מבי"ט חלק א קסג

מהק"ן סול' אחר שפרע החובות הכל פרע לאלמנה ולדבריו לא נשאר חייב שום דבר כי הוא אומ' כי החובות היו על שניהם וגם כי אינו נאמן על זה שהעדי' מעידים שהחובות היו עליו לבדו מה שיתברר שפרע בחובו' הוא חיי' לפרוע ולא נודע על כמה מן הק"ן סול' נעשה כפרן וליכא הכא מתוך שאינו יכול לישבע ישלם שאין כאן שבועה דהא איכא ב' עדים וחייב לפרוע אלא שאינו ידוע כמה הוא ואם כן מה ישלם ואפילו היה חייב לישבע כמה היו החובות ואינו יכול להשבע שהרי אינו יודע לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם כמו שהביא בטור חשן משפט סימן ע"ה בשם הרמ"ה ז"ל דלא אמרינן מתוך שאינו יכול כו' אלא בשבועה דאורייתא ולא בשבועה דרבנן וכן בס"ה מצוה פ"ח וגם אם היה אומר שהיה יודע כמה היו החובות ולא היה נאמן לישבע שהרי נעשה כפרן עליהם אלא שנראה שאינו יודע כי הוא אמר כי מה שנשאר בידו אחר פטירת כ"ר שמואל נ"ע הנ"ל פרע מהם לאלמנתו ומהם בחובות ואפשר כי עם הריוח שהרויחו המעות אחר שלקח כר' שמואל נ"ע בחייו השבעים חזר להשלים הקרן דרך משל עד קמ"ט סול' ולא הוכחש אלא בפרח א' ואפשר שחסרו יותר וכן בחובות שאומר שפרע מהם הוא מוכחש שהרי העידו העדים בשטר שהוא הודה שהחובות היו עליו ואם כן היה חייב במה שהיה פחות מן הק"ן בשעת הצואה ובמה שעלה סך החובות שאומר שפרע כי בשני דברים אלו לבד הוא שנמצא כפרן ממה שכתוב בצואה ואיך יוכלו הדיינים שדנו דין זה לחייבו בק"ן סול' והרי פסקו כל הגאונים הלכה כר' חייא דפליג אר' אפטוריקי פרקא קמא דמציעא במנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים עליו שעדיין יש לו אצלו חמשים שישלם חמשים וישבע על השאר וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק רביעי מהלכות טוען הרי שנעשה כפרן שאמר אין לך בידי כלום ואפילו הכי אינו משלם אלא מה שהעידו העדים עליו ועליהם לבד נעשה כפרן ונשבע על השאר וכתב שם בהגהה מכאן פסק מורי שיחי' דהנמצא שקרן בא' מטענותיו לא נעשה שקרן בשאר טענותיו וכן בהגהה פרק ששי כתב הא דהוחזק כפרן היינו דווקא לאותו ממון ומצאתי למהרי"ו תשובת ק"ע על מי שהוכחש מפי עדים שהעידו עליו שהיה שותף ראובן והוא הכחיש קודם דאפילו הכי אין לחייבו ממון כיון שטען שלא עשה שום זקיפה על מעות השותפות והביא מה שכתב הרמב"ם ז"ל פרק עשירי מהלכות שותפין הרי שטען עדיין שותפין אנחנו וכו' והלא אומר לא נשתתפנו מעולם והביא התובע עדים שהיה שותפו וחזר הנתבע ואמר חלקנו אין שומעין לו שהרי הוחזק כפרן לשבועה זו וישבע שבועת השותפים ע"כ הרי שאינו מוחזק כפרן אלא במה שהכחישוהו העדים לבד ובקצת הטענה שלא הכחישוהו בה אינו נקרא כפרן ועובדא דידן עדיפא מהני כי הוא אמר קודם שהיה הקרן של כ"ר שמואל נ"ע הנ"ל בידו ק"ן ושלקח בחייו שבעים ושאחר פטירת הר' שמואל נ"ע ממה שנשאר בידו פרע לאלמנתו ולחובות והעדים שבשטר הצוא' מעידים עליו כי בשעת פטירת כר' שמואל הודה הוא שנשארו בידו מהקרן ק"ן סול' ואפשר שנשלמו ק"ן פחות מעט עם הריוח שהרויח אח"כ שכן כתוב בטענות שלקח השבעים קודם שיעשו חשבון ואפשר שאחר שעשו חשבון נמצאו הק"ן סול' פחות מעט ונקראו עתה קרן ואינו מוכחש אלא במה שהיה פחות מק"ן ובסך החובות שפרע שהעידו העדים שהיו עליו וכפי מה שכתוב בטענות בענין החובות אפשר לישב ולתרץ דיבורו שלא יהיה כפרן אלא בדבר מועט ולא בחובות דכל היכא דאפשר לתרץ דיבורו כי היכי דלא להוי כפרן מתרצינן וכמו שכתבו המפרשים ז"ל כשהוא אומר איני חייב או אין לך בידי כלום וכיוצא בזה והביא עדים שהיו לו בידו דיכול לומר פרעתי ולא הוחזק כפרן וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' טוען ובנדון זה כתו' בטענת של רבי שלמה הנ"ל שאחר פטירת כ"ר שמואל כל מה שנשאר בידו בין ממעות בין מבגדים ומסחורת החנות בין ממה שגבה מהחובות שהיו חייבים להם מהשותפות פרע לבעלי חובות שהיו שניהם חייבים וכל מה שנשאר בידו מנכסי אביו אחר שפרע כל החובות עשה חשבון עם אלמנתו ופרע לה הכל ע"כ ואפשר לתרץ דבריו כי החובות היו עליו כמו שכתוב בצואה וגם הק"ן סול' פחות מעט היו קיימי' עליו ומפני שהיו חייבים להם ג"כ חובות שיהיו עולים קרוב לסך שהיו חייבי' להם לאחרים קבל הוא עליו הק"ן פרחים פחות מה שה' קיימים ומן החובות שיגבה יפרע החובות שהיו חייבים ועל זה אמרו העדים שהיו עליו והיו נשארים עדיין הק"ן פרחים קיימים עליו שהרי כתוב בטענותיו שמכ' מה שנשאר בידו ובכללם החובות שהיו חייבים להם שעלה הכל דרך משל מאתים סול' או יותר פרע לחובות וכל מה שנשאר פרע לה שאפשר שיהיה פחות מעט מק"ן סול' ומה שכתוב אח"כ בטענותיו שלא נשארו בידו סך הק"ן סול' קיימים כמו שכתוב בצווא' אלא מה שנשאר בידו היה לפרוע מהם החובות תחלה הוא על זה הדרך שלא נשארו בידו הק"ן שלמי' כי מקודם היו ק"ן ולקח הוא שבעים קודם שיעשו החשבון מהריו' ושאח' פטירתו כל מה שנשאר בידו מעות ובגדים מסחורות החנות וגביית החובות מהשותפות פרע החובות וכל הנשאר עשה חשבון עם אלמנתו ופרע לה הכל ואפשר הוא שכל אלו הדברים יעלו הרבה יותר מן הק"ן סול' שיהיה במותר כדי פרעון החובות תחלה והשאר שפרע לה יהיה קרוב לק"ן סול' עם הריוח שנכנס בחשבון אח"כ שהרי כתוב בצואה כי כל מה שלקחו למזונותיהם וכו' הכל היה מן הרויח והם השבעים סול' שטען הנתבע שלקח כר' שמואל ושגם הוא לקח ולא יהיה כפרן לפי זה אלא במה שיהיה פחות מק"ן סול' ולא נודע כמה הוא כי הוא אומר שאינו יודע כמה היה וכן מה שהשיב על מה שישאלו לו אם נעשה עליו ש"ח שאם לא היה חייב איך היה לו לעשות ש"ח אינו רוצה לומר שלא היה חייב כלל שהרי אמר קודם שיראו לו הצוואה שהיו ק"ן ושלקח קודם החשבון מה שלקח ואח"כ מן הכל פרע החובות ופרע לאשה כמו שכתוב למעלה א"כ מה שאמרו שאם לא היה חייב איך היה לו לעשות ש"ח הוא שלא היה חייב כל הק"ן אלא פחות מהם כמו שכתוב למעלה ובזה הפחות הוא שנעשה כפרן ואינו נודע כמה הוא ואפי' יאמר הוא שיודע כמה הוא הפחות אינו נאמן על זה כי הוא כפרן עליו והתובע נשבע לומר כמה היה זה הפחות מן הק"ק וישלם וכמו שכתב הריב"ש ז"ל תשובה שנ"ד מההוא דפ"ק דמציעא הוחזק כפרן לאותה אצטלא גבי כלתיה דשבתאי ומפני שהוא ידוע שאינו נודע ג"כ לתובע אם נתן לאמו או כמה נתן לאמו שהרי הוא תובע ממנו כל הק"ן א"כ שניהם אינם יודעים כמה הוא הפחות ומפי העדים הם חיים שכתוב בשטר הצואה שהיו קיימים הק"ן סול' בידו בזמן הצואה והוא חייב במה שהוא פחות ואין העדים ולא הם יודעים כמה הוא הפחו' והוי כמי שמכר שדה או עבד ושניהם אינם יודעים אם הוא הקטן או הגדו' כדתנן פ' השואל דחולקים וכתב הרמב"ם ז"ל פ' עשרים זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע ואינם ברשות א' מהם יחלוקו והכא דהתובע אין בידו כלום הוי הוא המוציא מחבירו ועליו הראיה וגם כי יש איזה דוחק בלשון הטענות ליישב בו מה שכתבתי שאינו כפרן בחובות כל מאי דאפשר לתקוע ולתרוצי לישניה כי היכי דלא להוו כפרן טובא מתרצינן כי היכי דאמרי' באיני חייב לך כלום דאע"ג דמשמע להד"ם ומשמע פרעתי מתרצינן דיבוריה ויכול לומר פרעתי ואפי' נאמר דהוי כפרן נמי לכל החובות שאומר שפרעם מכלל הק"ן סול' והעדים מעידים שהם עליו הרי אינם יודעים כמה הם החובות שפרע מכלל הק"ן אם א' אם ק' וגם העדים אינם יודעים והוי התובע מוציא מחבירו עליו הראיה כמו שכתבנו ואם יוכל התובע לומר שלא היו החובות פחות מעשרה פרחים דרך משל כי אינו יודע אם היו יותר יפרע לו עשרה פרחים ואם הוא לא יודע כלל והנתבע ידע שלא עלו כל החובות לעשרה פרחי ד"מ יפרע תשעה וישבע שאינו יודע שהיו יותר דאע"ג שנעשה כפרן לזה ולא ישבע כדאמרי' לעיל נראה לי דכיון שכנגדו אינו יכול לישבע אם היה חייב שבועה ולא לטעון משום דאינו יודע כלל כדאמרי' הוי כהאי דאמרי' דהיכא דהאי ידע והאי לא ידע נשבע ההוא דידע ושקיל כמו שכתב במרדכי פ' האשה שנפלו ומייתי לה מהרי"ק תשוב' עשירי' וכ"ש הכא דנשבע להפטר וכתב הרשב"א בתשובה על מי שתבע מחבירו ק' קפיזין מלח והוא אמר להד"ם והוציא כתב ידו שהיה חייב לו מלח ולא נזכר שום סכום וחזר הנתבע ואמר לא היו אלא שני קפיזין כתב שהוחזק כפרן וחייב בכל שהרי הוכחש ע"י הכתב ואין בכתב סך ידוע ולפיכך נתפשטה ההכחשה בכל ע"כ והיינו משום דכפר בכל והוכח שבסתם שאפשר שהוא בכל אבל הכא מה שאו' שפרע לאשה לא הוכחש בו אלא במה שאומר שפרע לחובות מן הק"ן ואינו ידוע כמה הוא כדאמרי' והוי כההיא דר' חייא דמנה לי בידך ואמר להד"ם והעדים מעידים על חמשים דלא נתפשט' ההכחשה בכל והכא נמי לא שנא ומה שעש' הדיין הנז' הוא והחותמים עמו כפרן את הנתבע בענין הבגדים לא הבינו מה שכתוב בצואה ובפנינו חותמי מטה כו' שכשיתפרדו וכו' שיקח כל א' מהם מהבגדים או מאיזה דבר שימצא בחנות מהשותפות חלקים שוים ויחלקו הכל לחצאין עד כאן וחשבו כי זה היה שותפות אחד מלבד הק"ן סולטא וזה אינו שלא מן השותפות של הק"ן סלטא הנז' הוא שנתרצו שניהם שיקחו כל א' החצי של הבגדים וסחורות החנות וכר' שלמה הנז' ישלי' במעות לבנו הק"ן סול' של כר' שמואל על מה שיעלה סכום חצי הבגדים שיקח כי כן הוא דרך השותפי' כשהם חולקים ליקח כל א' חצי הסחור' הנשאר' בעת החילו' וכן השיב לו כ"ר שלמה קודם שיראו לו הצוא' שכל מה שנשא' אחר פטירתו בין ממעות ובין מהבגדים שנר' כי הבגדים היו מכלל השותפות של הק"ק סול' כי לא היה לו לכ"ר שלמה שותפות אחר עם כ"ר יצחק בנו של כ"ר שמואל אלא שאחר פטירת כ"ר שמואל היה נשאר בנו במקומו שותף עם כ"ר שלמה בק"ן סול' ולזה נתפשרו כשיתפרדו שיקחו הבגדים והסחורה שתשאר לחצאין וכן נראה ג"כ ממה שכתוב בסוף הצואה שנתחייב בכח קנין ושבועה לפרוע הק"ן סול' לזמנים וכו' כמו שהוא כתוב בשטר ולא הזכיר עוד הבגדים מפני שהם מכלל הק"ן כמו שכתבתי ועל זה כששאלו לו על הבגדים שנתחייב בצואה לתת החצי לכ"ר יצחק בנו של כ"ר שמואל אמר שלא היו דברים בעולם כי לא היה חייב לתת לו החצי מלב' הק"ן סול' אלא שהיו בכלל הק"ן סול' כמו שאמ' בטענתו הראשונה כי כל מה שנשאר ממעו' ובגדים וכו' פרע החובו' והשאר פרע לאלמנתו ולא כפר בבגדים והסחורות שהיו בחנות אלא שאמר שהיו מכלל הק"ק סול' כמו שנזכר ועת' ג"כ הודה שהיו בגדים בחנות ולא היה זוכר כמה היו נאם המבי"ט ועיין סי' רצ"ז וסי' רפו: להחכם ה"ר חיים בעזה: שאלה רפב יורה לנו מורה צדק הגנבים שבאי' בלילה לגנוב ועמם חרב וחנית אם יקראו גנבים לחייב שומר שכר כדין גניבה או יקראו ליסטים מזויין לפטור ש"ש יפרש לנו מורינו מי הוא הנקרא ליסטים מזויין ומי הוא הנקרא גנב ושכר כ"ת כפול מן השמים: תשובה מילתא דפשיטא היא דאם אלו הלסטים באו בכלי זיינ' בפני שומרי הנכסים ולקחו' מהם שהם פטורים אפילו הם ש"ש וזהו משמעו' ליסטי' מזויין שעל ידי ובסב' כלי זיין שלו לקח מה שלקח