מבי"ט חלק א יח

שראה שרפו ידיהם הממונים יצ"ו מלגרש אותו היה הולך ומוציא לעז על הגט שהיה אנוס בנתינתו ושהכו אותו עד שיגרש והיה הולך מחכ' לחכם להמתי' לו דברי מסורותיו וקצתם היו נוטים אוזן לקול מליו ולזה הוצרכתי לכתוב במגלת ספר מה שסמכתי עליו בנתינת גט זה שיהיה ראוי כפי הדין תנן בגטין פ' המגרש גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול ובגמרא אמר שמואל גט המעושה בישר' כדין כשר שלא כדין פסול וכו' ופרש"י כדין כגון הנך דאמרי' בהו יוציא ויתן כתובה או שהיתה אסורה לו ע"כ משמע דלא קרינא מעושה אלא היכא דמעשי' אותו לענין הגט כגון הנך אבל אי אנסי ליה על דבר אחר וכדי להנצל מאותו האונס גרש לא הוי עישוי ובלבד שהיה כדין מה שאנסוהו עליו והכא נמי אע"ג דלא היה בדין למוסרו ביד אומות העולם כיון שהיה ברשות ב"ד ולצורך שעה משו' מגדר מילתא בדין קרינא ביה כ"ש שנתרצה בנתינת הגט בנתינת המעות שנתנו בעדו וגמר ומגרש לה כי הא דרב הונא דאמר דתלוה וזבין זביניה זביניה דהא כמו מכר הוא כמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובותיו ולענין מגרש ע"י אונ' א' כ' הרב ר' שמעון בר צמח ז"ל בתשובותיו (ח"א סי' א) וז"ל ויש אונס אחר אעפ"י שהוא אונסו בגופו אינו אונסו לגרש אלא אונסו לדבר א' והוא מעצמו כדי להנצל מאותו אונס מגרש מעצמו וזה אינו קרוי כפי' כיון שלא כפו אותו ממש להוציא וראיה מהירושלמי בפ' אלמנה ניזונות דקאמר שמואל אין מעשין אלא לפסולות ואקשו עליו והתנינן המדיר את אשתו וכו' עד ויוציא ויתן כתובה ופריקו שמענו שמוצי' שמענו שכופין בתמי' דיוציא ר"ל שכופין אותו לפרוע כתובתה ואם מתוך כפיה זו רוצה לגרש יגרש וכן פי' הרמב"ן ז"ל בפ' אעפ"י עכ"ל הא קמן דלא קרי כפי' אלא היכא דכפו לה אגט ממש אבל אי כדי להנצל מאונס א' גריש הוי גט כשר ובתשובות הר' יוסף קולון ז"ל סי' קל"ג כתב משם ר"ת ז"ל וז"ל ר"ת ז"ל הפליג לדבר בענין מורד' דמאיס עלי ואומר שכל הכופה לגרש בטענה זו טועה גמור הוא ומרבה ממזרים בישר' ואפ"ה נמצא בשם ר"ת וז"ל גם או' ר"ת ז"ל שאם קדש אדם אשה כדת משה וישראל ולבסוף אין האשה חפצה בו אין לכופו לא בישראל ולא בגוים אך אם נחבש בידי גוים בשביל מס או דבר א' יכולים לומר לו לא נעסו' אותך להתיר מהתפיסה אם לא תגרש אשתך בגט כשר ואין זו כפיה כיון שאין עושין לו דבר רע כ"א למנוע מלעזור לו הרי לך דלא חשיב אונס מניעת עשיית הטובות עכ"ל הר' יוסף קולון ז"ל והרי הוא נדון דידן שעל ענין העבירה שהיה רודף אחר הזנות הוא שנאסר אלא שהקלו מעליו קצת העונש שהוטל עליו שיגרש אשתו כ"ש המעות שנתנו לו כשנתן לאומות דהוי כזביני' כ"ד לעיל אחר זה בא הרב הגדול הר' בירב ונשאתי ונתתי עמו בכל זה והסכים הוא ג"כ עמי נאם הצעיר משה בר' יוסף זלה"ה מטראני: שאלה כג ראובן היה חייב לשמעון סך מעות והארי לו זמן עד חנוכה בתנאי שיתקן כל הבגדים שיעשה בפרינסה שלו ויפרע לו ד' חתיכות לכל בגד קאריזיאש ואם לא שיפרע לו תוך ג' ימים מעות החוב ונתברר בפני ב"ד שבכל אותו הזמן שהיה מתקן הבגדים לראובן בארבעה חתיכות היה מתקן לאחרים בשלש' חתיכות וכל העול' ג"כ מתקני' בשלש' ילמדנו רבינו אם הוא רבי' קצוצ' או אבק רבית ואם הוא אבק רבית ויש בידו משכון על אבק רבית אם יוציאו מידו המשכון או לא: תשובה יראה דאם הוא דבר קצוב ושער ידוע בג' חתיכות כל בגד קאריזי' דהוי רבית קצוצה החתיכה שלוקח ביותר מפני המתנת המעות דלפי רוב המפרשים בארוח ליה זמנא נמי על תנאי שידור בביתו חנם או בפחות הוי רבית קצוצה דכיון שהגיע זמן הפרעון הוי כמתנה בשעת מתן מעות כמו שכתבו המפרשים ז"ל ואפי' לדעת רבותיו של הרמב"ם ז"ל שהורו דהוי אבק רבית כיון שלא התנו בשעת מתן מעות נראה דבכי האי מודו דהוי רבית קצוצה דדוקא בדור בחצר דלאו מידי יהיב ליה אף על גב דעומד' לאגרא הוא דאמרי דהוי אבק רבית כיון שלא התנה בשעת מתן מעות אבל אם קצץ לו לתת לא: כד שמעתי צעקת האשה העגונה זה כמה שנים ואח"כ שלח לה בעלה גט על ידי שליח על מנת שיקח מידה כתובתה תחלה ואח"כ יתן לה גיטה והשליח טעה ונתן הגט ביד איש אחר שעשאו שליח בפני ב"ד ולא הזכיר לו תנאי הכתוב' ובא השליח השני בפני ב"ד ואמר שליח ב"ד אני ונמסר הגט ביד האשה בפני ב"ד מיד השליח השני בלי שום תנאי ונקרע מיד קריעת ב"ד ואח"כ בא השליח הראשון ואמר כי על תנאי שיקח הכתובה קודם הוא שנמסר הגט לידו לתתו לה וראינו ג"כ כתב הבעל שהיה כותב לחכמי העיר שעל תנאי זה היה שולח לה גיטה ובהיות הגט קרוע קרע ב"ד רפו ידי החכמים יצ"ו מלבק' לה התר ומפני כי צעקתה באה אלי נצטערתי בצערה ונתתי אל לבי לדרו' אל החכמים יצ"ו יעיינו בתקנתה וגם אני תרתי בלבי לתור אם ימצא לה שום תקנה כשיחזור השליח הראשון ויתן לה הגט כמו שהוא קרוע קרע ב"ד ויקח קודם שטר כתובתה כמו שנצטווה מבעלה וחפשתי ומצאתי לשון הרמב"ם ז"ל בהלכות גירושין פ"ד וז"ל וכן גט שנמצא קרוע שתי וערב שהוא קרע של ב"ד הרי זה גט בטל כשאר השטרות אבל אם נקר' ואינו קרע של ב"ד כשר נימוק או שהרקיב וכו' בד"א כשהיה הגט יוצא מתחת ידה בעדי חתימה ואין שם עדי מסירה אבל אם יש שם עדים שנמסר לה הגט בפניהם והיה כשר הרי זה כשר אעפ"י שהיה תורף הגט על המחק או בין השטין או שהיה קרוע שתי וערב כשנתן לה בפניהם עכ"ל וגם כי בתוספת' תניא סתמא נקרע קרע ב"ד פסול סבור הרב ז"ל שלא נאמר זה אלא בעדי חתימה אבל אם יש עדי מסירה כשר שאפילו על הנייר המחוק ועל הדפתרא שהוא דבר שיכול להזדייף כשר בעידי מסירה וכמו שכתב הרב בעל מגיד משנה וכן הר"ן ז"ל כתב פ' המגרש לדעת הרמב"ם ז"ל דאי איכא עדי מסירה ראוי להיות כשר כמו על הניי' המחוק ועל הדפתרא וכן בעל הטורים בסי' קכ"ה הביא לשון הרב ז"ל ולא נמצא מי שיחלוק על זה בפי' אלא הרשב"א ז"ל שכתב שאף בנקרע קרע ב"ד בשעת מסירה פסול ובטל שהרי כחרס הוא חשוב וכתב עליו בעל מגיד משנה ואין בזה דבריו מוכרחין וראיתי דברי הרשב"א ז"ל פ' התקבל שכתב דברי הרמב"ם ז"ל ואמר שדבריו מן התוספתא הם שכך שנינו בתוספתא בשלהי מכלתין נקרע כשר נתקרע פסול נקרע בו קרע של ב"ד פסול נימוק או שהרקיב או שנעשה בו ככברא כשר נמחק או שנתטשטש ובבואה שלו קיימת אם יכול לקרות כשר ואם לאו פסול ע"כ וכתב דקשיא ליה שאין דברי התוספתא נראין כדברי הרב ז"ל אלא כיון שקרעו כעין קרע של ב"ד הרי זה בטל והרי הוא כחרס ופסול ופי' דאם אינו יכול לקרות פסול דלגרש בו דקאמר פסול דאין תורת גט עליו ואם יכול לקרות כשר לגרש בו דתורת גט עליו קאמר וא"כ נקרע קרע ב"ד דפסול לגרש בו משום דאין תורת גט עליו והוא דפסול ואפי' בעדי מסיר' וכתב דאין לומר דבהוציא גט מתחת ידה מיירי דבשבבואה שלו קיימת פשיטא דכשר דאטו משום דנתטשטש איבד כחו מאחר שבא לידה שלם. ואם אין בבואה שלו קיימת דאין יכול לקרותו פשיטא דפסול דאטו ס"ד דאם הוציאה נייר חלק מתחת ידה ואמר' דגיטה הוה כתיב ביה אטו מי מנסיבינן לה אבל לדעת הר"ם ז"ל פי' דתוספתא הוא בהוציאה גט מתחת ידה בלא עדי מסירה ואפ"ה אשמועינן דאי בבואה שלו קיימת כשר דאע"ג דהוא מטושטש ושמא מטשטוש בא לידה ולא שלם ואפ"ה כשר ואם אין בבואה שלו קיימת פסול אשמועינן נמי דכיון שאין בבואה שלו קיימת פסול דלא תימא כשקבלו היתה בבואה שלו קיימת אלא כיון דהשתא אין בבואה שלו קיימת פסול דהכי הוה ולא דמי להוציאה נייר חלק מתחת ידה דמעולם לא היה גט ופשיט' דלאו כל כמינה לומר דכגיטה הוה כתוב' בה וא"כ בנ"ד הגט כשר הוא אלא שנקרע בטעות אם תתן הכתובה קודם וימסרוה בידה בעדי מסירה יהא כשר שמה שניתן בידה קודם על יד השליח השני ולא לקח הכתובה קודם אינה נתינה כלל והוה ליה כאלו לא נתנו כלל כיון שלא נתנה קודם הכתובה והוי כאלו נקרע הגט ממילא דאי הוה גט כשר קמן ואתו חרש שוטה וקטן וקרעוהו אפי' קריעת שתי וערב אמאי יפסל כיון שהיה כשר לפנינו והשתא נמי יכולין לקרותו והוי כש"ח שנקרע לפנינו כי האי גוונא דלא נמחל שעבודו דהא דתניא נקרע קרע ב"ד פסול היינו משום דשמא פרוע הוא ויצא קרוע מיד מלוה אבל אי נקרע קמן לא והכא נמי שנקרע בטעות על יד ב"ד כדאמ' כיון שיכולין לקרותו הוי בחזקתו להתגרש בו אחר נתינת הכתובה לדעת הרב ז"ל ושאר הפוסקים ז"ל שהביאו דבריו ונראים דבריו נכוחים מההיא דנייר מחוק ודפתרא וכן מן הירושלמי עלה דמתניתין דעל הכל כותבין על עלה של זית פרכי' ולאו כמקורע הוא ומשני' אמר ר' זעירא תנא הונא בר שילו אפי' כתב אני פלו' מגרש את אשתי כשר דבהאי כתיבה זוטא לא הוי כמקורע אלמא דאפי' הוי מקורע שתי וערב בכל שאר הגט כשר ואני אומר דבנדון זה אפשר דמודה הרשב"א ז"ל דכשר לגרש בו דהא דכת' דנתקרע קרע ב"ד אין תורת גט עליו ופסול לגרש בו אפי' בעדי מסירה היינו משום דכיון שהוא קרוע כך אפשר וקרוב שבטלו והוי מבוטל וכמי שהשליכו לאשפה אח' ביטול דמי דומיא דאין בבואה שלו קיימת דאין תור' גט עליו כיון שאין יכולים לקרותו והוי כמבוטל דהוה כשר ונתבט' מהכשרו על יד טשטוש אבל אם הוא ידוע שגט זה הקרוע לא נתבטל אלא שנקרע בטעות כנ"ד אכתי תורת גט עליו לגרש בו וכמו שנר' מלשון הרשב"א ז"ל עצמו דכתב לעיל בדיבו' תינח אמרה קבל למה לי וכו' כת' וז"ל אבל ראוהו בידו מקורע קרע של ב"ד אעפ"י שהוזקקו לעדותן של עדי ונמצא' מכוונת פסול דדילמא נמלך עליו בעל וקרעו והשליכו ומצאו שליח זה וכד' פ"ק דמציעא וכו' אלמא גט מקורע קרע ב"ד פסיל אפי' לינשא בו עכ"ל דמשמע דלא מיפסיל קרוע לגרש בו אלא משום דדילמא בעל קרעו והשליכו ועל קרע זה כתב לקמן דאין תורת גט עליו כמו שכתבו ז"ל ולענין גט מקורע שכתבתי למעלה כתב הרמב"ם ז"ל גט שנמצא קרוע שתי וערב וכו' ואסיק הוא ז"ל דאין תורת גט עליו דהיינו על גט זה דאיכא למיחש שמא הבעל קרעו והשליכו אבל בנדון דידן דליכא למיחש להכי כלל וכלל נראה דאפי' לדעת הרשב"א ז"ל כשר לגרש בו כדא' וכ"ש היכא דאיכא עיגונ' כי הכא ועם כל זה איני מורה אלא להלכה ולא למעשה אם לא שהסכימו חכמי העיר וכו' ואהיה סניף להם או לשנים מהם להתיר אשה זו העגונה וכו' יאיר עינינו במאור תורתו אמן נאם הצעיר משה בר' יוסף זלה"ה מטראני ועיין סי' קנו על ענין גט זה שלח לומר החכם כה"ר יצחק מה שהיה נראה לו שנתבטל הגט כיון שניתן שלא כהלכתו אפי' שהיה שלם שלחתי לומר לו הא תנינן כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזיר ויתננו לה ויאמר בפני נכתב וכו' השיב כי שם היה מועיל הנטילה וחזרה משום דאינו צריך לומר בפני נכתב וכולי אלא מדרבנן אבל הכא דצריך להתנות תנאי הבעל מדאורייתא ואם נתנו בלא תנאי אינו גט כלל אימר שאינו מועיל חזרת נתינתו לה ואלו דק בכל דיני גיטין היה מוצא בכמה דברים שאין הגט כלל מדאורייתא ומועיל