מבי"ט חלק א יז

וגם יש לנו תקנה בא"י בשנת השמיטה לאכול מן התבואה והפירות הבאים מח"ל הניכרין שהן מח"ל כגון אורז ח"ל דמינכר כדאמר בירושלמי דפ"ב דדמאי ואפי' אותם שאינם ניכרים אם ידוע שרוב אותם הפירות מח"ל לוקחין מהם בסתם כדתניא בתוספתא פ"ג דדמאי מצרפין פירות ח"ל על פירות שביעית כדי שירבו על פירות מוצאי שביעי' לפוטרן מן המעשרות פי' דמצטרפין פירות ח"ל ופירות שביעית שפטור' מן המעשרות אם יש בהם רוב לגבי פירות מוצאי שביעית שחייבי' במעשר וליקח מהם בסתם ופטורין מן המעשרות הכי נמי היכא שידוע שרוב פירות מן הנמכרי' הם מח"ל יקחו מהם בשביעי' ולא יתחייבו בביעור והכי נמי תניא התם ברישא מצרפין פירות ערב שביעי' כדי שירבו על פירות שביעית לפטרן מן הביעור דאע"ג דתנן שביעית אוסרת כל שהוא במינה ושלא במינה בנותן טעם היינו כשנתערבו בידוע פירות שביעית עם פירו' אחרות אבל היכא דלא נתערבו אלא שאין ידוע אם הם פירות שביעית אם לאו אזלינן בתר רובא וכיון דרוב' מח"ל או מערב שביעית נינהו פטורין מן הביעור כדאמ' ונראה דאף פירות הבאים מדמשק או משאר מקומות שבסוריא שהם מותרים בשביעית ואינם חייבי' בביעור דאף על גב דסורי' חייבת בשביעית מדרבנן בפירות הגדלים בקרקע הגוי בסוריא נרא' פשיט' דלא נאסרו דמקלינן טפי בסוריא מבא"י כדתנן עושאין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר ויש קנין לגוי מסוריא להפקיע מן המעשרו' ומן השביעית ועדיף טפי למטרח ולמיזבן ולאכול פירות ערב שביעית או פירות סוריא מלאכול פירות שביעית אפי' קודם הביעור למי שאינו בקי בדיני שביעית דבקל יכול לטעות דכמה דינים תלויי' בהם כדאמ' דלא ניתנה אלא לאכילה ואין משנין מדרך אכילתו ומי שזכהו האל ית' שיהיה לו קרקע בארץ ישראל יזהר בפירות שביעית שלא יזכה בהם יותר מאחרים ומה שיזכה מהם יאכלם בקדושת שביעית ולא יעשה סחורה בהם וכל דיני שביעית שלא ימכור מהם אלא מעט שלא במדה ובמשקל והדמים יאכלם בקדושת שביעית ולענין הנזהרים ואוכלי' פירות שביעית בקדושתן כפי מה שכתבתי אם יוכלו לקנות או למכור פירות שביעית לאותם שאינם אוכלים אותם בקדישת שביעית היה נראה בתחלת המחשבה שהיה אסור למכור ולקנות אבל בדקודק היפה נראה שמותר לקנות ולמכור להם ולא יחושו לומר שהם מוסרים להם דמי שביעי' ולא יאכלום בקדושתם וכן אם ימכרו להם מעט פירות שביעית שלא במדה לא יחושו עליהם על מה שלא יאכלום בקדושה אעפ"י שהם מצווים לדעתינו האוכלים פירות שביעית בקדושה דהא דאסור למכור לחשוד או לע"ה פירות שביעית היינו משום דהוא מצווה כמונו ויודע שיש בהם איסור לאוכלם שלא בקדושה ואפ"ה אוכלים אותם אסור ג"כ עלינו למוכרם להם כיון שאנו יודעים שהם חשודי' ויהיו חוטאים בנפשותם על ידינו ואנו נותני' מכשול לפניה' אבל כשהדבר להם התר שסומכי' על המורים להם התר בדין תורה לא נדון אותם לדעתינו כעורי' שלא לתת לפניהם מכשול בדבר הנראה לנו איסור ואנו נזהרים ממנו והם נר' להם התר ואינם נזהרים ויש לי ראיה על זה ממתני' דפ"ק דיבמות גבי צרת ערוה פלוגתא דב"ש וב"ה דלב"ש צרת ערוה מותרת להתיבם לאחיו דלית להו דרשה דלצרור וב"ה אוסרין חלצו ב"ש פוסלין מן הכהונה שחליצת' חליצה וב"ה מכשירים דהויא כחולצת מן הנכרי נתיבמו ב"ש מכשירים וב"ה פוסלין ותנן בסיפא אעפ"י שאלו אוסרים ואלו מתירים אלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה ולא ב"ה מב"ש אעפ"י שבני הצרות שנתיבמו כב"ש ממזרים לדעת ב"ה לא היו נמנעי' לישא נשים מב"ש לפי שהיו מודיעין להם אותם הבאים מן הצרות ופורשים וכן כל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרים ואלו מטמאי' לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו אלו משאילים כליהם לאלו משמע דדוקא אותם שהיו אסורות לב"ה היו מודיעים להם ב"ש כדי שיפרשו מהם אבל האסורות לב"ש ולא לב"ה לא היו נמנעים ב"ה מלישא מהם וב"ש שהיו אסורות להם היו משיאים אותם לב"ה שהיו מותרות להם וכן נמי משמע התם בגמ' דאמרינן התם לעולם עשו דמודעי להו ופרשי והכא נמי מסתברא דקתני סיפא כל הטהרות והטמאות וכו' אי אמרת בשלמא דמודעי להו משום הכי לא נמנעו אלא אי אמרת דלא מודעי להו בשלמא ב"ש מב"ה לא נמנעו דטומאו' דב"ה לב"ש טהורו' נינהו אלא ב"ה מב"ש למה לא נמנעו טהרו' דב"ש לב"ה טמאו' הן משמע בהדיא דטומאות דב"ה מושלי להו לב"ש דלדידהו טהורות נינהו ולגרסא ר"ח דגרי' איפכא איכא לאוכוחי נמי דוק התם ותשכח ובנדון דידן נמי מה שהוא אסור לנזהרי' ומחמירים בפירות שביעית יכולים למכרו וליתנו לנוהגים התר על פי המורים להם ושמעי' נמי מהכא שיכולי' לסמוך ג"כ המחמירים על המקילים אם יאמרו להם פירות אלו אינם פירות שביעית כדי שיוכלו לאכול אותם אחר הביעור כמו שהיו אומרים ב"ה על ב"ש שיודיעו להם הבאות מן הצרות ויפרשו אלא שצריך להתישב ולתת טעם לשבח באי זה אופן יוכלו לנהוג במדינה א' אלו איסור ואלו התר בדבר א' ולא יהו עוברים משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות דמסקי' פ"ק דיבמות דהיינו בב"ד א' בעיר א' פלג מורין כב"ש ופלג כב"ה דנראה דכל חכמי העיר הזאת הוו כב"ד א' כי היכי דלהוי ב"ד חשוב וא"כ אם כל חכמי העיר הם חלוקי' בענין זה חלקם מורים שאנו חייבי' לנהוג קדושה בפירות שביעית הניקחין מהגוים בשביעית וחלקם מורים להיתר הוו להו כב"ד א' בעי' אחת פלג כב"ש ופלג כב"ה דאסור משום לא תתגודדו כדאמ' ולכן היה מן הדין שיתקבצו חכמי העיר ויעמדו למנין אחר העיון ומשא ומתן וינהיגו את בני העיר על פי רובם בין להקל בין להחמיר וכל עוד שאין עושים כך נראה אגודות אם מקצתם ינהיגו איסור וקצתם היתר אלא שמצאתי בספר אדם וחוה נתיב ב' שכתב משם הרמ"ה ז"ל שאפי' בית דין א' בעיר א' דוקא כשמורים מקצתם להיתר ומקצתן לאיסור אבל אם אינם מורים מותר מאחר שאינם מורים הוראה להדיא כמו כן אותם המתירים יכולים לנהוג היתר בפני האוסרים ואין זה אגודות אגודות וכן מוכח בכמה דוכתי עכ"ל וא"כ משמע דכל היכא דלא עמדו למנין ואין מורים קצתם להיתר וקצתם לאיסור דיכול כל א' לנהוג כפי סברתו בין לקולא בין לחומרא אבל אם מורים לאחרים אלו להיתר ואלו לאיסור איכא משום אגודות לכ"ע וכתב רבינו ישעיה מטראני ז"ל בפי' ליבמות דכל היכא דאיכא משום לא תתגודדו לא יעשו אלו כדבריהם ואלו כדבריהם אלא ישאו ויתנו אלו עם אלו עד שיושוו לדעת א' או שיעמדו למנין ויגמרו הלכה להקל או להחמיר ולא יהו אלו מקילים ואלו מחמירים ואם לא יוכלו לגמור הלכה לא יוכלו לסמוך על דבריהם אלא יחמירו בדבר עד שיגמרו הלכה ע"כ ואפ"ה נראה דכל שלא הורו אלו להיתר ואלו לאיסור אלא שהיה נוהג כל א' כסברתו ליכא אגודות ואפשר נמי דאפי' רואים אחרים חכם א' מחמיר או מקל ומחמירים או מקילים כמוהו ליכא אגודות כיון דליכא הורא' ברבים בפרהסיא כ"ש אי לא הוו רבים הנמשכים אחר סברת חכם א' דכל שהיו רבים ורבים הוא דנראין כאגודות כמו שכתב רבינו ישעיה ז"ל שם: ועם כל זה אינו עולה בדעתי עדיין שאהיה רשאי לסמוך על עצמי בסברא זו אפילו להחמיר עד שיסכימו רוב חכמי העיר ואחריהם אלך אחר שיעמדו למנין בהסכמת מורינו הרב גדול בדורו כמה"ר יעקב בירב ואני דן לפניו בקרקע א"י להלכה אבל לא למעשה כו' אלהים אמת יוליכנו קוממיות בארצנו בביאת משיחנו במהרה בימינו בקבוץ כל ישראל ונהיה חייבים בכל המצות התלויות בארץ בלי ספק ומחלוקת ויאיר עינינו במאור תורתו אמן. משה בר' יוסף זלה"ה מטראני: כתב בעל כפתור ופרח ז"ל כפי מה שמצאתי בכתיבת יד כתב בעל התרומה ז"ל גם קדושת עזרה בזמן הזה בטלה ואינו חייב מן התורה להפריש תרומה ומעשר ע"כ עוד כתב ז"ל מה שכתב הרמב"ם ז"ל שלא גזרו על הספיחים ודאי הוא שספיחי ישראל בקדושת עזר' אסורין משום גזרה וכדלעיל אבל לזרוע אסור מן התורה וכדלעיל והגוים אינם מצווים על השביעית ומשום הכי אין לנו לגזור עליהם ולאסור ספיחתם אבל מה שהוא אסור מן התורה מפני שבת הארץ וקדושתה לא הופקע אותו איסור בקנינו מטעם שאין קנין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשר ושביעית שהרי אינם חייבים במעשר ואפי' הכי פירותיהם חייבים הכי נמי אינם חייבים בשביעית אבל בפירותיהם נוהג שביעית א"כ מה שזרע הגוי בקרקעו בא"י מקדושה שנייה בשביעית אסור אבל ספיחים מותרין ולזה לא מצא הרמב"ם ז"ל התר לפירות הגוי בשביעית אלא משום דהגוים אינם מצווים על השביעית דאי לאו הכי לכתו' פירות הגוי בשביעית מותרין ולשתוק ע"כ. עוד מצאתי בקונד' ישן ולענין שביעית מתבערין בשביעית ואף לרבינו שמשון ז"ל שפי' דפירות הגוי הן צריכין ביעור מ"מ שאר קדוש' שביעית אין (נוהגת בהן כי זה לשונו בפ"ט ממסכת שביעי' אפי' למאן דאמר ספיחי' מדרבנן לא מסתבר כלל לאסור ספיחין של גוי דמה ראו חכמים לאוסרם ע"כ משום דאי שרית להו חיישי שמא יזרע ויאכל ויאמר מאליהן עלו וכדאיתא בכמה דוכתי הני מילי בישראל דאסור לו לזרוע בשביעית אבל בספיחין של גוי לא שייך למגזר ואפי' בביעור לא מיחייבי אע"ג שיש כאן קדושת שביעית כדמוכח בדוכתי' טובא איסורא ודאי הוא דלא פקע אלא ביעור הדבר תלוי בממון להפקיר ולחלק לענים או אפי' לעניים לר' יוסי מצי' למימר קאתינא מכח גברא דלא מצית לאישתעויי דינא בהכי עד כאן כדאשכחן בשלהי פ"ק דבכורות גבי לוקח טבלים וכו' עכ"ל רבינו שמשון הזקן ז"ל: כב נקרא נקראתי לבית הוועד חכמי צפת יועציה ומנהיגיה על ענין יעקב זרקון שנזרק' בו מינות וכן אחר הזכור ונתננו רשות למנהיגי הקהלות יצ"ו שייסרו אותו על יד האומות ונחבש בידם והכו אותו קצת הכאות כפי מה שהיה ראוי לו עד אשר התחנן דהיה גועה בבכי' שיפקחו בעסקיו וישתדלו להציל אותו מהתפיס' אמרו לו הממוני' רצונינו שתלך מן המדינה שלא תטמא את הארץ במעשיך הרעים וכששמעו קרובי אשתו כך אמרו איך תגרשו אותו מן המדינה ותשאר עניה זו עגונה אז אמרו לו הממונים אם תרצה לצאת מתפיס' תגרש אשתך ואנו והיא נתן לך מה שיצטרך לתת לאומות העולם אז נתנוהו בערבות ביד אחד מהממונים יצ"ו עד שימצאו המעות ובאו לבית א' מהממונים ושלחו בעדי ואמרו לי שאסדר אופן נתינת גט שהיה רוצה לתת יעקב הנז' לאשתו אמרתי לו רצונך לתת גט לאשתך אמר לא הייתי רוצה לתת אלא גט זמן אמרו הממונים אין רצונינו לפרוע בעדך אלא אם תתן גט כריתות השיב ואמר שיתנו לו כל מלבושיו וכליו ציויתי מיד שיביאו לו מלבושיו וכל כלי תשמישו א' לא' למצוא חשבון ואז בטל כל מודעות אם מסר על נתינת הגט וקיים נתינת הגט ואמר לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו ונכתב ונחתם בפנינו ולקחו ונתנו ליד אשתו כדת וכהלכה ומיד חזר עם הממונים שערבוהו ונתנה אשתו קצת מה שהיה חייב לתת לאומו' והממוני' השלימו מה שנתפשרו עם האומות ופרעו בעדו והלך לו אחר מעט מהימי'