מבי"ט חלק א יט

חזרת הכתינה כשאין פסול הגט בגופו אלא מחמת נתינתו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ט על שנים שאמר להם הבעל כתבו וחתמו ותנו לפלוני וכו' ואם הוליכו הם בעצמם ונתנו להן אינו גט שלא עשאן שלוחין לגירושין כיצד יעשה יטלנו ממנה ויתנוהו לשליח וחוזר ונותנו לה כו' הרי שמועיל חזרת הנתינה אפילו כשנתינה ראשונה היתה בפיסול מן התור' שכיון שלא היו שלוחין לנתינה לא היתה נתינתם כלל ואינו גט מן התורה ואפ"ה מועיל החזרה וכן הרא"ש ז"ל כתב על' דמתניתין דטול ממנה חפץ כלוני וכו' ואמרינן בגמרא דכולי עלמא היכא דאמר טול לי ממנה חפץ פלוני ותן לה גטה כו' כת' לפי פי' דאפילו נתן החפץ קודם ליד שליח שני ואחר כך נתן לה הגט דאינו גט כיון שלא הגיע חפץ ליד השליח הא' וכת' דיחזור הא' ויטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה בתור' גירושי' אחר שהגיעו חפץ לה הרי שבענין טול חפץ שהוא כנדון דידן מועיל חזרת הנתינ' וכן בתוספ' פ"ה תני הרי זה גיטיך ע"מ שתתני לי מאתי' זוז וחזר ואמר לה הרי זה גיטיך מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ע"כ משמע דמועיל חזרת נתינה אפילו כשנתינה ראשונה לא היתה מועילה כלל מן התורה וכת' הרא"ש ז"ל נמי בתשובה על מי שנתן גט ע"מ שלא תנשא לפלוני שאם רוצה למחול אינו מועיל נטילת הגט ונתינתו אח"כ בלא תנאי כיון שכבר נתגרשה מכל וכל אלא יחזור ויקדשנה ויפטרנ' בגט גמור בלי תנאי משמע דאי בנתינה א' לא היה גט יכול לחזור וליטלו ממנה וליתנו לה והר"ן ז"ל כת' על ברית' דכיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר בפני נכתב וכו' כתב ומ"מ שמעי' משמעתי' דכל גט שאין פיסול בגופו אלא שנפסל בנתינתו לא מיפסל בהכי ע"כ משמע דכל שאין פיסול בגופו אפי' הוי פיסול מן התורה יכול לחזור ולתתו לה ואין כאן שום חשש והרי כתבנו שאפילו הוא קרוע כשר לגרש בו לדעת הרמב"ם ז"ל ומה שהוזכר גמרא ובתוספת' דאם נקרע או אבד או נשרף קודם קיום התנאי כשלא אמר מעכשיו שאינו גט היינו כשנקרע קריעות קריעו' שאינו ביד אחד דומיא דאבד או נשרף דאינו מצוי כיון שנקרע כמה קרעים לא הוי גט דכתיב וכתב לה ספר אבל קריעת ב"ד לדעת הרב ז"ל כיון שהוא עדיין ביד אחד ספר הוא וכשר לגרש בו וכתבתי משה: שאלה כה ילמדנו רבי' ראובן שמת והחזיקו בנכסיו אחיו מצד האם ואחר כך בא בן אחיו שמעון הראוי ליורשו לזכות בנכסי' וקודם שבא כת' שטר מתנה לאסתר בת אחות אביו על כל נכסי ראובן שהם בחזקתו שאין יורש אח' זולתו והלך להחזיק בנכסי' ונתנו לו ראיה מה שנתפשר עמהם ועשה להם שטר מחילה ואחר כך מת ובאה אסתר בת אחות אביו הראוי לירש כל נכסיו ותובעת כל נכסי עזבונו וגם כן באה מכח המתנה לתבוע מאחי ראובן מן האם מה שנשאר בידם מנכסי ראובן כי המחילה שמחל להם היורש אינה מחילה כי לא היו הנכסי' שלו כי כבר נתנם לה במתנת ברי' כמו שכתוב בשטר מתנ' שבידה והם אומרי' כי הנכסי' לא היו בידו עדין ולא היה יכול להקנותם לה: תשובה יורש יכול למכור ולתת ולמחול אפי' שלא הגיעו עדיין הנכסי' לידו דמשמת מורישו נכנסו הנכסים ברשותו למוכרן או לתתן למי שירצה דהא אפי' בבכור בחלק בכורה איפסיק' הלכתא פ' יש נוחלין דיש לבכור קודם חלוקה למכור או למחול דמתנה קרייה רחמנא כדכתיב לתת לו ומשמת אב נתונה לבכור ובחלק בכורה הוא דבעיא קרא משום, דכתיב בכל אשר ימצא לו דהיינו מצוי ומוחזק אבל בחלק פשוט פשיטא דכל אח' יכול למכור ולתת דמשמת מורישן זכו כל אח' בחלקו אע"ג דלא חלקו עדין כל שכן בנדון דידן דליכא אלא יורש אחד וליכא חלוקה בנכסים דיכול למכור ולתת דהוי כמוחזק בהן אלא שצריך לדקדק בשטר מתנה זו שכתב לה כל נכסי עזבון ראובן מורישו אי קנתה זוזי ושטרי או לא דאע"ג דאמרי' פ' מי שמת דשטרות וזוזי הוו נכסי כדמוכח ממתניתין דמייתי התם אפ"ה במתנת בריא כי הכא בעינן בזוזי קנין אגב ד' אמות קרקע כעובדא דרב פפא דאקני ליה משום לרב שמואל בר אחא תריסר אלפי זוזי אגב אסיפא דביתיה כדאיתא בהזהב ולא סגי בקנין לחוד וכן בקנין בשטרות בעי כתיבה קנה לך איהו וכל שעבודא דאית ביה ומסירת השטר דאין אותיות נקנות במסיר' לחוד כדאיתא בכמה דוכתי וכדאמר אמימר ורב אשי פ' הספינה דהא דאמרי' פ' מי שמת דאי אמר נכס' לפלני' כולהו בכלל נכסי ואפי' זוזי ושטרי היינו במתנת שכיב מרע כדפירש רשב"ם ז"ל אי נמי בבריא שהקנה בסודר וכתב הרא"ש ז"ל בתשובת שאלה דאזיל רשב"ם לטעמיה דסבירא ליה דאותיות נקנות במסירה אבל לדידן דק"ל דאין אותיות נקנו' במסיר' לחוד' אמרי' דבשכיב מרע מיירי דדבריו ככתובין וכמסורין אבל בבריא שאינו יכול להקנות שטר אלא בכתיבה ומסירה אע"פ שהקנה השטרות בקנין לא קנה עד שיכתוב וימסור וכן מעות שהיו בעין לא קנה אלא אם כן הקנה אגב ארבע אמות קרקע ורי"ף והרמב"ם ז"ל סברי דבשטרות נמי מהני קנין אגב קרקע ובמרדכי פ' מי שמת כת' בא' שהקנ' לחברו בקנין סודר קרקעות ומטלטלים ומעות דכתב רבינו שמחה ז"ל אע"ג דמעות לא קנה מטלטלים וקרקעות קנה וליכא למימר דדמי לקנה את וחמור דחמור לאו בר קנין הוא אבל המטבע נקנה במשיכה והגבהה ותורת חצר מכל הלין משמע דאע"ג דזוזי ושטרי איקרו נכסי אפ"ה בעינן כתיבה ומסירה בשטרו' או קנין אגב לדעת רי"ף והרמב"ם ז"ל וקנין אגב במעות ואם כן בנדון דידן שכת' לה כל נכסי ראובן מורישו אם היו בכלל הנכסים מעות בעין לא קנה אותם אסתר אם לא שכת' בפי' בשטר המתנה שהקנה לה אגב ד' אמות קרקע וכן אם היו חובות בשטר היה צריך כתיבה ומסירה ולא כתב ולא מסר שעדיין לא החזיק כלל בנכסי ראובן אבל אם נכתב בשטר שהיה מקנה אותה אגב ד' אמות מהני לדעת רי"ף והרמב"ם ז"ל כמו שכתבתי ואם היו חובו' בלא שטר לא קנתה החובות דבעינן מעמד שלשתם ואם כן מה שקנתה אסתר אין יכול שמעון למוחלן שהרי אינו ברשותו וגם במחילה שמחל לשמעון בדבר שהיה ברשותו למוחלו אם לא קנתה היא כמו במעו' אם לא הקנה אגב ד' אמות כמו שאמרנו אינו יכול למחול כיון שהמעו' הם בעין כי אין מחילה אלא בחוב ודומה לו שאינו בעין אבל במה שהוא בעין אף על פי שימחול אותו בעליו למי שהוא ברשותו לא קנהו עד שיתן אותו במתנה כדרך כל המתנות וכמו שכת' הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות זכיה ומתנה מחל לחברו חוב שיש לו עליו או נתן לו הפקדו' שהיה מופקד אצלו הרי הן מתנה הנקנית בדברים וכו' נראה שבפיקדון שהוא דבר שהוא עומד בעין אינו קונה במחילה אלא בלשון מתנה וכמו שכתב הר"י קולון ז"ל בשורש צ"ד דאין מחילה בדבר שהוא בעין אלא בלשון מתנה ואעפ"י שהוא מוחזק בנכסים ואם כן בנדון דידן שמחל שמעון מנכסי ראובן שביד אחיו מצד האם אם היו הנכסים בעין שלא היו חוב אצלם אינו מועיל ל' מחילה אלא לשון מתנה כמו שכתבתי ושמעתי שחכ' אחד מחכמי ארצנו אמר שאין במתנה זו ממש כיון שאחר כך חזר ומחל לאחי ראובן מההיא מימרא דשמואל דאמר המוכר ש"ח לחברו וחזר ומחלו מחול וכ"ש כשנתנו ולא הבין ההפרש שיש בין נותן מתנה למוכר או נותן ש"ח לחברו דמן התורה אין אותיות נקנות במסירה וחכמים תקנו מכירה לש"ח בכתיבה ומסירה ומפני כי מכירה זו היא מדרבנן יכול למחול ואפילו יורש מוחל אבל מי שנותן מתנה לחברו מטלטלי' או קרקעו' כיון שהקנה אותם בקנין סודר הרי הם נקנים לו והשטר המתנה אינו אלא לראיה בעלמא דהא קנין סודר משמע בכולי גמרא דהוי מדאורייתא וכדילפי' מדכתיב שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל דמהכא ילפי' קנין חליפין וקנין סודר הוה הלכתא עד דאסמכוה אקרא דהא כל מילי קרקעות ומטלטלי' ועבדי' מיקנו בחליפין כדאי' פ"ק דקדושי' וגבי עבדים תני' התם תנא אף בחליפי' וכו' וכיון דמקנה בחליפין אי הוי עבד כהן אכיל בתרומה כיון דנקנה לו אפי' בקנין סודר וכדתני' פ' יש נוחלין הכותב נכסיו לאחר והיו בהם עבדים ואמר הלה אי איפשי בהם אם היה רבן שני כהן יאכלו בתרומה רשב"ג או' כיון שאמר הלה אי איפשי בהן כבר זכו בהן יורשין ואמר רב נחמן עלה זיכה לו על ידי אחר ושתיק ולבסוף צוח באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן ופי' רשב"ם זיכה לו על ידי אחר בפניו והוא שתק כשמסרו לו את השטר או הקנו לו בקנין סודר על ידי אחרים וכשבאו למסור לו השטר התחיל צווח ע"כ משמע דעבד הנקנה על ידי קנין אוכל בתרומה אם הוא עבד כהן ואי קנין סודר לאו דאורייתא לא הוה אכיל בתרומה כלל העולה כי המתנה קיימת בכל נכסי ראובן ואפילו במעות שהיו בעין ובשטרות אם כתוב בשטר המתנה שהקנה אגב ד' אמות קרקע והמחילה שמחל אינה מחילה כלל כיון שהנכסים הם כבר קנויים לאסתר הנז' כי גם מה שלא היה קנוי' לה אם היה נכסים בעין אין לשון מחילה נופל עליהם אלא היה צריך לתתם להם בלשון מתנה לא בלשון מחילה כדאמ' והנרא' לי כתבתי וחתמתי ביום ג' לאב והפכהו האל לשמחה שנת אש"ה נאם הצעיר משה בר' יוסף זלה"ה מטראני: שאלה כו ילמדנו רבי' ראובן שיש לו בית בדמשק והוא עומד במצרי' ומכר הבית לשמעון אם יוכל לוי בעל המצר העומד בדמשק ליקח הבית משום דינא דבר מצרא או לא: תשובה כללא דדינא דבר מצרא דכל היכא דליכא פסיד' למוכר זכי בר מצרא בזבינ' משום ועשית הטוב והישר דבמתנה נמי דלית בה דד"מ איכא נמי טעמ' דפסיד מוכר דאי לאו דסבר דמתהני מהאי מקבל מתנה טפי מהאי דיהיב ליה לא הוה יהיב ליה מתנ' ומשכנת' דלית בה דד"מ היינו משום דשכונה גביה והוי כמצרן וכיון דכי ליכא פסידא דמוכר איכא דד"מ אי מערים עליה דבר מצרא כגון דאמ' דיהיב מתנה וחזינן בשטר' דקביל עליה אחריות דמחזי ודאי דהוי מכר וכגון זבין גריו' דארעא במצעי זכי בה בר מצרא כדאמרי' בגמרא והשתא בנדון דידן נראה דאיכא דינא דבר מצרא דליכא פסידא למוכר ואיערומי נמי מערי' איהו למזבן ארעיה בדוכת' אחריתי כי היכי דלא ליזכי ביה בר מצרא ולאו כל כמיניה לאערומי דאע"ג דהורו הגאונים דאי הוה בר מצרא בדוכת' אחריתי דלית ביה דינא דבר מצרא היינו משום דאיכא פסידא דמוכר דלא מצי איניש למזבן ארעיה דסבר לוקח דלבתר כמה שני לפקו' מיני' ומצרן גופיה נמי איהו הוא דאפסיד אנפשי' דהלך לו ולא נמצא בשעת המכר וליכא הכא הערמה דמוכר ואיכא פסידא כדא' אבל כי האי גוונא דבר מצרא שכיב אבי מצרי ומוכ' ולוקח אזלי' לדוכתא אחריתי הוי הערמה דידהו כי היכי דלא ליזכי בר מצרא ולאו כל כמינייהו וליכא נמי פסידא דמוכר דלאו אורחה למזבן ארעא אלא כדקאים עלה וחזי לה אי הוי עדית או זיבורית וכיון דלאו אורחא לא אפקעו רבנן זכותא דבר מצרא בכדי דלית ליה פסידא למוכ' כדא' ואי לא תימא הכי לא שבקת ליה זכו לבר מצרא דאזיל ליה מאריה ארעא בהדי לוקח חוץ למדינה וזבין ליה ומפקעי זכותיה וכיון דבכי האי גוונא ודאי לא