מבי"ט חלק א קעח

נודע שהם עתה ביד יורשיו אין להם דין עליהם אפילו טען אביהם בחייו במשכן באה לידי וכדאמר פרק חזקת דהיכא דאיכא עידי ראיה אין יכול לטעון לקוחים הם בידי ויטול המפקיד או יורשיו את כליו והביא לשון הרמב"ם ז"ל פרק ששי מהלכות שאלה שהבאתי למעלה הרי שכתב וגם הוא נודע שהם עתה ביד יורשיו והביא ראיה מעדי ראה דמשמע דכשהוא ידוע שהם בידו כי הכא הוי כעידי ראה. מכל זה נתבאר כי מצד אלו הכתבים לא היה יכול לטעון שום דבר ה"ר משה הנפטר ולא האפוטרופוס מצד היתום וגם יש טעם אחר כולל ליתום ג"כ שאין יכולים לטעון עליו טענת פרעון או חזרה כי ה"ר משה נ"ע לא היה חייב לתת לכ"ר אלי' שום דבר עד שיבוא ריטורנו ממצרים ולא בא בזמנו כמו שכתב הוא בכתב שכתב לאחיו של כ"ר אלי' ואחר מותו באה הספינה וה"ר אברהם האפוטרופוס הוא שקבל כתבים הבאים משם וכתב כי עדיין לא קרא אותם ולא ידע החשבון עד שילך למדינה ויקבל הסחורות וא"כ לא היה יכול האפוטרופוס לטעון בעד היתום כי הנפטר נתן הסחורות שבאו ממצרים כי לא באו בזמנו וגם לא שום טענה אחרת כמו שכתבתי והוי כמת תוך זמנו שנפרעין מן היתומים ואפילו מלוה ע"פ אם מת תוך זמנו נגבית מן היורשים ואע"פ שאינו זה זמן קצוב מקרי תוך זמנו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק חמישי מהלכות שלוחין ושותפין דמי שנותן מעות לחבירו לילך למקום פלוני אינו יכול לחזור בו שזה כמי שקב' זמן הוא והרב ה"ר שמעון בן צמח ז"ל כתב בתשובה בשם בעל התרומות שאם היה חייב בכתב ידו ומת תוך זמנו שגובין מן היורשים והני כתבים לא גריעי' מכתיבת ידו כמו שכתבתי והרי מי שכ' לראובן לעיר אחרת ואמר לו מנה שיש לי בידך תנהו לפלוני או שלחהו לי ביד פלוני ושלחו נפטר מאחריות החוב והאחריות הוא על משלח הכת' כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק שביעי מהלכות שלוחין והרי"ף ז"ל פרק הגוזל והריב"ש ז"ל תשוב' קכ"ח כתב שיראו הסוחרים כתבי ראובן הנשלחים לחצרון ואם יבינו מתוכם שהיה מפקיד עליו שלא ימכור בהמתנ' אז האחריות על חצרון ואם לא היה מקפיד על זה האחריות על ראובן ועל יורשיו ואם לא יובן יעשו כמנהג הסוחרים כדאמרי' פרק איזהו נשך גבי סיטומתא וכו' וכתב עוד שאם הותיר מה ששלח חצרון לראובן על מה ששלח ראובן אליו בכתבים או בספרי המעשר של המלך ינכה מן היתומים וכתב שאין מוציאין מן היתומים אלא בראיה ברורה וקור' ראיה ברורה הכתבים שהיו כותבים זה לזה משמע דדני' על פי הכתבים ולא נאמר אולי אח"כ כתב בהפך או נתן או קנה כמו שטוען האפטרופוס זה. ובמה שכתבתי נתבטלו כל טענות ה"ר אברהם האפוטרופוס כי מה שטוען שאפשר שלא נתן כ"ר אלי' לכ"ר משה נ"ע השבעה אלפים דמי העופרת כבר כתבתי כי כיון שכתב שהיה לו מאה ככרי עופרת בחשבון כ"ר אלי' ושימסו' אותם כ"ר יוסף לכ"ר ברוך נראה שהיו של ה"ר אלי' בלי שום טענת חוב עליהם שאם היה חייב דמיהם לא היה כותב אלא שיקח השבעה אלפים והריוח ימסור לכ"ר ברוך או היה כותב קודם ש"ח או היה מעיד עדים על כ"ר אלי' שהיה חייב לו דמיהם ואח"כ היה כותב שימסרו העופרת ליד שלוחו וכמו שרגילין דמי שקונה בית א' בהמתנה שכותבים שטר קניית הבית ושקבל המעות וכותבים שטר אחר שחייב לו כך וכך מעות מקניית הבית או סתם ומה שכתב האפטרופוס והביא ראיה מלשון הכתוב שכתב לכ"ר יוסף קיימי לוש דישמירסי או מי לוש מאנדי כבר כתבתי למעלה משמעות הכתב וההבנה שהוא הפך ממה שהבין הוא ומה שהאריך בטענת הראיות הא דחיה בעלמא לטענות כ"ר אלי' ואין בה ממש ועיק' ראייתו בטענה זו על הלשון הנזכר שכתב לכ"ר יוסף קי מי לוש דיש מירסי וכבר נדחה פירושו ונתיישב הפך טענתו וכן מה שכתב שאפשר שהיה הכל קנוניא וכו' אין ממשו' גם בטענ' זו כי אין אדם עושה קנוניא וכותב בכתב שחייב לפלוני או שסחורה פלונית הוא של אחרים כי הוא ירא שמא יחייבוהו בכתב ידו כ"ש כתבים אלו שראה שיבואו לידי כר' אלי' וגם כי אולי הוא היה בטוח בכה"ר אלי' שלא יתבע ממנו דבר אם היה קנוניא ביניהם כמו שכתב הוא היה לו לחוש כי המיתה מצויה ובית מועד לכל חי ויוציאו אחר כך כתב ידו על יורשיו כ"ש כי אותה קנוניא אינה בדרך ישרה וכל עיקר ראית קנוניא זה הוא גם כן על כתיב' קימי לוש דישמירסי' הנז' למעל' שאינו כמו שמבין הוא: וכן מה שאמ' שמכמה טעמים אין לכר' אלי' שום דין ודברים על היתום והראשון הוא מה שכתוב בכתב אשר שלח הנפט' לכר' ברוך שנראה שהמא' ככרי' ששלח הם מלבד מה ששלח לחשבונו ולחשבון השותפי' וכו' כמו שכתב בטענתו ושכר' אלי' בעצמו אינו יודע אם המאה ככרים הם מחלק כר' משה או מלבד חלקו וכו' וכן החכם נר"ו בפסקו חיזק טענה זו וכתב דאיך יעלה על הדעת לתבוע בטענת שמא מן היתומים שהרי כר' אלי' התובע תחלת טענתו שהמאה ככרים שלו באו הלבשת' ביד כר' אברהם ואמרתי כי הדבר מוכיח בפירו' מן הכת' שכתב לכר' ברוך שהמאה ככרים היו מלבד סך הככרי' שהי' שולח בעדו ובעד השותפים שכן כתוב ק' מישקאל דוש ואם היו מחשבון הסך שהיה הולך מן הנפטר ומן השותפים היה צריך לכתו' קומו פור קואנטו די כר' אלי' וא אאי ק' קינטאלי' די אישטוש אלא מאחר שכתב מישקאלאדוש ועוד כתב קינו אינטראן אין קואינטא וכו' אם כן הדבר ברור שאין הבנה לדבר אלא שהמאה לחוד הנואישטורוש לחוד אלא שהולכים מישקאלאדוש ואחר שכן הוא מי מגיד לנו שמי שנשתלחו לו לא הניח בידו המאה ככרים והשאר שהיו מהשותפים שלח והרי אי אפשר לידע אם לא על ידי אליהו הנביא שיבא ויאמר לנו שכן היה דאם לא כן פשיט' דאדרבא דאיכא למיחש שעדיין הם ביד מי שנשתלחו לו וא"ת שהאיש שנשתלחו לו אמר שלא נשאר בידו מאומה הרי תשובתך בצידך שכר' אברהם אומר שלא באו ליד ופשיטא דמן הדין אפילו שבועה אינו צריך כיון שכר' אלי' אינו יכול לטעון בברי והתובע בשמא אין על הנתבע אלא חרם סתם וכו' ע"כל: והנה טענת האפטרופוס שהוא מוכיח שאלו המאה הם מלבד מה ששלח לחשבונו ושטענת כר' אלי' היא שמא שאינו יודע אם המאה ככרים הם מחלקו אשר יש לו בשותפות או אם הם מלבד חלקו חפשתי בכל טענות כר' אלי' הנשלחות משם בכתב ולא נזכר דבר זה אבל נניח שאומר כך שאינו יודע אם הם מחלקו או מלבד חלקו אינה זו טענת שמא כי בודאי הוא טוען שיש לו ביד הנפטר מאה ככרים עופרת כמו שהן א' גלוי בכתבים שהמאה ככרים שלח לחשבון הר' אלי' מעורבים בשלהם שיתנם כר' יוסף לכר' ברוך מה לי שיהיו מחלקו או מלבד חלקו הרי יש לו בתוך כל אותו העופרת אשר היה ביד כר' יוסף מאה ככרים וכבר קבלם כר' יוסף והלבישם הכל בסחור' אחרת ויש לו חלק באותה סחורה סך המאה ככרים כפי ערך כל הככרים שנשתלחו שמה ושמא זה דומה למי שאמר לחבירו הרי לך מנה זה על כור חטים שיש לך ותשלח הכור חטים שלי בכלל החטה שאתה שולח למכור במקום פלוני ושלח מאה כורין לחשבונו ואח' כור של חבירו או שלח סתם מאה כורין וכתב שהאחד הוא של פלוני סוף סוף כור אחד יש לו בתוך המאה או בתוך המאה ואחד ואין כאן שום שמא וכן הוא זה העופרת אם שלח לחשבונו אלף ככרי' ומאה כיכר של כר' אלי' הם אלף ומא' או שלח אלף סתם וכת' שהמאה הם כל כר' אלי' מעורבים באי זה אופן שיהיה יש לו לכר' אלי' מאה ככרים בכל אותו העופרת כ"ש שהוא לא הזכיר בטענתו שמא זה אלא שיש לו מאה ככרים עופרת באותו ששלחו למצרים כמו שכתוב בכתבים ואם לא הלביש' בפני עצמם השליח כמו שצוה לו כר' משה יתנו מכל העופרת כפי ערך שיהי' הכל אם היה הכל אלף ככר יתנו לו עשירי' מה שבא מכל העופר' כיון שהי' מעור' עופר' זה בכולו ולא נשמע שנאב' או שנגנ' או שנטב' ממנו בים שום דבר ואם נפס' שום דבר הוא על הכלל וכל א' יפסיד כערך מה שהי' לו וכר' אלי' יפסיד כפי ערך מאה כי מסתמא השליח שהוא כר' יוסף מוחזק אצלם לנאמן וגם מסתמא נתן להם חשבון מכל העופרת שהיה בידו אשר בכללו היו אלו המאה ככרים ואם כן איך טען כר' אברהם שילך ויתבע אותם ממי שנשתלחו לו והוא כר' יוסף שליח השותפים הרי הם המקבלים חשבון ממנו מכל העופרת שהיה בידו ומן הסתם מן הכל נתן להם חשבון ואם חסר מסכום כל הככרים או בסכום הסחורוה שהביא או שלח כולם יתבעו ממנו איש כפי ערכו לא שיקח האפטרופוס מה שמגיע לו ושאר השותפים מה שמגיע להם ויאמרו לכר' אלי' שיתבע ממי שנשתלחו לו כי מי שנשתלחו לו אינו אומר שלא הגיעי לידו מאה ככרים או שלא נתן חשבון מהם כי כבר ידע מה שכתב לו כר' משה שהיו לכר' אליא מאה ככרים מעורבים בעופרת ומן הכל שלח הסחורות ששלח אם לא אמר שעשה אישמירסו מאלו המאה ככרים בפני עצמו כמו שכתב נו כר' משה ואם עשאו בפני עצמו אימר באי זה הסחורה היא סוף דבר שהוא ניכר לעין בפרט כמנהג הסוחרים שאין בטענה זו ממש שתביעת זו של כר' אלי' היא שמא אלא ודא' הוא טוען כי בכל אותו העופרת היה לו מאה ככרים והני כתבים של כר' משה המורות ומעידות על עצמו בזה ואם האפטרופוס אמר שלא הגיע לידו אלא מג' אלף לבנים ושאר השותפים גם כן אומרי' שלא הגיע לידם אלא מה שהיה להם בשותפות הרי מאה ככרים אלו הם נבלעים באברי כולם וכל אחד יתן מחלקו כפי ערכו לתשלום אלו המאה ככרים דהא משתרשי להו בתוך סחורותיהם שהיו אלו המאה ככרים מעורבים בתוכם אבל מן הסתם נראה שהאפטרופו' היה ראוי שיקבל חשבון מהשליח מן המ"ג אלפים שאומר שהם כתובים בפנקס כר' משה ומן השבעה אלפים של כר' אלי' שהם מאה ככרים כיון שהשליח והאפטרופוס ידעו שבאותו העופרת היה מאה ככרים של כר' אלי' כמו שכתב לו כר' משה אם הם מלבד המ"ג אלפים כמו שמוכיח האפטרופוס ואם השותפים יאמרו ויבררו שבכל מה ששלח כר' משה לא היה אלא מ"ג אלפים אם כן יהיה המאה ככרים מכללם ויתחייב היתום בהם ומה שכתב כר' משה שהיה לו מ"ג אלפים בתוך נכסי השותפות יהיו נכללים אלו השבעת אלפי' בהם כיון שקבלם ולא כתב שקר בפנקסו שהרי היה לו מ"ג אלפים בתוך השותפות אלא שהוא חייב מהם ז' אלפי' לכר' אלי' כיון שכתב שהמאה ככרים מעורבים בעופרת היו של כר' אלי' האפטרופוס מוטל לברר ענין זה כי כר' משה הוא שהודה וכתב כי מאה ככרים יש לו לכ"ר אלי' בעופרת מעורבים הוא צריך להוציא לאור משפטם אם יברר שנאבדו בפני עצמם מה שאי אפש' או שמי שנשתלחו לו לקחם יהיה האחריות על כ"א אלי' אבל אחר שהו' ברור שלא נאבד שום דבר וגם השליח נתן חשבון מהכל הרי מאה ככרים הם בכלל ריטורנו שבא מכלל כל העופרת ועם זה לא נשאר קושיא ממה שהוזקק החכם נר"ו לומ' שאי אפשר לדעת דבר זה כי אם על ידי אליהו הנביא וזה הדבר מבואר וכ"ר אלי' התובע בלי נבואה מברר אותו על ידי הכתבים כמו שכתבתי למעלה ומה שדייק החכם נר"ו ממה שלא כתב מאה קינטאליש די אישטוש שהמאה לחוד והנואישטורוש לחוד הרי שכתוב בכתב אי מאנדאדו פורקואינטו די כ"ר אלי' ק' קינטאליש די פולומו קון לוש נואישטורוש אי לי פידו די מירסיר קישי לוש אין טיריגי די לא קאנטידאל קי איל נייבא כו' הרי הדבר ברור שאלו הק' קינטאליש הם מאישטוש שהוא שולח ובכלל' נמצאו קודם ושם היו אח"כ בריטורנו ומשם