מבי"ט חלק א קסה

דרך לישב דעתם. עוד כתב גם נר' מדבריו שהוא סובר כי יש לבכור פי שנים בין בספינה עצמה בין בנכסים שיש בתוכ' בשעת מיתת אביו כפי פשט דבריו ע"כ ולא ראיתי בפשט דבריו ולא בעמקו שום לשון שיראה ממנו שסובר שיש לבכור פי שנים לא בספינה ולא במה שיש בה כשהיא בלב ים כי הרשב"א לא הבין דברי הרמב"ם ז"ל אלא שהספינה באה כבר אלא שאין לו בה אלא השכירות ואין שכירות משתלמת אלא לבסוף גם מהספינה אינו נחשב עשיר שהיא כלי אומנותו כר' אליעזר כמו שהעמידו' בגמ' ועל זהו שמקשה לו דאין הלכה כר' אליעזר ועוד מה ענין סדור לראוי והרי שלא דבר הרשב"א אלא בגוף הספינה כשהגיעה כבר כי כפי מה שהבין הוא מדברי הרמב"ם ז"ל אין לבכור בה פי שנים כר' אליעזר והוא סובר שיש לבכור בה פי שנים כרבנן דפליגי ארבי אליעזר אבל אם הספינה ומה שבתוכה היא בלב ים לא דבר בזה הרשב"א ז"ל ונראה שיודה שאין לבכור בה ולא במה שבתוכה פי שנים כמו שכתבתי למעלה:. וגם כי כתב שהוא עמל ורעות רוח וכו' להליץ בעד הרמב"ם ז"ל הרשב"א והמגיד ז"ל לא מצאו בפלפולם מציאות להליץ בעדו וכו' לא חשתי אני לדבריו והטרחתי את עצמי ויגעתי ומצאתי דרך להליץ בעד הרמב"ם ז"ל ונתתי טוב טעם ודעת גם בדברי הרשב"א ז"ל והמגיד ז"ל אשר לא פירשו כן בדברי רבי' משה ונימוקם ושלענין הדין כלם יסכימו שאין לבכור פי שנים במה שהוא בלב הים וכתב ואיך נתחכ' אנחנו דרדקי דדרדקי לגבי גאוני עולם ליישב הסוגיא כו' ע"כ ותמהתי עליו כי הוא נביא בכלל כל בני ישראל ועבר על דברי נביאתן מיד וגם הוא חכם ויבא דעתו לחלוק עם כולם שכת' כי לא למד ממשנת ערכין וכו' וגם הרשב"א והמגיד על כונה זו שלמד דבר זה ממשנת ערכין הקשו עליו והוא כתב ח"ו. וכתב וז"ל אלא סביר' ליה לרב ז"ל דאף על גב דבערכין הלכה כרבנן ואין נותנין לו הספינה כ"ש הנכסים הנמצאים בתוכ' והם של הקד' אפילו שהולכים בים דעשיר הוא כמו שביאר בפי' בפי' המשנה דלענין ערכין אפילו שילכו הנכסים בים עשיר מיקרי גם מבוא' כדבריו בהלכות ערכין פ"ד דאין נותני' לו אלא מזון וכו' ואפילו הספינה הולכת בים כל שכן וכו' ע"כ ולשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה הוא ומה שאמ' ספינה אין דעתו שיהיה בתוכ' מיני סחורות שא"כ הרי עשיר נקרא אלא שהיה טעונה מושכרת בריבואו' הרי הוא נחשב עני עד שהגיע הספינה לפי שהשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף עכ"ל ואין בכל זה הלשון לא בפי' ולא בדיו' מה שכתב הוא שביאר בפי' בפי' המשנה דלענין ערכין אפילו שילכו הנכסים בים עשיר מיקרי כי מה שכתב ומה שאמ' ספינ' אין דעתו וכו' שא"כ הרי עשיר נקרא אינו מדבר אלא בספינה שבאה כבר כמו שכת' ומה שאמ' ספינה שהוא מה שאמרו במשנה ספינתו בים ובאו לו ברבואות ועל זה כתב שנקרא עשיר אלא שהיא טעונ' כו' כמו שהעמידו בגמ' וכן מה שכת' גם מבואר בדבריו בהלכות ערכין פ"ג דאין נותני' כו' ואפילו הספינה הולכת בים כ"ש וכו' מה שכתב דאין נותנים מצאתי ומה שכתב ואפילו הספינה הולכת בים לא נמצא בכל (ים) אותו הפ' שבספינ' אלא מה שכתב אח"כ היה ספן אין נותנים לו ספינתו וזהו בספינ' שהי' בנמל דומי' לחמ' או אכר דאין נותני' לו בהמתו אעפ"י שאין לו מזונות אלא ממנה כמו שכתב הרב ז"ל והיינו כרבנן דלא כר' אליעזר דאמ' נותנין לו בהמתו וספינתו כדא' לעיל ונתבא' בפי' כי לא ביאר רבינו משה ז"ל לא בפירוש המשנה ולא בפרק ג' דערכין דבספינה ומה שבתוכה בים קרוי עשיר וכן כתב כי בהלכות מלוה ולוה פרק א' בעני' מסדרים לבעל חוב שבספינה ומה שבתוכה בים הוי עשיר והביא לשון הרמב"ם ז"ל שם ומסדרי' לב"ח כמו שמסדרי' בערכי' כיצד הו' ללו' וכו' ועשיר מיקרי בין בספינה בין בנכסי' הבאים בתוכה דרך ים ועני' זה לא הוזכר שם לא בפי' ולא בסתם רק מה שהזכיר שאין נותנים לו ספינתו לספן כמו שאין נותנין בהמתו לחמר ולאיכ' וזהו כרבנן דלא כ"ר אליעזר דאיירי בספינה העומדת בנמל וכמו שכתבנו למעלה. כתב עוד והאריך לפרש לשון הרמב"ם ז"ל שסובר לענין פי שנים דספינה וכל מה שבה בים שאין לו בה פי שנים כמו שכתבתי אני אלא שלמד מק"ו דמלוה בין בערכין בין בסידור ב"ח שהוא ממון ולגבי פי שנים לא הוי מצוי מגזרת הכתוב וכ"ש ספינה שהאפוטרופוס ששולח נכסי יתומים דרך ים הוא פושע ולכן לא יהיה ליתומים פי שנים בספינה ומה שיש בה בים וכתב כי מזה הק"ו למד הרמב"ם ז"ל ושהוא גמרא ערוכה ואחר כך כתב פעמים שהוא כמעט גמ' ערוכה ואני או' דאין לק"ו זה רמז בגמרא לא מעט ולא הרבה וגם אינו ק"ו מדין האפוטרופו' שמת שאין רשות לאפוטרופוס לשלוח דרך ים נכסי יתומים והוי פושע אינו בשביל שאם ישלח אינו ממון שהרי כתב הוא שלענין ערכי' וב"ח הוא ממון אלא מפני שנכסי יתומים צריך שיהיו קרובים לשכר ורחוקים להפסד ומה שהוא בים הוא קרוב להפסד ועוד דאין זה דרך ק"ו שאינו יוצא במה שנכנס הוא נכנס בערכין וסידור שהמלוה בין בשטר בין בע"פ הוי ממון לגבייהו ולגבי פי שנים לא הוי ממון ואם כן ערכין וב"ח המלמדים הם הקל ופי שנים הלמד הוא החמור וכשבא ללמד לספינה ומה שבתוכם בים שלא יהיה ממון לענין פי שנים לא מצא במלמדים אלא שהוא ממון לדעתו וכמו שכתב למעלה כמה פעמים כי לענין ערכין וסידור עשיר מיקרי והניחם והלך לו לבקש מלמד אחר והוא האפוטרופוס שאין לו רשות לשלוח בים נכסי היתומים ואין זה מדין שאינו ממון אלא שאינו קרוב לשכר ואם כן אין זה ק"ו כלל ולא דומה לק"ו ודמי האי גברא כאלו לא ראה ק"ו מעולם ואם היה הוא מודה שבערכין וב"ח הספינה ומה שבתוכה אינו ממון כמו שכתבתי אני היה ק"ו טוב ומה מלוה שהוה ממון לגבי ערכין וב"ח אינה ממון לגבי פי שנים נכסים שבים שאינם ממון לסידור ערכים וב"ח אינו דין שלא יהיו ממון לגבי פי שנים למדו מן המשנה והגמ' כמו שכתבתי למעל' ולכן לא הוצרך לפרש ואם היה מדין ק"ו זה היה מפר' אותו כי אדם דן ק"ו מעצמו והיה אומר יראה לי כך כמו שרגיל במקומות אחרים: וגם זה שכתב כמה פעמים כי לגבי ערכין וב"ח ספינה ומה שבתוכה בים הוי ממון ומיקרי עשי' איני מצייר על אי זה דרך יחשב ממון או עשיר לענין ערכין ולענין חוב וכשמסדרין ב"ד לענינים אלו מחשבים מה שיש לו כדי להשאיר לו לסדר מה שהוא צריך וליקח המותר על הערך או על החוב ואם כן לענין מה שמשאירים ומסדרין לו הספינה ומה שבא בים אינה ממון שהרי נותני' לו מכלי הבית מה שהוא צריך לתשמישו ואם יש לו מאלו הכלים על הים אינם חוששים להם ואין נותנין לו אלא מן המוכן וכן מזון לשלשי' יום וכסו' לי"ב חדש אם אין לו צריכין לתת לו מן המוכן ולא ממה שבים כי אפילו שיהיה לו נכסי' במקום אחר מופקדי' ומוכני' לא יתנו לו למזון ולכסות אלא מן המוכן כאן כ"ש במה שהו' על הים שלא יקצבו לו ממון מהם עד שיבואו וגם לענין ליקח המותר לערך הנודר אין מחשבי' ולוקחים אלא מן המוכן ואם במ' שיש לו מוכן אחר הסידו' לערכין שהי' חייב חמשי' סלעי' לא נמצא אלא עשרה או אפילו סלע א' הרי הוא עני ונותן סלע או מה שימצא לו ונפטר אעפ"י שתשיג ידו אח"כ ואם הוא פחות מסלע הרי אמרו איו בערכין פחות מסלע ונשאר הכל חוב עליו ואם מצאה ידו והעשיר יתן ערך שלם הקצוב בתורה כמו שאמר פ"ק דערכין וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מן ההלכו' ואם כן לגבי מה שיש לו על הים אם עתה לא נמצא לו כל הערך ולקחו ממנו מותר הסידור שהיה עשרה סלעים או אפילו סלע אח' כבר נפטר במה שלקחו ממנו כי היה עני באותה שעה ולא יקחו ממנו עוד אח"כ כשיבואו לו הנכסים שבים דאין מעריכי' אלא פעם א' ולא שתי פעמים כדמשמע מדכתי' יערכנו הכהן ואם היו לו נכסים המופקדים לוקחי' תשלום הערך ואין זה הערכה ב' פעמי' דחשבי' להו להני נכסי' מופקדי' כאלו הם בעינ' ומחשבי' הערך עליה' מה שאין כן בנכסי' שבים שהם מופקדי' למקרים ההוי' בים ואינם בטוחים כמו אותם שהם מופקדים ביד איש א' שאף על פי שיאכל אותה הוא חייב באחריותם ויפרעם: ולענין אם חייבים לו מלוה בשטר אם יעריכו אותו נר' דכיון דאין גופו ממון אין מעריכין אותו ואם לא הגיע הערך במה שנמצא אלא לי' סלעים או אפי' לא' הוי ערך עני ולא יחזרו לגבות ממנו כשיגבה הוא החוב דמה שחייבי' לו אינו מוחזק ונמצא בידו אלא כשיש לו משכון עליה וכמו שכתב הרשב"א ז"ל לענין חוב מההיא דר' יצחק דב"ח קונה משכון אבל בלי משכון אין ב"ד מגבי' ממנו לב"ח כמו שהביא במשרים נתי' ששי ובצרור הכסף דרך א' שער ז' כתב בשם הרשב"א שאין ב"ד מגבי' משטרות שלא הגיעו זימנין וסי' לדבר אשה שחבלה באחרים שאין ב"ד מגבין מכתובתה לניזק וכן שנים שלוו זה מזה כדאמר התם וכיון שאין ב"ד מגבי' לחוב בערכין נמי אין מעריכין אותן וכ"ש הוא דאפי' בערכין שאם עתה לא יעריכו אותם לא יתן אלא ערך עני ולא יגבו ממנו עוד לכשיגב' החוב או לכשיעשי' אין מעריכין אותו וכ"ש בחוב שעדיין החו' עליו לפרוע כשיגבה או כשיעשי' דלא יגבה ואפילו מה שכתב שם במישרים דכתב הרשב"א מיהו כופין הלוה למסור שטרותיו ולפרוע חובותיו היינו דוקא בחוב אבל בערכין דאינו חייב ושהשיג יד השתא בשעת הערכ' אין השטרות בכלל השיג יד כיון שאינם מוחזקים כמו שכתבנו: ונראה לי דמלוה בשטר והגיע זמנה בשעת הערכ' ואפי' מלוה על פה דהויא בכלל הערכה ואם לא יעלה מה שנמצא בידו אחר הסידור להשלים חיוב הערך ישלימו גם מן המלוה ויעריכו אותי מדרב נתן מנין שמוציאין מזה ונותנים לזה ולא יגרע כח הקדש מכח הדיוט לענין זה: ובכלל כל מה שכתב בענין זה כתב ואע"ג דלענין ערכין וסדור ב"ח בין בנכסים שנפלו א' הנודר וכו' כלם הם של קדש וכו' כתב זה בלי השגחה ואישתמטיתיה מתני' אשר היתה שגורה בפיו כשהביאה למעלה ושנוי בה אפי' אביו מת והניח לו רבוא כו' אין להקדש בהם כלו' ופרש"י ז"ל אפי' מת אביו כל מעריך זה בשעה שהכהן מעריכו והניח לו רבוא מנה וכו' משמע בהדיא דנכסים שנפלו לו אחר הערכה אין להקדש בהם כלום. עוד כתב וא"ת אפי' יהיה הרמב"ם ז"ל מזאת הסברא כמו שנרא' בבירור אין כח בפשוט לומר קים לי כפלו' במקום שחולקים כל הפוסקים עליו כמו שכתב מהר"י קולון ז"ל שורש ק"ו וז"ל אין לומר קים לי כו' כרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל: ואני אומר דעדין לא מצאנו בפי' מי שידבר בנכסים שבים ולא מי שיחלוק עליו כי פשט דברי רבינו משה ומה שהבינו בו הראב"ד והרשב"א והמגיד הוא בגוף הספינה ולא במה שהוא בים ומה שהייתי מפרש אני בדברי רבי' משה לישב גם הראב"ד ז"ל והרשב"א והמגיד ז"ל יודו בענין הדין לא בדברי הרמב"ם ז"ל גם שלא היה פי' הרמב"ם ז"ל אלא כמו שהבינו הם מן הטעם שכתבתי למעלה כי רבי' משה אינו מביא על הסתם אלא מה שהוא מפורש במשנה או בגמ' אפ"ה לענין מה שהוא בים שלא דבר שום אח' מהם בו כפי דרך זה אני למדתי אותו מלשון הגמרא כמו שכתבתי ונ"ל כי הוא דבר מוכרע לכ"ע ועל זה איני רואה בזה מחלוקת ליכנס בו אם יאמר היתום קים לי או לאו: ולא ידעתי על מה סמך מי שפסק דיש לבכור פי שנים בנכסים שבים שכ' החכם הזה כי אחד מגדולי המורים בשלוניקי פסק כן כיון שלא מצאו הרשב"א והמגיד ז"ל תרופה להרמב"ם והראב"ד אם למדו ממשנה ערכין הרי הרשב"א והמגיד חולקים עליהם ולכך לא נאמר קים לי כהרמב"ם והראב"ד ז"ל וכבר נתברר מכל. מה שכתוב למעלה כי פשט דברי רבי' משה הם בספינה עצמה כר' אליעזר ועל זה הקשו לו מה שהקשו