מבי"ט חלק א טז

דדמאי נמי תני' המשלח ביד הגוי הרי זה חושש משום מעשרו' ומשום שביעי' אבל חמרי' גוים המודדים מן הגורן לעיר איני חושש משום מעשרות ומשום שביעית מפני שהן בחזקת המשתמר משמע הפירו' של גוים הם באיסור שביעית אע"ג דאיכא למי' חושש משום שביעית פירו' של ישראל ביד הגוי: עוד מצאתי הדבר יותר מבואר בשלהי יבמות גוי שהיה מוכר פירות בשוק ואמ' פירות של ערלה הן של עזקה הן של נטע רבעי הן לא אמר כלום שלא נתכוון אלא להשביח מקחו ופי' רש"י ז"ל בשם רבותיו של עזיק' מפרד' מעוזק וגדר לו סביב לשומרו והיא שנת שביעית וכתב דקשיא ליה על פי' זה דמאי איסור יש כאן אם עבר זמן הביעור לא שנא מן המופקר ולא שנא מן המשומר אסורים וקודם זמן הביעור אלו ואלו מותרין ולכן פי' דעזקה שם עיר בארץ ישראל ופירותיה משובחים וגוי זה בחוצה לארץ משבחם ואומר שמעזקה הביאם אין חוששין לו דלהשביח מקחו הוא דקאמר הכי משמע לפירוש רבותיו של רש"י ז"ל דלא אמר כלום לאוסרם על כך משום דלהשביח מקחו אמ' כן דפירות פרדס השמור טובים משל הפקר שיד הכל ממשמשין בהם וקשו להו ידי' הא אם היינו מאמינים שאמ' אמת שהיה של פרדס מעוזק בשביעית היו אסורים ורש"י ז"ל נמי הכי סבירא ליה אלא דקשיא ליה מאי שנא שמור ממופקר לענין שביעית אפי' הוא מקרקע גוי כדתני' גוי שהיה מוכר פירות בשוק וכו' ור"ת פי' כפי' ראשון פ' לולב הגזול ובספ"ק דקידושין כת' הרא"ש ז"ל בשם ר"ת ז"ל דערלה וכלאי' ונטע רבעי נוהגין בשל גוים והוכיח ראיה מברית' זו גוי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר של ערלה הן של עזקה הן של נטע רבעי אינו נאמן דלהשביח מקחו או' כן אלמא דערלה נוהגת בשל גוי' ואין לומ' דאיירי כשלקחן מישראל מדקתני בסיפא דהך מתנית' אבל אם אמר מאיש פלוני לקחתים נאמן להחמיר דברי ר' מכלל דרישא איירי כשגדלו בשלו עכ"ל הרי מבואר שפירות שביעית שגדלו בקרקע של גוי בארץ ישראל הם חייבים בביעור מדאמ' דלא אמר כלום דלהשביח מקחו אמר כן ומרישא דבריתא נמי משמע דפירות שגדלו בקרקע שלו הן דאי חיישינן להכי דלקחן מישראל ולעול' פירות שגדלו בקרקע גוי לא יהו חייבים בביעור אמאי קאמר לא אמר כלום דלהשביח מקחו אמ' כן נימא דנאמן שהם פירו' של שנת שביעי' אלא שלו הם ואינם של קרקע ישראל אלא מדקאמר לא אמר כלום משמע דאפילו פירות שגדלו בקרקע שלו חייבים בביעור הרי מבואר שפירות שמוכר גוי זה גדלו בקרקע שלו כמו שהכריחו ר"ת והרא"ש ז"ל ואפ"ה איצטריכינן למימר דלא אמר כלום דאי אמ' כלום הוי אסורין משום שביעית והא דלא אייתי ר"ת ז"ל ראיה מהכא נמי דשביעית נוהגת בשל גוי היינו משום דלא איירי ר"ת ז"ל אלא במאי דאסיר חוצה לארץ כמו בארץ והם ערלה וכלאי' ונטע רבעי ועוד דערלה ונטע רבעי הם מפורשי' בבריתא ושביעי' אינו מפורש אלא עזקה ויש פי' אחר על עזקה שהיא שם העיר כדפי' מכל הלין משמע דרש"י ורבותיו ור"ת והרא"ש ז"ל כלהו סבירא להו דפירות שביעית שגדלו בקרקע של גוי בארץ ישראל חייבי' בביעור והרמב"ם ז"ל כת' פ"א מהתרומו' גוי שקנה קרקע בארץ ישראל לא הפקיעה מן המצות אלא הרי היא בקדושת' משמ' דלכל מצות הנוהגות בא"י לא הפקיעה קנין הגוי לא שנא שביעי' לא שנא תרומי' ומעשרות וכן כת' בסמוך ויש קנין לגוי בסוריא להפקיע מן המעשרות ומן השביעית כמו שיתבאר משמע דבארץ ישר' אין קנין לגוי להפקיע מן השביעית ומה שכתב פ"ד גוי שקנה קרקע בא"י וזרעה בשביעית פירותיו מותרין כתב עליו הרב בעל כפתור ופרח תמה על זה וכו' גם כי אח"כ כתב שאל הרב ז"ל יש לי להאמין אף על שמאל שהוא ימין גם הרמב"ן ז"ל בפי' התור' פ' בהר סיני הביא ברית' זו להוכיח שאסור ליקח מן המשומ' בשביעית וכת' ז"ל וזהו שאמרו גוי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר של ערלה הן וכו ופי' רש"י ז"ל בשם הראשונים מפרדס מעוזק וגדר לו סביב והיא שנת שביעית ואם היינו מאמינים לו היה אסור ליקח ממנו בעיר שרובה ישר' שמא הוא אריס לישרא' ומשמר לו שדהו או חוששין שמא משל ישר' לקט ומכר או שהפירו' של ישראל ומכר על ידו או שמא אין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע דיני השביעית וגזרו עליו כישראל עכ"ל הרי שכת' הרב ז"ל דשמ' אין קנין לגוי בא"י להפקיע דיני השביעית ומשום דלא הביא בריתא זו אלא אגב גררה להוכיח שאסור ליקח אפי' כחצי איסר מן המשומ' של ישראל פירות הגוי הזה שמא הוא אריס לישראל וכו' דוודאי הפירו' אסורין משום שביעית או שמא אין קנין לגוי כו' דלאו למיפסק הלכתא אתא ולהכי כתבה כמספק ועוד אפשר לומר דלא מספקא ליה להרמב"ם ז"ל אי פירות שביעית של גוי חייבים בשביעת או לא אלא ה"ק דאם היו מאמיני' לו הי' אסור ליקח ממנו שמא אריס הוא לישר' או שמא של ישראל לקט ומכר או שמא משום דאין קנין לגוי בא"י להפקיע דיני השביעית וגזרו עליו כישראל דפשיטא ליה דאין קנין לגוי בא"י להפקיע דיני השביעית וגזרו עליו כישראל אלא שכתב דשמא פירותיו ממש של גוי הם ואין קנין לגוי או שמא של ישראל הן ובכל גוונא אסירי אם היו מאמינים לו וגם אם הוא מסתפק הרי רש"י ורבותיו ור"ת והרא"ש ז"ל סברי דאיירי בפירות שגדלו בקרקע של גוי ואפ"ה היו אסורים אחר הביעור אם היינו מאמינים לו ואם בפי' פסוקי התורה כתבו הרב ז"ל כמסתפק כשהיה כותב לענין הדין היה פוסק כתוספות דאין קנין לגוי להפקיע דיני שביעית בס"פ הניזקין כדפי': וכשהלכתי לירושלי' תוב"ב בשנת הרצ"ה מצאתי ביד החכם השלם ה"ר לוי ן' חביב ס' כפתור ופרח שמדבר בדיני אר"י וחפשתי ומצאתי שם פמ"ז כתוב ז"ל מי שלא חל עליו חוב שביעית כמו הגוי פירותיו הם בחיוב תרומות ומעשרות וא"כ עכשו בארץ ישראל שרוב פירותינו משל גוי' הם בדין הוא שיהא נוהג בהם דין המתנו' בשביעי' אלא שמעשר שני יהיה מעשר עני לא שני משום ענים כטעם עמון ומואב שאמ' שפירו' הגוי' אין בהם דין שביעית הוו להו בשביעית כפירו' עמון ומואב שמפרישין המתנות על הסדר ע"כ הלשון שהעתקתי מהחיבור הנז' כתיבת יד ומצאתי כתו' שם הגהה על זה וז"ל תימא אמאי מותרין דמה שהוא אסור מן התורה מפני שבת הארץ וקדושתה לא הופקע בקנין הגוי וא"כ מה שזרע הגוי בקרקעו בארץ ישראל בשביעית אסור אבל ספיחיו דלא אסירי אלא משום גזרה מותרין דאין הגוים מצווים על השביעית כדי שנגזור עליהם עכ"ד: הנה שבעל הספר ז"ל כתב כאן הלכתא בלא טעמא והמגי' כתב הלכתא בטעמא דשבת הארץ וקדושתה דכתי' בקרא לא הופקע בקנין הגוי וא"כ מה שזרע הגוי בקרקעו בארץ ישראל בשביעית אסור ולכן אנו חייבים לנהוג כדברי רוב: החכמים הראשונים כ"ש שהם מחמירין והרוצה להחמיר יחוש גם לדברי האומר שחייבים במעשר ויבערם בשעת הביעור כמו שאמ' בתוספ' בדמאי בעם הארץ שהיה מוכר פירות בשביעי' ואמ' של ערב שביעי' הן חייבי' במעש' וחייבי' בביעור: גם שהם תרי חומרי דסתרי אהדדי ולא אזלינן בתר תרויהו אלא היכא דלא ברירא לן חדא טפי מחברתה כחומר' סופר ועד ואומר חומרי דסתרי אהדדי אבל היכא דברירא לן חומרא חדא כי הכא מכמה אשלי רברבי כדפי' לא הוה בעי' למזיל בתר חומרא אחריתי כ"ש לחומרא פירות שביעית עדיפא דאין מספר לדינין התלויין בפירות שביעית כמו שכתבו התוספות פ' לולב הגזול וראוי לברר אופן הנהגתינו בשנת שביעית גם כי לא נתשפט בארץ ישראל איסור פירות שביעי' בקרקע של גוי' גם שאינו מן התימ' מה שלא נתפשט איסור כי בעונו' בדורות שעברו נדלדלו ישראל שבארץ הקדושה מהגזרות ומסים וארנוניות עד שכמעט ח"ו נשתכחה תורת ארץ ישר' מפיהם שכן מעידים ראשי תושבי הארץ שאפי' מעשרות מהלקוח מן הגוי ונתמר' על יד ישראל לא היו מפרישין עד שעמדו ראשיהם ודייניה' זה מ' או נ' שנה והורו להם שיפרישו תרומות ומעשרו' ואחר מעט שני' נולד בין החכמי' מחלוקת על שנת השמיטה איזו היא ואפש' כי על זה רפו ידיה' מלנהוג איסור בפירו' שביעי' של גוי דשביעית בזמן הזה מדרבנן והוי ספקא דרבנן אי זו שנה היא ולקולא אבל כיון דלדעת הרמב"ם ז"ל אנו סומכי' על שנה זו שהיא שנת שמיט' לשמיטת כספים ולסדר המעשרות בששת השנים לקדושת הארץ נמי סמכינן עליה והוי' שנת שמיטה לשבות מעבוד' הארץ ולאכול פירותיה בקדושת שביעית כדא' והרוצה לחוש למה שכתבתי שפירות הגוי חייבים בביעור נראה דצריך לקנות כל הדברי' הצריכים לו ממה שגדל בשנת ששית דמה שגדל בשביעי' אפי' קודם הביעור לא יוכל לקנות מן הגוי כדתני' בתוספת' אין מוכרין ואין לוקחין מן הגוי ומן הכותי פירות שביעית אבל כי דייקינן טפי משמע דמות' לקנות מהם כל שלא הגיע זמן הביעור דהכי משמע בתוספ' דמייתי' בשלהי יבמות גוי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר של עזיק' הן וכו' כדא' לעיל לפי' רבותיו של רש"י ז"ל דאיירי בשנת שביעי' וקתני שהיה מוכר אין חוששין ולא תימא אין חוששין דאי חוששין שהוא אמת כדבריו לא יקנו ממנו כדתני' בההי' תוספת' אין מוכרין ואין לוקחין מן הגוי וכו' דהא רש"י ז"ל הקשה על פי' רבו' דמאי איסור יש כאן אם עבר זמן הביעור לא שנא מן המופקר לא שנא מן המשומר אסור וקודם הזמן אלו ואלו מותרין ואי אסור ליקח מן הגוי פירות שביעית לא קשה מידי דמשו' דאסור ליקח ממנו פירות שביעי' אין חוששין לדבריו דלהשביח מקחו או' כן כדא' לעיל אלא נראה דהאי תוספת' דמייתי גמרא פליג אההיא דקתני אין מוכרין ואין לוקחין מן הגוי ומן הכותי ונראה דטעמא דלוקחין משום דדוקא לע"ה הוא דאמרי' דאין לוקחין ממנו משו' דמצוו' הוא לאכול דמי פירו' שביעי' בקדושת שביעי' ושמא לא יאכל אבל גוי דאינו מצווה לא איכפת לן ואדרבה עדיף טפי לקנותם כדי לאכול אותם בקדושת שביעית דפרי לעולם היא בקדושת' אפי' מכרו והדמים האחרון הוא שנתפס ואפשר לומ' דההיא תוספת' נמי לצדדין קתני אין מוכרין ואין לוקחין מן הגוי ומן הכותי אין מוכרין לגוי משום דפרי עצמו לעולם הוא בקדושתו כדאמ' ואין מוכרין ואין לוקחין מן הכותי דאין מוסרין לכותי לא פירות ולא דמי פירות שביעית דלא יאכל אותם בקדושת שביעי' ומצווי' הם אפי' אי אמרי' דגרי אריות הן אבל גוי דוקא מכירה הוא דאין מוכרין להם אבל לקיח' לא כדאמ' ואם כן לוקחין מן הגוי ענבים לאכילה וליין עד הפסח כדתני' בפ' מקום שנהגו ובתמרים עד הפורי' ובזתים ובשמן עד שיכלו ממירון ומגוש חלב דהיינו עד עצרת של מוצאי שביעית וקונה ואוכל תבואה כל זמן שיש בשדה וכן שאר דברי' ואע"ג דתנן אין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במשקל ולא במנין וכו' היינו כשמוכר ישראל דאסור לעשות סחורה בפירות שביעית אבל כשהמוכר גוי דאינו מצווה מותר לקנות במדה כל זמן שיש מאותו המין בשדה וכשכלה מן השדה חייב לבערם מן הבית כדא' התם ותנ' בתוספ' מאימתי פורשין משבולין שבשדות משתרד רביעה שניה דהויא בשבעה במרחשון אחר שכלה לחיה מן השדה יאכל מה שיש לו בבית כדאמ' ויאכל מן הישן של ערב שביעית: