי אינ' רוצ' לאטרוחי בי דינא בכדי אח' שהם בידה והיינו דקאמרו ולא היה כח ביד חכמים להוציא מידה ולומר אנחנו נחייב היתומים בכל זמן הצורך לתת מזונות אבל אי איכא ב"ח שאין להם נכסים ממה ליפרע אלא מאלו שה' בידה יש רוב אונים ואמיץ כח לחכמים להוציא מידה משום דמזונות אלמנה הם תנאי ב"ד וב"ח איכא שעבודא דאורייתא וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ספ"א דהלכות מלוה בענין תפיסה א"א למזונות ובסמ"ג ובא"ה סי' צ"ז וכ"ש במזונות דאלמנה דהוו תנאי ב"ד כדאמ' נאם המבי"ט: רצו ביום רביעי י"ט יום לחודש מרחשון משנת השי"ח ליצירה למניננו פה צפת תוב"ב בפנינו עדים חותמי מטה תבע