מבי"ט חלק א קסח

מי' שנים שהיה נשוי עמה ומעול' לא מצא בה ערות דבר ולא שמץ פיסול ושעת' נשמע עליה ש"ר מפי נער א' שאחקור על הדבר וחלה פני שאפייס את חמיו שלא יכרחנו לעמוד בב"ד בקבלת העדות כי הוא היה מרוצה שיחקרו על העד ועל העדות שלא בפניו וגם החכמי' וממוני הקהלו' יצ"ו שלחו אלי שאשמע הענין ונמניתי עם החכמי' ה"ר ש"ט ביבאז והר' חיים חבר יצ"ו לשמו' העדות וחקרנו על הנער קודם לדעת מה טיבו ונשמעו עליו כמה דברים של פסול אשר נתקבלו בב"ד ונפסל הנער לעדות בדין תורה שהוא כתוב על העדויות שנתקבלו עליו ועל זה כתבנו אז פסק דין זה נוסחו. על דברי עדות נער אחד שמו יצחק אלעמיס מנוער ממצות ומעשי' טובי' שהעיד על אשת חכם אחד בדבר מכוער נתועדנו יחד ולא רצינו לקבל עדותו בב"ד עד שנחקור עליו אם הוא כשר לעדות או לאו ובלי חקירה רבה נודעו עליו עדויות הרבה בב"ד מאנשים שהעידו שראו אותו מפתה נערים לדבר עבירה מהם שראוהו בדבר מכוע' פעמי' ושלש וכן נשים שנתרעמו ממנו שהיה מפתה אותן לדבר עבירה לכל אח' בפני עצמה ושהי' מדבר לנשים דברים מכוערי' וגם היה מגזם אותן שיאמר עליהן דברים רעים ובפרט על אשת החכם יש עדות שגזם עליה כשקראה אותו רשע על מה שהיה מדבר ואמר לה אני אביא עליך רעה וגם על שהוכיחה אותו על שהיה מציץ בבתים בלילה בין סדקי הפתחים גזם עליה שלא בפניה ולא עברו ימים עד אשר הוציא מחשבתו אשר זמם לפועל והלך ואמר לחכם שראה את אשתו בדב' מכוער ולכן לא נתקבל עדותו אלא שנודע כי הוציא ש"ר על בנות ישראל הכשרות ובפרט על אשת חבר והנה הוא פסול לעדו' כפי מה שהועד וכמו שכתובים העדויות בארוכה ונלאינו משמוע ולא כתבנו כולם וגם כל בני שכונתו מעידים עליו דרך כלל כי הוא רע מעללים ועסקו עם הנשים וכיון שהוא רגיל עם העריות ומתיחד עמהן אע"פ שהיה כשר לעדות אח' הוא פסול לעדות אשה בין להוציאה בין להכניסה כמו שכתוב בח"מ סי' ל"ד וכ"ש כי כפי העדויות הוא פסול גם כן לכל העדויות ולכן אנו מודיעים לכל באי עולם כי עדותו אינו מתקבל בדין תורה והאשה היא מותרת לבעלה ככל הנשים הכשרות ואין ראוי לבעלה החכם להיות לבו נוקפו ממה ששמע דברים אלו מפי המכוער הזה ואינו הגון שתהיה דעתו סומכת עליו שיהא אסור לבא עליה כי זה אין אדם שיסמוך על דבריו בהיותו רע מעללים כמו שכתוב למעלה ובטלה דעת הסומך דעתו עליו אצל כל בני אדם אשר לא יסמכו דעתם עליו כ"ש כי הוא היודע ומכיר בה יפה והעיד כי בעשרה שנים או יותר שהיה נשוי עמה לא ראה בה דבר מגונה ולא חשדה בשום דבר רע ומפיו היא חיה ויזכה במקחו אם היתה יולד' בצער תלד בריוח וכו' ושלום לנו ולכל יש' משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני ש"ט ביבאס הצעיר חיים החבר. שנת שי"ז ע"כ הגיע נוסח מה שכתבתי אז ושלחנו לבעלה תופס מה שכתו' למעלה ולא נחה דעתו בו ואחר כך אמרו שנתחדשו עדויות ודברים והלך בעלה לדיינים אחרים ועשו יסוד ועיקר מעדות הנער הפסול והעדויות אחרות שקבלו אח"כ לא היו מספיקים לפסוק שהיתה מפסדת כתובת' וזה נוסח העדויות בפנינו ב"ד חותמי מטה העיד כ"ר שלמה נחמיעאש כי יום א' הלך לבית יהושע ן' מנשה הנז' לתבוע ולגבות ממנו קצת מעות שהיה חייב לו ובעוד שהיה מדבר עם יהושע הנז' לעיל בתוך ביתו לפנים ממחיצת הדפים שבאמצע הבית נכנסה לאה הנז' לעיל כמו ד' שעות בלילה לסוף הבית עד מחיצת הדפים וכשראת' את ר' שלמה הנז' קראה את יהושע הנז' ויצאה עמו לבית שער שהו' הבראנדאדו ושלמה הנז' יצא גם אחר יהושע הנז' והחזיר יהושע לאחריו ואמר לו שיכנס בפנים וכן עשה ואחר שעמדו שניהם שם באישון לילה ואפלה כמו חצי שעה נכנס יהושע הנז' לביתו ושאל לו מה היתה חפצה הרבני' כאן והשיב לו ששאלה ממנו פרח סולט' בהלואה וכל זה העיד אחר האיום וחרם שהטלנו עליו יום ב' כ"ז לחדש אלול משנת השי"ז אלעזר ן' יוחאי אברהם ארואיטי יעקב יירגאש ביום הנ"ל בפנינו ב"ד העיד הבחור יצחק כהן ב"ר משה כהן איך יצחק אלעמיס הנ"ל אמר לו איך אשת החכם הנז' היתה נטמאת עם יהושע הנז' ויצחק הכהן הנז' לא היה מאמין עד שאמר לו אלעמיס הנז' עמוד על משמרת ותרא' ויהי בליל שבת ויצחק הנז' היה עומד על משמרתו לראות אם אמת הדבר או לא ובהיותו עומד על משמרתו ראה את לאה הנ"ל שהלכה עד פתח יהושע הנז' וראתה הפתח סגור וחזרה לאחריה וברגליה קובקאביס ואחר כך קרוב לחצות לילה חזרה פעם שניה וברגליה גיליקיש לבד והולכת לאט כדי שלא ירגישו בה ויצח' הכהן הנז' לא הרגיש בה עד שלאה הנז' דברה לו מה אתה עושה פה והשיב לה אני עומד פה מפני הסוס ואמרה לו להעלים הדבר אני הולכת לבית אחות החזן שבית' להלא' מבית יהושע הנז' והלכה עד פתח יהושע הנז' לבד וחזרה לאחוריה עד מקום שיצחק הכהן הנז' היה עומד ואמרה לו מה אתה עושה בחוץ הכנס לביתך וכן עשה וסגר הדלת אחריו ותכף פתח יצחק הנז' הדלת ויצא לחוץ ורא' את לאה הנז' שנכנסה לבית יהושע הנז' והדלת סגור חציו ושהת' שם עמו כמו חצי שעה ושמע שהיו שניהם מדברים ואחר חצי שעה שיצאה חזרה ופגעה ביצחק כהן הנז' ואמר לה מה הם אלו הדרכים המקולקלים שאת הולכת בהם ולא ענתה לו דבר ורצתה ונכנסה תוך ביתה אלעזר ן' יוחאי אברהם ארואיטי יעקב יירגאש ועל אלו העדויות עם הפסול כתבו מאז שהיתה מפסדת כתובתה ומזונות ואני בא לדון ולבדוק אחריהם על מה שקבלו עדות הנער הפסול הרעו אשר עשו כי כפי העדויות שנתקבלו עליו שהו' רגיל עם העריו' ומתיחד עמהם וקול יוצ' עליו שפרוץ בהן פסול לעדו' אשה בין להכניסה לבעלה בין להוציאה מבעלה כמו שכתב בח"מ סימן ל"ד וכן הביא בספר חקות הדיינים סימן י"ט החשוד על העריות פסול לעדות וכו' משום דכתיב אל תשת ידך עם רשע וכו' משמע דפסול מן התורה דלא בעי הכרזה והכי נמי לא בעי עדות גמור בפניו אלא קול וחשדה וכמו שכתבו בתוספות והרא"ש פרק זה בורר וכן במשרים ואפילו היה החשוד פסול מדרבנן לא בעי הכרזה אלא משום דלא ידעי ליה אבל מי שידע שהיה חשוד והזמינו לקבל עדותו אין עדותו עדות שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פי"א והפסול מדבריה' צריך הכרזה לפי' כל עדות שהעיד קודם שהכריזו עליו מקבלין אותם כדי שלא לאבד זכות העם שהרי לא ידעו שהוא פסול ואין פיסולם אלא מדבריהם ע"כ והכא בנ"ד הרי ידעו הדייני' שפסלתי אותו קודם וגם עדות האח' שנתקבל עמו בטל אם היה תוך כדי דיבור ואם נרא' להם שלא נפסל על העדיות שנכתבו עליו יעמדו ונשמע דבריהם. ועתה נבוא לדון אחריהם על שאר העדויות הכתובים למעלה וכתב הרמב"ם ז"ל פ' כ"ד מהלכות אישות ולא המזנה בלבד אלא אף העוברת על דת משה או על דת יהודית או היוצאת משו' שם רע אין לה כתובה לא עיקר ולא תוספת ולא תנאי מתנאי כתובה וכל אחד מהם נוטלת מה שנמצא לה מנכסי. נדונייתא ויוצאת ע"כ ואין באלו העדיות עדות מזנה ולא דת משה ויהודית אלא דומה לדבר מכוער ואינו דין דבר מכוער כי דבר המכוער הוא מכוער ביותר שמראים הדברי' שהיתה שם עבירה אעפ"י שאין שם עדות ברורה וכמו שכתב הרב ז"ל שם ובנדון זה אינו מראה הדבר המכוער שהיה שם עביר' כי לפי עדות הא' שיצאה לברא נאדו עם יהושע באישון לילה ואח"כ נכנס יהושע אינו זה כיוצאין ממקום האפל כי הבראנדאדו הוא כרה"ר לכל הק' בעלי בתים הדרים בכאן כי הם עוברים ושבים ביו' ובלילה דרך הבראנדאדו ואינו מקום סתר אפילו באישון לילה ואפלה מכמה טעמים הא' היו יוצאין ממקום אפל הוא כי באותו מקום האפל לא היה שום אדם שם ולא היה דרך לשום אדם שאינו דר שם ליכנס באותו מקום האפל דומיא דמעלין זה את זה מן הבור וכיוצא בו שאין דרך להכנס בבור וכן נכנסו זה אחר זה לבית א' והגיפו דלתו' הוי מקום יחוד וסתר כיון שהוא בית מוקף ומוגף בדלת אין שום אדם יכול ליכנס ולראות מה הם עושים אלא שראו אותם שנכנסו שם ובנ"ד זה הבראנדאדו הוא מקום מוכן לעוברי' ולשבים כמו שכתבתי ואם כן אין דבר זה מכוער שיהיו הדברים מראים שהיתה שם עבירה אדרבה הדברי' נראים שלא היתה שם עבירה כי אעפ"י שיכנס בהם רוח שטות לא יעמדו לעשות פועל עבירה במקום עוברים ושבי' ועדיף מפתח פתוח לר"ה דאין בו משום ייחוד משום דירא שמא שום אדם. הטעם הב' שהעד הנז' אמ' שרצה לצאת גם הוא וששמע לו יהושע הנז' שיכנס בפנים וכן עשה ואם כן לא היה חשש עבירה ואפילו היה בית המקו' שיצאו מפני שהיה ירא יהושע פן יצא העד הנז' וימצאם דאע"ג דאפסיק' שלהי קידושין כאביי דבין אנשים מבפנים ונשים מבחוץ או איפכא חוששין ליחוד ולא אמרי' דמסתפי האיש העומד בפנים ומתיחד בחוץ שמא יצא א' מחביריו אחריו שדרך פנימים על החיצוני' היינו לענין שאסו' להתיח' בכה"ג לא שיאסרו אשה על יחו' זה דהא אמרי' דאי' אוסרי' על היחוד כלל כ"ש על זה דמסתפי ובנ"ד נמי הכי הוי ועוד דהכא מסתפי טפי שעכ"פ היה צריך זה העד לצאת ללכת לביתו וכבר היה יוצא עמו אלא שעכבו הוא והרי הוא עומד לצאת בכל רגע ואיך לא יירא יהושע מגשת אל אשה עוד שכשנכסה לאה וראתה את העד עמו איך מלאה לבה לקרות את יהושע לדבר עבירה עוד כי העד עצמו לא דן בדעתו שום מחשבת רעה על יציאת זה כיון ששאל אחר כך את יהושע מה היתה חפצה והשיב הוא ששאלה ממנו פרח סולט' בהלואה ואם אח"כ הגיד זה הענין היה אחר שהוציאו עליה שם רע וגזרו על כל מי שהיה יודע דבר ממנה שיבא ויגיד מכל זה נראה שאין בעדות עד זה שום ממשות להפסידה אפילו היו שנים עדים בענין זה כי הדבר המכוער המפסידה הוא שנראה מתוך הדבר ההוא קרוב לודאי שהיתה שם עבירה ובענין זה מראין הדברים שלא היתה שם עבירה וכתב הרב ז"ל שהדברים מראים שהיתה שם עבירה אע"פ שאין שם עדות ברורה נראה שלא חסר באותה דבר המראה שהיתה שם עבירה אלא עדו' ברור' אבל קרוב הדבר להיות ברור מה שאינו כן בנ"ד כמו שכתבתי ועל העד הב' ג"כ יש לדון אפי' היה כשר להעיד שאין בעדותו ממשות לאסרה ולא להפסידה כתוב' אפי' היו שנים מעידים בדבר ההוא שלא ראה דבר מכוער שנר' ממנו שהיתה שם עבירה קרוב לודאי וכמו שכתבתי בעדו' הא' מכמה טעמים הא' הרמב"ם ז"ל כתב או שנכנסו זה אחר זה והגיפו דלתות וכו' דוקא הגפה שהיא סגורה ומוגפה אל המזוזה והכא היה חציו סגור כמו שכתוב בעדויו' ועוד כי הגפת דלתות אמרו בירושלמי דתרעא טריק ומשמע שער נעול במנעול כדמוכח בירושל' דפ' המדיר וא"כ הגפת דלתות אינו יחוד עד שיהא נעול כמו שכתב הרשב"א ז"ל תשובת ארנ"א וכתב דטעמא דכל שאינו במנעול ירא הוא שמא יכנס אחר שלא ברשות וכענין הנהו עובדי דפ' בתרא דע"ז ביין נסך עד כאן וא"כ אפילו היתה הפתח מוגפת לא היה יחוד כ"ש שהיה חציו פתוח שאע"פ שנתיחדו שניהם בפני שנים אינו יחוד ומה שכתב הרמב"ם וכיוצא בדברים אלו היינו דוגמתן ממש שיהיו הדברים מכוערים כמו אלו אבל מה שאינו כל כך מכוער אינה מפסדת וגם אם יש ספק אם הוא דבר מכוער או לא אינה מפסדת דכתובתה בחזקתה היא טעם שני דבעי' שיראו את שניהם שנכנסו או שהיה א' מהם בפנים וכבר היה האחר שם וזה העד לא העיד אלא שראה שנכנסה היא לביתו ומי יודע אם היה הוא שם או לאו כי אע"פ שהיה דר שם אלו שלא היה