מבי"ט חלק א קסא

הונא ורב חסדא וכו' בסי' ס"ה ובלאו הכי אם כל א' יכול לומר לא אדון בפני זה אלא בפני זה מעולם לא יעמדו בדין אלא ודאי לא איירי אלא בברירה כדאמ' ובח"מ הביא דברי סמ"ג וכתב דלא נהירא שאינו יכול להסתלק אלא לגדול והוא מבין דברי הסמ"ג שלא בברירה ולכ"ע נרא' לי דאי איכא ב"ד מומחה קבוע בעיר אח' אין אח' מן הבעלי דינין יכול לומ' לחבירו שלא מרצון אברו תברו' אתה ואברור אני אם אינו גדול מב"ד שבעיר אלא ילכו לב"ד שבעיר ויכול המלוה לכוף הלוה לב"ד הגדול שבעי' אחרת ואם יש ב"ד אחר קבוע גדול בעיר אפי' לוה יכול לעכב כדאמר לעיל במה שהביא נ"י בשם קצת מן האחרונים אלא שאם רוצה מלוה לברור הב"ד האחר אפי' קטון ממנו שידונו שניהם הרשות בידו ולוה נמי מצי לעכב אם המלוה ברר ב"ד הגדול כדאמר לעיל אלא שאם לא רצו שניהם לדון דרך ברירה אלא זה אומר לב"ד זה וזה אומר לב"ד זה הולכי' אחר הגדול וכן אם הבתי דינין לא רצו לדון ביחד יוכל כל א' מהם לכוף את חבירו לילך לב"ד הגדול כיון שהם בעיר אחת והמלוה יכול לכוף ללוה לב"ד הגדול אפי' לעיר אחרת ולא יכוף אותו הלוה לברור ולא לדון בפני ב"ד שבעיר ובזה יהיו מכוונים דברי האחרונים שהביא נ"י עם מה שכתב הסמ"ג וחבריו וכן נוכל לומר כי אפי' כשיש ב' בתי דינין קבועין בעי' אין יכול לכוף אפי' מלוה ללוה לילך לקטון ולא לברור אלא הולכים לב"ד הגדול שבעיר ומה שכתב הסמ"ג שיכול כל א' לכוף את חבירו בברירה היינו כשאין הב' בתי דינין קבועין לב"ד בעי' או ב' הבעלי דינין הם מעיר אחרת ובאו פה לדון ויוכלו לברור שניה' את שני בתי דינין והא דאמרי' כגון בי דינא דרב הונא ורב חסדא היינו כה"ג אם באו שני בעלי דינין מעיר אחרת דאלו הם מעיר זו כיון דמסתמא בי דינייהו דרב הונא ודרב חסדא קביעי' באתרייהו מצי כל חד מינייהו לכוף חברו למיזל לב"ד רב הונא דהוי גדול מדרב חסדא ובתוספות כתבו פ"ק על יחיד מומחה שיכול לכוף את האדם בע"כ וכן בית דין ג' דקיימי במקום יחיד מומחה והא דתנן זה בורר וכו' דמשמע דמדעתו אין בע"כ לא ה"מ כשאומר לא אדון בפני זה אלא בפני זה אבל אם או' שלא יבא כלל לב"ד או אם הוא לוה ואינו רוצה לדון כלל בעירו כופין אותו ודנין אותו בע"כ ע"כ וכן כתב הרא"ש ז"ל שם ואפילו הכי אני אומר דכשיש ב"ד קבוע ומומחה בעי' אין א' מהם יכול לברור אלא מדעת שניהם וילכו לב"ד הקבוע כדא' ומה שכתבו לא אדון בפני זה אלא בפ"ז היינו שהוא גדול מב"ד שהוא קבוע בעיר דאי לאו הכי אין סברא שיוכל לעכב זה על זה להניח ב"ד גדול קבוע לברור קטן מהם אם לא ברצון לוה ומלוה כדאמרינן הכלל היוצא מדרך זה דכל שיש ב"ד קבוע מומחה בעיר אין לוה יכול להשמט בברירה אלא כשהוא גדול מהב"ד הקבוע המומחה שבעיר וכן אפי' יש ב"ד אחר גדול קבוע בעיר כל אח' מהם יכול לכוף לחברו ללכת לגדול ולא לברירה ודברי הסמ"ג הן כשאין השני בתי דינין קבועין וכמו שכתבתי למעלה הדרך שלישי אם דן דיין א' ברצון ב' הכתו' וחולקים עליו גדולים כמותו או יותר בדבר של סברא אי הדר דינא או לא בגמ' פ' א' דיני ממונות אמרי' היכי דמי שקול הדעת אמר רב פפא כגון תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא איתמר הלכתא וכו' וסוגיא דעלמא כחד מינייהו ואזל איהו ועבד כאידך היינו שיקול הדעת ולדידן מחלוקת הפוסקים הוי כאמוראי ודינא בשיקול הדעת הוא אי הוי מומחה או נטל רשות או שקבלוהו עליהם חוזר הדין ואם אי אפשר להחזיר פטור מלשלם ואם לא נטל רשות ולא קבלו עליהם או לא היה מומחה וקבלוהו וטע' בשיקול אם נשא ונתן בידו ישלם מביתו ואם לאו יחזור הדין ואם אי אפשר להחזיר ישלם כמו שכתוב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות סנהדרין והרא"ש ואחרים עמו סוברים דבמומחה או ג' הדיוטות וקבלום וטעו בשיקול קם דינא ואהני הקבלה דפטירי וכתב הראב"ד ז"ל דאפילו איכא גדול ממנו, אין מחזירין אלא קם דינא ולא משלם דהא רב יוסף גדול ממר זוטרא הוה ולא החזירו וכתב הרא"ש ז"ל וכן נראה וכן כתב בטור ובמשרים וג' הדיוטות ויחיד מומחה שלא קבלו דיניהו דינא ומשלמי ולא מצי למימר לבעל דין זיל אהדור ובפ"ק כתב ויחיד שאין מומחה אפילו אם קבלוהו עלייהו אם טעה בשיקול חייב דאמר ליה קבילנא עלן דדיינת דין תורה ונראה דלא הוי שיקול אלא כגון תרי תנאי וכו' כדאמ' לעיל אבל אי ליכא פלוגתא בהאי מילתא כיון שא"א לעמוד על הדבר אין כאן טעות אלא מה שפסק פסק כמו שכתב הרי"ף ז"ל ואלו שיקול הדעת דאיפליגי ביה רבי ישמעאל ורבי חייא ליכא ראיה לרבי חייא לברורי טעמ' דרבי ישמעאל הלכך ליכא כח לאהדורי לעובדא דיליה ומ"ה קאמר כבר הורה זקן וכו' ע"כ והרא"ש ז"ל פ' זה בורר והביאו בח"מ וז"ל ולא הוי ר' ישמעאל כטועה בשיקול הדעת כיון שלא נחלקו תנאים ואמוראים בדבר זה תחלה ורבי ישמעאל לפי סברתו חייב ואין כח לר' חייא להוכיח שטעה אלא בסברא וחלק עליו עד כאן ובמרדכי הביא רבינו יהודה מפרי"ש הלכה למעשה דהיכא דלא ידע אלא דברי האחד ודן כמותו לא הוי שיקול ומה שעשה עשוי ולא ישלם כההיא דפרק זה בורר וכו' עד כבר הורה זקן אלמא אף על גב דרבי חייא פליג עליה, מ"מ כיון שלא היה יודע שהיה חלוק מה שעשה עשוי ולא ישלם מביתו עד כאן לשונו ובהג"ה אשרי כתוב הורה רבינו יהודה שירלין הלכה למעשה שאין משלם היכא דטעה בשיקול הדעת אלא אם כן ידע דפליגי אהדדי אבל אם יש טענה בגמרא שרש"י מפרש בענין אחר והגאונים בענין אחר ודן אותו כפי פיר"שי שיודע מה שעשה עשוי ולא ישלם דחה אבא מארי ראייתו ומכל זה נראה אף בדבר שאין בו מחלוקת ולא סוגיא בעלמא אזיל כחד ולא הוזכר אותו הדין בפי' ופסק דיין אחד מסברא ונחלקו עליו חכמים אחרים מה שפסק פסק ואין כאן טעות כההיא דרבי חייא כבר הור' זקן ולא איפליגו בה מעיקרא כדאמ' לעיל ורבי חייא גדול מר' ישמעאל דהא הוא גדול מכל בני ישיבת ר' ומשום דהוה עסוק במצוה לא אוקמיה כדאמ' פ' הנוש' ונקרא ר' חייא רבא ובפ"ק דסוכה אמרינן עלו רבי חייא ובניו ויסדוה דומיא דעזרא והלל וכל חכמי דורו הסכימו בהוראתו בהאי עובד' ואיפסיקא הלכתא כוותיה ואפ"ה לא אהדרה וקם דינא דר' ישמעאל ובענין מומחה כתב הרא"ש ז"ל והכי שדר רב שרירא גאון ז"ל יחיד מומחה דחשיב כרב נחמן בדורו דפקיע במשנה ובגמ' ופקיע נמי בשיקול הדעת ומעיין בדיני כמה שני ומנסו ליה רבנן זימנין סגיאין ולא חזו ליה טעותא כגון האי הוי מומחה ועיקר לשון מומחה מנוסה וכו' הלכך בעי' דיין מומחה שמנוסה לרבים ע"כ ולפי זה בדורות אלו גם כן מי שהוא בקי במשנה ובגמרא וספרי הפוסקים ויש לו שיקול דעת ועיין בדינים כמה שנים ולא יצאה מתחת ידו דבר שאינו מתוקן וחכמתו מפורסמ' לכל כתב שאל' אליו יובל מארץ מרחקי' הוא דיין מומח'. אלא שמצאתי בתשובה למהרי"ו סימן קמ"ו אחר שהבי' לשון האש"רי כת' ועת' בזמן הזה בעה"ר נתקלקלו הדורות וכו' לא אשכחן שיהיה נקרא מומחה לרבים וכה"ג כ' באגודה פ"ק דחולין על האי טבחא דלא סר סכינ' וכו' משמתינן לי' דעת' בזמן הזה הת"ח מוחלין ע"ז ועו' שאין ת"ח שיודע בזמן ההוא אפי' מס' כלה וכ"ש בזמן הזה וכתב כי מטעם זה אין דנין דין ת"ח על ליטרא זהב ועל זה כתב שלא ראה ולא שמע שום למדן שיהיה דן לשום אדם בע"כ אעפ"י שמקצתם היו גדולי הדור ע"כ ומהרי"ק סימן קס"ג כתב כל זה והאריך בו יותר ואפ"ה נראת דהיינו לומר שאין דיין בזמן הזה שיוכל לכוף שיעמדו לדין לפניו כשאינו רוצה לדון כלל בעירו או אינו רוצה לבוא כלל לב"ד אבל המלוה או הלוה יוכלו לכוף זה את זה כפי מה שכתו' למעלה כל א' בדינו שילך לפני מי שהוא מפורס' בחכמ' ומומח' יותר מאחרים כפי הדור וכפי המקום והר"ד ז"ל בתשובה כתב על הריב"ש ז"ל שהיה מומחה בדורו כרב נחמן. ואם נטלו קנין ב' הכתות שהם מקבלים עליהם את פלו' לא עדיף קנין מקבלוה עליהם בסתם לגמו' הדין דאפ"ה אם טעה הוי כדין מי שקבלוהו עליהם וכדאמ' לעיל אבל אם קבלוהו בפי' הן לדין הן לטעות פטור מלשלם כמו שכתב בח"מ סימן כ"ח. הדרך הד' אם יש רשו' לקהל לתקן ולעשות הסכמ' שלא יוכלו לדון אלא פלו' ופלוני אעפ"י שיש אחרים ראויי' לדון כמותם נראה דמצות מינוי דיינים היא הגדולים שבעיר בחכמה ושלימים יותר מאחרי' בשבע מדות שמנו חכמים בדיינים ואין אלו רשאים להסתל' מלהיו' דיינים אלא א"כ ידעו שיש לשם ראוי להוראה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ' עשרים אבל אם הדור צריך לו אינו יכול להסתלק וקרינן עליה ועצומים כל הרוגיה וכן בני העיר חייבים למנות את זה שהגיע להוראה ולא אחרי' שלא הגיע להוראה וכיון שהגיע להוראה נראה דיכולים למנותו אפי' יש אחרים גדולים ממנו דכמו שהם יכולים להסתלק כיון שיש שם ראוי להוראה כדאמ' ה"נ הם יכולים למנות קטנים ממנו כיון שהם ראויים להוראה והא דתניא אחר חכמים לישיבה אחר רבי אליעזר ללוד אחר ריב"ז וכו' היינו מצוה לבעל דין כדתניא צדק צדק תרדוף הלך אחר בית דין יפה אחר רבי אליעזר וכו' דהיינו למי שהולך לב"ד והם הבעלי דינים שהם יכולים לכוף זה את זה ללכת לפני ב"ד יפה על הדרך הנז' למעלה ואפי' יש ב"ד מומחה קבוע בעי' ואפי' שנתמנה אם בא לפניו דין שצריך לדמותו צריך לימלך עם מי שגדל ממנו בחכמה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ' עשרים ונראה דאין קהל יכולים לעשות הסכמה שלא ילכו לדין אלא לפני הב"ד שקבעו אפי' הוא מומחה אי איכא גדול ממנו דהא מצווין הן הבעלי דינין לילך מן התורה אחר ב"ד יפה כדכתיב צדק צדק תרדוף כדאמר ויכולין לכוף זה את זה וה"ר שמעון ב"ר צמח ז"ל כתב שאם הסכימו בני העיר למנות דיינים ואם יסתפק להם הדין ישאלו לחכמים אשר בדור והטילו חרם בדבר העיבר על תקנתם הוא בעונש החרם וכו' דאע"ג דביחי' שקבל עליו לדון לפני פלו' בעינן קנין או גמר דין בהסכמת רבי' דכחן יפה אין היחיד יכול לחזור בו לבטלה וכתב שכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה וא"כ כשחייבו את הבעל דין אינו רשאי לסרב וכן אין בעל דין יכול לכוף את חבירו לבוא לפני דיין אחר אלא אם כן שניהם נתרצו בדיין אחר וכו' ואפילו לפני המומחה אינו יכול לכוף וכו' ובתקנה זו יכולין לסלק רשות כל מומחה מלדון בכפיה ואפי' לברו' המומחין עמהם אין יכולין לכוף וכו' כיון שהבעלי דינין והצבור קבלו' עליהם זהו קיצור לשונו ואפילו הכי נראה לי דהיינו מפני שהתנו שאם יסתפק להם אי זה דבר ישאלו לחכמי' וכן מפני שנעשית ההסכמה במאמר חכמי העיר וברשותם שיתנו רשות למנות אותם הדיינים כמו שכתב שם אבל אם נעשה הסכמה בלי רשות החכמים או בלי רשות הגדולים יותר מאותם הדיינים שמנו ואפילו הם מומחים אינם יכולים למנוע הבעלי דינים שרוצים ללכת לדון לפני ב"ד יפה מאותו ב"ד דאין בני העיר רשאין להסיע על קיצותן אם יש שם אדם חשוב שלא בפניו כדאמ' בהשותפי' ופי' אדם חשוב ת"ח על הצבור וכיון דהסכמה זו היא למנות אדם חשוב לב"ד אם כן אם יש גדול מהם הוא עתה כחשוב ונבא לענין ההסכמה שנשאלנו עליה והוא דבר פשוט שיכולים לעשות הסכמה זו שלא ידון מי שהו' פחו' מארבעים שנה כיון שהם ממנים ב"ד יפה הראוי להוראה והעובר יהיה בעונש אם הסכימו רוב אנשי העיר בה ולא אזלי' בתר רוב ממון כיון שאינו דבר שבממון אלא אחר רוב נפשות כמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ז' וצריך לבאר ענין רוב זה שאם הם קהלות קהלות וקצתן