מבי"ט חלק א קעו

שכפאו יצרו אינו חשוד בכך על השבועה לשעב' להוציא שקר מפיו כמו שפירש רש"י ז"ל פרק כל הנשבעים וכן כתב הרי"ף והרמ"ה והרמב"ן ז"ל ואפילו לדעת רש"י ז"ל כתב הריב"ש ז"ל תשובת רס"ו דאפשר לומר דדוקא לגבי שבועה הוא דאינו חשוד וכו' אבל מכל מקום לעדות שהוא בלא שבועה נראה שפסול שהרי עבר על דברי תורה ואמרינן פרק זה בורר עני מרי מ' בכתפיה וכולי ובספר תיקון סופרים הביא תשובת הרשב"א ז"ל שכתב שהנשבע לחברו לפרוע לו לזמן פלוני אע"פ שיש לו עדים שלא האריך לו הזמן וכגון שלא זזה ידם מתוך ידו אינו נפסל דילמא אנוס הוא ולא איתרמי לו זוזי כדאיתא פרקא קמא דמציעא ופרק הגוזל גבי פקדון אלא אם העידו שהיו לו מעות בתשלום הזמן ע"כ וא"כ בנ"ד שנשבע לפרוע לו שלש עשרי חתיכו' בכל חדש וחדש ושעבר שנה אחת שלא נתן לו דבר אנן סהדי שהיה יכול לפרוע באיזה חדש מחדשי השנה שלש עשרה חתיכות כי הוא ידוע שהוא מרויח באומנתו ט"ו חתיכו' או יותר כל שבוע ואפילו שהוא מטופל בהוצאת מזונו' היה יכול להסתפק ולא לאכול אלא לחם צר ומים לחץ שלא לעבור על השבוע' וא"כ לא הוי אנוס ולדעת הרמב"ם ז"ל פרק רביעי מהלכות טוען עובר על שבועת ביטוי ג"כ פסול לשבועה וכן רבינו האיי ור"ת ז"ל כמו שכתב במגיד משנה וכן כתב בח"מ סי' ל"ד ואפי' לדעת הרי"ף ורש"י והרמ"ה ורמב"ן דסברי דלא פסול בשבועת ביטוי אפשר דהיינו לשבועה אבל לעדות פסול כמו שהבאתי למעלה מדברי הריב"ש ז"ל ולפי זה יצטרפו השני עדים לפוסלו למאן דלא מפליג בנגזל ועוד המעידים על שעבר על השבועה בין קודם שעמדו לדין ובין לאחר שעמדו לדין כמו שכתבתי למעלה. ודעת הרשב"א ז"ל דעד ראשון עמד כבר בדין ולא מצי לפסול הנשבע כיון שהאמינתו התורה יצטרף עדות גניבת החמיניה בשבירת ציר הדלת בשבת עם עד השני המעיד קודם העמדה בדין דמיפסיל לדעת הרשב"א ז"ל והוו תרי סהדי חד דגניבה וחד דשבועת ביטוי דנראה דלהרשב"א פסול כשעובר על שבועת ביטוי מדכתב דעובר על חרמי צבור פסול כמו שהביא שם בתיקון סופרים ולדעת ה"ר יקר יצטרף עד הראשון דאינו נוגע בעדות אחר העמדה בדין לעדות מי שהעיד שסטר לחתן על פניו דעבר על דברי תורה דכתיב פן יוסיף וא"כ גבי מלקות פלו' דלית בה בהכאה שוה פרוטה ולא הוי חתן עצמו נוגע בעדות ואע"ג דלא התרו בו מיפסיל כמו שכתוב הרמב"ם ז"ל פרק שנים עשר מהלכות עדות וכתב בפ' כ"ה מהלכו' חובל דהוי רשע כמגביה ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו כ"ש הכהו דעבר על לאו דלא יוסיף כמו שכתב למעלה וכתוב בהגהות הרי זה רשע וכן כתב ראב"ן שפוסקים דינו לקרותו רשע ופסול לעדות כו' עד שוב מרשעו וכו' ואפילו תימא דזה שכתב דפסול לעדות היינו מדרבנן לא הוי אלא כמגביה ידו ולא הכה. אבל הכהו הוי פסול לעדות מדאורייתא וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"י אי זהו רשע כל שעבר עבירה שחייבי' עליה מלקות זהו רשע ופסול וכו' ובפ' י"ב כתב אע"פ שלא התרו בו שאינו חייב מלקות הרי זה פסל לעדות ובסטיר' זו דאיכא שני עדים מיפסיל כדאמר בלא עדויות השבועות ואין כאן אלא עד אח' והוא הראשון וגם הוא לית ביה חשש משום דהוי עדותו שתיקה דלאחר מתן מעות דאינה כלום בנ"ד לכולי עלמא כדאמרן לעיל ואשה זו הותרה מכמה צדדין נאם המבי"ט: רצב הנה אנכי שולח ידי בקולמוסי לכתוב מה שיראה בעיני בתביעת מאה ככרי עופרת שתבע כ"ר אלי' מאפוט' היתום של ה"ר משה נ"ע שטען כ"ר אליה הנ"ל שנתן לכ"ר משה מעות לסך מאה ככרי עופרת ושישלחם למצרי' ליד ה"ר ברוך גיסו לאחריו' כ"ר אלי' הנ"ל וכתב כ"ר משה הנ"ל לכ"ר ברוך הנ"ל שיקבלם מכ"ר יוסף שליח וכן כתב בכתב אחר לכ"ר יוסף הנ"ל שאחר שכ"ר ברוך יצא כבר ממצרים לחזור לשאלוניקי שילביש המאה ככרי עופרת בפני עצמם בסחורה אחרת ושישלחם לו וקודם שבאו הסחורות שלקחו בעד העופרת נפטר כ"ר משה הנ"ל וכ"ר אליה תבע מכ"ר אברה' אפטרופוס יתומי כ"ר משה נ"ע שימסור לו הסחור' שהגיע' למאה ככרים הנז' והרא' כתב שכתב כ"ר משה נ"ע לכ"ר ברוך הנ"ל וזה נוסחה פור קואנטו די כ"ר אליה אי מאנדאדו קינטליש די פולומו קון לוש נואישטורוש פור לו קואל אי פידו די מיכסיד אמי שינייר פרימו כ"ר יוסף יצ"ו קי שילוש אינטריגי דילה קאנטידאד קי איל לייבא קי אי מאנדאדו יו פורקי לוש דיגו"ש ק' קינטאליש נון אינטראן אין קואינטא דילוקי אי מאנדאו יו פור קואינטו נואישטורו אין אישטו נון אייא פאלטא פורקי אנשי לושטינגי קארגוש אמ' קוא ינטא אי אנשי שילו פידו די מירסי' אמי שינייור פרימו' וכו' איפור קאבזה דילוש קאריטירו' נון לו אפארטי אקי שאלבו קיוא מישקלאדו קון לו נואישטרוש אי אין אשטו נון איח פאלטא ע"כ וכתב אחר שלח אח"כ לכ"ר יוסף וזה נוסח' שנייור פרימו קון כ"ר שלמה ביסודו ווש אישקיריבי אונא קארט' פור לו קואל ווש איש קריביה קי דיישידיש אה כ"ר ברוך יצ"ו ק' קינטאליש דיפלומו פור לו קואל פור איל ויניסרי כון לו אבריש דאדו פידו ווש די מירסיד קיאיל אישמירסו דילו קי מונטארי' ק' קינטאליש דיפולומו קימילו' דישמירסיש אה פארטי אי קי לוש מאנדיש לקון לוש פרימירו' קי ויניירי' בע"ה אי אין אישטו נון אייא פאלט' קיסיא וינידוש אין איל פרימיר פאשאגי' ע"כ עוד כתב לאחיו של כ"ר אלי' התובע וזה נוסח' אה לוקי דיזיש קי ווש מאנדי ריקאבדו פאר' איל שינייור כ"ר אליא דיגו היג"ו קי קאד' אורה אישפירו אה משה פרימו אין ויניינדו לואיגו שילה מאנדארי בע"ה וכו' שאלוו קי לו קי דיזי קי וינו דיטורנו דיאה קילייא מירקדיריא' דיגו פור וידא די אברהם יצ"ו קי אפי' לו ק' חיניאמוש אליי' דילא פאלטא נון וינו נימינו שי וינדייו אליי' מאש די ק' קינטאליש אין טודו פאשטא' לא אורה דילה פארטיד' דיל נאביאו אי איסו מירה שי אירה מינישטיר פארה קושטיש אי סיירטו קישי אוביירה וינידו אלגון ריטורנו די אקילייא מירקדוריא' קי היזיירה מאש דילא ראזון מאש פור וידא די אברהם וכו' והאריך עוד בנוסח הכתב ושלומות עוד כתבו לו אשת הנפטר וחורגו שטר הודאה בחדש חשון השט"ו איך הוא דבר אמת גלוי ומפורסם להם איך יש בתוך הלבשת מצרים הלבש' העופר' אשר שלח ה"ר משה נ"ע ה"ר אברה' אשר הלך למצרים לה"ר יוסף ק' ככרי עופרת מה"ר אלי' אשר נתן שבעת אלפים לבנים ה"ר אלי' לה"ר משה נ"ע ולהיות יודעי' אמת ויציב שנשארו בתוך החשבון הזה עד יום מות כ"ר משה נ"ע אומרים לה"ר אברהם יתן הלבש' המאה ככרי' הנוגעים לחלק כ"ר משה כאשר יבואו ממצרים הראשוני' בע"ה וחייבו עצמ' ונכסיה לסלק מעל כ"ר אברה' כל מערע' וכו' מחמת נתינת המא' ככרי' הנז' לכ"ר אלי' הנ"ל כי הם שלו ע"כ נוסח השטר גם כ"ר אברהם האפטרופו' כתב לה"ד אלי' שה"ר יעקב אמר לו שכתב כ"ר אלי' שיאמר לו אם בא שום דב' ממצרי' והשיב לו שאם הסחורה שלו היתה בפני עצמה שהיה אפשר שילך מן הכפר שהיה בו למדינה ליתנה לו אבל הכל מעורב וגם לא היה הכל שלו ושלא היה יכול לעשות בשל כר' אלי' יותר משלו שאפי' הכתבי' לא ראה בטוב ולא חשבון ולא עשה שום דבר אלא שצוה שיוציאו הסחורות מן הספינה וכו' ועל כל דברי האגדות הללו תובע כר' אלי' הנ"ל מכ"ר אברהם האפוטרופוס שיתן לו מהסחורות עד כדי המאה ככרי עופרת הנז' וכר' אברהם האפטרופוס השיב כי אינו מוכיח מתוך כתבים אלו שנתן הוא לכר' משה הנפטר השבעת אלפים לבנים שהם דמי העופרת ואפשר שלקחו בהמתנה ואולי שכשראה שנתערב חזר ומכרו לנפטר ונתן לו איזה ריוח עליו כמו שהוא מנהג הסוחרים בפרט כשראה כר' אלי' כי הר' ברוך חזר ממצרים ולא קבל העופרת ונשאר ביד כר' יוסף שליח השותפי' ולזה נאמר שחזר ומכרו ולכן כתב כר' משה לכר' יוסף בכתב הנז' למעל קימילו' דישמירסי אי מילוש מאנדי שאם היה עדיין של כר' אלי' הנ"ל היה כותב שיתנם לכר' אלי' עוד טען כי מה שמוכיח מתוך הכתבים הוא שכר' משה מעולם לא היה רוצה לתת לו העופרת ושהיה משטה בו ודוחה אותו בדברים כדי שלא ישלח עופרת למצרים שלא ימשך לו היזק והביא ראיה מהכתב שכתב לכר' ברוך שיקבל העופרת מכר' יוסף ולא כתב כן לכר' יוסף עצמו וגם היה יודע שלא יגיע אותו הכתב לכר' ברוך ושכאשר הפציר כר' אלי' בכר' משה שיכתוב לכר' יוסף לא כתב שישלח הטורנו ליד הרבי אלי' ולא הזכירו כלל ואדרבא כתב קימילוש אישמירסי אימילוש מאנדי וכאשר ראה כר' אלי' הכתב שהיה דוחה אותו בדברים נתיאש מהעופר' ולא שלחה עוד טען כי אפשר שמה שכתב כר' משה היה קנוניא ביניהם אחר שלא נזכר שקבל המעות של העופרת מפני שרצה כר' משה להעלים מן השותפים שלא היו אלו המאה ככרים שלו כדי שיקח הוא ריוח מלבד מה שיהיה שולח בעד השותפות שהיה כבר דבר קצוב ביניהם וכתב כי ראיה על שלא קבל ממנו כלל כי קודם שנפטר לא אמר כר' אלי' שום דבר לשותפים והיו שניהם בשלוניקי ולא אמרו שום דבר לשותפים כנר' שלא נתן מעות או שהיה קנוניא עוד טען כי גם שנודה שנתן המעות אין לכר' אלי' שום דין על היתום כי מה שמוכיח מתוך הכתב ששלח לכר' ברוך ומתוך פנקסו הוא שהמאה ככרים שלח כר' משה מלבד מה ששלח לחשבונו ולחשבון השותפות שכתב פורקי לוש דיגוש ק' קינטאליש נון אינטראן אין קואינטה די לו קי אימאנדאדו פור קואינטו נואישטרו איפור קאבזה דילוש קאניטירוש נון אפרטי שאלווקי איבא מישקאלאדו הרי שהמאה ככרים הם מלבד מה ששלח לחשבונו ולחשבון השותפות וגם בפנקס כתוב שיש לו בנכסי השותפות בעופר' אשר הוליך כר' יוסף מ"ג אלפים לבנים ואם המאה ככרים הם מחלק שיש עם השותפים היה לו לכתוב בפנקסו שבתוך אלו המ"ג אלפים לבנים יש לו לכר' אלי' ז' אלפים לבנים כמנהג הסוחרים שלא לכתו' שקר בספריהם ועוד שכר' אלי' עצמו אומר שאינו יודע אם המאה ככרים נתנ' לו הנפט' מחלקו אשר יש לו עם השותפי' או אם הם מלב' חלק הנפט' ואם הוא בעצמו טוען שמא איך יוכל להוציאם מן היתום אחר שנוכל לטעון בעד היתום שאלו המאה ככרים הם מלבד חלק הנפטר שיש לו עם השותפים ואם כן ילך כר' אלי' ויתבע המאה ככרים ממי שנשתלחו אליו כי לאחריותו נשתלחו כי כבר עשה הנפטר שליחותו ששלחה והשליח לא נתן לו חשבון מהם ותבעם ממנו וחזר וטען על היתום כי שמא חזר הנפטר לחזור לו המעות לכ"ר אלי' כי כשראה כ"ר אלי' שנתעכב זמן רב חזר ומכרם לנפטר ולכן כתב הנפטר ק"י מילוש אישמירסי עוד טען כי לפי דברי כ"ר אליא שהיה התנאי שיהיו הלבשת המאה ככרים שלו הראשונים שימכרו במצרים אפשר שחזר כ"ר אלי' ותבע לכ"ר משה שאחר שנמכרו שיתן לו הלבשתם כפי התנאי ושכ"ר משה נתן לו מעותיו כפי הערך אשר במצרים ואין לו על היתום דין ועל השטר הודאה שעשתה אשת הנפטר ובנה טען שהוא בטל מכמה טעמים חדא שהעדים הם קרובים ליתום ולאשה ואולי אמרו זה להפיק רצון האשה שהי' חמו' כ"ר משה שנית שהעדים לא נתקבל בב"ד ועתה אומרים שאינם יודעים כלל שלישית שלא נתקבל בפני היתום כי הוא קטן עדיין רביעית שלא נעשת מדעת המתחייב חמישית שא' מן העדים אומר שמעולם לא חתם באותו השטר עוד טוען שמה שטען כ"ר אלי' שנתן לו הנפטר מאה ככרים מונחים במצרים נקיים מהוצא' בעד שבעת אלפים לבנים נודע שאין בדבריו ממש שהוא ידוע שהם שוים במצרים עשרת