מבי"ט חלק א קסז

תשובה נראה דאין מחייבין אותו ממון בעדות זה כיון שלא אמ' אתם עדי וגם לא היה דרך הודאה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ריש פרק ז' מהלכות טוען ובפרק ו' גם כן וכמו שכתב ג"כ פרק י"ז מהלכות עדות וכתב שם ואין צריך לומר אם קנו מידו או אמר כתבו עלי שיש לזה אצלי וכיוצא בזה הרי זה הודא' ע"כ ובלאו הכי יכול לומר משטה אני בך או אפילו להד"ם לדעת רב אלפס פרק זה בורר ולדעת הרמב"ם ז"ל פרק ו' וכן הביא בחשן משפט סימן פ"א וכתב שם בשם הרמ"ה דהוא הדין נמי הריני מודה בפניכם אין צריך לומר אתם עדי כיון שאמר בלשון הודאה וכ' שם שאם הודה מעצמו בלא תביעה אפי' היה שם התובע שיכול לטעון שלא להשביע את עצמי הודתי והרמב"ם כתב דוקא שלא בפניו והרא"ש הסכים לסברא ראשונה ע"כ וכתב הרמב"ם כשלא אמר אתם עדי ולא דרך הודאה יכול לטעון השטאה שלא להשביע או להד"מ ע"כ ובשלא להשביע טענינן ליה כשחז' לתובעו והשיב הוא איני חייב לך כלום לדעת הראב"ד והרא"ש שם סימן פ"א והביא הרי"ף פ"ק דמציעא בריית' הודאת בעל דין כמא' עדים דמי אימתי בזמן שטענו והוד' לו ואם הודה מפי עצמו פטור הפה שאסר הוא הפה שהתיר וכתוב בספר חוקות הדיינין סי' ס"ו דלעולם אינו חייב בהודאה עד שיאמר המלוה או הלוה אתם עדי או עד שיטול קנין על הודאתו או עד שיאמר כתבו עלי שטר שאני חייב לזה וכל זמן שלא אמר כך אף על פי שלא אמר משטה אני בך אלא שכפר ואמר להד"ם הרי זה פטור וזה שלא טען כו' מפני שלא היה זכור כך פי' מקצת מן המפרשי' ז"ל פרק זה בורר וכן דעת רבינו משה ז"ל אבל יש מי שאומר דדוקא כשחזר לאחר שאמ' להד"מ ואמ' משטה וכו' אבל אם לא טען פן הרי זה הוחזק כפרן ומ"מ אין לנו לזוז מדברי הרמב"ם ז"ל ובספר משרים כתב נתיב ג' חלק ו' צריך שיאמר אתם עדי או שהזמינם המלוה ואמר הלוה אני מודה לפניכם ואתם העידו לי או שאמ' מלוה אתם עדי ואמר הלוה כן או שתק אבל בענין אחר לא ובספר צרור הכסף דרך שני שער א' כתב וכתב רבינו דוקא שהוד' לפני העדים הודאה גמורה הא אמירה לחודא פטור מפני שיכול לומר משטה וכו ובספר המאור פרק זה בורר כתב והוי יודע דהא דאמרי' אם לא טען אין טוענין לו הני מילי בזמן שתבעו הלוה והודה כדתניא ברישא דברייתא וכו' אבל אם אמר מעצמו בין בפניו ובין שלא בפניו ולא אמר אתם עדי לא טען טוענין לו וכו' ע"כ: והשתא בנדון דידן זה העד שהעיד שאמר למה תצעקו וכו' בזה החנות יש כ"ה קאריזיאש לא אמר אתם עדי ולא דרך הודא' ולא בלשון הודא' ולא קנין ולא כתיב' ואם כן היה יכול לומר משטה אם היא היתה תובעת וכן היה יכול לומר להד"ם וכ"ש שיכול לומר אם אמרתי שבחנות היה הקאריזיאש היה בשביל שהעד הנ"ל היה מתרע' על האשה שלא נתנה לו הקאריזיאש למכור ומפני שלא יחזור הוא לתבוע ממנה הקריזיאש למכור אמר כי כולם היו שם בחנו' תחת ידו כי האשה לא הית' תובע' אז ממנו הקאריזיאש או הסך שלהם אלא היתה מתרעמת על הקאריזיאה מאוי' ועל מה שהוא אמר לה שתתן לו הקאריזיאש למכור השיב הוא להם למה תצעקו בזה החנות הם הקאריזיאש ואין זה הודאה כלל והוי כאמיר' בעלמא דאמרי' לעיל דאמיר' לחודא פטור וכיון דלא הוי עדות יכול לומר גם כן להד"ם והרי הוא אומר כי לא אמר שום דבר ושאם לדחות אותו כדי שלא יפצי' עוד באש' שתתן לו הקאריזיאש אמר כך כדאמ' והי' אמתלאה לדבר זה וכן מה שטוען שאם הוד' שקבל שהיה עם אותם שהמחו לו ולקחו מהם ג' ועדיף הוי מטענת משטה אני בך שהרי הוא אומר שלא קבל את כולם ואמר שקבלם לסבה ידועה עדיפא מהשטאה כדאמ' וזהו אם היה מודה שאמר כך אבל לפי האמת אינו מודה בכך והוי להד"מ ואפי' היה זה דרך הודאה כיון שהיא לא הית' תובע'ממבו קאריזיאש אלא שהית' מתרעמת על מכירת הקאריזיאה המאוי' הוי כמודה מפי עצמו דפטור כדתניא בההיא ברייתא שהביא הרי"ף ז"ל כדלעיל כל שכן דליכא הכא שום הודא' ולא חד מגווני עדות שכתבתי לעיל מספר צרור הכסף ומכל חוקות הדיינים שכתב שכל זמן שלא אמר כך לא הויא הודאה ואף על פי שלא טען משטה וכו' אלא שכפר ואמר להד"ם פטור וכו' וכן לא מצינן למימר דהוי הודאה כמו שמודה שקבל מחבירו כך מחוב שיש לו עליו שאין צריך לומר אתם עד כמו שכתב בחשן משפט סי' פ"א דהכא לא היתה חייבת לו שום דבר וגם לא היה שליח המלוה אלא ב"ד הם שציוו לה שתשים קאריזא"ש ביד סירסור לימכר כדי שתפרע האש' מה שהיתה חייבת לה סך מעות וכיון שמה שהוא מודה שמה שקבל צריך לפרוע אותו לאשה הוי כמו שאומר מנה לי בידך ואומר הן דלא הויא הודאה כדאמר לעיל משום דבעינן הודאה גמורה בדבר שמודה ויהיה חייב לפורעו: עוד אני אומר כי אפי' היו שנים עדים גמורים שבפניהם קבל הקאריזיאש היה נאמן לטעון מה שהוא טוען עתה שהם לקחו ג' או ארבעה מהם מגו דנאנסו דסירסור הוי שליח אלא שנוטל שכר על שליחותו כמו שהביא הרמב"ם ז"ל פרק שני מהלכות שלוחין וכל שליח שטען שארעו אונס והפסיד נשבע שבועת השומרים על טענתו ויפט' כמו שכתב שם ואם כן היה זה הסירסו' נאמן לומר שנאנסו הקאריזיאש מידו או המעות שקבל מהם או מקצתם שאנסו' ממנו גוי' בחזקה כשהיה מוליכים ליד האשה במקום שאין רואים וכן היה יכול לטעון שהחזירם לה כולם או קצתם ברשו' האשה המלוה שנתרצתה להאריך זמן הפרעון דאף על גב דשליח אינו נאמן כננד המשלח לומר החזרתים לך כיון דהולך כזכי דמי כמו שכתב בחושן משפט סי' קכ"ה אם טוען השליח שהמלוה הרשה אותו שיחזור ללוה יהיה נאמן דהא לו רצה מלוה שיזכה לו ונאמן להחזיר שלא בעדי' וישבע על זה ואם כן נאמן נמי לומר שהם לקחו ג' או ד' קאריזיאש כמו שטען כ"ש שאין כאן שום עדות דמה שהעיד הר' אברהם על כ"ד קאריזיאש היה עם אותם שהמחו לו שיקבל מיד הפועל ואומר שלא קבלם שהם לקחום מידו והפועל אינו אומר שהשלים לו הכ"ד קאריזיאש אלא אומר שאינו יודע אם אותם שלקח כר' שלמה עלי אם היו מכלל אלו הכ"ד או לאו וכן עדו' הר' חיים הוא ג"כ דרך שיחה בעלמא דאף על גב דהוא היה תובע כ"ו והוא אומר שלא קבל אלא כ"ד והיה נראה שלא יהיה דרך השטאה אפ"ה יכול לומר משטה אני בך דהוי כמנה לי בידך והוא אומר חמשי' למחר אמר לו תן לי ואמר משטה אני בך דמשמע דמהני ליה טענת השטאה דמה לי שיאמ' הן על מנה או על חמשים דלפעמים משטה האדם בחבירו בדרך זה שתובעים ממנו מה שאינו חיי' והוא משיב לו לא תקח כך שהו' פחות ממה שתובע ממנו והוא דרך השטא' וכן אם תבע ממנו מנה והודה לו מאתי' הכל דרך השטאה וכן מה שאומר שפשר ביניה' שחצי הקאריזיאש לא ימכרם כי אם ברשות כר' שלמה עלי לא מפני זה הויא הודאה כי העד הוא שאמר כך לא רבי שלמה מאנריקי ואם כן עדיין יכול לומר משטה אני בך דלא אמר' הכא שתיקה כהודאה כיון דאתיא שתיקה זו מהודאת דיבור דהוה מצי למימר משטה הייתי בך ואפילו היה הוא האומר שלא ימכור כי אם ברשות ר' שלמה עלי עדיין יכול לטעון משטה אני בך כיון שלא התנו זה אם זה בפי' ואם כן כיון שלא אמר אתם עידי או לשון הודאה ולא חד מגווני דאמרי' לעיל לא הויא הודאה ועדיפא מה דאמרי' בגמרא בהטמין עדים אחורי הגדר ואמר מנה לי בידך ואמר לו הן ואמר לו רצונך וכו' ואמר מתירא אני וכו' ואמרי' דיכול לומ' משטה אני בך וכן ההיא דאטמין ליה סהדין וכו' ואמר עירי ושכבי להוו סהדי וכו' בפרק זה בורר ומשום מאן דמדמה ומחלק לא נעשה מעשה לאפוקי ממונא ואפילו הכי אני חוכך להחמיר על הנתבע בעדות זה משום דמעיקרא היה ידוע כבר שקבל רבי שלמה מאנריקי כ"ד קאריזיאש לפחות בין אותם שקבל שהיו הרוב ובין אות' שהמחו אותו על הפועל שיתנם לידו כמו שהעיד ה"ר אברהם והודה הוא ואם כן כשאמר אחר כך שקבל כ"ה אין סבר' לומ' שבכ"ד מהם אין יכול לומר משטה אני בך ובאחד תשלו' הכ"ה יאמ' משטה אני בך דכיון דהכ"ד הן אמת הא' ג"כ אפשר שנתנוה גם כן עמהן כיון שהודה בה בכלל דאחרו' שאינו יכול לומ' עליהם משטה אני בך והוי כמי שאמ' לחבירו מנה לי בידך ואמר לו אין בידי אלא תשעים ויש לו עדים שקבל בפניהם פ' דכיון דאפשר דאינו משטה לגבי שמוני' שהיה ידוע כבר ע"פ עדים אחרים אינו משטה ג"כ לגבי העשר' ומגו דמהני הודאתו זאת לגבי פ' שהיה יכול לטעון פרעתי אות' דהמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדי' והשתא אין יכול לטעון פרעתי אלא מכאן ולהבא ואם אמר לו עכשיו אל תפרעם אלא בעדים לא מהני ליה לומר פרעתי הכי נמי בעשרה הויא הודאה ואינו יכול לומר משטה אני בך בעשר' כדאמרי' ואפשר נמי לומר איפכא דהיה יכול לומר בכי האי גוונא נמי משטה הייתי בך שכבר פרעתי לך מה שהייתי חייב לך על ידי העדי' הראשוני' ובין כך וכך ואפי' היו שני עדים גמורי' על קבלת הכ"ה קאריזאש היה נאמן לומ' שהם לקחו אח"כ ג' או ארבע' מהם מגו דנאנסו כמו שכתבתי למעל' וכ"ש שהם הודו שלקחו ג' מאותם שהמחו אלא שאמר' שאחר כך המחו יותר עד שלשים ומהם לקחו או החזירו תחתיהן אחרות ועל כל זה הם צריכי' להבי' ראיה לאפוקי ממונא ועיין סימן רפ"א וסימן רצ"ז רפז על משמרתי אעמוד' ללמוד לשמו' ולעשו' בתורת ה' בכל אשר עשיתי מאז הבק' בימי חרפי ועד עתה אחרי בלותי זה שבתי בצרכי ביתי מעט עם רבים צריכי' לי ואני צריך להם להשלי' את נפשי ולהכין צדה לדרכי בזכו' הרבי' ואתיצבה על מצו' ללחו' מלחמ' התורה ולהכין אותה ולסעדה באמת ובמשפט ובצדקה להשקיט מריבי עם עם ה' אלה מקשיבים ושומעים לקול מורים לולי כעס ותגר שבין ת"ח כדור שבן דוד בא היא שעמדה לאבותינו ולנו לרפות ידי עוסקי בתורה ובמצות לשמן ובמקום לשמן באו שלא לשמן עד ישקיף וירא ה' משמים ואצפה לראות מה ידבר כי ינחני במעגלי צדק בחברת משכילים מזהירים יישרני לעבודתו יתברך בסבת מצדיקי הרבים ככוכבים לא תבייש זקנותינו את ילדותינו ונזכה לראות בביאת משיחנו ובבנין בית תפארתינו: ומה אשיב על תוכחתי תוכחת מגולה בלי אהבה אין בדור הזה מי שיכול להוכיח ולמוכיח בשער יקושין על הרוב אין מי שיכיר את מקומו אין מי שיבחי' את ערכו כולהו תנויי בניזקין הוו עד יבא ויורה צדק לנו ועתה נפשינו יבשה חכתה לה' יעזרנו ויגן עלינו ויוציא לאור משפטי צדק תורת אמת תהיה בפינו לא נשא פני דל או ע"ה לא נהדר פני גדול או ת"ח בצדק נשפוט את מי שהוא עמיתינו במצות ומפני חטאינו האמת נעדרת ולשקר יש רגלים בפרט בדיני ממונות כל דאלים גבר ומי שבידו למחו' אינו מוחה ונתלין באילן גדול החכמ' מקולקל' שלא כדין שכל אשר בשם חכם קהל יקרא ידון בני קהלו וירים ראש לקיים דבריו כדין או שלא כדין בי דינא רבא בתר בי דינ' זוטא לא לבדקו ויש רעה חולה מזו כשאין היד משגת להצדיק את החייב מאריכים ומענים את דין הזכאי עד שיתרצו ליטול קנין לעשות פשרה רחוקה מן הדין ואני את נפשי הצלתי למחות ולהודיע אל ראשי הקהילות כמה פעמים ואין מי שיתן אל לבו לתקן את העוות עד כי גדל מאד דברים שדברתי על פה אני רשאי לאומר' בכתב אגב מה שקרה באלו הימים שיצא קול ש"ר על א"א ת"ח ובא אצלי הוא וחמיו ואמר כי היו יותר