מבי"ט חלק א קסב

רוצין להיות נכללים בכלל ההסכמה וקצתם אינם רוצים צריך שיהיו רוב מכל בני הקהלות דאם יש קהל שלם שאינו רוצה להיות נכלל בהסכמה והם פורעי' מס בפני עצמם וענייה' מוטלים עליהם הוא כבני עיר אחרת לענין זה אם יש ביניהם ראוי להוראה ובלאו הכי נר' דכיון דיש רוב נפשות בעיר מרוצים בהסכמה אפילו יש קהל שלם במיעוט יהיו נגררים אחר הרוב דאחר רוב עיר אזלי' וכדא' בני העיר רשאין להסיע על קיצותן ולא אמרי בניבית הכנסת ובירוש' הזכירו ג' מבית הכנסת כמו שהביא אדם וחוה נתיב י"ד ונר' דהיינו שצריך שיהיו בכל תיקוני העיר אנשים מעשם בה"כ ובית הכנסת להתיעץ בתקוני העיר ובהסכמות וכיון מכל בני הבתי כנסיות נתנו רשות לכל הנקבצים לעשות מה שיראה בעיניה' אם רובם הסכימו הסכמה א' היא מקויימת על המיעוט שביניה' ועל כל בני הקהלו' אעפ"י שאנשי בית הכנסת א' שנקבצו במעמד וקבוץ ההוא לא הסכימו הם בטלים ברוב וקהלתם גם כן בטיל' ברוב הקהלו' דהשתא הוו כולהו בני עיר אחת כיון שהוא מנהג ביניה' להתקבץ מכל הקהלות כשרוצים לעשות הסכמה א' או כל דבר שהוא תקון העיר אם כן בהסכמה זו שנעשה במצרים שלא יוכלו לדון כי אם בני מ' שנה אם נתועדו לעשות הסכמה ראשי הקהלות הנהוגים להתוועד בכל דבר שיש בו צורך ותיקון העיר ועלה ההסכמה זו בהסכמת רובם חייבים כל בני העיר לקיימה כי הם בני העיר א' בפרט מצרים כפי הנשמע כל הקהלות הם כקהל א' במס ובעניים וכדאמ' ואם היתה הסכמה זו ע"פ הרוב קיימת כמו שכתבתי לענין שלא ידון לבדו מי שהוא פחות ממ' שנה ואף גם זאת אם ירצה אחד פחות ממ' שיהיה גדול בתור' יותר מכל בני עירו לא תחול ההסכמ' עליו כיון שיכול להורות ויכול אחד מבעלי הדין לומר לגדול קאזילנא או אם לא יהיה בעיר ראוי להוראה אלא זה ראוי שלא הגיע למ' ואין כוונת עושי ההסכמ' להסכי' על דבר שהוא שלא כדין שהרי הם שואלים אם יכולים בדין לעשות הסכמה זו וכן לענין צירוף לג' נר' דיכולי' להצטרף חד לגבי תרי דלא נפיק שמה דהוראה אלא לרובא דהיינו דהוו תרתי דאית לכל חד טפי ממ' שנין ובירוש' מוכח דמבן י"ג שנה ומעלה כשר לדון וכמו שהביא בח"מ ובמשרים ויש מן הגאונים או' דבפחות מי"ח אינו דן דיני ממונות מהא דאמ' שמואל כל דין שדן יאשיהו מח' ועד י"ח החזיר לבעליו וז"ל דהיינו שהוא כשר לאיצטרפי בחד מגו תלת' בן י"ח או בן י"ג דאי לחודיה הא אמרי' ועד כמה עד מ' והיינו לדון יחידי כדמשמע מהא דפריך והא רבה אור' וכל ימיו לא היז אלא מ' וחיינו שהורה יחידי ובפחות מארבעים שנה מיהא שלא להורות בפני עצמו מהני הסכמתן דהא למה שכתב רבינו יונה והר"ן ז"ל אינו יכול להורות אלא בשוין שאין גדול ממנו ולרבינו ישעיה ז"ל אפי' אין גדול ממנו אלא שוה לו אינו יכול להורות אלא אם כן היא גדול מכלם ולרי"ף דסתם ולא הביא הא דפריך והא דמשני אלא עד כמה עד מ' משמע דסביר' ליה דכל שלא הגיע למ' אינו יכול להורות ואפילו הוא גדול וצ"ע וכן גם כן הרא"ש ז"ל אלא שבנו בקיצור הפסקים כתב פחות ממ' אינו מורה אלא כשאין גדול ממנו והאי לישנ' דאינו מורה או אינו יכול להורות לעיכובא נמי משמע דאיסורא איכא כדמשמע פשטיה דקרא כי רבים חללים הפילה וכו' וכן בס"מק כתב בפי' ואם הורה עבירה היא בידו דנר' דאפילו מנוהו הציבור עליהם אסור לו להורות כל שיש גדול ממנו בעיר דהכי משמע ממאי דמשני התם בשוין ולא משני כשמנוהו הציבור עליו ועוד דלא פקעי צבור אסור דרביע עלוי' וא"כ לכולהו הני רברבי איכ' איסו' בהורא' פחו' ממ' וחל' ההסכמ' ונהרמב"ם ז"ל נר' לכאור' דיכול להורות אם הגיע להורא' אפי' פחו' ממ' ואפ"ה אי לא ידעי' דהני פחו' ממ' אם הגיעו להוראה או לא כיון דאיכא גדול מהם בעיר חייילא ההסכמ' ואפילו הגיע להורא' כיון שיש בעיר גדול מהם כמו שכתבנו למעל' ובסוטה פ' היה נוטל מייתי האי מימר' דרב כדמייתי לה בע"ז ופי' רש"י ז"ל בשוין אם שוין בחכמה מותר להורו' או שאין זקן ממנו בעיר והקשו בתוספו' מפר' הרואה דמשמע דבשוין אין לו להורות וכתבו דלהכי מסתברא הכא לפרש והא רבה דאורי וכו' בשוין הא דאמר שאין לו להורות עד מ' היינו כששוה לגדול העיר בחכמה וגדול העי' הגיע להורא' הלכך כיון שיש שם חכם כמותו שהגיע להוראה בשני' והוא לא הגיע לשני הוראה אין לו להורות לפניו אבל אם גדול העיר הוא בחכמה אע"ג שלא הגיע לכלל שנים מורה ורבה גדול העיר בחכמה היה ע"כ והיינו כמו שפי' למעלה לסברת רבי' ישעיה שסובר דבשוין אינו מורה אלא כשהוא גדול וכן לסמ"ק וכוונתי לדעת גדולים והרמב"ם ז"ל שכתב סתם אם הגיע להוראה שהוא בכלל ועצומים כל הרוגיה נר' דהיינו כשהוא גדול מכל בני עירו כסברת רבינו ישעיה כמו שכתב וכן חכם שהגיע להוראה ואינו מורה הרי זה מונע תורה ונותן מכשולות לפני המורי' ועליו נאמ' ועצומים וכו' משמע בהדיא דאיירי כשהוא גדול דאי איכ' גדול כמוהו בעיר אינו מונע תורה ואינו נותן מכשול וכן בהלכות סנהדרין כתב והוא שיהיה הדור צריך לו ומה שפי' בב"י על הרמב"ם ז"ל סימן רמ"ב לא נהירא ע"ש ואם כן חיילא ההסכמה אפחות מבן מ' כדאמ' לעיל לכ"ע ובצירוף לב"ד אחר אין יכולים להסכים שלא יצטרף דליכא תקנת' ומיגד' מלתא בכך. כלל העולה מן הדרכי' מדרך א' עולים ו' דברים א' דז' דברים הצריכין לב"ד של ג' הוו לעיכובא ב' להרא"ש דסגי בחד דגמיר סגי נמי לשאר הז' דברים ג' יחיד מומחה יכול לכוף לדון לפניו אי ליכא ב"ד גדול ממנו בעיר כשאינם בוררים ד' בעיר שיש בה מאן דגמיר אין ממנין ערכאות דלית בהו מאן דגמיר ה' תלמיד בחיי רבו אפילו גמיר אל יורה בדבר של איסור אלא בנטילת רשות וחוץ לג' פרסאות ולדיני ממונות בנטילת רשות סגי אפי' תוך ג' פרסאות: ופחות ממ' אפילו אין רבו בחיי' והגיע להוראה אל יורה אלא כשאין גדול ממנו אלא שוה לא וי"א דאל יורה אלא כשהוא גדול מן החכמים דרך ב' א' יחי' מומח' עדיף מג' הדיוטות דהוי ב"ד יפה לגבייהו ואי איכא גדול ממנו' בעיר אפילו לוה יכול לעכב ואם אין זה גדול מזה אין שומעין אלא למלוה ב' וכשזה בורר וזה בורר אפילו לוה יכול לברור מי שאינו גדול כמו האחר ג' אי איכא ב"ד קבוע בעיר אין אחד מהם יכול לכוף את חבירו לברור אלא אם כן הוא ברור גדול מהב"ד ואם יש ב"ד אחר גדול בעיר אפילו לוה מצי מעכב ואם ב' בתי דינים קבועין בעיר אין יכול לברור ואפילו לוה מעכב והולכים לב"ד גדול: דרך ג' א' כשדן וא"א לעמוד על הטעות אלא בסברא לא הוי כטעות בשיקול הדעת אלא מה שדן קיים ב' ליכא מומחא בזמן הזה ואפ"ה כופין זה את זה ללכת לגדול כפי הדור וכפי הדינים הנז' בענין מומחה ג' אפילו נטל קנין יכול לחזור בו אם טעה אלא אם כן פי' אפילו בטעות: דרך ד' א' אין ממנין אלא גדול שבעיר ואינו רשאי הוא להסתלק אם אין שם ראוי להוראה ב' כשיש ראוי להוראה כמו שהוא יכול להסתלק כן הקהל יכולים למנות את הראוי אפילו יש גדול ממנו אלא שהבעלי דינין מצוה ללכת לגדול שהוא ב"ד יפה: ג' כשיש גדול בעיר צריך לימלך בגדול ממנו כשהוא מדמה דבר לדבר. ד' אין בני העיר יכולים להסכים על הבעלי דינים שלא ילכו לגדול שהם מצווים ללכת לב"ד יפה: ד' יכולין להסכים על פחות ממ' כשיש גדול מהם כפי מה שכתוב בדרך א'. ה' אין יכולים להסכים שלא יצטרפו לב"ד שלש' שהם בני מ' ה' יגדל בנינו לת"ת וגדיים יעשו תיישים ותיישים גברי רברבי להורות הוראות בישראל ולהקים תורה על תלה ויקיי' לנו כל חכמי ישראל אמן נאם המבי"ט: רפא בא אלי תלמיד א' שמו משה ברוך ושטר צואה בידו ואמר לי כי החכ' ה"ר משה נאגארה י"ץ שלחו להראות לי הצואה הנ"ז שהיה כתוב בה שהודה כ"ר שלמה בלץ שהיה חייב לכ"ר שמואלי חלוטיל המצו' ק"ק סול' ושכל החובות היו על ר' שלמה הנז' וכל הבגדים שבחנות שיחלקו הוא ובנו יצחק חלוטיל והיה כתוב אחר חתימת העדים שר' שלמה הנז נטל קנין ושבוע לבאי כח האמדנ' אמו של כ"ר יצחק הנ"ל לפרוע לה הקן סול' כמו שכתוב בשטר ביניהם ושאל ממני התלמיד בשם החכם הנז' אם היה נ"ל שהיה חייב כ"ר שלמה הנז' לפרוע הק"נ סול' ליורשי כ"ר שמואל נ"ע הנ"ל ולא יהיה נאמן ר' שלמה הנז' לומר פרעתי והשבתי לו כי היה נאמן לומר פרעתי כיון שהיה כתוב בנטילת הקנין והשבועה כמו שכתוב בשטר שביניה' שנראה שהיה ש"ח כתוב על הק"ן סול' ואולי פרע וקרעו השטר כי מה שכתוב כאן הוא גילוי מילתא בעלמא אחר כך נראה שעמדו עוד לפניו הבעלי דינים וטענו טענותיה' ונכתבו הטענות קודם שקראו לפניו שטר הצואה וכתבו כי הוא אמר שלא הודה הוא שנשאר חייב ק"ק סול' ומה שנשאר בידו אחרי מות כ"ר שמואל נ"ע הנ"ל קצת פרע בחובו' שהיו חייבים וקצת פרע לאלמנת כ"ר שמואל נ"ע הנז' זהו כלל מה שהיה כתוב בטענות בזה הענין כפי מה שראינו בשטר הטענות שהביא לי התלמיד הנז' בשם רבו הנ"ל שאמר לי שאומר לו אם היה מוחזק כפרן במה שאמר שלא הודה ושהחובו' לא היו עליו לבדו ובשטר הצואה כתוב בהפך אמרתי לו כי לא היה כפרן מכל וכל. אחר כך בא אלי היורש כ"ר יצחק הנ"ל התובע וחזר והראה לי שטר הטענות ואמר שאומר לו אם היה מוחזק כפרן כ"ר שלמה הנז' ויהיה חייב לפרוע הק"ן סול' כי כן היה דן לו החכם הנז' אמרתי לו כי גם שהיה כפרן לא היה כפרן בכל ולא היה חייב כל הק"ן סול' אלא מה שיתאמת שהיה כפרן עליו ונמצא עמי אז החכם ה"ר יעקב בירב י"ץ ונשאתי ונתתי על זה עמו באי זה אופן יתחייב זה או במה יתחייב אחר כך בא אלי התלמיד הנ"ל בבית הכנסת בשעת הערבית ואמר לי הנה הפסק דין שכתב החכם הנ"ל ואמר לי שתראה אותו אם הוא נכון ואחר שגמרנו תפלת ערבית לקחתיו בידי וקראתיו והחזרתיו בידו ואמרתי לו אלו הדברים ממש תאמר לו שיקח עצתי ולא יתן עדיין הפסק דין ביד היורש כ"ר יצחק התובע הנ"ל עד שישלח לי שטר הטענות שאחזור לראותם ואז אכתוב לו מה שיראה לי ואח"כ ידון מה שיראה בעיניו הלך התלמיד ולא יסף למחרת לבוא עוד ובא אלי כ"ר שלמה הנז' ואמר לי שאמרו לו שנכתב עליו פסק דין שיפרע והיה צועק על הדיין ואז אמרתי לו אני חושב שלא נתן עדיין הפסק דין כי הוא שלח לי שאראנו ושלחתי לומר לו שיחזור וישלח לי הטענות ואני אכתוב עליו מה שיראה לי ולא שלח: ונראה לי שאין כח בשום דיין לחייב אותו משום כפרן שיפרע ק"ן סול' כי הוא טען שהי' אמת שהיה ק"ן סול' קרן בידו בחיי כ"ר שמואל נ"ע ושלקח השבעים מהם כ"ר שמואל נ"ע בחייו קודם שיעשו חשבון מן הריוח ושאחר פטירת כ"ר שמואל נ"ע עצמו מה שנשאר בידו מהם פרע לאלמנת כ"ר שמואל נ"ע הנ"ל ומהם פרע בחובו' ואפשר כי חזרו להיות ק"ן סול' פחות מעט בשעת הצואה עם הריוח שהרויחו מקודם שעתה נכנס בחשבון כמו שכתוב בצואה כי מה שלקחו עד עתה היה מן הריוח ומהם פרע דרך משל עשרים לאלמנתו והשאר בחובות ויהיה חייב, הוא במה שפרע לחובות כי אינו נאמן לומר שהיו על שניהם אלא עליו לבדו הם כמו שכתוב בשטר הצואה או אפשר שפרע לאלמנתו דרך משל מאה ועשרים והשאר פרע בחובות ולא יתחייב אלא במה שפרע לחובות והוא מעט ואין הענין יכול להתברר אחר שעברו יותר משלשה שמטו' ואפשר הוא ששכח אלא שהוא יודע שלא נשאר חייב כלום ואינו מודה הוא שחיי' שום דבר כדי ש' מתוך שאינו יכול להשבע ישלם הכל שהרי הוא אומ' כי כל מה שנשאר עליו