מבי"ט חלק א קפא

כ"ר יצחק חליטול יצ"ו את כ"ר שלמה כלץ יצ"ו בכח צואה מקויימת כדת וכהלכה שצוה אביו כ"ר שמואל חליטול נ"ע לפני מותו וטען ואמר שיפרע לו מאה וחמשים פרחים זהב סולט' מנכסי עזבון אביו הנז' שהיו שותפי' ונשארו בידו אחר פטירת אביו זולת הריוח שהרויחו ועוד שיתן לו ג"כ חשבון הבגדים מהשותפו' שנשארו בידו מסחורות החנות מלבד סך המעות הנזכר שהיו כמו ת"ק פרחים סולט' והשיב כ"ר שלמה כלץ הנז' שהאמת שהיו לאביו בשותפות מהקרן סך ק"ן סולט' ואשר לקח אביו מהם שבעים סולט' בחייו קודם שעשו ביניהם חשבון והוא לקח ג"כ לעצמו ממאה פרחי' סולט' שהיו לו ג"כ קרן בשותפות לפי ערך הע' סולט' שלקח שותפו ואשר אחר פטירתו כל מה שנשאר בידו בין ממעות בין מהבגדים מסחור' החנות בין ממה שגבה מהחובות שהיו חייבים מהשותפות פרע לבעלי החובות שהיו שניהם חייבים וכל מה שנשא' בידו מנכסי אביו אחר שפרע כל החובות עשה חשבון עם מר' אסתר אמו של כ"ר יצחק חליטול הנז' ופרע לה הכל ושאלנו ממנו אם היה ידוע אצלו הסך הנשאר שפרע לאמו של כ"ר יצחק הנז' והשיב שלא היה זוכר כלום יותר אלא סתם כל מה שנשאר בידו פרע לאמו הנז' וכשמע כ"ר יצחק הנז' הדברים האלה צעק צעקה גדולה בפנינו ב"ד חמ"ל ואמר שאביו בשעת פטירתו לא היה חייב שום דבר ואשר הוא הודה בשעת פטיר' אביו שהיה חייב לו סך הק"ן פרחים סולט' שהיו קרן מלבד סחורת הבגדים שבחנות ושכך כתב בצואת אביו שיקראו אותה לו בב"ד והשיב ואמר שלהד"ם וחזר וטען כבתחלה כנ"ל ושיקראו לו הצוואה ואז אנחנו ב"ד קרינו לו לכ"ר שלמה כלץ הנז' וזה לשון הצוואה עוד בפנינו עשה חשבון כ"ר שמואל עם כ"ר שלמה כלץ ונתבר' שהיו ביד כ"ר שלמה הנז' מהקרן של כ"ר שמואל הנז' ק"ן פרחים זהב סולט' מהמטבע הנז' למעלה ושכל מה שלקחו למזונותיהם או לעניינים אחרים הכל היה מהריווח שהרויחו עד עתה ושהקרן של כ"ר שמואל הנז' שהם הק"ן סולט' הנז' היו קיימי' בידו ושיעשו חשבון מה שלקח זה על זה מהריוח ואם יש עוד ריוח ממה שלקחו אבל הקרן הנז' הוא קיים בידו עוד אמר שכל החובות שימצאו שהם חייבים לאנשים כלם הם על כ"ר שלמה כלץ שכ"ר שמואל הנז' אינו חייב כלל וכ"ר שלמה הודה שהאמ' כן ושהקרן הנז' של כ"ר שמואל הנז' הוא קיי' בידו ועוד אם ימצא שיש שום ריוח על מה שלקחו כנז' יפרע ג"כ ובפנינו חתומי מטה באו מרוצי' ומפוייסי' כ"ר שמואל וכ"ר שלמה כלץ שכשיתפרדו כ"ר יצחק בנו וכ"ר שלמה כלץ מהשותפות שיש להם שיקח כל א' ואחד מהם מהבגדים או מאיזה דבר שימצא בחנות מהשותפות חלקים שוים ויחלקו הכל לחצאין ועוד כתוב בסוף הצוואה על ענין כר' שלמה כלץ הכתוב למעלה בזאת הצוואה בא מוסכם עם באי כח דוניא אסתר אלמנת כר' שמואל הנפטר הנז' נ"ע בהרשאתה ונתחייב בכח קנין ושבועה לפרוע הק"ן פרחים לזמנים כמו שהוא כתוב בשטר עליו ולפי שעבר כל זה בפנינו חתמנו שמותינו פה והיה זה ביום ה' כ' יום לשבט שנת הרצ"ג הנז' ליצירה וקיים וכאשר שמע כר' שלמה כלץ הנז' את הצוואה והבין כל הכתוב בה כנ"ל השיב ואמר שמעולם לא עשה שום חשבון עמו ולא נמצא שם כלל בשעת הצוואה ושלא נשארו בידו סך הק"ן פרחים סולט' קיימים כמו שכתוב בצוואה אלא מה שנשאר בידו היה לפרוע מהם החובות תחלה ועל מה שכתוב בצוואה שכשיתפרדו כר' יצחק בנו וכר' שלמה כלץ מהשותפות שיש להם שיקח כל א' וא' מהם מהבגדים או מאיזה דבר שימצא בחנות מהשותפו' חלקים שוים ויחלקו הכל חלקים שוים אמר שלא היו דברים מעול' ושאלנו ממנו אם היה יודע סך הבגדים שנשארו בחנותיב והש שהאמת שנשארו ואינו זוכר כמה היו ועוד שאלנו ממנו אם נעשה עליו ש"ח מאלו הק"ן פרחים והשיב ואמר שאם לא היה חייב איך היה לו לעשות ש"ח ואחר שהראו לו מה שכתוב למטה בצואה שנתחייב בכח קנין והשבוע לפרוע סך המעות הנז' ושנעשית ש"ח עליו אמר שכר' יצחק מארקוש יעיד שהודה לו אמו איך לא היה חייב לה כר' שלמ' הנז' שום דבר שכר' יצחק מארקוש הנז' הלך אצלה לדעת אמיתות הדבר לפי שהיה רוצה להשתתף עמו ולתת בידו ת' פרחים עוד שאלנו ממנו שמה שפרע למ"ר אסתר הנ"ל אם היה משום טעם פרעון כתובתה ואמר שלא נתן לה כלו' משום פרעון כתובה ולראיה שעבר כל זה בפנינו כתבנו וחתמנו שמותינו פה והכל קיים. עיין ענין זה סימן רפ"א וסימן רפ"ו רצז טופס הפסק דין בפני אני החתום למטה באו כר' שלמה כלץ וכר' יצחק חלוטיל לדין על דבר הירוש' שנפלה לר' יצחק חלוטיל מאביו וטען רבי יצחק הנ"ל שהיה ביד כר' שלמ' הנ"ל כאשר כתוב בשטר הצוואה וכר' שלמה רצה להפטר בטענות כאשר כתוב במעשה ב"ד הכל בארוכה ולפי הדין נ"ל שר' שלמה כלץ הוא חייב לפרו' הק"ן סולטא הכתובים בצוואה שנשארו בידו לפי שכר' שלמה כלץ הנ"ל הוחזק כפרן בכל דבריו ואמר שלא נמצא הואם ש כלל בעת הצוואה ולא עשה חשבון עם אביו של כר' יצחק הנ"ל ולא הודה הוא איך הק"ן סולט' הם קיימים בידו והרי עדי הצוואה מכחישין אותו בכל זה וכן אמר שלא נעשה ש"ח על זה שאם לא היה הוא חייב שום דבר איך היה לו לעשות שטר והרי בצואה כתוב שנטלו ממנו קנין ושבועה לפרוע שנעשה ש"ח עליו והדין פשוט הוא שמעתה כבר אינו נאמן שוב לחזור ולטעון פרעתי וכיוצא בו וחייב לפרוע הק"ן סולטא כנז' ועל הבגדים שנשארו בחנות הוא חייב לישבע שבועת השותפים כדין וכהלכה עכ"ל וחתמו בו ו' ת"ח שלא הגיעו להוראה ועל זה כתבתי פסק דין זה שניתן ביד התובע אינו מכוון עם הטענות הכתובות למעלה שנתקבלו בפני ב"ד כי לפי הטענות אינו כפרן אלא במקצת הק"ן ואינו ידוע בכמה ולא על החותם שבאו לפניו לדין לב"ד יש תימא אלא ג"כ על החותמי' בפסקו אם ראו כול' הטענות הכתובו' למעלה היה ראוי שיהיו מתונים בדין לדעת בכמה יהיה כפרן זה וכמה יתחייב בדין לפרוע צריך נגר ובר נגר והאל ית' ישכילנו על דבר אמת נאם המבי"ט שלחתי מה שכתוב למעלה לחכמים החותמים בפסק ושלחו לומר לי שאכתוב מה שיראה לי בדין ויעיינו בו והיה ראוי שיתקנו קודם דבריהם איך יהיו מכוונים עם הטענות לקיים מה שפסקו שלא יקשה עליהם דברי הטענות ואחר כך ישאלו לי במה אני חולק עליהם ועכ"ז אני פותח להם עוד פתח שיכנסו ויעיינו בה והיא כי הטענות כתוב שהודה הוא' בק"ן ושלקח ע' וכו' כמו שכתוב בפסק וכו' ושעל כל זה כתבתי כי היה צריך נגר ובר נגר לדעת כמה יתחייב וכו' כי הרשב"א ז"ל על ענין כזה ופחות ממנו כתב שצריכה לפני' כמו שהבאתי תשובתו בפסק שלי ומעתה יש להם לכתוב מה שידעו ליישב דבריהם ואם ידעו שלא ידעו אז ישאלו לגדולים ויתנו טוב טעם ודעת ומבלעדם לא ירים איש מהם את ידו לכתוב או לחתום עוד פסק כי אם בעצתם אחר שטעו בדברי' ברורי' נאם המבי"ט: שאלה רצח יורינו רבינו שטר שכתוב בו שהודה ראובן שחייב לשרה אלמנ' שמעון ששים פרחים שקבל ממנה בתור' הלואת חן מנכסי יתומים ע"מ שאם לא יפרעם לה מהיום ועד סוף תשרי שהו' מחוייב לתת ליתומים ו' פרחים זהב יותר בקנין סודר ובשבועה חמורה בב"ד חשוב ויהיה מחוייב לפרוע הס"ו פרחים לסוף ו' חדשים מתחילין מר"ח אב ואילך וליות' חיזוק ובטחון מכ"ר ראובן הנ"ל לאלמנה הנ"ל בדמי היתומים הנז' חפץ פלונ' ופלו' בסך ס"ו פרחים והודה היא שקבלתם וקנאתם בסך הנז' ק"ג ונתן לה נאמנות גמורה וכו' מבלי שום שבועה וכל ההוצאות שיעשו בגלל קניי' הדברים הנז' ומכירתם וכו' בין בדיני ישראל בין בדיני האומות נתחייב לפורעם כמו הקרן בלי שום טענה וכו' הכל באחריות גמורה כו' ועל הכל נשבע ראובן שבועה חמורה וכו' בשי"ת וכו' וק"ג וכל לישנא דמשתמע לתרי אנפי הכל יהי' נידון לזכות בעל השטר והיה זה ביום ר"ח לחדש אב שנת השי"ג ליצירה פה דמשק ע"כ נוסח השטר וטוען ראובן כי הס' פרחים הכתובי' בשטר אינם אלא נ' בלבד והעשרה הם דרך רבית כי לא קבל כי אם נ' עוד ערער כי הו' הכתובים בשטר שאם לא יפרע לזמן פלוני שיפרע ס"ו שאין לך רבית גמורה בפרהסי' גדול מזה עוד ערער ותובע ממנה חפץ א' שאומר שהו' בידה מלבד החפצים הכתובים בשטר וכיון שאינ' כתו' שמה שתחזירהו לו והאלמנ' הנז' אינה יודעת להשיב מאומה אלא שאו' שהשטר נסדר ונכתב לפני ב"ד חשוב שהיה בזמן ההוא ונכתב ונחתם לפניו אחר שדקדק בו הב"ד והי' כתוב כהלכתו וכן מעידים העדים החתומים בשטר וכתוב בו נאמנות וגם כל לישנא דמשתמע לתרי אנפי וכו' ואין לה תשובה אחר' רק מה שיובן מתוך לשון השטר והב"ד דקדקו בו שלא יהיה בו רבית ומכירת החפצים היתה מכירה גמורה ובכללה היה החפץ ההוא שתובע ואם לא נזכר בשט' טעות סופר היה ששכח ולא הזכירו שהרי הוא עצמו הוד' שהיה בכלל המכירה: תשובה בתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' רכ"א כתב על מי שכת' לחבירו אם לא אפרעך לזמן פלו' אתן לך כך וכך דינרין דאין כאן משום רבית כלל דאין רבית אלא דבר המתנה משום אגר נטר לי וזה אינו כן כשפרעו בזמנו לא היה מרבה לו כלום ואם לא פרעו במשלם זמנו ממש חייב ליתן לו באותה שעה ממש קרן וקנס ואין ממתין לו על הקרן כלל ואם כן ליכא אגר נטר לי' כלל וכתב שכן כתב ן' מיגש ז"ל וכן נראה ממשנה איזהו נשך דקתני הלוהו על שדהו כו' וכתב בסוף ואע"פ שיש לדון בדבר כן וכן נראין הדברים אע"פ כן אין מורין בדבר זה להקל וכו' ובנידון דידן נראה דאסור כיון שהאריך הזמן עוד ג' חדשים שאם היה פורע לו בסוף תשרי לא היה נותן לו אלא ס' ואם לא יפרע לסוף תשרי יפרע לו ס"ו לסוף ו' חדשים מתחילין מר"ח אב ואם כן הא איכא אגר נטר על ג' חדשים שממתין לו ועליהם הוא מוסיף הו' פרחי' ואיני חושב כי הב"ד חשוב שסדר שטר זה שדמה והשוה נ"ד לתשובה הנז' דהפרש רב יש ביניה' כמו שכתבתי וכמו שדייק הרשב"א בתשובה הנז' שחייב ליתן לו באותה שעה ממש קרן וקנס ואין ממתין לו כלל מה שאין כן בנדון דידן ואפשר שהב"ד חשוב חשב שגם שהמתין לו על הקרן ג' חדשים לא הוי רבית דאורייתא כיון שאם היה פורע בסוף תשרי לא היה מוסיף שום דבר וכיון שלא היה אלא רבית דרבנן מותר ליתומים כמו אבק רבית דקרוב לשכר ורחוק להפס' ואינו נראה כן אלא כיון שהמתין לו זמן לפרעון הקרן והרבית הוי אגר נטר ורבית תורה ומפני שראה חולשא זו בתוספ' הו' פרחי' בג' חדשים ונסתפק אי הוה רבית דאוריית' או לאו הוסיף חוזק ואומץ בענין המכירה כמו שכתו' בשט' וליותר חיזוק ובטחון וכו' ונראה שלא נתחזק בזה ענין תוספת הו' פרחי להיותם התר כיון שהזכיר שעל אלו הס"ו פרחים קנתה החפצים הנ"ל הרי עשה אלו הו' פרחים קרן מהיתומים ועליה' עם הס' קנתה את החפצים ואם היה כותב שקנתה החפצים בס' פרחים אע"פ שהיו שוים יותר היתה יכול' לעכב החפצים והיתה מרוחת הו' פרחים ליתומים בקניה וכן נראה שהיה דעת ב"ד החשוב אלא שטעה הסופר שכתב שקנתה בס"ו ואם כן הרי הו' אינם של היתומים מפני שהם רבי' והי' קנתה בס"ו וצריכה לתת לראובן עוד ו' על הס' שנתנה וכל החפצים קנויים ליתומים. ומפני שקשה בעיני שיטעה הב"ד החשוב ברבית של תורה ליתומים נתתי