מבי"ט חלק א קעט

יגבה כ"ר אלי' כמו שנז': וגם טענת האפוטרופוס דשמא חזר הנפטר ולקחם ממנו כבר כתבתי למעלה שאין כאן טענת לקוחים הם בידי וכן מה שטען שנוכל לומר ושאפשר שנתן לו מעותיו אחר שנאבדו המאה ככרים ג"כ זה נכלל בכלל ביטול הטענה של לקוחים. ועל מה שהרבה טענות על ביטול השטר שעשו אלמנת כ"ר משה ובנה לכ"ר אלי' אין צורך לקיום אותו השטר אפי' שיהיה בטל השטר הדברים שאמר' היא ובנה הם מכוונים עם דברי הכתב ויש ראיה ואמתלאה מהם לאמת כל מה שכתוב בכתבים וכמו שהביא הרא"ש ז"ל כלל פ"ו שדב' גלוי לכל בני הבית שמסר ראובן ביד שמעון עד יום מותו ושקר גלוי ומפורס' כזה לא טענינן ליה והביא ראיה מאשתו וחמותו שהן יודעים בז' וה"נ לא שנא בנ"ד וגם אין ראיה ממה שטען שהיו שוים המאה ככרים עשר אלפים ואיך לקחם נקיים מכל הוצאה במצרים בשבעת אלפים אין זה תימא אולי באותו הזמן שקנה לא היו שוים יותר: עוד הביא ראיה ממה שכתוב בשטר אשר בטלוהו מכמה טעמים ואין משם ראיה אפי' היה קיים השטר עוד השיב על מה שטען כ"ר אלי' שכתב לו הוא ושאמר לו פה אל פה ג"כ שיתן לו הריטורנו כשיבוא ההלבשה שאם אמר כן היה לפי שאמר לו שהיו לו כתבים וראיות ברורות על זה ושאחר כך ראה שאין לו שום תביע' ואני אומר כי מקודם בלא ראיית כל הכתבים והראיות אמר שימסור בידו ההלבשה נראה שהיה ידוע לו אמיתת הענין שהיו לו מאה ככרים ביד כ"ר משה נ"ע ולכן השיב לו כן שאם היה לפי שהיה חושב מה שהיה חושב לא היה לו לכתוב לו לחלוטין שימסור בידו אלא אחר שיראה כתביו וטענותיו אם היה דין אז יתן לו וכיון שכתב לו שיתן בלי שום תנאי שנראה שהוא יודע שדבריו כנים ואמתיים ויש לו לכ"ר אלי' ראיה חזקה מהודאתו של כ"ר אברהם האפטרופוס הנ"ל כתב ובעל פה שהרי כתב לו שי וואישה פראזיינדא פואירה אפרטי פודיירה שיאיר ויניר אה פרטי פארה מאנדראווש לה דאר פירו יא ויש טודו אישטא מישקלאדו וכו' וכתב ויאיר לאש ליטראש מוי ביין נון לאש אי וישטו וכו' נראה מכל זה שהיה יודע שהיה לו לכ"ר אליה חלק בסחורות שבאו וכן כתב כ"ר אליה בטענותיו שעל פה אמר לו כ"ר אברהם פנים בפנים בכפר ליבאדי שיתן לו כאשר ישוב לעיר אם יחזור לו השטר ואין אדם עשוי לכתוב ולדבר דברים אלו על הספק אם יתברר אח"כ אלא שהיה כבר הדבר ברור לו שהיו ק' ככרים שלו בכלל הסחורות שבאו ממצרים ואע"פ שלא נטל קנין על זה לא היה לו לערער אחר שנתברר הדבר אח"כ בכתבים יותר ממה שהיה ברור לו מקודם כשכתב ואמר שיתן לו מריטורנו ועתה אנו באים לדון במה שכתב החכם נר"ו וחזק קצת טענות כ"ר אברהם וכתב והאריך בזכות היתום והקדים שני הקדמות הא' דבממונא לא אזלינן בתר רובא והשנית דביתומים בעילא כל דהו די שלא להוציא ממון מידם והאריך בהקדמה זו והוליד דיורש פטור בטענ' שמא אפי' שידענו שהיה המוריש חייב ולא ידענו שפרע והביא חילוק שבין הפוסקים ז"ל אי טענינן ליורש בדבר רחוק או לא ועל הכל כתב השתא ומה הדברים שהם תשמישו של אדם ושבאו ליד הנפקד לשומרם אם הנפקד אמוד ומת טענינן שמא חזר וכו' נ"ד דהוי סחורה ואין הכוונה רק הריוח על אחת כמה וכמה שהיא טענה מרווחת ומצויה מאד שחזר המוריש ולקחה והאריך בדברים שאינם צריכים לנ"ד וכבר כתבתי למעלה והוכחתי דבנ"ד ליכא טענת נאנסו ולא טענת אבידה ולא טענת חזרה וא"כ ליכא נמי טענת שחזר ולקח ממנו כמו שכתבתי למעלה דהוי כאיכא עדי ראה וליכא שום מיגו ועוד דמת הוא תוך הזמן שלא היה חייב לתת לכ"ר אלי' הנ"ל שום דבר כי אם אחר שיבואו הסחורות ממצרים ולא בא שום דבר מהעופר' עד אחר מיתת כ"ר משה נ"ע וכמו שהביא הרא"ש ז"ל באותה תשובה כלל פ"ו דכי הא לא טענינן ליתמי דהוי מלתא דלא שכיחא והוי כמו תוך זמנו להלוות אלא זהובים ולגבות' תוך ארבעה חדשים עיין שם: עוד כתב לחזק טענת האפטרופס במה, שכתב בכתב כ"ר יוסף אימילוש דישמירשי אפארטי אי מילוש מאנדי שנראה שהם שלו וכבר כתבתי למעלה בסתירת טענה זו שטען האפטרופוס מה שמספיק לבטל חיזוק טענה זו והראיה שהביא ממשרים שאם כמוסר דבריו לבניו דבריו קיימין ואם כמערים אינו כלום משם ראיה דהכא הוי כמוסר כיון שכתב הכתבים שיתנו לשלוחו כ"ר ברוך המאה ככרי' אין לך כמוסר גדול ממנו שצוה למוסרו ולא השגיח החכם נר"ו בכתבים כשכתב טענה זו גם מה שכתב בביטול השטר מה לנו ולביטולו עיקר הראיה הוא מהודא' בעל הדבר בכתביו וגם ששטר זה יהיה בטל הדיבור שלה ושל בנה בלי שטר הם אמתלאות ג"כ להורות כי האמת הוא שאלו המאה ככרים היו של כ"ר אלי' הנז' ולא היו מתחייבים הם לסלק מעל כ"ר אברהם הנ"ל כל טענה וכל עירעור אם לא היה אמת שהמאה ככרים היו של כ"ר אליה וכמו שהבאתי למעלה מתשובת הרא"ש ז"ל וגם כתב שם שסומכים על הפתקים הנמצאי' על המשכונות וכתבים אלו שכתב שהמאה ככרים מאותם ששלח שם של כ"ר אליה גריע' מפתקי': גם על הכתב שכתב כ"ר משה לאחיו של כ"ר אל' חזק טענת האפטרופוס במה שכתב שהי' חתום מלמטה ואין שם הנפטר חתום בה כתב שמלב' מה שנר' שיש בדבר זיוף ג"כ יש להביא ראיה שפסול מתוכו ממה שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה על שטר שיש בו מחק ביני שיטי שלא יגבו בו אלא זהוב א' שאני אומר שהיה כתו' במקום המחק שהיה פרוע חוץ מזהוב א' ואף אנו נאמר כאן בכתב זה שראה חובתו בכתב ההו' וחתכו: והנה נוסח הכתב כתוב בטענות עד הסוף ענין הכתב כמו שכתוב למעלה וסיום הכתב איל שי"ת לו טאראייגא אין פאז פארה קי שיאמוש טודוש קונטינטיש אי קי אייה אישטא פור שוייא וכתוב אחר נוסח הכתב שנתקיים בב"ד ואם כל הכתב נתקיים בב"ד שהיתה כתיב' ידו הרי יודע כי במקום החתך היה חתוך שמו ולא נחתך מן הכתב אלא שמו שהיה סימן למיתתו שמת בקרוב בעונות ואין כאן חשש פיסול אחר שכתיב' ידו היא ניכרת לכל כמו שכתוב בטענות שנתקיים הכתב בב"ד ואפילו בלא הזכרת שמו והוי ככתב ידו שהוא חייב כדתנן הוציא עליו כתב ידו גובה מנכסי' בני חורין אינו צריך שיהיה חתום בו שלא הוזכר במשנה אלא כתב ידו דמשמע דכשידוע שהוא כתב ידו וכתב אני חייב לך מנה גובה מבני חרי וכן כתב בחשן משפט סי' ס"ט אבל כשהכל כתב ידו תו ליכא למיחש לזיופא אפי' לא כתב שמו אלא שכתב אני חייב לפלוני כך וכך לפי' הפתקות שמוציאין השותפין זה על זה הואיל והוא כתב ידם אפי' אין בו חתימות כלל אלא קבלתי ביום פלוני כך וכך גובין בו מבני חרי ואינו נאמן לומר להד"ם עכ"ל והר"י קולון ז"ל הביא לשון זה שורש קי"א הלכה למעשה הרי שאין שום פסול בכתב זה שלא נמצא שמו חתום בה כיון שהיא כתיב' ידו ולא תימ' דהורע כחו מפני שנחתך שהרי ניכ' שלא חסר אלא חתימתו כי מסוף דברי הכתב יש הוכחה שלא היה כתוב בו שום דבר אחר ודרך מקרה הוא שנחתך כ"ש כי בלא כתב זה נתקיים אמיתות הענין המאה ככרי' שהם של כר' אליה מן השלשה כתבים אחרים אשר כל אחד מהם היא מספקת לשאינו יכול להכחיש כמו שכתבתי למעלה דהוי ככתב ידו ומהם ראי' על כתב שלא נחתך בכוונה שכל מה שכתו' בו מכוון לשאר הכתבים ולשון זה שהבאתי מסימן ס"ט הוא גם כן ראיה גדולה לאלו הכתבים שהם כמו כתב ידו ממה שכתב מן הפתקות שמוציאין השותפין זה על זה וכתבים לא עדיפי מפתקות גם מה שדחה טענת הר' אליה שטען על כר' אברהם במה שכתב לו ואמר לו מפה אל פה שיתן כתב גם זה מהבל ימעט מפני שהיה יכול לחזור בו שלא נטל קנין והביא ראיה ממהר"י קולין שורש ס"ה ולא היה צריך לזה כי אין טענת כר' אליה לחייבו בשביל דיבורו אלא שמבי' ראיה מדיבורו וכתבו כי הוא היה יודע כי דבריו כנים שהמאה ככרים היו שלו. ועל מה שטען הר' אליה כי בהיות שלא הגיע הכתב לר' יוסף באו הלבשת המאה קינטאליש מעורבים יחד עם הלבשת שאר העופרת ביד כר' אברהם האפוטרופוס כתב החכם כי טענה זו מבוטלת כי מי אמר לו שלא הגיע איזה כתב וכו' והנה תשובתו בצידו מהכתב שביד כר' אליה ואם יאמר ששלח לו כתב אחר הנה השליח שהוא כר' יוסף לא אמר ששלח לו כתב אחר וכך נראה ממה שכתב כר' אברהם לכר' אליה בכתב הכתוב למעלה שאם נכסי הר' אליה היו באים בפני עצמם היה אפשר לשלוח לו אבל הוא רואה שבא הכל מעורב וכו' הרי שבא הכל מעורב ביד כר' אברהם ונראה שלא הגיע הכתב שהיה כותב הר' משה לכר' יוסף שימכור המאה ככרים בפני עצמם שאם הית' מגיע לידו חזקה שליח עושה שליחותו ואם כן טענת כר' אליה היא מקויימת ולא מבוטלת ומה שכתב שאומר כר' אברהם. כי חשבון סך הככרים לא הגיע כי פחתו יותר ממאתי' ככרי' אם כן פשיטא שאלו המאה ככרים הם לבד מהסכו' טענה זו לא נכתבה בטענות כר' אברהם אדרבא כתב כר' אברהם בטענותיו שלא בא לידי האפטרופוס אלא הלבש' חלק הנפטר וילך הר' אליה ויתבע המאה ככרים ממי שנשתלחו לו וכת' שביד האפטרופוס לא נכנסו כי אם נכסי השותפות הרי שאינם מראים חסרון אלא במאה ככרים של כר' אליה ואין להם דין בזה כי הם נכללים בכלל כל העופר' כמו שכתוב למעלה ואם טען בפני החכם על פה הפך מה שכת' ויתברר שהוא כך יהיה החסרון על כולם כמו שנכתב למעלה: וגם על הראיה שכתב כר' אליה כי בחיי כר' משה בא ספינ' אח' וכתב לכר' משה שישלח לכר' אברהם שיתן לו והוא השיב כי לא בא שום ריטורנו בספינ' ושאמר כך לכר' אברה' וראה הכתב וסבר וקביל לתת לו כשיבוא כתב החכם נר"ו כי הראיה היא הפך ממש שהיה לו לכתוב לכר' אברהם שיתן לו הריטורנו ולכך נראה שלא היה רוצה הר' משה שיתנו לו שום דבר איני רוא' בזה שום טענה להיות הפך טענת הר' אליה כי אם הוא הבטיחו באותו הכתב שכשיבו' משה פירימו מיד ישלח לו ואם כן למה היה צריך לכתוב לכר' אברהם אם בעל הדבר עצמו היה מבטיחו שמיד ישלח לו ואין כאן שום הוכחה ממה שהפליג החכם נר"ו בחובת הר' אליה בטענה זו כתב עוד בזכות היתום שבפנקס לא נמצא שום רמז מחלק כר' אליה ושהיתום פטור מתביעתו ואין בכל זה שום ראיה כי כבר כתב לו בארבעה כתבים ומה צורך שיכתוב בפנקס ומה שכתב ואם נדר לו דרך מתנה יכול לחזור בו מי הזכיר מתנה זו להשיב עליו: עוד הביא תשובת הרשב"א ז"ל על ראובן שהוציא כתב יד על שמעון אחיו שהודה לו שקבל ממנו פקדון ושהשיב שאין לראובן שום זכות בנכסי אחיו שאנו טוענים ליתומים חזרה או אונסין וכו' על זה דן שם שהיו כמה אמתלאות שאין לו שום זכות בנכסי היתומים ובנדון שלנו אעיקרא דמלתא איכא ספק אם המאה ככרים של התובע אם לאו ואני אומר כי בכל אותם האמתלאו' היה בדין שלא יחזירום לו שהיה להם טענת אונסין וחזרה כמו שכתב הרשב"א ז"ל ובנ"ד ליכא חד מהני טעמי וגם הוא בתוך זמנו מה שלא היה כן בתשובת הרשב"א ז"ל ועם זה נסתלק כל הראיה שהיה לו מתשובת הרשב"א ז"ל והמעיין בדברים יראה בפי' כי אין דמיון כלל לנדון דידן מתשובה זו וגם ההוכחות מן האחת עד הרביעית נודע למעלה סתירת' כי כבר הזכר' את כולם למעל' גם מה שהאריך החכם נ"ר להוכיח במה ששמע שהר' אליה טען שכר' בונפוס היה כמו אפטרופוס ושאמר לכר' אברהם במעמד שלשתם אתן לכר' אליה הלבשת המאה ככרים לא היה צריך החכם נר"ו להאריך בזה כי פשוט הוא שאינו נקרא מעמד שלשתן כיון שלא היה חייב לו כר' אברהם שום דבר ואינו צריך לזה תשובות הרא"ש ז"ל שדברי כר'